פרשת שלח לך – מפי הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט״א

מאמר על הפרשה – איך מגיעים להצלחה בתורה?

בעשרה מאמרות נברא העולם

המשנה באבות )פ"ה מ"א( אומרת: בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להיבראות? אלא להיפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות. ע"כ.
הפסוק אומר: 'בדבר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם' ידוע, שבריאת השמים היא הרבה יותר גדולה מבריאת הארץ, כי השמים כוללים בהם את השמש והירח וכל מערכות הכוכבים, בגלקסיות עצומות לאין מספר, ועם כל זה, בדיבור אחד – נבראו השמים וכל צבאם, שנאמר: בדבר ה' שמים נעשו! ואילו בריאת הארץ שהיא קטנה יותר, הוצרך הקב"ה לעשרה מאמרות, כמו שרואים בפרשת בראשית: ויאמר ה' יהי אור, ויאמר ה' יהי רקיע וכו' ויאמר ה' יקוו המים וכו' [ו'בראשית' עצמה – זה גם כן מאמר אחד] וזה מה שהמשנה כאן שואלת, הרי במאמר אחד היה יכול לברוא את כל העולם, קל וחומר מבריאת השמים, ומדוע נבראו בעשרה מאמרות? אלא כדי לתת עונש לרשעים, שמאבדים את העולם ולתת שכר טוב לצדיקים. ולכאורה אינו מובן, וכי בשביל זה נברא העולם בעשרה מאמרות רק כדי ליתן עונש לרשעים ושכר לצדיקים?
להבנת הדברים, נעורר כאן עוד שאלות נוספות סביב המספר עשר, ומתוך כך ניגש לביאור הענין: במצרים, היו עשר מכות, למה דוקא עשר? ומה המטרה של המכות? וכי בשביל להוציא את ישראל ממצרים צריך מכות!? הרי הכל ברצונו יתברך, כי הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד, ברצונו – יכול להוציאם ברגע אחד ממצרים, בלי מכות. זאת ועוד, שהיה יכול להתחיל מיד עם מכת בכורות, כמו שאמר הכתוב 'הנה אנכי הורג את בנו בכורו' ומיד היו יוצאים ממצרים! קיבלנו את התורה במעמד הר סיני, זכינו לקבל את לוחות הברית, וכמה דיברות יש בהם? עשרת הדיברות. גם כאן יש לשאול למה דוקא עשר?
ונעורר בזה שאלה נוספת, הרי בבריאת העולם היו עשרה מאמרות, דהיינו לשונות של 'ויאמר' ואילו במעמד הר סיני היו עשרה דיברות בלשון של דיבור, ויש להבין מדוע לא ניתנה התורה גם כן בעשרה מאמרות, וידוע שיש הבדל בין דיבור לבין אמירה, שהדיבור הוא לשון קשה, ואילו אמירה זה בלשון רכה.

מה אדם ותדעהו

העולם הזה נברא בשבילנו, בשביל האדם. התכלית של כל הבריאה היא בשביל האדם, מרום שמים ועד טיבור הארץ, הכל נברא בשביל האדם! וכל אדם ואדם חייב לומר 'בשבילי נברא העולם.' כזה עולם ענק נברא בשביל האדם, ומה דוד המלך אומר על כך: 'מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו' מה זה 'מה אדם?' ובכן, ידוע, שיש באויר העולם חלקיקים קטנטנים שמתעופפים בחלל האויר ולא רואים אותם כלל, אפילו מי שיש לו ראיה מצויינת לא יכול לראותם, אבל כל האויר מלא מהם, ומתי כן אפשר לראותם? כאשר קרני השמש נכנסים לבית קצת חשוך, פתאום רואים על קרני השמש, את החלקיקים הקטנים הללו. ומה השם שלהם? 'מה.' כמו שאמרו משה רבינו ואהרן הכהן על עצמם, לרוב ענוותנותם 'ונחנו מה' – כהבל הזה, שאין בו ממש. וכך אומר דוד המלך 'מה אדם' ותדעהו, האדם הזה שהוא כמו הבל [וכמו שנאמר: אדם להבל דמה ימיו כצל עובר] – בשבילו נברא כל העולם! הפלא ופלא. נמחיש את הדברים במשל הבא:
נכנסים לחתונה, רואים אולם יפהפה, שולחנות ערוכים, תזמורת גדולה ובני אדם באים מכל העולם, רוצים לראות מי זה החתן. את אבא שלו הם מכירים, אבל את החתן עצמו לא ראו מעולם, איזה אולם נפלא איזו תפאורה ועיצובים נדירים, רוצים לראות מי זה החתן. פתאום רואים איזה בחור קטנצי'ק, ממש ננס, וכי בשבילו עשו את כל האולם הזה? כל ההשקעה הזו? למען האמת, זה לא בשבילו ממש, אלא בשביל שיהיה מקום לכל הציבור שיאכלו וישתו וישמחו בשמחת הנישואין, אלא, שהחתן הוא הגורם לכל זה, כי בלי שמחת חתונה – לא היה כלום.
ואם כך מתפעלים מאולם שמחות, אז כמה יש לנו להתפעל מעולם ומלואו שנברא בשביל האדם! זה פלא פלאות, ולא זו בלבד, אלא שנברא בעשרה מאמרות, הקב"ה ברא בעשרה ציוויים, בעשר פעמים את כל העולם, בעוד שאת השמים וגרמי השמים, ברא בדיבור אחד בלבד, שנאמר: 'בדבר ה' שמים נעשו' וגם כאן השמים נבראו בדיבור שהוא לשון קשה, בעוד שהעולם עצמו נברא באמירה שהיא לשון רכה.

