מאמר על הפרשה – דרך ישרה – עבודת המידות
מהי דרך ישרה? התנא באבות אומר 'רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו אדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של המצוות, והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה שכר עבירה כנגד הפסדה, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין.
יש כאן ארבעה חלקים במשנה הזאת ונבאר את החלק הראשון – איזוהי דרך ישרה שיבור לו אדם, ומשיב כל שתפארת לעושיה וכו,' וצריך לדקדק מה זה דרך ישרה? מה משמעות המילה דרך? וכן מה זה תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, אדם העושה את המצווה זה עושיה, ותפארת לו מן האדם זה הסובבים לאדם ואם כן מה שייך כאן הסובבים לאדם לדרך ישרה שהאדם צריך ליבור לו?
יש מצוות עשה מן התורה והלכת בדרכיו, אנחנו מצווים ללכת בדרכים של הקב"ה, לנהוג כמו הדרכים שהקב"ה נוהג, לכן התנא אומר איזוהי דרך ישרה, יש הרבה דרכים של הקב"ה והאדם צריך לא להתבלבל, צריך לחפש את הדרך הישרה, בהנהגות שלך תחפש את הדרך הישרה, מה זה ישר?
סרגל,! לא נוטה לא לימין ולא לשמאל, אדם שעושה מעשה, דבר ראשון ע"פ הטבע הוא חושב על עצמו, איך אהיה אני כשאעשה ככה וככה, ומה יגידו האנשים מה יאמר אבא מה תאמר אמא, מה יאמרו המשפחה, מה יאמרו השכנים, אז הוא פעם נוטה לפה ופעם נוטה לפה, פעם חושב על עצמו פעם חושב מה יאמרו אחרים.
מה הדרך הישרה, מה ההנהגה הנכונה של כל פעל ופעל שאדם פועל, יש לו בעיה יש לו מה אני חושב, ומה אחרים אומרים על המעשה הזה, אומר רבי הקדוש זה בעיה לא פשוטה, אתה צריך למצוא את הדרך האמצעית, שהיא הדרך הישרה, שהיא גם טובה לך וגם טובה לבריות, שיהיה טוב לזה ולזה.
המידות הרעות שורש הרע
זה לא פשוט, זה עבודה קשה מאוד, ובעיקר מפני שהכוונה של רבינו הקדוש, כמו שהגאון החיד"א כותב שזה הולך על המידות של האדם, על ההליכות של האדם, הוא לא מדבר על המצוות אלא על ההנהגות של האדם, אדם ממש בבעיה גדולה מאוד, אמרנו עכשיו בתפילה, הליכות עולם לו, הליכות פירושו ההנהגות איך להתנהג, איך להלך, יש כל מיני מידות באדם, יש עשרים וארבע מידות רעות, לא אחד!
וצריך קודם כל לדעת מה הם המידות הרעות, ובלשון חז"ל כינו אותם בית הכיסא, זה מידות רעות, כל מידה רעה זה בית הכיסא, וכאן צריך האדם לדעת שיש לו סיכון שיש בו את כל המידות הרעות, הוא צריך לנקות את עצמו מהמידות הרעות, וזה בכלל לא פשוט, כל מידה ומידה שלא יפול האדם במידה רעה, צריך הרבה התבוננות וחקירה ודרישה עם עצמו כדי לבדוק עצמו אם אין בו את המידה הזאת.
התביעה שהיה על שמואל הנביא
אחת המידות הקשות היא הקנאה ואחריה התאווה ואחריה הכבוד, כמעט אין אדם נקי מהם, עד כדי כך שרבותינו עושים ביקורת על מי,? על שמואל הנביא,! שהיה שקול כמשה ואהרון כמו שכתוב "משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו," ורבותינו מייחסים לו פעם אחת שהיה לו גאוה, זה קשה להגיד! אל תגעו במשיחי! נביא קדוש היה מבטן, נביא אלוקים יהיה הנער, היה קדוש מילדותו קודם שנולד כבר היה מקודש, שנתיים היה בביתו ואחר כך חמישים שנה היה
בבית ה,' אבא שלו אלקנה היה נביא גדול, היה מזכה רבים גדול מאוד, לא היה נהנה מאף אחד, היה עושה למען הציבור בלי סוף, הולך ממקום למקום, כמה בזבוז זמן בשביל הציבור, אמו חנה גם כן היתה נביאה, ממנה למדנו הרבה הלכות, היתה יודעת להסתכל באורים ותומים יותר מעלי הכהן, ושמואל הנביא היה בנם.
