פרשת מטות מסעי – מפי הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט״א

מאמר על הפרשה – הטוב שאחר הפורענות

מה בין נבואת משה רבינו לשאר נביאים

נאמר בפסוק בירמיהו )א יא-יב:( "ויהי דבר ה' אלי לאמר, מה אתה רואה ירמיהו. ואומר מקל שקד אני רואה. ויאמר ה' אלי היטבת לראות, כי שוקד אני על דברי לעשותו."רבותינו פירשו את הכתוב הזה בשני אופנים: הפירוש הראשון, כי הנה ידוע, שחלק נכבד מהנבואות היו בדרך של חידה, וכמו שאמר השי"ת לאהרן ומרים: אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וכו' ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט וכו.' הנה, בפסוקים הללו נתבאר ההבדל הגדול בין נבואת משה רבינו לשאר הנביאים! שאר הנביאים היו מתנבאים בדרך חידה, שצריך לפענח אותה, ואילו אצל משה רבינו היה מראה נבואי ברור, כדבר איש אל רעהו, פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט. זהו הבדל עצום! הנביא היה צריך רוח הקודש כדי לפענח את החידות ולהבין מה התכוונו בשמים להראות לו. ובעומק הענין טמון כאן היסוד, שלא קל בכלל לאדם לזכות לנבואה, אלא זה עובר מכלי ראשון לכלי שני ומכלי שני לכלי שלישי, תלוי בכל נביא ונביא לפי גודל מדרגתו, כאשר משה רבינו אדון הנביאים היה מקבל מכלי ראשון!

חלום נבואי ברור של הבבא אלעזר זיע"א

גם חלום נבואי היה בדרך של חידה שצריך לפרש ולפענח, ורק במקרים בודדים החלום הנבואי בא בצורה ברורה ומדוייקת של מה שעתיד לקרות. וכמו שסיפר לי פעם, הקדוש הבבא אלעזר ע"ה, שפעם התנמנם על הכורסא בביתו, והנה, הוא רואה בחלום את מור אביו, הבבא מאיר זיע"א שבא ואומר לו: מחר יבוא אליך אדם פלוני מבית שאן ויש לו בעיה כזאת וכזאת, תקבל אותו, ותעשה את בקשתו! הבבא אלעזר התעורר, ובדיוק הגיעה הרבנית והביאה לו משהו לשתות. ואז הוא אמר לה כך: תרשמי, שמחר יבוא פלוני אלמוני מבית שאן, כשיגיע – תכניסי אותו אלי. ואכן, למחרת היה כך בדיוק! הגיע איזה יהודי מבית שאן, והרב הכניסו אליו, ועשה כל מה שנצטוה בחלום ע"י אביו.

זוהי דוגמא לחלום נבואי ברור. אבל בדרך כלל בחלומות נבואיים רואים דברים לא שגרתיים, וצריך לפענח אותם, מה התכוונו בחלום הזה להראות לו. וכעת נחזור לפירוש הפסוק שפתחנו בו:

הפירוש הראשון בנבואת ירמיהו שראה מקל שקד

ירמיה הנביא היה מגדולי הנביאים, והוא רואה מקל שקד, של עץ שקדים. שואל אותו הקב"ה מה אתה רואה ירמיהו? והוא עונה לו: מקל שקד אני רואה. אומר לו הקב"ה, היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו.
דהיינו, שהעץ הזה שנקרא שקד, בא לסמל, שהפורענות שהיתה אמורה לבוא עליהם, הקב"ה, רחמנא ליצלן, ימהר לעשותה עוד לפני הזמן! כי באמת הפורענות היתה אמורה לבוא שנתיים מאוחר יותר, ודבר זה כבר היה רמוז בפסוק בפרשת ואתחנן "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והישחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלוקיך להכעיסו," וכמו שפירש רש"י בחומש שם, שרמז להם שיגלו מהארץ לסוף שמונה מאות וחמישים ושתים שנה, כמנין 'ונושנתם' והקב"ה הקדים את הפורענות שנתיים לפני הזמן, כך שלבסוף גלו לאחר שמונה מאות וחמישים שנה שגרו בארץ. וזה מה שאמר לירמיהו, 'היטבת לראות, כי שוקד אני על דברי לעשותו.' דהיינו, אתה הבנת את המסר הנבואי, שבאמת הקדמת הפורענות היא לטובתכם! כי אילו היה מתעכב הדבר חלילה, היתה גזירת כליה ואבדון כללי על שונאיהם של ישראל, בר מינן, והקב"ה ברוב חסדו, הקדים את הצרה, בעוד אפשר להציל ושפך חמתו על עצים ואבנים. זהו פירוש אחד שפירשו רבותינו.