עצם הידיעה על חשיבות האדם – משנה אותו לגמרי

מעשה באחד, שהיה יושב בפינה אחת, לא שומעים ממנו ולא יודעים ממנו, אף אחד לא מתייחס אליו, והנה, יום אחד הוא מקבל הזמנה לבית משפט. הוא מגיע אל השופט וזה אומר לו: תשמע, המיליארדר הזה בארה"ב שנפטר הוריש לך את כל הכסף שלו. מה קרה כאן? ברגע אחד, הוא הפך להיות איש אחר, מקודם היה קבצן, היה אוסף נדבות ובקושי מצא מזון לקיים עצמו, וכעת הוא מיליארדר! וכמה זה מחייב אותו להשתנות, עד עכשיו הוא היה ישן באיזו בקתה קטנה על מיטת קש ותבן, שלחן רעוע וכסאות מתנדנדים, אבל עכשיו הוא משנה את הכל בבת אחת. ואע"פ שהכסף עדיין לא בידיים שלו, הנכסים שלו מפוזרים בכל העולם, אבל עצם הידיעה הזו שהודיעו לו שהוא מיליארדר – זה משנה את הכל! וכך גם המשנה הקדושה הזו, שפתחנו בה, באה ומלמדת אותנו לימוד גדול מאוד! תדע לך, שהעולם כולו נברא בשבילך, וגם נברא בעשרה מאמרות, דהיינו, שבעוד שהשמים נבראו בדיבור אחד, כאן בוראים את כל העולם כולו בעשרה מאמרות – והכל בשבילך! ומכאן תבין כמה אתה יקר בעיני ה,' כמה אתה חשוב לפניו יתברך. ואכן, אדם שחושב על זה באופן הנכון, הוא משתנה לגמרי, הוא מבין את האחריות המוטלת עליו, הוא דבק במטרה שלשמה בא לעולם.
נתאר לעצמנו, ילד שלומד בת"ת בכיתה ח' עוד מעט הוא צריך להיבחן כדי להיכנס לישיבה קטנה. אבל הוא מתרשל בלימוד שלו, הוא מתעצל ובקושי לומד. אבא שלו שם לב לזה, והנה, כבר הגיע חודש אדר, ועוד מעט מתחילים המבחנים, ומה יהיה עם הילד הזה? מה עשה האבא, הזמין איזה עשיר גדול, שהביא לילד הזה עשר חליפות ועשר מגבעות, וגם עשר פיג'מות, והביא גם ש"ס בבלי וירושלמי וגם ראשונים ואחרונים, וגם לקח דירה ומילא אותה בכל הדברים הללו, כאשר היא מרוהטת בארונות חדשים שלחנות מיוחדים ברוב פאר והדר. ואז הוא קרא לבנו ואמר לו: תדע לך, שכל הדירה הזו תהיה שלך, הכל מוכן לך! שמעתי שאתה עתיד להיות אדם גדול בתורה, ואיך עושים את זה? ע"י שלומדים משנה ועוד משנה, סוגיא ועוד סוגיא, עוד דף גמרא ועוד דף רמב"ם וכן ע"ז הדרך עד שתהיה גדול בתורה. ובגלל זה, הבאתי לך כמה חליפות, כי בשביל אדם גדול, לא מספיקה חליפה אחת, כי פעם אחת יזמינו אותך למקום כזה ופעם אחרת למקום אחר לדרוש בו, ותצטרך כמה וכמה חליפות בגדים. דע לך, שהדבר מסור בידך!
הנה, אם הילד הזה הוא דעתן, הוא מיד יתפוס את עצמו ויאמר: אני באמת כל כך חשוב? אני יכול להיות אדם גדול בתורה? בודאי שאני צריך להתמסר ולהתאמץ ולהשתדל בתורה! ואכן הוא יצליח בעז"ה.