ופעם שלח קיש את בנו שאול המלך אל שמואל הנביא, מפני שהיה לו חמורים שנאבדו לו, וקיש אביו של שאול לא הלך למשטרה, ולא סחר חברה של חיפושים, אלא שלח את בנו לשמואל הנביא שישאלו איפה החמורים, כשבא לפגוש שאול את שמואל הנביא עמדו שם נערות ששאול פוגש אותם ושואל אותם איפה הרועה, ופירושו
איפה שמואל ונקרא רואה כי הוא נביא, ונקרא נביא כי מדבר בפה דברים שרואה, ואומר לו אנכי הרואה, ומכיוון שאמר כן זה היה גאווה זה הגאוה שלו, ששאלו איפה הרב וענה אני הרב.
זה גאוה זה? כן כך אומרים רבותינו, אמר לו הקב"ה אתה מייחס לעצמך שאתה הרועה, חייך שתיווכח שאתה לא הרועה, וכאשר היה צריך למשוח את דוד המלך, אמר לו הקב"ה שימשח את אחד מבניו של ישי, ועמדו כל בניו של ישי לפני שמואל הנביא, ורק דוד לא בא כיון שלא החשיבו אותו והוא היה רועה צאן, וכשבא למשוח את הבן הגדול, אמר לו הקב"ה לא אותו אני רוצה למלך, אע"פ שהיה אדם גדול היה הבן הכי חשוב של ישי.
הסיבה שבנו הגדול של ישי לא מלך על ישראל
והסיבה שהוא באמת למרות גדלותו לא קיבל את זכות להיות מלך על ישראל, וזה משום שפעם אחת עתיד לכעוס על דוד המלך, וזה היה כשבא להציע את עצמו להיות לוחם נגד גליית, נו כשיש בן בכור גדול בתורה גדול ביראת שמים מיוחד במינו, מראהו וקומתו נפלא עד מאוד, ויש בן קטן צעיר, ועומד גליית שכל ישראל פחדו ממנו, ושאול היה אז צדיק גמור בלי חטא, ואז בא דוד המלך שרק רועה צאן מעז להילחם נגדו, ואז אחיו כעס עליו, ולכן הקב"ה נטל ממנו את הזכות למלוך.
עד כדי כך? הרי לכאו' הוא צודק הרי כולם פוחדים מגלית, ודוד שלעולם לא החזיק בידו קשת, איך מעז להילחם בגליית, והתשובה היא – נכון אפילו שהוא צודק, היית מעיר לו! אבל לא לכעוס! לכעס זה דבר נורא!
התביעה על משה רבינו ע"ה
מי לנו גדול ממשה רבינו שהתורה מעידה עליו מי האיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, הוא החשיב עכל אדם מישראל יותר טוב ממנו, זה לא מובן השכל שלנו לא מבין איך זה, ה' יתברך מעיד עליו, שהיה עניו מכל אדם, וקראנו בפרשת השבוע הקודמת ששכח מהתורה הלכה אחת, שהקפיד עליהם מדוע לא שחטתם את החטאת, ואומר לו אהרון שהוא אונן ואסור לו לאכול מהחטאת, ואומרת התורה וישמע משה וייטב בעיניו, הוא הודה שידע ושכח,! נורא נראות! אדם גדול שאין גדול ממנו, אפילו מלך המשיח יהיה רק קרוב לנבואתו של משה רבינו.
ומה הסיבה ששכח, משום שהקפיד, קפידה זה ענף מהכעס, זה היה בלב, לא רואים עליו שום כעס, שעל זה גם הקפיד משה רבינו, אבל כאן לא ולכן שכח, זה כעס!