הפירוש השני בנבואת ירמיהו

והפירוש השני הוא, שהיו שני שלבים במהלך הגלות: השלב הראשון, הוא גלות יכניה והשלב השני הוא גלות צדקיה. בגלות יכניה, הגלה השי"ת את כל גדולי הדור, אלף גדולי ישראל! וזו נקראת גלות 'החרש והמסגר' וכפי שביארו רבותינו, שנקראו כך מפני שהיו שתי קבוצות בקרב גדולי ישראל. קבוצת 'החרש,' שנקראו כך, מפני שכאשר היו אומרים שיעור בפלפול העצום, אף אחד לא היה מדבר, כי הם היו חכמים מופלגים, באופן שכולם נעשו כחרשים, שאינם פוצים פה, אין מקום לקושיות על החכם הדורש, כי היה מגיש את השיעור בצורה נפלאה ובהירה. וקבוצה נוספת של גדולי ישראל נקראת 'המסגר' שנקראו כך, מפני שכאשר היו פוסקים הלכה, לא היה על זה שום ערעור! כולם היו מסכימים על הפסק שלהם.
ובכן, החכמים הגדולים הללו, גלו בגלות יכניה, וזה גרם לבסס את התורה בבבל עוד לפני הגלות האחרונה של צדקיה. אז אמנם נכון, שלמרות כל זה, היתה ירידה רוחנית גדולה בקרב עם ישראל, היו נישואי תערובת, בתקופה קצרה של שבעים שנות גלות בבל, אבל גחלת התורה לא כבתה! וזהו אמרם ז"ל: 'לא מאסתים' – בגלות בבל, שהעמדתי להם את דניאל וחבריו ועזרא הסופר! זה היה עוגן ההצלה, שהיו שם החרש והמסגר, דניאל חנניה מישאל ועזריה, ועזרא הסופר, וזה שמר כאמור, על גחלת התורה. וכמה הפליגו רבותינו במעלת עזרא הסופר, עד שאמרו, שהיה יכול לעשות גאולה בזמנם, כמו ביציאת מצרים, כי היה כמו משה רבינו ע"ה, אלא שהעוונות של אותו הדור עיכבו בדבר, שלא היו ראויים לכך, ולבסוף היתה הגאולה בהוראת כורש מלך פרס. והיו הרבה בעיות בנושא הזה. עזרא הסופר לא 'ליקק דבש' היו לו הרבה התמודדויות באותה תקופה, עד שהיה אומר בתפילתו להשי"ת: 'כי עוונותי רבו למעלה ראש ואשמתי גדלה עד לשמים' וכך היה מתחנן שהקב"ה ימחל לעם ישראל על עוונותיהם.

שתי טובות עשה עמנו הקב"ה בגלות בבל

הרי לפנינו דבר נפלא! ירמיהו מתנבא שהקב"ה שוקד להקדים את דברו לעשותו, ובזה מגלה לנו שתי טובות עצומות שעשה עמנו השי"ת באהבתו אותנו: מחד גיסא, לפי הפירוש הראשון, הוא הקדים את הגלות שנתיים קודם הזמן ובזה מנע גזירת כליה על עם ישראל, רחמנא ליצלן. ומאידך גיסא, לפי הפירוש השני, הקב"ה הקדים להביא את גדולי ישראל בגלות החרש והמסגר בבל, כדי לבסס את עולם התורה שם, כדי לשמור על גחלת התורה הקדושה בתוכנו. זה ממש הפלא ופלא!