כיצד זכה רבי עקיבא להיות עמוד התורה שבעל פה

יש מדרש שמובא בספר המדרשים, שרבי עקיבא בתחילת לימודו היה סתום, לא היה קולט כלום! בן ארבעים שנה היה ולא ידע לקרוא אל"ף בי"ת. לולא דברי המדרש, היינו חושבים שמה שלא ידע קרוא וכתוב – מפני שלא למד, אבל המדרש הזה מחדש לנו, שכן היה לומד אל"ף בי"ת אלא שלא היה תופס! לא היה קולט כלום!
והנה, פעם אחת ראה רבי עקיבא אבן על פי הבאר ויש בה נקב חלול. התפלא על הדבר ושאל, מי קדח כאן חור בתוך האבן הזו. הסבירו לו, שטיפות המים שטפטפו בזו אחר זו עשו בה את הנקב הזה! ואז נשא רבי עקיבא קל וחומר בעצמו ואמר: אם האבן שהיא קשה, המים הללו שהם רכים הצליחו לעשות בה נקב ולחדור לתוכה, אז הלב שלי שהוא רך מבשר, לא יוכל לקבל את התורה, שהיא עצומה כמו אש! בודאי שהתורה תוכל לחדור ללב שלי! וכך התחזק וקיבל על עצמו ללכת וללמוד לקרוא אל"ף בי"ת. הוא הלך עם הבן שלו ללמוד אצל הרב'ה. דהיינו, שכבר היה לו בן – ועדיין לא ידע לקרוא בעצמו! וכך ישבו ולמדו בלוח אחד את האל"ף בי"ת הוא ובנו יחדיו.
פלא פלאות! להתבונן איך זכה רבי עקיבא להיות גדול הדור, עמוד התורה שבעל פה, הוא מסר לנו את כל התורה! הוא זה שהעמיד עשרים וארבע אלף תנאים, כדוגמת רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס, רבי יהודה ברבי אלעאי. ואיך זכה לכל זה? כאשר הבין שהדבר תלוי בו וקיבל עליו עול תורה!
גם בן עזאי היה קשה הבנה בתחילת לימודו, הוא לא היה תופס ולא היה קולט כלום. ולבסוף זכה להגיע להתמדה עצומה בתורה, לגדלות בעמל ובפלפול עצום, עד שגדולי האמוראים היו משתבחים בעצמם ואומרים: 'הריני כבן עזאי בשוקי טבריא' דהיינו, שהם חריפים וצלולים בדעתם – כדוגמת בן עזאי. ואיך הוא זכה לכל זה? כי גם הוא הבין שהדבר תלוי רק בו, וברגע שהאדם מחליט לקבל עליו עול תורה – הוא זוכה לסייעתא דשמיא.

סוד ההצלחה של המהר"ם שי"ק – תלמיד החתם סופר

לחתם סופר היה תלמיד אחד, שקראו לו מהר"ם שיק, והוא היה מגדולי תלמידיו של החתם סופר. הגאון הרב יוסף חיים דושינסקי שהיה אב"ד של העדה החרדית, העיד, ששמע שהמהר"ם שיק כינס את תלמידיו, ואמר להם, שהוא היה סתום ולא היה קולט שום דבר, עד כדי כך שמה שהיה לומד היום – שכח למחרת! אבל הוא עמל והתעקש על זה, הוא התפלל והתחנן להשי"ת שיפתח את ליבו בתורה! ולאחר שהיה בוכה ומתחנן לקב"ה – היה יושב ולומד, והיה מרגיש התקדמות כלשהי בלימוד, וכך הוא זכה להיות גדול בתורה, עד כדי כך, שרבו החת"ס אמר עליו, כל מה שאני בא לחדש בלימוד, אצל התלמיד שלי, מהר"ם שי"ק – זה לא חידוש, אלא זה כבר ברור ופשוט לו! וידוע שרבינו החת"ס היה מעיין נובע בכל חלקי התורה כפי שרואים מתוך ספריו, ועם כל זה, כך אמר על תלמידו שכבר יודע את הכל, הוא לא מחדש לו כלום!
זהו 'מה אדם' – האדם הוא בסה"כ 'מה' – אדם להבל דמה, 'מה' עולה בגימטריא 45 כמנין אדם. זה יכול להיות דבר בטל, כמו החלקיקים שבאויר, אבל הוא גם יכול להיות אדם, שעליו נאמר: 'כי בצלם אלוקים עשה את האדם,' הקב"ה גוזר גזירה – והאדם הזה מבטלה, ואם האדם הזה גוזר גזירה – הקב"ה לא מבטלה, אלא מקיימה כמאמרם ז"ל צדיק מושל יראת אלוקים. וכל אדם יכול להגיע למדרגה הזו!
אכן, מי שמנצל את ההזדמנות – זוכה להיות אדם, אבל מי שלא מנצל את ההזדמנות, הוא מאבד את העולם! זה זכה לקיים את העולם וזה איבד אותו! ולכן, מגיע לו עונש. אדם שנתנו לו מיליארדי דולרים כדי להשתמש בהם, ולהפעיל עולם ומלואו, ובמקום לפעול ולעשות – הוא הלך לישון עליהם כמו על מזרון.