לפתח חטאת רובץ
זה דוגמא מה זה שיבור לו אדם, זה צריך לבירור המידות, אדם כל מעשה שהוא מתחיל לעשות מי מתייצב ראשון? היצר הרע,! לפתח חטאת רובץ,! מיד שעולה מחשבה טובה לאדם, מיד היצר הרע שם, ולכן צריך מיד לבדוק האם המחשבה הזאת היא מצד היצר הטוב או מצד יצר הרע, זה לא פשוט! אני מכניס אותכם כרגע לבעיה, כל מחשבה ובכל דבר שאדם רוצה לעשות ידע לו, היצר הרע נמצא שם שים לב לבל תכשל.
מתי רבי חיים מולאזין קיבל אישור מהגאון מוילנא לפתוח ישיבה?
פעם עלתה בליבו של רבי חיים מוולוזי'ן זצ"ל מחשבה להקים ישיבה, לא היה ישיבות בזמנו באירופה, היו לומדים אצל רב, ועלה משום כך לרבו הגאון מוילנא זיע"א, ושטח בפניו את הרעיון שלו, שמע אותו הגאון ואמר לו אל תפתח, ואחר ששמע את הוראת רבו והלך לדרכו, ולאחר שנה בא שוב לגאון ושאל את אותה השאלה את רבו, ואמר לו הגאון אתה יכול לפתוח ישיבה,! רבי חיים היה תמה מה נשתנה השנה הזאת משנה שעברה, רא הגאון שהוא תמה ואמר לו, שנה שעברה שבאת ושאלת אתי ראיתי שאתה מולהב, והבנתי שיש כאן יצר הרע, כזה התלהבות פחדתי, אולי זה לא בדיוק לשם שמים, ואם זה לא לשם שים זה לא הולך, אין סוף להתקיים, היום שדיברת איתי ראיתי שאתה רגוע ולא ראיתי שאתה מולהב אלא שקול ומדוד, עכשיו אין יצר הרע, לכן תפתח ישיבה!
לומדים אנו דרך אגב שדבר שאתה מולהב ממנו תחשוש ממנו!! אל תרוץ לעשות אותו אפילו הוא דבר שנראה בעינייך הדבר הכי גדול, אלא תחכה ותבדוק עצמך אם הוא לשם שמים או לא!
פעם היה איזה אדם שהציע לשוכר לקנות סוס, הוא הציע לו איזה סוס אחד, והוא התחיל לשבח את הסוס, וגם הלביש את הסוס בדברים שמקשטים אותו, וגם הוסיף לו עוד משהו אם יקנה את הסוס, הסוחר היה פיקח ואמר לו אני לא רוצה לקנות, אמר לו למה, אמר לו אם הסוס היה מצויין לא היית צריך להלבישו ככה, ולתת בונוס אם אקנה את הסוס הזה, היצר הרע אחד הסימנים שלו שהוא מקשט לאדם את הרעיון שעולה בדעתו כדי למשוך אותו אליו, דבר שהוא אמת לא כחל ולא שרק ויעלת חן.
רבי אבהו היה מקורב למלכות והיו דבריו נשמעין, וגם אצל עם ישראל היה מאוד מקובל, ואמרו עליו בלי כחל בלי שרק ויעלת חן, יש אשה שצריכה לעשות כחול בעניים וכו' עושה מה שעושה כדי שפניה יהיו יפות, ויש אשה שנושאת חן בעיני כל רואיה, כמו אסתר המלכה, כתוב שהיתה ירקרוקת והריצוה אל בית המלך, בלא כחל ובלא תכשיטים, היא היתה זקנה, וכל מי שראה אותה ידע שהמלך יקח אותה במקום ושתי.
דרך ישרה שיבור לאדם אומר רבינו הקדוש צריך שיהיה תפארת לעושיה, אתה רוצה שיהיה לך טוב מאוד במעשה הזה מבחינה רוחנית, וגם שהבריות ימצאו חן בזה, זה דבר לא פשוט בכלל, אבל זה ההנהגה במידות של האדם, צריך לדעת ללכת בדרך ישרה.
