מאמר על הפרשה -התורה הקדושה היא ששומרת על עם ישראל
מלחמת מדין והלקח העצום הנלמד ממנה
בפרשת השבוע נלמד על מלחמת מדין. וכך נאמר בכתוב 'אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא' ואח"כ כתוב: 'וישלח אותם משה אלף למטה לצבא, אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו.' וכך יצאו למערכה נגד מדין.
והנה, המלחמה הזו לא היתה פשוטה בכלל וכפי שנבאר: הרי עם ישראל היו עבדים במצרים ושם התחלקו לשתי קבוצות: הקבוצה הגדולה של כל השבטים, אחד עשר במספר, שהם עבדו עבודת פרך במשך שמונים ושש שנים רצוף. והקבוצה הקטנה היא של שבט לוי, שישב בבית המדרש ולמד במשך מאתיים ועשר שנים ללא הפסקה. לא היה להם 'בין הזמנים' אלא ישבו ולמדו בהתמדה כל הזמן!
וכעת התורה מספרת לנו, שבני ישראל יוצאים למלחמה במדין, והשאלה הנשאלת היא, היכן הם למדו להילחם? היכן היו האימונים של צבא ישראל? ומאיפה היה להם נשק? אז על השאלה של הנשק, יש לומר מה שפירש רש"י על הפסוק 'וחמושים עלו בני ישראל ממצרים' דהיינו, שלקחו עמהם נשק בצאתם ממצרים, וכך יכלו להכות את סיחון ואת עוג שנלחמו עמהם. זה הפשט. אבל רבותינו דרשו פירוש אחר לגמרי, כי הפשט הזה קשה, מהיכן בני ישראל לקחו נשק במצרים? היעלה על הדעת שפרעה חילק להם נשק לפני שיצאו? זה לא מעשי בכלל! לא היה ולא נברא!
וחמושים עלו בני ישראל ממצרים
ומשום כך דורשים רבותינו ש'וחמושים' בא ללמדנו, שרק אחד מחמשה יצא ממצרים, ויש אומרים אחד מחמישים ויש אומרים אחד מחמש מאות! ולפי זה, עם ישראל היה מניינו עצום ורב במצרים או מליונים או מיליארדים! שהרי אם יצאו שישים ריבוא גברים מבני ישראל, וזה רק אחד מחמש מאות, אז הגברים מנו במצרים שלש מאות מליון! ומה עם הנערים והנערות, הנשים והטף והזקנים והזקנות? הרי לך שמנו מיליארדים. ואולי אפשר לומר, שכל הדעות צודקות, שיצאו גם אחד מחמשה, גם אחד מחמישים וגם אחד מחמש מאות, תלוי בדרגות שלהם ובמעלות שלהם. וכמו שמצינו בענין המכות, שיש אומרים שבמצרים לקו עשר מכות, ויש אומרים שלקו חמישים מכות, ויש אומרים ארבעים מכות, ולכאורה הרי כתוב במפורש, שהיו רק עשר מכות? אלא התשובה היא, שאכן היו עשר מכות, אבל כל מכה ומכה היו בה סוגים שונים של מכות משנה נוספות, כך שגם זה נכון וגם זה נכון. ולהמחשת הענין, נוכל להתבונן במכת ארבה שהיתה בימי יואל בן פתואל, שהיו בה כמה וכמה מינים של ארבה )ארבה, ילק, חסיל וגזם,( כך שבאופן כללי היתה שם מכה אחת של 'ארבה,' אבל באופן פרטני, היו כמה וכמה סוגי משחיתים כאלו.
הטעם לריבוי העצום של בני ישראל במצרים
נמצא אם כן, שהיה להם ריבוי עצום במצרים שלא ניתן להבין ולשער, ולא לחינם נאמר 'ויקוצו מפני בני ישראל.' ובמאמר מוסגר נציין, שהסיבה לריבוי העצום הוא משום ריבוי הנשמות העצום שנפלו מאדם הראשון, ועד לירידת אברהם אבינו וכן לירידת יעקב אבינו למצרים. אבל יש נשמות שנתקנו לגמרי ויש שלא נתקנו לגמרי, זה לא היה פשוט בכלל. היה צריך תיקון עצום ולכן היה ריבוי עצום בבני ישראל במצרים, לצורך תיקון הנשמות הללו רבותינו אומרים שהרבה מבני ישראל מתו בשלשת ימי האפילה, ומדוע דוקא בזמן הזה? כדי שהמצרים לא יראו שבני ישראל קוברים את היהודים שמתו. כך, שבמשך כל ששת ימי האפילה – היתה העבודה מוטלת על בני ישראל לקבור מתים, כי הרבה מאוד מתו בימים הללו.