ביאור המשנה 'בעשרה מאמרות נברא העולם'

ועתה, נחזור לבאר את דברי רבותינו במשנה הנ"ל: בעשרה מאמרות נברא העולם – אמת. ומדוע? הרי במאמר אחד היה יכול להיבראות? אלא, כדי להודיע לאדם,  הוא ברא את הכל, הקב"ה כביכול טרח ועשה עשר פעמים אמירות וציוויים כדי לברוא את העולם, ובה להורות בזה, שזה העיקר! זה הדבר הכי חשוב – האדם הוא עיקר הבריאה! ועל מנת למשוך את לב האדם, לעשות עבודת עבודה בחיים שלו, ובזה למלא את ייעודו, את המטרה שבשבילה הגיע לכאן, משום כך נברא העולם בעשרה מאמרות, כדי לעורר את האדם על חשיבותו, שידע שהכל נברא בשבילו, שידע מי הוא ומה הוא! ואכן, צריך ליתן בליבו, שבכל פעולה שהאדם עושה כאן – הוא מזיז עולמות שלמים! אדם מניח תפילין כאן, ומנענע את כל העולמות העליונים, הוא אפילו אינו יודע מזה ואינו רואה מאומה! אבל הוא פועל בשמים ממעל, וכל כך למה? מפני שיש בו נשמה אלוקית, שהיא חלק אלוה ממעל וכמו שנאמר: 'ויפח באפיו נשמת חיים ויהיה האדם לנפש חיה' הפסוק הזה אומר הרבה! לא מדובר כאן על נפש של בעל חיים, אלא נשמה שהיא חלק אלוה ממעל, שאין לנו שום השגה והבנה בזה, אבל כך כתוב בזוהר הקדוש, שעם ישראל זכה למעלה הזו, וזהו שנאמר שם: ישראל וקודשא בריך הוא – חד הוא! ומאן דנפח – מדיליה נפח! כל זה צריך לעורר את לב האדם, ולפי הנסיון ככה זה עובד.

הצלחה בתורה – אינה תלויה בכשרונות

כשהייתי בישיבה קטנה היה איתנו תלמיד אחד אשכנזי, שממש לא היה קולט כלום! סתום היה בשכלו. והדבר הזה, היה בולט בין תלמידי הכיתה שהוא לא תופס ולא מבין את השיעור, אבל הוא לא אמר נואש, הוא התעקש ללמוד ולהצליח, ואכן, הוא זכה להתעלות בתורה, עד שכיום – הוא אחד מגדולי הדור! וכל כך למה? כי הוא התעקש לשבת וללמוד, ואע"פ שלא היה קולט – התעקש להצליח, וזכה.
הרי לך, שגדלות בתורה – אינה תלויה בכשרונות, אלא הדבר תלוי במידת ההשקעה של האדם! כי ע"י זה זוכה לסייעתא דשמיא. הכשרונות הם 'הכשר' בעלמא, אבל מה שבאמת מועיל לגדול בתורה, זה ההתמדה והעמלות בתורה, ואז מתגלה לאדם האור של התורה, כי התורה בעצמה מסייעת לו כמו שנאמר: 'אני אוהביי אהב, ומשחריי – ימצאונני. מה זה 'משחריי?' אלא מלשון 'שחרות' וחשיכה, דהיינו, אותם שמתמידים בתורה, הם משכימים מוקדם בעוד לילה, ומאחרים ללמוד עד הלילה, אותם התורה אוהבת ומגלה להם את רזיה. אדם כזה, בהתמדה שלו,, זוכה לחבר את היום עם הלילה בלימוד תורתו, גם בבוקר וגם בערב, וידוע שיש בזה ענין לחברם יחד, ולא רק בשעה הזו הוא עוסק בתורה, אלא כל הזמן הוא מתמיד. זה מגדל את האדם בתורה.

סוד ההצלחה בתורה – שייך בכל גיל

וסוד ההצלחה הזה שייך בכל גיל! כך יש לנו ללמוד מרבי עקיבא, שאפילו אם הגיע לגיל ארבעים ועדיין לא למד קרוא וכתוב, גם אם המוח שלו אטום וסתום, כמו בן עזאי ורבי עקיבא – עדיין יכולים לזכות לכתרה של תורה, ע"י העמל והיגיעה בתורה. זהו חידוש גדול, שמתגלה לנו כאן, שגם רבי עקיבא וגם בן עזאי היו סתומים בשכלם, כפי שאומר המדרש, וקל וחומר אחד שנשא רבי עקיבא בליבו – הפך אותו לגדול הדור, שממנו קיבלנו את כל התורה!! כך אומרת הגמרא במגילה, שכולהו סתומאי – אליבא דרבי עקיבא, סתם משנה כרבי מאיר, שהוא תלמיד רבי עקיבא, סתם ספרא – כרבי יהודה וכו.' כל הש"ס ירושלמי ובבלי בנוי על תלמידי רבי עקיבא.
זוהי המשמעות העמוקה של 'בעשרה מאמרות נברא העולם' כאשר משכילים להבין, כמה יקרה היא עבודת האדם כאן בעולם הזה, כמה יקרה היא העמלות בתורה!