דרך אמצע לא פזרן ולא קמצן
הרמב"ם כותב שיש דרך אמצעית שהיא לא נוטה לשום צד אלא היא באמצע, וכמו בעניין נתינת צדקה, קמצנות זה מידה רעה, ופזרנות זה מידה רעה, אומר הרמב"ם תבחר בדרך אמצע, אל תהיה קמצן ואל תהיה פזרן, תהיה שמח שאתה נותן, אלא תעשה בשביל להתפאר תעשה בשביל מצווה, וכנגד אל תפזר את כל ממונך, ואז תצטרך אתה לבקש, אלא תיתן בצורה נורמאלית, זה לא פשוט.
היה יהודי צדיק נדבן גדול, קראו לו משה מונטפיורי, היה קשור גם למלכות באנגליה, היה אחד מהשרים החשובים, היה גם נדבן, פעם ראו אותו שהביא לעני שנכנס מטבע יקרה, אחרי שהעני הסתובב בבית הכנסת יצא אחריו, ונתן לו שוב את אותה מטבע כמו הראשון, היה מעניין אותו למה לא נתן לו שתיים בבת אחת, ושאל אותו מה העניין,? אמר לו פעם ראשונה נתתי אבל חששתי אולי נתתי בגלל שהתמלאתי רחמים עליו, לא יכולתי לראות את העניות שלו, ולכן נתתי לו, והרהרתי בדעתי שזה היה בשביל להשקיט מצפוני ולא נחשב מצוות צדקה, עכשיו נתתי לו שוב לשם מצוות צדקה, זה נקרא בירור המצוות,! לברר למה נותן בשביל להשקיט את המצפון או בשביל לעשות את רצון הבורא, זה דוגמאות של הנהגה של דרך ישרה שיבור לו האדם.
החשבון של הבחורים בשידוכים מה יגידו החברים…
כמה אנשים עושים שיקולים, של מה יאמרו ומה יגידו! לפעמים באים בחורים להתייעץ בשידוכים, ואומר לי בחור אני מסתפק, ואני שואל אותו מה הבעיה? מה הספק? יש לה מידות טובות? כן,היא צנועה? כן, יש לה דרך ארץ? כן, נו אז מה הבעיה, מה השאלה,? ואני שואל אותו אתה באמת היא לא מוצאת חן בעיניך או שאתה חושב מה יגידו החברים, או מה יגידו החברות של האמא שלך,? והוא לא יודע לענות….
לקחתי תמונה עם נוף יש שם בתים מעיינות עצים וכו,' אמרתי לו איך התמונה הזאת והוא עונה לי יפה מאוד, אמרתי לו תתקרב לתמונה ותסתכל על הנקודה הזאת ואמר לי לא יפה, אמרתי לו אבל אמרת שהיא תמונה יפה, אמר לי כל התמונה יפה אבל הנקודה הזאת לבד לא, אמרתי לו שתסתכל על הבחורה שמציעים לך, אל תסתכל רק על מה שמפריע לך, תסתכל על הכל בתמונה כללית, ואם היא בסדר אז תקח אותה, אין דבר שלם בעולם, גם העולם נברא מצד אחר פרוץ, אין שלמות בעולם, רק הבורא יתברך שלם.
מה זה יהודי ירא חטא
הגמ' מספרת על רבי אליעזר בן רבי צדוק, שהיה לומד עם התלמידים, והגיע יהודי כפרי עם שאלה, שהיה שנת שמיטה והיו לו פרדסים, ושאל את רבי אליעזר יש לי פרדסים והבאתי פועלים שעובדים בפרדסים בשנת השמיטה, ועבדו בשברים המותרים לעבוד בשמיטה, ואמרתי להם שביום העבודה יקטפו בסוף היום פירות, וזה יהיה שכרם, טוב עשיתי או לא,? ענה לו רבי אליעזר בן רבי צדוק לא טוב אתה עושה, אמר לו תודה רבה כבוד הרב והלך לדרכו, אחר כמה שעות חזר ושאל את רבו מה עלי לעשות, אחרי שקיבל את תשובתו והלך, אמר רבי אליעזר ארבעים שנה אני פה ולא ראיתי יהודי ירא חטא כמו האיש הזה, ועמדו המפרשים על כך מה הוא ראה בו? כל אחד שואל שאלה ואז משיבים לו, וביארו שהסיבה שהלך זה בשביל להפסיק את העבודה, אחר כך שגמר להודיע לפועלים, אז יש לו בעיה מה לעשות, וענה לו הרב להפקיר את השדות ושיקחו חינם, ומהכיס שלך תשלם שכר על העבודות שעושים, ברגע שהרב אומר שיש בעיה דבר ראשון צריך להפסיק את העבודה! מה לעשות זה עניין שלי אחר כך אני ישאל את הרב, ועל זה אמר ר"א שלא ראה אדם ירא חטא כמוהו ארבעים שנה.