שאלת המפתח במלחמת מדין – היכן למדו בני ישראל להילחם?
נחזור לשאלה שהצגנו לעיל, מהיכן למדו בני ישראל איך לעשות היום מדברים בעולם, על הצורך ההכרחי של הצבא, זהו צורך קיומי, כך הם אומרים. אם בני הישיבות לא יתגייסו לצבא – מה יהיה? ואנחנו משיבים להם, 'כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך,' עד שאתם שואלים על הצבא של היום, תשאלו כבר על בני ישראל בצאתם ממצרים, מי לימד אותם לעשות מלחמות כאלו? והכתוב מעיד עליהם שאף אחד לא נפגע במלחמה הזו, שנאמר 'ולא נפקד ממנו איש,' הם לא הלכו עם טנקים ולא עם מגינים שונים, גם שכפ"ץ לא היה להם! אלא שנים עשר אלף יצאו למלחמה, ושנים עשר אלף חזרו בעטרת נצחון על מדין, בלי שום הרוגים, נעדרים ופצועים! איך זה יכול להיות?
המפתח לנצחון במלחמה – תלוי בכח הרוחני של עם ישראל התשובה לזה כתובה בתחילת הענין וכמו שנאמר: 'אלף למטה – אלף למטה' ואח"כ כתוב שיצאו רק שנים עשר אלף לוחמים למלחמה, ואומרים רבותינו, שבאמת היו שלשים ושש אלף אנשים שהתמנו למלחמה במדין, שנים עשר אלף לוחמים, ושנים עשר אלף שומרים על הכלים, ושנים עשר אלף עמדו והתפללו עליהם, שיצליחו במלחמה! מה רואים מכאן? שמספר החיילים היוצאים להילחם ומספר החיילים שיושבים ומתפללים ולומדים תורה – הוא זהה! כיום, יש בצבא בערך שלש מאות אלף אנשי צבא, לפי מה שכתוב כאן, הייתי צריך לקרוא לשר הבטחון ולראש הממשלה ולומר להם, תארגנו עוד שלש מאות אלף אברכים שישבו וילמדו ומשרד הבטחון יתקצב אותם! כך עשה משה רבינו במלחמת מדין, וזה היה סוד ההצלחה והנצחון במלחמה.
מי הם שנים עשר אלף שיושבים ושומרים על הכלים, על איזה כלים מדובר כאן? אלא הכוונה לאותם שישבו ללמוד תורה. וזה מה שעשה את המלחמה! וכמה צריך להתבונן בנס הגדול הזה, שהרי המלחמה בזמנם היתה פנים מול פנים, בקרבות של חרבות ורמחים, וטבעה של מלחמה כזו, שיש בה הרבה הרוגים ופצועים לשני הצדדים, 'כי כזה וכזה תאכל החרב,' זה לא כמו מלחמה שנעשית מרחוק, שאין בה כל כך הרוגים ופצועים. והתורה מעידה לנו על אותה מלחמה, שלא נפקד אפילו אחד מכל יוצאי המלחמה!