מזמור לאסף אלוקים באו גויים בנחלתך

ועל זה אמר אסף מזמור! וכמו שנאמר בתהלים: 'מזמור לאסף אלוקים באו גויים בנחלתך טימאו את היכל קדשך' הוא לוקח כלי נגינה ומנגן ושר שיר על חורבן בית המקדש. והגמרא והמדרש שואלים בתמיהה: וכי מזמור לאסף? היה לו לומר קינה, בבכי תמרורים על חורבן הבית, ומדוע אמר מזמור?
אלא אסף מודה לקב"ה שהחריב את בית המקדש! הוא לוקח כינור ושר ומזמר לקב"ה, וכל כך למה? לפי ששפך את חמתו על עצים ואבנים ולא על עם ישראל. ובמדרש הוסיפו לבאר בזה בדרך משל: מעשה במלך שהיה לו בן משכיל והשקיע הון תועפות בשבילו עד שהגיע להיכן שהגיע. וקבע לו אביו יום חופה להשיאו אשה. אלא שבינתיים, יצא לו הבן פתאום לתרבות רעה, וירד מדחי אל דחי, עד שנעשה מופקר. וכשראה המלך כן, הלך למקום החופה וקרע את כל הקישוטים והחריב את מקום החופה, ואח"כ לקח כינור והתחיל לנגן ולשיר. שאלו אותו עבדיו: אדוננו המלך, הרי את החופה החרבת, ומדוע אתה שר ומזמר כעת? אמר להם המלך: אם לא הייתי מחריב את החופה – הייתי פוגע בבן שלו, והוא היה הולך לאבדון, ולכן העדפתי לשפוך חמתי על מקום החופה כדי להציל את הבן שלי!
והוא הדבר אשר עשה אסף. הוא לוקח כינור ושר ומודה לקב"ה על ששפך חמתו על עצים ואבנים. וזהו שאומר הקב"ה לירמיהו: 'היטבת לראות' דהיינו, שבמה שראית שאני מקדים להביא את החורבן, התבוננת היטב, והבנת שהמטרה שלי בכל זה היתה להציל את עם ישראל, ולכן, אמנם נכון ששפכתי חמתי על בית המקדש, אבל הצלתי את עם ישראל, כי אילו הייתי מחכה ולא מקדים את הגלות בימי יכניה, היה נורא ואיום! וזהו פירוש 'היטבת לראות.'

ירמיהו הנביא היטיב לראות את הטובה היוצאת מן הפורענות

ואני מוסיף בזה ביאור בס"ד במה שאמר לו 'היטבת לראות' שהרי לכאורה, צריך להבין איך שרתה הנבואה על ירמיהו במצב כזה? הרי ידוע, שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה, הנביא צריך להיות שמח בשעת הנבואה! והרי הוא רואה עתה את חורבן ביהמ"ק ואת הגלות הנוראה לבבל? אכן, משום כך הדגיש הכתוב 'היטבת לראות' דהיינו, שהוא ראה טוב, הוא התבונן בזה, שהגלות הוקדמה לטובת עם ישראל! יש כאן הצלה לעם ישראל, הוא ראה שאמנם, אלף גדולי ישראל יורדים בגלות החרש והמסגר, הם בוכים בדרכם לבבל, אבל הוא ראה את התכלית, שבירידתם לשם, הם ישמרו על גחלת התורה הקדושה, ולכן אמר לו הקב"ה 'היטבת לראות' דהיינו, שאם אתה עוד מתנבא חרף מה שראית – זה סימן שאתה שמח, כי אי אפשר להתנבא בלי שמחה, וזה מוכיח, שאתה מסתכל על הדבר בבחינת 'טוב אחרית דבר מראשיתו,' אתה רואה את הטוב שיבוא לאחר הפורענות, ומפני כך אתה שמח, ולכן, אתה זוכה להמשך המראה הנבואי.