גילוי מלכותו יתברך בעולם – התחיל בעשר המכות

אבל העולם היה נבער מדעת במשך יותר מאלפיים שנה מתחילת הבריאה! ובשנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה שנה, העולם קיבל קצת שכל! ומתי? ביציאת מצרים. כאשר הקב"ה הראה את כוחו ואת ידו החזקה במצרים, כאשר היכה את מצרים בעשר המכות ואז ראו כולם, שמלכותו בכל משלה! וכמאמרם ז"ל, שכשהקב"ה עושה דין ברשעים – שמו מתגדל, שנאמר: 'והתגדילתי והתקדישיתי.' אימתי? כאשר הוא עושה דין ברשעים.
המילוי של אותיות תיבת 'דין' – הם בגימטריא 'מלכות' באופן הבא: דלת, יוד, נון, הרי לנו שאותיות המילוי הן: לת, יו, ון ובגימטריא 'מלכותו' – להורות בזה, שע"י שעושה דין בעולם, מתגלית מלכותו יתברך. וכך אומרת רחב למרגלים: כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם. קריעת ים סוף היא למעשה, המכה בפטיש של הפורענות על המצרים. וכמו שאנחנו אומרים בתפילה: ובכורך ישראל גאלת וים סוף להם בקעת וזדים טיבעת וידידים עברו ים, ויכסו מים צריהם, אחד מהם לא נותר! ולכאורה, מי אמר שאף אחד לא נותר בחיים? הרי ים סוף זה מים שאין להם סוף, ואיך יוודע הדבר?

עומק הדין עם המצרים בקריעת ים סוף

אלא, אומרים רבותינו ז"ל שאחרי שעם ישראל יצא מים סוף, עדיין פחדו מהמצרים וחששו, שמא כשם שאנחנו עלינו מן הים מכאן, גם המצרים יעלו מן הים וירדפו אחרינו!! מה עשה הקב"ה? ציוה על שרו של הים, שיפלוט את כל המצרים לחוף הים וכך עשה הים, וכל אחד מישראל ראה בעיניו את המצרי ששיעבד אותו כשהוא עדיין חי, וזהו שנאמר: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. ולכאורה מה פירוש 'מת על שפת הים?' הרי הם טבעו ומתו בתוך הים! אלא, שהאמת שהם מתו רק לאחר מכן – על שפת הים, לעיניהם של ישראל!
כמה סבלו אותם רשעים, וכמאמר הכתוב 'ריצצת ראשי תנינים על המים' המצרים אכן קיבלו מכות בלי סוף בים, יש אומרים חמישים מכות, יש אומרים מאתיים מכות, ויש אומרים, מאתיים וחמישים מכות, והכל אמת – הכל אכן היה! ואלו הייסורים הכי קשים, שלאחר כל המכות הללו – עדיין לא מתו בים, ורק לאחר שנפלטו ליבשה ע"י שרו של ים, אז מתו המצרים, וזהו שנאמר 'וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.' ולא זו בלבד, אלא שיש מדרש שמביא בספר מעם לועז, שאומר שבשעה ששיקע הקב"ה את המצרים בים סוף, הביא יחד עימם את כל ארץ מצרים עם כל המצרים שבה – ושפך אותה לתוך ים סוף, וזהו שנאמר וינער ה' את מצריים בתוך הים' לא אמר 'את המצרים' אלא את ארץ מצרים עצמה, כמו משאית של חצץ, שמביאים הקבלנים, שופכת את כל תכולתה לארץ, ולא נשאר בה אפילו חצץ אחד… כך המצרים נשפכו לתוך הים. ולכן אמר להם: כי אשר ראיתם את מצרים היום – לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. ברגע אחד, רוקן הקב"ה את כל המליונים שהיו בארץ מצרים, נשפכו כולם לים, וזהו זה!
ואכן, כאשר ראו כל העמים את ידו הגדולה של השי"ת, ראו את הדין שעשה הקב"ה במצרים בים סוף – רצו כולם לקבל עליהם עול מלכות שמים. ומתי התחיל הדין באותם רשעים? בעשר המכות שהביא עליהם.