'ולא נפקד ממנו איש' – שלא נכשל אף אחד בעבירה
ורבותינו אומרים עוד יותר מזה: משה רבינו שאל את ראשי המלחמה, אם אכן לא נפקד ממכם איש, אז בשביל מה אתם מקריבים קרבן ועוד אומרים על זה 'לכפר על נפשותינו' – משמע, שהקרבן הזה בא לכפר, ולכאורה, על מה יש לכפר? אלא, אמרו לו ראשי המלחמה: משה רבינו, תדע, שאע"פ שאנשי המלחמה הביאו עמהם נשים ששבו בשבי, אף אחד לא נכשל בעבירה במשך כל ימי המלחמה! וזהו אמרם 'ולא נפקד ממנו איש' דהיינו, זה שכולם חזרו בריאים ושלמים מהמערכה – זה פשיטא, אבל החידוש הגדול הוא שלא נפקד ממנו איש ברוחניות! דהיינו, שאף אחדלא נכשל בעבירה, ובפרט, שדרכם של אותם רשעים לקשט את בנותיהם לפני המלחמה, כדי שבני ישראל לא יהרגו אותם. ובלעם הרשע, יעץ להם לקשטם כדי שיכשילו אותם גם עתה בעבירה! והם מעידים על עצמם 'ולא נפקד ממנו איש' – שלא נכשל אף אחד בעבירה.
אם כן, שואל אותם משה, אז מדוע אתם מקריבים קרבן, על מה זה בא לכפר? אמרו לו: אם מידי מלחמה? הרי מדובר כאן על מלחמות קשות מאוד, עם סיחון ועוג וכן לחמו עם מדין, וגם לחמו עם עמלק, וכמו שנאמר בכתוב: וישמע הכנעני ואומרים רבותינו שהיה זה עמלק הרשע.
היום מדברים בעולם, על הצורך ההכרחי של הצבא, זהו צורך קיומי, כך הם אומרים. אם בני הישיבות לא יתגייסו לצבא – מה עבירה ניצלנו, מידי הרהור עבירה אפשר שלא ניצלנו! בשביל זה הם הביאו קרבן לכפר על נפשותיהם! וכבר העידו רבותינו בגמרא, שאחד משלשה דברים שאין אדם ניצול מהם בכל יום זה הרהורי עבירה, הרי לנו, שראשי הצבא – מביאים בשביל כלל ישראל, את הקרבן הזה לכפר על נפשותיהם. ומכאן נשכיל להבין מי יצא לאותה מלחמה – צדיקים גמורים!
עומדות היו רגלינו במלחמה – בזכות שערי ירושלים שעסקו בתורה
וזה מה שדוד המלך אומר בתהלים: 'עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים' – מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שעוסקים בתורה. וזה נכון גם בזמנינו, למלחמה בארץ מצפון ומדרום, וכן למלחמה הרוחנית בתוככי המדינה, 'עומדות היו רגלינו' – מול היועצת המשפטית וכל שונאי התורה ורודפיה! רק להתבונן, איך יושבים כאן ולומדים בני התורה בישיבות הקדושות? רק תיכנסו לישיבות ותיראו איך בתי המדרשות מלאים וגדושים בלומדי תורה, בן פורת יוסף, הכל מלא עד אפס ולמאי נפקא מינא? שאנחנו צריכים להתכונן לביאת המשיח! בודאי כל אחד מאיתנו ירצה לפגוש את המשיח, אלא שהמשיח 'ולכבוד אהיה בתוכה' לפי שכבודו יתברך מתעלה ומתגדל ע"י התורה והתפילות של בני התורה, המתפללים בעד כל עם ישראל, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ובלעם הרשע, שידע את הכח הגדול הזה שלהם – ביקש לעקור אותו ולקלל אותו! אבל השי"ת שם לו רסן בפה, שם לו חכה בלשון, כדי שיאמר בדיוק להיפך, וכמו שנאמר: מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל.
גם במלחמה עם איראן זכינו לניסים גדולים בזכות לימוד התורה ואכן, כשם שבמלחמת מדין שנים עשר אלף יצאו ושנים עשר אלף חזרו מהמערכה, כך זיכנו השי"ת לראות גם במלחמה עם איראן, מאות מטוסים שיצאו להילחם שם ופעלו באיראן, כולם הלכו וכולם חזרו תהילות לאל, ולא רק פעם אחת, אלא הרבה פעמים הלכו וחזרו הלוך ושוב, בלי פגע ונזק! ואילו אצל האמריקאים כמה מטוסים יצאו להילחם וכמה נפלו להם? ולכאורה, איך זה יתכן, וכי אין להם טייסים טובים? [הרי הם בעצמם מוכרים לנו את המטוסים שלהם]… אלא התשובה היא: עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים! בזכות שערי ירושלים שהיו עסוקים בתורה – זה מה שמכריע את המערכה ומביא לנצחון ללא פגע ונזק!