ההסתכלות הנכונה על הפורענויות הבאות על עם ישראל

כמה הדברים נפלאים! רבותינו ראו בעין הבוחנת שלהם את כל הפורענויות שהיו, שאכן, אב הרחמן, המרחם על עם ישראל, עוטף את הרעה – ע"י תכלית טובה, על ידי מטרה של הצלה ופדות לעם ישראל!
וכך גם בזמנינו, כשאנחנו מסתכלים על הדברים הקשים שעברו עלינו בשנים האחרונות, אנחנו עדים לתקופה לא פשוטה בכלל! תקופת הקורונה שנמשכה כשנתיים, ולאחריה מאורעות הטבח הנורא בשמחת תורה, שלאחריו פרצה מלחמה שעדיין לא נגמרה זה כבר כשלש שנים, האיומים עדיין קיימים, והלב פועם וחרד מהמצב. אלא שהקב"ה בחסדיו, נתן לנו את השכחה, שהיא עוזרת לנו לשרוד. השכחה בעצמה היא דבר גרוע, אבל אלמלא השכחה היה האדם מת בחצי ימיו, כי היה חרד מרוב הצרות שעברו עליו כאילו הן קורות בעת ובעונה אחת ממש עכשיו! ולכן, עשה הקב"ה שהאדם ישכח את צרותיו, כדי שיחזור לשגרה חרף כל הבעיות שלו. וכך רואים בבית האבל, שלמרות שהאבלים בוכים, ישנם רגעים שפתאום הם צוחקים, עד כדי כך, שהזהירו רבותינו שאסור לאבל לקחת תינוק לחיקו, שלא יבוא לצחוק ולשמוח איתו. ולכאורה, הרי מתו מוטל לפניו, הוא עדיין בשבעה ואיך יעלה שחוק על פיו? אכן, התשובה היא שמחמת השכחה, הוא עלול לבוא לידי כך!

רדיפת עולם התורה וגזירת הגיוס הן לטובתנו

ובכן, בזמנינו עוברים עלינו דברים לא פשוטים בכלל, וכמו שאמר הפסוק 'בערב תאמר מי יתן בוקר, ובבוקר תאמר מי יתן ערב,' כל יום יותר קשה מקודמו, אבל ההסתכלות הנכונה היא, שהקב"ה עושה עמנו צדקה וחסד, את הכל הוא עושה לטובתנו! ואפילו רדיפת עולם התורה שאנחנו רואים בזמנינו, גם היא לטובה ממנו יתברך, משני טעמים: ראשית כל, כי עצם הגזירות הללו, גורמות להתמדה ועמל התורה ביתר שאת וביתר עוז, בבחינת 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.' דוקא זמנים קשים כאלו, מולידים עמל של תורה והתמדה ומסירות נפש ללימוד שלא נמצא בזמנים אחרים. זאת ועוד, שהמצב הזה של גזירות הגיוס, מגלה את מסירות נפשם הנפלאה של בחורי הישיבות למען התורה הקדושה! כאשר רואים איך שהם מתנגדים בכל תוקף להתגייס גם אם זה כרוך במאסר וכדומה, ואפילו בחורים שלא היו חזקים כל כך בלימוד – מתנגדים בכל תוקף לגיוס, זה מגלה את האמת הפנימית שיש בליבות בני התורה, זה מגלה את רצונם הטהור לשקוד על התורה, להמשיך בלימוד התורה, לעמול בתורה! אלו שתי טובות עצומות שבזכותן, עוד נזכה בעז"ה לבשורות טובות בענין הגיוס.
וכמה יש להתבונן בחסדיו יתברך, שדוקא בתקופה קשה כזו, כאשר החושך יכסה ארץ, והיצר הרע קשה מאוד, כאשר הוא מגיע בדור שלנו, עם כל הפיתויים ותאוות העולם, עם כל פגעי הטכנולוגיה שהם נוראים ואיומים עד מאוד, וזה גורם לפגיעה בהתמדת התורה, אבל עכשיו, בגלל המצב הזה של רדיפת עולם התורה, מתגלה האור של מסירות נפשם של בני התורה, שרוצים להמשיך ללמוד, שרוצים להתמיד בתורה ולעמול בה, האור הזה מחזירן למוטב ונותן להם כח עמידה כנגד היצר הסורר עלינו! ועל כן, צריכים לקחת כינור ולנגן ולומר 'מזמור לתודה' על מה שקורה כאן!