ואמר דוד המלך ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם טועי לבב הם, זה האיש היה מושלם בעבודת המידות, זה ע"פ הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, אומרים רבותינו אתה הולך לחכם לשאול, גם אם אתה שומע תשובה שאתה בטוח שהחכם טעה, אומר לך על הימין שהוא שמאל, תקבל את דבריו ותלך, אתה הוא זה שטועה, הרב אמר אין שאלות!!
זהו דרך ישרה שיבור לו אדם
לכן פתח רבינו הקדוש בדבר הזה, איזוהי דרך ישרה, מידות מידות, זה צריך דבר ראשון! שאדם יעבוד על המידות שלו! וכמו שאומר רבי ישראל מסלנט שיותר קל לסיים את הש"ס (לא בקריאה בהבנה) מאשר לתקן מידה אחת!!
אם כך מובן יחסו לשמואל הנביא שאמר אנכי הרואה, שזה היה פגם, יחסו למשה רבינו שנתעלמה ממנו הלכה בגלל הקפידה, הוא הקפיד בצדק, ובכו"א נענש על כך, אומר בעל השערי קדושה ששם מדבר הרבה על עבודת המידות, בתורה לא כתוב לא לכעוס, לא צריך לכתוב את זה! זה בסיס לתורה! בלי זה אין תורה, כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ואם הוא לא חכם הוא נעשה טיפש, שולחים אותו לגבעת שאול ב,' כך אומרים רבותינו!
כמה צריך זהירות כמה אנחנו צריכים לשים לב!
זהירות בבן אדם לחבירו ע"י שדנים לכף זכות
היה איזה אחד שסיפר שהיה קטן בערך בן שבע, מישהו עשה מעשה קונדס, הרב חשב שזה הוא בא ונתן לו סטירה, הוא לא אמר כלום בכה והלך, אחר כך הלך לרב לבד, ואמר לו הרב מחילה מכבודו כבודו נתן לי סתירה, זה לא אני הייתי אני יודע מי זה היה אבל אני לא יכול להגיד זה לשון הרע! זה הנהגה זה חכמה,! ההתנהגות של הרב לא היתה נכונה, כמה פעמים ההורים עושים טעות על הילדים, כמה פעמים המורים והמורות עושים לא בסדר עם התלמידים, גם על זה צריך לדון לכף זכות ולדבר אחר כך בעדינות.
כדי להינצל מהידות רעות של בן אדם לחבירו צריך לדון לכף זכות כמו שאומר התנא באבות הוי דן את כל האדם לכף זכות, כל האדם משמע כל אדם שבעולם, אם דנים לכף זכות אין כעס, מה הטעם לכעוס, אם את רוצה לבדוק תבדוק, חובה עליך אם אתה המחנך או ההורה, תבדוק,! אבל אל תכעס מייד, זה עבודה קשה מאוד! ה' יזכנו!
פנינים על הפרשה – מדוע עונשו של מדבר לה"ר הוא שישב בדד?
רש"י הקדוש העתיק לדברי חז"ל במסכת ערכין ט"ז ע"ב בטעם עונשו של מדבר לה"ר שלקה בצרעת ונדרש לישב בדד מחוץ לג' מחנות 'מה נשתנה מצורע שאמרה תורה "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו?" הוא הבדיל בין איש לאשתו, בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו." ויש לתמוה מה התייחד מאמר זה של חז"ל מכל מיני עונשים שמצינו בתורה שהאדם נענש מידה כנגד מידה, וביותר קשה עדיין לא בהכרח כל מי שמדבר לשון הרע כוונתו לפלג ולשסע, לפעמים רק רצה לספר בגנות החבר מחמת שהוא כועס עליו ואין במטרתו חלילה לפלג.