בן תורה שלומד בישיבה – צריך לרקוד איתו כמו עם חתן!
ומעתה תדעו, שבן תורה שיושב בזמנינו בישיבה ולומד תורה, צריך לקחת אותו על הכתפיים ולרקוד איתו כמו עם חתן! כי כל יום שהוא נמצא בישיבה ולומד, שכרו עצום ורב! שהרי יש כל כך הרבה פיתויים והפרעות ברחובה של עיר, והוא מתגבר על הכל ויושב ועוסק בתורה! באים אליי קבוצות קבוצות של בחורים לבקש ברכה להצלחה להתקבל לישיבה טובה! לא פעם ולא פעמיים, אלא מהבוקר עד הערב מגיעים כל הזמן! רק אתמול בלילה – באו אליי כחמישים בחורים, וכך גם כשאני קם מוקדם בבוקר לתפילה, כבר מחכים לי בחורים בפתח הבית – לבקש ברכה לישיבה טובה. וכך גם בסיום התפילה שוב מחכים! איזה צמאון לתורה, איזה חשק יש לבחורים שלנו להיכנס לישיבות! רק עכשיו בא בחור אחד לבשר אותי שהתקבל לישיבה טובה. אשריהם ישראל! כזו כמיהה ותשוקה לתורה, וממילא, אין שום פלא שהקב"ה עושה עמנו ניסים ונפלאות! זהו עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים.
המשיח ממש כבר מגיע
שאל אותי ת"ח גדול, מה עם המשיח מתי כבר יבוא? אמרתי לו, ממש בקרוב הוא כבר מגיע! ועל סמך מה אמרתי לו כך? אלא לאור התשוקה והכמיהה הזו שיש לעם ישראל לתורה, החשק והחפץ ללמוד בישיבות טובות הוא מדהים! ואכן, רואים את הבחורים שמתקופת פסח ועד היום – הם נמצאים בלחץ, מתוחים ודרוכים לראות אם התקבלו לישיבה שכל כך רצו ללמוד בה! את החשק הזה, את התשוקה הזו, לא ראינו באף סטודנט שלומד באוניברסיטה, שיבוא אליי ויגיד לי שהוא לחוץ לאיזו מחלקה הוא יתקבל ללמוד… עד עכשיו אף אחד לא בא לבקש על זה ברכה… ומדוע? כי זה לא מעניין בכלל! אבל התורה מעניינת, היא בנשמתנו! כי הם חיינו ואורך ימינו! ולכן יש להם חשק כל כך לתורה!
בא אלי בחור אחד, וביקש ברכה. לאחר שבירכתי אותו שיזכה לגדול בתורה, אמר לי: לא, אני רוצה ברכה להיות גדול הדור! אז ברכתי אותו. והנה, לאחר מכן הגיעה בת אחת וביקשה, כבוד הרב, תברך אותי שאזכה לחתן גדול הדור! איזה יופי, מצא מין את מינו… איזו תשוקה, איזו ציפיה וחיבה יש לתורה! וממילא, אם זה המצב – הגיע זמן הגאולה. כי אור החיים הקדוש אומר, שכל הסיבה לאורך הגלות, זה בגלל שלא לומדים תורה מספיק, ומכיון שהגואל האחרון הוא הגואל הראשון, והוא משה רבינו, ואינו חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה! אבל עכשיו, עם ישראל אינם בטלנים מן התורה, עכשיו אנחנו רואים כמה הם משתוקקים וכמה הם חפצים בתורה – וממילא, המשיח ממש כבר כאן, ועומד להגיע בכל רגע.