תכלית הצרות והייסורים – כדי שנתפלל להשי"ת

אלא, שבזמן הצרה צריכים להרבות בתפילות! וכך אומרים רבותינו ז"ל, שהקב"ה עשה את אברהם ושרה, את יצחק ורבקה וכן את רחל אימנו – עקרים! ומדוע? הרי הם היו צדיקים? מדוע שרה אימנו צריכה להמתין עד גיל תשעים כדי לזכות לפרי בטן? עד שנדמה לה הדבר כחלום שהרי אמרה 'אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן.' וכך גם יצחק אבינו במשך עשרים שנה מתפלל לפרי בטן! ורחל אימנו היתה עקרה שנים רבות עד שאמרה ליעקב במצוקתה 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.' רבותינו עונים תשובה אחת על כל זה ואומרים, לפי שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים! משום כך, עשה את אבותינו, אבות העולם – עקרים, כדי שיתפללו אליו. ואכן, אנחנו רואים כמה תפילות הם שפכו, וכמו שנאמר ביצחק אבינו "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו" ואומרים רבותינו, שהיה שופך תפילות כמו עטר, שזהו מין כלי שמרימים בו את כל התבואה עם קשיה למעלה לרוח, כדי להפריד ביניהם. יש כאן עבודה רבה של תפילות! השי"ת חפץ בתפילות שלנו.
ונראה לי בס"ד, שזה הפשט בדברי רבותינו שאמרו, לעולם יקדים אדם תפילה לצרה, שהרי כל הסיבה שהצרה הגיעה – בשביל שיתפללו לקב"ה, אז תקדים להתפלל אליו יתברך וממילא לא תהיה צרה!

ענייני התפילות צריכים חיזוק

אז הפשט הוא שכל יום צריכים להתפלל, דהיינו, להקפיד על שלש תפילות כמו שצריך, זה הכל! רבותינו סידרו לנו שלש תפילות בכל יום והסמיכו אותן על פסוקים, שנאמר: ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי. וכן מצינו בדניאל איש חמודות, שהיה מתפלל שלש פעמים ביום מבבל לכיוון ירושלים, שנאמר: וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם וכו' ע"ש.
התפילות הללו מצילות! כמה אנחנו צריכים חיזוק בענין התפילות. עד שכבר באים לבית הכנסת וכבר עומדים בתפילה מגיעים לתפילת שמונה עשרה והראש מתחיל לטייל בכל מיני מקומות, עד שאחד מגדולי חכמינו ז"ל התבטא ואמר: אני מודה לראש שלי, שכשהוא מגיע ל'מודים' הוא מתכופף וכורע מעצמו באופן אוטומטי, בלי הוראה מהמוח! הכל עובד אצלנו באופן אוטומטי, כמו רובוטים בתפילה…
אבל צריך לדעת, שאנחנו עומדים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, אלא שהיצר הרע רוצה לבלבל המוחין ולהפריע את מלאכת הקודש הזו, וכל מי שרוצה להכיר אותו בתחום הזה, ילמד בספר חובות הלבבות בשער יחוד המעשה, ושם הוא ילמד איך השטן עובד עליו ואיך הוא מסובב את האדם שלוש פעמים ביום בתפילה, עד שאינו מרגיש שהתפלל בכלל, וכל מיני ספיקות עולים בליבו לאחר התפילה, האם אמרתי יעלה ויבוא או לא? איך לא הרגיש בקטע כזה גדול של 'יעלה ויבוא ויגיע וירצה וכו' אם אמר אותו או לא? וכן על זה הדרך בשאר הוספות שבתפילה. ובאמת, שהשטן כן יודע את ערכה של התפילה, הוא יודע שע"י התפילה אפשר להשיג הכל, אפשר לבטל קשות ורעות, ודוקא משום כך הוא מפריע להתפלל!