והתשובה היא שאין כאן רק נושא של מידה כנגד מידה, אלא יסוד חטאו של המדבר לשון הרע, הינו ברעת נפשו וחסרונה, להפריד ולפלג עצמו מאהבת הזולת, לא רק לפלג אחרים, התביעה עליו היא עצם זה שהוא עצמו מפלג עצמו ברע ובגנות שמספר על חבירו, מאהבת חבירו, ולכן עונשו ותיקונו, בבדידות,! שיהיה לו את הזמן עם עצמו, לשית עצות ברעיונו, ולהשיב עצמו לאחוות רעים ואהבת הזולת.
הרי לנו שאם התורה החמירה כך בעוון לה"ר שהוא כמו שחטא בג' עבירות החמורות שבתורה, הרי שצריך להזהר בלשונו הרבה הרבה, ועצה טובה יש שהאדם ירגיל עצמו שקודם שמוציא דבר מפיו יחשוב מה הוא מוציא ואם מותר לו להוציא, ובכך ינצל מהרבה חטאים שבלשון, ה' יזכנו!
בית המוסר אהבת ישראל – בימי ספירת העומר
עוון תלמידי ר"ע – ביטול מצוות עשה
בימי הספירה נוהגים אנו מנהגי אבלות על פטירתם של עשרים ורבע אלף תלמידי רבי עקיבא שנענשו במיתה קשה על שלא נהגו כבוד זה בזה, וכמבואר במסכת יבמות ס"ב: שהיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום והם הם העמידו תורה אותה שעה.
חובת היראה והזהירות בכבוד תלמידי חכמים היא מצות עשה מן התורה, וכמו שדרש ר"ע בעצמו את הפסוק "את ה' אלוקיך תירא" 'לרבות תלמידי חכמים,' הרי שהשווה כבוד המקום ברוך הוא לכבוד תלמידי חכמים, וא"כ מבואר שכל חטאם ועוונם היה ביטול מצוות עשה מן התורה.
ויש שפירשו שחטאם היה בכך שלא הידרו לקום אחד מפני חבירו, שאף היא מצוות עשה מן התורה כמובא בגמ' קידושין ל"ב: דכתיב "והדרת פני זקן" וזקן זה שקנה חכמה, אפילו יניק וחכים, וכך גם נפסק בשו"ע 'מצות עשה לקום מפני כל חכם אפילו אינו זקן אלא יניק וחכים, ואפילו אינו רבו," הרי לך שאף לפי ביאור זה מבואר דחטאם של תלמידי ר"ע היה ביטול מצוות עשה, או שביטלו את כבוד ת"ח, או שלא קיימו והדרת פני זקן.
ב' תמיהות בעונשם של תלמידי ר"ע
ויש לתמוה שהרי מפליא ומשומם הדבר שבשביל עוון כזה בל ביטול מצוות עשה מן התורה פגעה בהם מידת הדין הקשה כ"כ, עד כדי שמתו במיתה הקשה מיתת האסכרה, שהיא הקשה שבמיתות כמבואר בגמ' בברכות )ח?(.
וביותר יש לתמוה שהרי מבואר בגמ' שבת )ק"י,(. דימי העומר למרות שהם ימי דין, בכו"א זהו זמן טוב מכל הזמנים, כמובא שם 'דרב פפא שתי לזיתום המצרי בין דבחא לעצרתא )בין פסח לעצרת,( דקמיט מרפי ליה )מי שהוא עצור בנקביו מרפהו( ודרפי קמיט ליה )מי שהוא רפוי בנקביו עוצרו,( הרי לך שימים אלו ימים טובים וא"כ למה מתו דווקא בימים אלו שבין פסח לעצרת?