צריכים להתכונן לביאת המשיח
ולמאי נפקא מינא? שאנחנו צריכים להתכונן לביאת המשיח! בודאי כל אחד מאיתנו ירצה לפגוש את המשיח, אלא שהמשיח היה גדול כמעט כמו משה רבינו כך כותב הרמבם והרי משה רבינו הוא בוודאי יותר גדול מרבינו האר״י, שהיה יודע ומכיר במעשי האדם ובמחשבות האדם קודם שבאו לכלל מעשה כן, גם המשיח ידע מה אתה חושב עכשיו ומה חשבת, וכן מכיר במעשי האדם, ואם כן, איך נלך לקבל את פניו? אם בגמרא אמרו, שיבוא המשיח ולא נראה אותו
אנחנו לא נרצה לראותו מחמת הבושות הגדולות! כמה מסכתות אני יודע? כמה הלכות בשלחן ערוך אני יודע? וכן, אם המשיח ישאל אותי שאלה ולא אדע, איזו בושה תהיה! הרי לנו, שזה לא פשוט בכלל להיפגש עם המשיח! צריך לעשות הכנה רבתי בשביל זה, כשהייתי בחור והייתי הולך אצל גדולי ישראל, הייתי נכנס לפניהם בחרדה גדולה ובפחד, כי אמרתי לעצמי, הרי הוא אדם גדול בתורה, ויש לו רוח הקודש, הגדול הזה בודאי יודע מה אני יודע ומה אני לא יודע בתורה, ואם כך בגדולי ישראל, אז המשיח – בודאי שיודע ברוח קדשו להכיר במעשי האדם. ועל כן, צריך להתכונן! מה שכבר למדנו נחזור על זה כדי שנזכור מה שלמדנו וכך לפחות נזכה להיות שואלים כענין אפילו שלא נהיה משיבים כהלכה.
בכלל ההכנה לביאת המשיח – לסלק את כל פגעי הטכנולוגיה מקרבנו
וכמו כן, צריכים אנחנו להכין את בני ביתנו, את בני המשפחה, שיהיו בקדושה ובטהרה! לסלק את כל האייפונים מרשותנו! צריכים להתרחק מהכלים המשחיתים האלה הרחק כמטחווי קשת! וכך נוכל להעיד על עצמנו שלא נפקד ממנו איש. מי שמחזיק אייפו והוא נפקד מעם ישראל נפקד מקומו ולא יועילו בזה כל התירוצים אם זה לצורך פרנסה, ואם זה מפני שאין לו זמן ללכת לבנק והוא רוצה לעשות הכל דרך המכשיר, בשביל זה אתה צריך אייפון? הרי חכמי הדור כבר הסכימו לאסור את זה, וממילא, זה כמו נבילה וטריפה! מי מאיתנו מוכן להכניס לבית שלו בשר נבילה וטריפה? אז איך מכניסים אייפון לתוך הבית? אני מלמד זכות על עם ישראל, שהם כנראה לא יודעים כמה זה חמור! כמה שהמכשיר הזה איום ונורא! אלפי אנשים נפלו לבאר שחת באייפונים הללו! זה לא פשוט בכלל! מאות בתים נחרבו בגלל האייפון! אנחנו יודעים את זה מקרוב, כי אלינו באים עם כל התלונות והבעיות בעניינים האלו. אשה אחת באה אליי ואמרה בדקתי את האייפון של בעלי ומצאתי עם מי הוא מתכתב ומדבר בלילה אחרי שאני הולכת לישון. כשבאים אליו הוא טוען, היא בגדה בי ומי גרם לכל זה? מכשיר האייפון ומזה באים כל הבעיות. הפסוק אומר: היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תישרפנה? דהיינו, האם יתכן דבר כזה שאדם יבעיר אש בחיקו ובגדיו לא יישרפו מזה? הרי זה פשוט, שבגדיו יישרפו מחמת האש הבוערת! וכך גם צריכים לומר על האייפון: היחזיק אדם אייפון בכיס שלו, והיצר לא ירצה להכשיל אותו ולהוציאו לתרבות רעה? בודאי שכן!