גליית הפלישתי – מפריע לעם ישראל לבטלם מק"ש ותפילה

צא ולמד מגליית הפלישתי, שהיה משכים ומעריב במשך ארבעים יום והיה מחרף מערכות אלוקים חיים, ומדוע היה משכים ומעריב פעמיים ביום? מה הענין בזה? אומרים רבותינו ז"ל, כי היה יודע אותו רשע, שבשעה הזו עם ישראל קוראים ק"ש וסומכים גאולה לתפילה ומתפללים להשי"ת, ורצה להפריע להם בזה, ולכן, היה צועק בקול גדול כמו רמקול וכולם היו נבהלים מקולו ולא היו יכולים ולכוין בק"ש ולעמוד בתפילה כראוי, וכך היה עומד שלש שעות בכל יום בבוקר וכן בערב כדי לבטל אותם מק"ש ותפילה! אותו רשע, היה שליחו של השטן, וידע את ערכה של התפילה ולכן הלך והפריע ובלבל אותם, לבטל אותם מק"ש ותפילה!
אבל היה אחד שלא התבלבל מכל זה, הלא הוא דוד המלך ע"ה, דוד המלך שהיה שקוע בתורה, שקוע בתפילה, הוא שחיבר לנו ספר שלם של תהילות להשי"ת, מאה ארבעים ותשע מזמורים, ויש אומרים מאה וחמישים מזמורים, וזוהי דוגמא חיה בשבילנו, איך אדם נמצא בתוך מערבולת כזו, כאשר ניצבים במערכה מאתיים אלף גיבורים של שאול המלך שהיו לו, אבל כולם היו יראים ומבוהלים, והוא לא מתבלבל ולא נבהל מכל זה! הוא מחובר להשי"ת, כל כולו שקוע בתורה, הוא שאמר: מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, ועוד הוא אומר: הנחמדים מזהב ומפז ומתוקים מדבש ומנופת צופים. הוא חי את זה! ואפילו כששאול מזהיר אותו ואומר לו, גליית הפלישתי הוא איש מלחמה מלומד ואילו אתה לא התנסית בכל אלה, ומה דוד עונה לו: גם את הארי וגם את הדוב היכה עבדך, והיה הוא כאחד מהם! וכך הוא הולך לגליית עם קלע ואבנים, והרשע הזה כועס ואומר: הכלב אנכי שאתה בא אלי באבנים ומקלות? ולבסוף התברר שהיה יותר גרוע מכלב…
דוד המלך הרג אותו והושיע את עם ישראל, וכל זה מכח מה? מכח התורה והתפילות שלו! זה העמיד אותו במקום של אמונה ובטחון בהשי"ת, בעוד שכל עם ישראל פחדו ורעדו מפני אותו רשע. והכתוב מתאר את הישועה הגדולה, שהיתה לאחר מכן, עד שכל הנשים יצאו במחולות ואמרו: 'היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו.' שאול המלך, היה צדיק גמור, אבל נתנו לו רק את האלפים ואילו דוד המלך קיבל את הרבבות. כולם ראו מה הכח של דוד המלך – תורה ותפילה!
והדברים האלו צריכים חיזוק, ולכן בשמים גוזרים את כל הגזירות הללו, הכל צדקה מאיתו יתברך, שעושה עימנו, כדי שנתעורר ונתחזק בתורה ותפילה, כך אני רואה בס"ד את פני הדברים.