ב' ביאורים בטעם ענשם של תלמידי ר"ע
ובמהר"ל בחידושי אגדות ביבמות )שם( כתב 'פירוש כאשר נוהג כבוד בחבירו דבר זה הוא עצם החיים, וכמו שאמרו )מגילה כ"ח(. 'במה הארכת ימים לא נתכבדתי בקלון חבירי,' וכן הוא בברכות )כ"ח(: 'למדינו אורחות חיים – הזהרו בכבוד חבירכם,' שם ביארנו דבר זה כי הוא אורח חיים ממש, ואלו שלא נזהרו לכך מתו, ומה שמתו בין פסח לעצרת, אף שהוא יותר טוב מכל הזמנים, עם כל זה מתו, וגם מתו באסכרה מיתה משונה, להודיע שחטאו ולא יאמרו בטבע מתו עכ"ל.
ונראה לבאר בדרך נוספת, כי הסיבה שנתבעו על הנהגתם זו בימים אלו דוקא, הינה מחמת הקשר שלהם לקבלת התורה, הנה כידוע ימי העומר משמשים כימי הכנה והכשרה לקבלת התורה, אשר כפי שקדם לנו לא תיתכן קבלתה והשגתה ללא הכשרת הלב, יושר המידות ותיקונם, ואחד הדברים המרכזיים של יושר המידות זה בבן אדם לחבירו, שהיושר הנצרך הוא לאהוב כל אחד מישראל, ולכבדו בכבוד הראוי לו, והם שפגמו בזה ובימים אלו, הרי שהם פגעו בלב ליבם של מטרת ימים הנעלים האלו, ולכך נענשו בימים שהם כאלה טובים, ובמיתה כזאת משונה.
לאיזה חכם באים לבקש ברכות
היה תלמיד חכם אחד ששהה בחתונה של אחד מתלמידיו, ובאותו המקום ישב לידו ראש ישיבה מכובד שאף הוא היה תלמיד חכם גדול, וסביבו של החכם הראשון התאגד ציבור רב, ועמדו בתור כדי לקבל את ברכותיו, וכדי לשמוע ממנו עצה ותושייה, ואצל הת"ח השני על אף שהיה מוכר בציבור לא נגשו אליו לקבל ברכות עצה ותושייה, ולאחר מכן נגש ראש הישיבה לחכם הראשון ושאלו, רבינו אמור נא לי עתה מדוע באים דוקא אליך, ואלי לא באים?
ענה לו אותו החכם משום שאני כשאני רואה את עם ישראל, כשאני רואה יהודי לפני אני אוהב אותו בכל ליבי, וכשהוא מתנה בפני את צערו, אני רואה את צערו כצער שלי, ואכפת לי מזה מאוד, ואז אני מברכו בכל ליבי שיהיה לו את הכי טוב שיכול להיות בשבילו באותו עניין, וזו הסיבה שבאים כי מרגישים את האהבה, וכמים פנים אל פנים כן לב אדם אל חבירו.
אהבת ישראל
צריך האדם לידע שחובה מוטלת עליו לאהוב כל יהודי ויהודי באשר הוא בכל אוות נפשו, ובכך יכבד ויוקיר כל אחד מישראל באשר הוא, אף אם הוא רח"ל רחוק מאבינו שבשמים, תאהב אותו ותדבר אל ליבו ובכך הוא יתקרב אל ה' יתברך, ובוודאי ובוודאי צריך האדם לאהוב את התלמידי חכמים, לכבדם ולהוקירם, שהרי כבודם זהו כבוד התורה, התורה השוותה את כבודם לכבודו של מקום, וודאי ובוודאי שצריך להזהר בזה.
וכ"ש שיזהר האדם חלילה לא לפגוע בת"ח, לא לדבר בגנותם של ת"ח, אשר דבר זה נפרץ בדורות האחרונים רח"ל, צריך בזה זהירות יתירה, שהרי נשיכתם נשיכת נחש, ועקיצתן עקיצת עקרב, לא פשוט בכלל, לכן נקבל על עצמינו וביחוד בימים אלו להיזהר בכבוד חברינו, להיזהר בכבוד האשה, להיזהר בכבוד הבעל, ולהיזהר בכבוד החכמים, ובזכות זה בעז"ה הקב"ה יחיש את גאולתינו ויפדנו מידי כל אויבינו, ובא לציון גואל אמן ואמן!!