הבבא מאיר עשה תשובה שנה שלימה – בגלל ביקור חד פעמי בשדה התעופה
רבי דוד יהודיוף ע"ה סיפר לי כאן בבית המדרש הזה, שהבבא מאיר אמר לו שבמשך שנה שלימה עשה תשובה. ומדוע? מפני שפעם אחת הוצרך ללכת בעל כרחו לשדה התעופה, כדי לקבל את פני אביו הקדוש, הבבא סאלי זיע"א שהגיע לארץ, ואע"פ שהבבא מאיר היה הולך בכיסוי על פניו, כמו הבבא אלעזר, עם כל זה עשה תשובה במשך שנה שלימה, מפני שהיה שרוי במקום פרוץ! הוא הבין מהי המשמעות ומהו הפגם של מקום שהולכים בו בחוסר צניעות! ומכאן נשכיל להבין, כמה טומאה יש במכשיר האייפון הזה, שכולו מלא בפריצות ובחוסר צניעות. כמה צריך להתרחק ממנו! ומעתה, מה יענה ויאמר אדם שמחזיק מכשיר כזה בכיס שלו? ואם הבנים רואים את אביהם מחזיק בזה, אז הם בכלל לא מבינים מדוע אוסרים להם את המכשיר הזה, שהרי לאבא שלהם יש דבר כזה!
מלחמת הסטרא אחרא נגד ריבוי התורה שיש בדורנו
הרי לפנינו, שלצד ריבוי התורה שיש לנו ברוך ה' בדורנו, יש כנגד זה מאבק עצום של הסטרא אחרא להילחם בריבוי התורה הזה, אם זה במלחמות של רדיפת התורה, ואם זה ע"י הפיתויים שיש במכשירים הללו, שמנסה הסטרא אחרא להפיל את הצעירים בענייני גילוי עריות, ה' יצילנו. וזה לא דבר פשוט בכלל! הרי רבותינו אומרים, שהרהורי עבירה קשים מעבירה ועל זה אנחנו אומרים בוידוי 'הרהרנו הרהורים רעים ביום ובאנו לטומאת קרי בלילה' אבל לפעמים, זהו וידוי רק מן השפה ולחוץ, וכמו שאנחנו אומרים ביום הכפורים 'על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה' – דהיינו, שמתוודים לפניו רק בפה, ולא בלב! ואם כן, העיקר חסר מן הספר כי מודה ועוזב ירוחם.
סוף דבר
צריכים להבין, שהמשיח ממש כבר בפתח, אני אומר את זה בשיא
הרצינות! ולכן, צריכים להכין את עצמנו, מצד אחד, להתחזק בלימוד התורה, להרבות תורה וללמוד בחשק ובחיבה. ויחד עם זה, לעשות בדק בית בכל ענייני הקדושה והצניעות וסילוק פגעי טכנולוגיה, כדי שנוכל באמת לזכות לגאולה באיתערותא דלעילא וכמו שאמרו בגמרא )סנהדרין צח(. שאם זכו יבוא המשיח עם ענני שמיא, דהיינו, במהירות ובגאולה ניסית. ובאמת, שכבר בהווה אנחנו רואים ניסים ונפלאות שהשי"ת עושה איתנו, עד שגוי אחד שעומד בנשיאות ארה"ב מחליט להילחם במקומנו באיראן. זה לא מובן, והכל בחסד השי"ת עלינו. ואין לנו אלא לאחוז בדרכי אבותינו שיהיו שנים עשר אלף לומדי תורה ושנים עשר אלף מתפללים, ושנים עשר אלף לוחמים בשטח של המלחמה, ואז יתקיים בנו 'ולא נפקד ממנו איש'. נזכה בעז"ה לישועות, ובא לציון גואל אמן ואמן.
בית המוסר – ההבדל בין חורבן בית ראשון לשני
עומדים אנו בימי בין המצרים, ובשבוע זה נכנסים אנו לשבוע שחל בו תשעה באב, ימים אלו הם ימים של חשבון נפש של כל אדם ואדם איפה הוא חלילה גרם לכך שלא נבנה בית המקדש עד עתה, וכן האם וכמה הוא כן תרם לכך שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן, וכמו שאמרו חז"ל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, וזה כפשוטו, שהרי אם היינו מתקנים לגמרי את העוון שלכך נחרב בית המקדש הרי היה נבנה כבר, ובכך שלא נבנה חזקה עלינו שלא מספיק עבדנו על אותו העוון שמחמתו נחרב הבית, וא"כ עתה עלינו לברר מה עלינו לתקן, בכדי לקרב את יום בנין בית המקדש.