זעזוע נורא מהריגתו של הצדיק הקדוש רבי עמוס גואטה זצ"ל

ובתוך כך, אירע השבוע דבר נורא עד מאוד! אחד הדברים החמורים ביותר, שאדם צדיק גדול, רבי עמוס גואטה ע"ה נהרג ונפל חלל בבית המדרש! צריך לדעת שאין שום מקרה בעולם. וכבר מצינו בדברי ימי ישראל מקרים נוראים כאלו, כמו שהיה עם ישעיה הנביא שנהרג ע"י נכדו מנשה )יבמות מט,(: וכן חור בנה של מרים נהרג ע"י העם בחטא העגל, וכך גם זכריה הנביא, שגם אותו הרגו בעוה"ר. אין לנו שום הבנה בדברים הללו, אבל אנחנו צריכים לקחת את המעשה המזעזע הזה ולהתעורר בתשובה על כך! עוונותינו הטו אלה וחטאותנו מנעו הטוב ממנו, זה ברור! הצדיק אבד ואין איש שם על לב, כי מפני הרעה נאסף הצדיק!
גם בשבוע שעבר נפטר אחד מגדולי הצדיקים, הלא הוא רבי רחמים עטייה ע"ה, שהיה אדם גדול, והיה צנוע ומסתיר את עצמו ולא הכירו את גדלותו. ובאמת, שגם את הצדיק רבי עמוס ע"ה לא כולם הכירו, הוא היה שוכן כבוד בעיר נתניה, בפרישות נוראה, במשך חמישים שנה לא היה ישן ע"ג מיטה! אבל בודאי שאנשי נתניה והסביבה הכירו אותו ואת גדלותו, גם האדמו"ר מצאנז יבלחטו"א הכיר את צדקותו וגדלותו של רבי עמוס!
והנה, בדיוק סמוך ונראה לתלתא דפורענותא, הקדים הקב"ה את הפורענות הזאת! זה לא דבר של מה בכך. ובדיוק לפני ההצבעה על החוק של תיקון מעמד בני הישיבות, אירע האסון הזה. אני רואה את זה לעומת זה, זה בא לכפר על זה, כדי להעמיד את עולם התורה על תילו!
רבי עמוס ע"ה הירבה תורה וקדושה בעיר נתניה
היהודי הקדוש הזה היה צנוע ומתמיד גדול, ומקפיד על קדושה וטהרה עשרות בשנים, ומזכה את הרבים. כל אדם קשה יום ומסכן, היה יכול להגיע אליו ולמצוא מחסה אצלו, והוא זכה להעמיד הרבה תורה וקדושה בעיר נתניה. זוהי עיר לא פשוטה בכלל, כי היא שוכנת על חוף הים, וצריך שם הרבה חיזוק בענייני קדושה, והשי"ת הביא לשם את חסידות צאנז כפי שעשה האדמו"ר הקודם בעל השפע חיים זיע"א, הוא חזה את הדברים מראש, וראה להקים דוקא שם את מוסדות התורה שלו. הייתי בנתניה, ונפגשתי עם רבי עמוס ע"ה, וראיתי מקרוב את מפעליו העצומים בתורה וקדושה, איך הצדיקים הללו האירו את העיר נתניה באור התורה! הם הביאו לכך, שיש בעיר הזו מאות אברכים ובני תורה, יש בה תלמודי תורה לרוב, וכן מוסדות של חסידות צאנז וכן מוסדות של קהילות הספרדים. לא לחינם עשה הקב"ה שהמקום הזה יישמר בתורה וקדושה ע"י הצדיק הזה.
אבל אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש, להתעורר בתשובה ולדעת כי מפני הרעה נאסף הצדיק, זו האמת! הייינו יכולים לבטל את הגזירה הנוראה הזו ע"י ריבוי בתפילות, ע"י שקידה יותר בלימוד התורה, ע"י עבודת ה' ביתר שאת וביתר עז. הצדיקים הללו, העמידו אותנו בקרן אורה, ועכשיו נחסרו מאיתנו בעוונות הרבים.