כל גאולת מצרים – בזכות התורה הקדושה

ואז שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, ואפילו עמלק הרשע – נבהל גם כן! הס"מ הרשע הוא השר שלו, ולכן יצא להילחם בישראל, ומדוע מצא פתח להילחם בהם? מפני שהתקיים בהם 'ויחנו ברפידים' – רפו ידיהם של ישראל מן התורה, וברגע שיש רפיון – יש אחיזה לעמלק.
בלי התורה הקדושה – אין כלום! כל יציאת מצרים היתה בזכות התורה, שנאמר בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה. וכשמשה רבינו שאל באיזו זכות ייגאלו, השיב לו הקב"ה, דבר גדול יש לי עליהם, לפי שעתידים לקבל את התורה על ההר הזה! כך אמר לו במפגש הראשון עם משה רבינו, בחורב.
הרי לנו, שבזכות התורה – היתה כל גאולת מצרים, וממילא, ברגע שרפו ידיהם מן התורה, עמלק הרשע קיבל חיות מזה, ומיד 'ויבוא עמלק.' ומי יוצא להילחם בעמלק? יהושע בן נון, וכפי שאומר לו משה רבינו: בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק. ופירש האור החיים הקדוש: כיוצא בי ובך! דהיינו, תבחר אנשים כאלו, שעמלים בתורה! רק על ידם נוכל לנצח את עמלק. ומידי דברנו ביהושע בן נון, אגיד לכם עוד חידוש, שגם יהושע בן נון עצמו היה סתום בשכלו בהתחלה, עד שהיו קוראים לו 'כסיל!' נורא נוראות! אבל מה הסוד שלו, שבזכות זה נתעלה? מפני שהיה 'נער לא ימיש מתוך האוהל,' עד שזכה לבחינת פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, שמאירה בשלימות מן האור שמקבלת מן השמש! זה פלא פלאות!

הקשר בין עשר המכות, עשרת הדברות ועשרה מאמרות

ומעתה, יתבאר הקשר הנפלא שבין שלש הבחינות של 'עשר מכות' 'ועשרת הדברות' ועשרה מאמרות שבהם נברא העולם, והיינו, שאת עשר המכות היה צריך כאמור ביציאת מצרים, כדי לגלות את מלכותו יתברך בעולם. וזכינו על ידי זה לעשרת הדברות, שהרי כל תכלית היציאה ממצרים – היתה כדי להגיע למעמד הר סיני ולקבל את התורה, שהיא כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, והיינו ש'בראשית' וכן 'ויאמר אלוקים יהי אור' שהן שני המאמרות הראשונים, הן כנגד שתי הדברות הראשונים שהם 'אנכי ה' אלוקיך' וכן 'לא יהיה' – שבזה רמוזה כל התורה, כי 'אנכי' ה' אלוקיך' – זה כנגד כל רמ"ח מצוות עשה, ו'לא יהיה לך' זה כנגד שס"ה מצוות לא תעשה. וכבר נודע, שרבינו הרס"ג כתב, שבעשרת הדברות רמוזים כל תרי"ג מצוות.
והנה, כששמעו בני ישראל את שתי הדברות הראשונים – פרחה נשמתם! ואיך החזיר אותה הקב"ה? ע"י שהוריד עליהם טל של תחיה, והחיה אותם. מהיכן בא הטל הזה? אלא זהו טל של תורה! וכמו שאומרת הגמרא על הפסוק: כי טל אורות טלך, כל מי שיש בו טל תורה – טל תורה מחיה אותו. הרי לנו, שבתורה הקדושה יש טל של תחיית המתים! אבל למה הם מתו? כי הם התחברו לקב"ה וכאשר שמעו את קולו הנעים, קול מתוק ונפלא הגורם אושר לא יתואר, אז מרוב חיבור ודביקות אליו יתברך – פרחה נשמתם. וכך זה חזר על עצמו שוב בדיבור השני.
קשה להבין מה הפירוש בזה, אבל זו האמת! ואם בכל זאת רוצים להבין מעט מהענין הזה, נמחיש זאת ע"י הדוגמא הבאה: אמא או אבא שיש להם בן יקר ואהוב, מיוחד מאוד, כשהם שומעים אותו ומרגישים אותו, הם מרגישים שהם מחסירים פעימה מרוב התרגשות, וכביכול, הנשמה שלהם רוצה לצאת מרוב אהבה אליו. אלא, שאצל בני ישראל מרוב תשוקה וחיבור להשי"ת – פרחה נשמתם ממש! עוד לא ראינו אבא שמרוב התרגשות וחיבור לבנו אהובו, פרחה נשמתו…

בני ישראל לא רוצים 'נהמא דכיסופא'

ולאחר שזה חזר על עצמו פעמיים, כבר לא רצו לשמוע את הדברות מהקב"ה בעצמו, וכמו שאמרו: 'אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו.' פעמיים זה כבר מספיק לנו, אם זה יחזור על עצמו עוד פעם שלישית – כבר יהיה חזקה ונישאר שם…
ולכאורה, מה הבעיה? תישארו שם, תיכנסו ישירות לגן עדן, ותהיו כמו המלאכים, תיזכו לעונג רוחני עצום מה הבעיה?
אלא, שעוד לא עמדו במבחן של קיום התורה והמצוות! ואם ייכנסו ישירות לגן עדן, כל ההנאה שיקבלו שם זה יהיה בבחינת 'נהמא דכיסופא' – לחם של חסד, בלי שום עבודה, בלי עמל ויגיעה כאן בעולם הזה.
ובאמת, שעיקר החיים כאן בעולם הזה, הם חיי התורה הקדושה! לעסוק בתורה ולקיים מצוותיה, זה העיקר כאן בחיים, ואם לאו – אין שום ענין בחיים.