וידוע הסתירה בגמ' מפני מה נחרב בית ראשון, דבנדרים )פ"א,(. ביארה הגמ' שהוא משום שלא בירכו בתורה תחילה, ומאידך ביומא )ט(: ביארה הגמ' שנחרב הבית מפני ג' עבירות החמורות שבתורה, ולכאו' הביאור בזה הוא דבאמת הא בהא תליא, עם ישראל שלא בירכו בתורה תחילה פירושו שלא למדו את התורה לשם שמים, וא"כ זהו הסיבה שב"מ עברו הם על ג' עבירות החמורות שבתורה, שמכיון שלא היה להם את התורה בשלימות כדי שתגן עליהם מלעבור על אותם ג' עבירות.
וידועים דברי חז"ל כי בדור בית שני היו עם ישראל עוסקין בתורה ובגמילות חסדים, ועם כל זאת לא נפלטו מן הדין וכל זאת בשל שנאת חינם שהייתה ביניהם, ומבואר שבלימוד התורה לא היה בהם פגם כלל אלא היו לומדים תורה לשמה, ולכאו' היה מקום להק' שהרי אם היה בהם תורה וגמילות חסדים, מדוע א"כ התורה לא הגנה עליהם ולא שמרה אותם מעוון זה של שנאת חינם, הרי קי"ל שתורה מגנא ומצלא? כתוב כאן דבר נורא, התורה הקדושה שלומדים אותה בשלימות לש"ש, יש בכחה להגן על האדם לבל יעבור אפילו על ג' עבירות חמורות שבתורה, אבל על מידות רעות! על שנאת חינם! אינה יכולה להגן על האדם, שהרי בלי שיעבוד האדם על מידותיו אין התורה שומרת אותו מפניהם, וכמו שהמהרח"ו בספרו שערי קדושה מבאר מדוע לא מוזכר בתורה ענייני המידות, וביאר דזהו קודם לתורה שבלי מידות אין תורה!
וא"כ עלינו לדעת שבשביל לקרב את בניין בית המקדש עלינו קודם כל לעבוד על המידות,! וזהו רק ע"י לימוד המוסר, התחזקות במידות, לאט לאט, לקנות מידה ועוד מידה, וידע האדם שאין זה עבודה קלה כלל, וכמו שידוע בהגרי"ס זצ"ל שהיה אומר שיותר קל לסיים את הש"ס מלכבוש מידה אחת, אבל כשהאדם יביא את עצמו ויעבוד על מידותיו, אזי יעזרו לו מן שמיא, ובזה נזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
פנינים על הפרשה – מדוע משה רבינו ע"ה לא נכנס לארץ ישראל?
בתוכחת משה רבינו ע"ה לעם ישראל נאמר "וגם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שם," וכבר עמדו הראשונים בקושיא עצומה, הרי בשלב זה משה רבינו ע"ה מוכיח את ישראל על חטא העגל, וע"ז אומר להם כי בגללם הקב"ה גזר עליו שלא להיכנס לארץ ישראל, ולכאו' הרי ידוע הדבר שהטעם שלא נכנס משה רבינו לארץ, הוא משום שהכה על הסלע, ולא כציווי ה' שאמר לו לדבר אל הסלע, וא"כ מדוע משה רבינו כביכול מאשים את עם ישראל שחטאו בחטא העגל שמשום כך לא נכנס לארץ? וברמב"ן פי' שבאמת אה"נ כוונתו היתה בגלל מי מריבה, ועי' באור החיים הק' שביאר בעוד אופן, אבל נראה לבאר עוד שבאמת מחמת העוון הפרטי של משה רבינו בהכאת הסלע, אינו היה נענש בעונש חמור כ"כ שלא להיכנס לארץ ישראל, וכמו שביארנו שעוונו של משה היה בדק שבדקין, ורק לפי דרגתו היתה עליו תביעה, וא"כ לא נענש בגלל זה עונש כ"כ חמור, אלא הטעם שנענש כן הוא בגלל העוון של חטא העגל שכל דור המדבר לא נכנסו לארץ, א"כ גזר עליו ה' שאף הוא מחמת העוון הפרטי שלו, ומכיון שלא נכנסו דור המדבר לארץ, שאף הוא לא יכנס לארץ.