השמירה האמיתית על עם ישראל – היא ע"י הצדיקים!

רבותינו אומרים על הפסוק 'וישמע הכנעני מלך ערד כי בא ישראל דרך הנגב' מה שמועה שמע? הוא שמע שנפטר אהרן ונסתלקו ענני הכבוד מעל ישראל, וכעת מצא פירצה להילחם בישראל! כי כל זמן שהיו העננים מקיפים אותם, לא היה יכול להילחם עם בני ישראל אלא רק עם הערב רב שהיה מחוץ לענני הכבוד! וזהו שאמר משה רבינו ליהושע 'צא הילחם בעמלק' ולכאורה מדוע אמר לו 'צא?' מהיכן לצאת? אלא, הכוונה היא שיצא מחוץ לענני הכבוד, כי העמלק לא היה יכול להיכנס פנימה, אבל הערב רב נמצא בחוץ וגם שבט דן נמצא בחוץ, והעמלק הוא סכנה רוחנית בשבילם, ולכן, צא אתה להילחם בו יחד עם אנשים צדיקים כמוני וכמוך, וכמו שמפרש אור החיים הקדוש, שיהושע נצטוה 'בחר לנו אנשים' כיוצא בי ובך, שהם עמלי תורה – כי הם שיכולים להכריע את עמלק הרשע! אבל מי שנמצא בתוך ענני הכבוד, אין אצלו שום שטן ופגע רע!
ולכן, עכשיו כששמע הכנעני שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד, מיהר לנצל את ההזדמנות הזו ולהילחם בישראל. ואומרים רבותינו, שהכנעני הזה הוא עמלק בעצמו, אלא שהתחפש לכנעני, ומשה רבינו הוצרך לנדור נדר גדול כדי לנצח אותו כמו שנאמר בפסוק 'אם נתון תיתן את העם הזה והחרמתי את עריהם' ובכל זאת כתוב, שהעמלק הזה הצליח לשבות ממנו שבי, דהיינו, שפחה אחת שלקחו עמהם. וזה כבר לא סימן טוב, כי עם ישראל שמורים מכל נזק ופגע, גם הם וגם שפחותיהם, ואם אירע דבר כזה, שעמלק הצליח לשבות שפחה אחת, זה כבר לא סימן טוב! זה מגלה לנו, שלאחר פטירתו של אהרן הכהן – זו כבר לא אותה שמירה והגנה!
ובכן, שני הצדיקים הללו רבי רחמים עטייה ע"ה ורבי עמוס גואטה ע"ה היו ענני כבוד לעם ישראל! הם היוו שמירה והגנה לעם ישראל, וכעת נחסרו מאיתנו! ועל כן, עלינו לעורר את עצמנו, ולחזק את עצמנו בתורה בתפילה ובמעשים טובים, החלש יאמר – גיבור אני! וכל שכן, גיבורי כח עושי דברו, הלא הם בני התורה העוסקים בתורה ועובדים את השי"ת בודאי ובודאי שעלינו לחזק את עצמנו, ביתר שאת וביתר עוז, אם זה בעמלות התורה ואם זה בכמות הלימוד, וכמו כן, להתחזק בתפילה, לעשות 'ענין' מהתפילה.
והקב"ה יזכנו שיתבטלו מעלינו כל מיני גזירות קשות ורעות, שנשמע ונתבשר בשורות טובות, ובא לציון לגואל במהרה בימינו, אמן.