גודל התמדתו של רבינו עובדיה יוסף בתורה

וכך מסופר על רבינו עובדיה ע"ה, שבסוף ימיו היה חולה, ואעפ"כ היה לומד. והנה, הגיע שלב, שבו כבר לא היה יכול ללמוד, ואז שמעו אותו אומר, שמכיון שלא יכול ללמוד יותר הוא מעדיף ללכת מן העולם הזה! מי שהכיר את הרב היטב, ראה שהתורה היתה החיים שלו ממש, וכבר סיפרתי לכם כמה דוגמאות ממנו, הוא לא היה מפסיק אפילו רגע אחד מהגיית התורה. כל כולו היה תורה! וממילא, ברגע שראה שאינו יכול ללמוד תורה – כבר אין לו שום טעם בחיים.

ובאמת, שבכל לילה בתפילת ערבית אנחנו אומרים: כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה. מתי אדם יכול להרגיש שהתורה היא החיים שלו – כאשר מתקיים בו 'ובהם נהגה יומם ולילה.' זה מגדיל את ערך התורה, כאשר הוא מנצל כל דקה לתורה, וזה מעריך את ערך החיים.

כאשר חיתנתי את אחד הבנים ביום החופה, הלכתי ולקחתי את החתן לחכם עובדיה ע"ה, והזמנתי את הרב שיבוא לערוך את החופה וקידושין. הוא כבר קידש את הבן הראשון, אז הזמנתי אותו שיעשה כן גם לבן השני. ואז פנה הרב אל הבן החתן ואמר לו בהאי לישנא: אתה יודע, שאני אוהב את אבא שלך מאוד, אבל תראה אותי, אני כבר זקן ויש עוד הרבה תורה ללמוד, אם אני אלך לכל מקום שמזמינים אותי – מתי אני אלמד? כך הוא אמר. הרי לנו, כמה התורה היה מפעמת בקרבו של הרב, ולכן, כשהגיע לשלב כזה שכבר לא היה יכול ללמוד מתוקף היסורים שהיו לו, כבר לא מצא שום עניין בחיים כאן.
הידיעה הזו שבעשרה מאמרות נברא העולם תביא אותנו לידי ידיעת המעלה שלנו, והיכולת שלנו לפעול כאן בעולם הזה, האפשרויות הרחבות שיש ביד כל אחד ואחד בעבודת השם. אחד חכם ואחד תם. ובפרט כאשר ניתן בליבנו, שאפילו יהושע בן נון, שנתעלה והיה למשרת משה רבינו, היה בתחילת דרכו סתום בשכלו עד שנקרא 'כסיל' וכך גם רבי עקיבא ובן עזאי, כמו אבן שלא קולטת כלום, אלו היו גדולי ישראל בראשית דרכם! ובנוסף לכל זה, רבי עקיבא היה עני מרוד, עד כדי כך, שכאשר נולד לו בן – הניח אותו ע"ג ערימת תבן! אפילו מיטה לא היתה לו לשים אותו שם. אבל כל זה לא מנע ממנו מלגדול ולזכות לכתרה של תורה!

סוף דבר

יזכנו ה' יתברך, להעריך את ערך התורה הקדושה, ולהעריך את חשיבות החיים שלנו, לצערנו, בני אדם מאבדים את העולם הזה, וחבל כל כך לאבד עולם כזה נפלא!
עולם התורה נמצא היום ברדיפה מתמדת, רודפים את עולם התורה, ודוקא מחמת הרדיפה הזו, עולם התורה עוד ישגשג יותר ויותר, בבחינת 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.' אשרי מי שיבין זאת ויקח על עצמו להגדיל תורה ולהאדירה, והמקבל עליו עול תורה – מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. אני יכול לספר לכם מעשים רבים על הענין הזה, איך בעינינו ראינו שהמקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. זה לא מובן בשכל, אבל זוהי המציאות. יזכנו ה' יתברך לקבל עלינו עול תורה כראוי, ונזכה במהרה בימינו, להרחבת ארגון התורה הקדושה ולומדיה, ובא לציון גואל בקרוב, אמן.

בית המוסר – לדון לכף זכות

ישנו לקח חשוב מאוד שנלמד מפרשתנו, מצינו בסוף הפרשה הקודמת שהתורה הביאה את פרשת מרים, שדיברה עם אהרון אחיה על משה רבינו אודות האשה הכושית, ונאמרו בזה הרבה פירושים, אבל הרעיון הוא שמרים ראתה בהנהגתו של משה רבינו דברים תמוהים וקשים, ושיתפה את אהרון אחיה במחשבותיה.
ובתחילת פרשתינו נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים, ובפרשת המרגלים מצאנו אותו הרעיון, שבאו המרגלים, אשר היו גדולים וחכמים, אנשים ראשי בני ישראל המה, היו יראי אלוקים כמו שמעידים לנו חז"ל, אבל כשבאו לארץ ישראל ראו דברים תמוהים מאוד, ראו פירות ענקיים, ראו אנשים ענקיים, "ויהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם," כל מקום שהגיעו ראו שקוברים שם מתים, והרי הם הסיקו מיד וטענו בפני העם "ארץ אוכלת יושביה היא," הרי לנו שאף כאן הרי הם באמת ראו דברים מוזרים, דברים לא שגרתיים, וישר ליבם הביאם לחשוב שאין זה המקום המתאים לעם ישראל, ליבם היטה אותם לחשוב דיבה על ארץ ישראל.
ולכאו' יש לבאר שבעומק הדברים זו הסיבה שנסמכה פרשת מרים לפרשת המרגלים, כמו שאמרו חז"ל שזה משום שרשעים הללו ראו את פרשת מרים ולא לקחו מוסר, כיון שזה היה אותו החטא של מרים, שהיה על אהרון ומרים לדעת כשרואים הנהגה נסתרת ולא ברורה במשה רבינו היה עליהם לדונו לכף זכות, הרי אדם גדול הוא, ובוודאי כשיש מנהג מוזר הרי הוא מכוון, ויכול להיות שהוא למעלה מהבנתם, וא"כ היה להם לדונו לכף זכות.

אף המרגלים חטאו באותו החטא, שהרי הקב"ה הבטיח לעם ישראל, שארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, והם באים לארץ ורואים מה שרואים, נכון שאתם רואים דברים מוזרים ומופלאים, אבל אם הקב"ה אמר שהארץ הזו היא זבת חלב ודבש, אין שאלות! כנראה יש דברים שזה מעל הבנתכם, ומעל השגתכם, וא"כ זה בא ללמדנו, שכשעוסקים באדם גדול חובת האדם לחתור ולמצוא לו צד זכות, ואף אם יהא הצד החלש ביותר כאבר המדולדל, צריך הוא להתאמץ ולאחוז בו ולדונו לכף זכות.
ואחר שהבאנו שבאדם גדול ודאי אין לאדם זכות לדונו לחובה, שהרי יש דברים שהאדם הפשוט לא מחשבן, ואינו בהשגתו, יש לנו ללמוד מזה שאף את כל האדם צריך לדון לכף זכות, שהרי כמה וכמה דברים אשר אין האדם יודע על חבירו, ואינו יודע מה הניאו לעשות מעשה כזה או אחר, ולכך תמיד האדם ידע לחתור כמה שיותר, ולא לתת לעצמו לדון אף אדם לכף חובה.
וע"י שהאדם ידון כל אחד לכף זכות, הרי יראה לעצמו שירד ממנו כל כעס, כל קנאה, ועוד הרבה הרבה ממידות של בין אדם לחבירו אם האדם דן לכף זכות, קונה הרבה מידות ישרות!

פנינים על הפרשה

מדוע התורה לא הסתירה את פרשת מרים?

במדרש תנחומא שנינו: "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דיבה, שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר," ולכאו' דברי המדרש מזקיקים ביאור, מה פשר התמיהה, הרי כך היה סדר המאורעות, קודם היה מעשה מרים, ולאחמ"כ פרשת המרגלים, ומוכרח שכך היה הסדר מהתשובה, שלא למדו ממעשה מרים ע"כ שזה היה הסדר, וא"כ מה היתה התמיהה?
והביאור בזה הוא שקו' המדרש לא היה על מעשה המרגלים, אלא על מעשה מרים, מדוע התורה בכלל כתבה אותו, הרי היה מקום להסתיר מעשה זה מפני שהוא משאיר רושם שלילי על מרים הנביאה, ובכך שמסמיכים מעשה זה למרגלים זה מבליט את החטא שלה, ועל זה תירץ המדרש, שהטעם משום ללמדנו מה קרה למרגלים שראו מעשה זה ולא לקחו מוסר.
וזה לימוד גדול לכל איש מישראל על גודל החובה ללמוד ולהפיק לקח ומוסר מכל הקורות סביבו, כי כל מאורע ומראה שנקרה לפני האדם לא נזדמן לפניו במקרה! אלא בהשגחה מכוונת ומותאמת, כדי ללמדו לקח ומוסר לחייו.