מאמר על הפרשה – אין דבר העומד בפני הרצון
במה נמדד יופיה של כנסת ישראל
"יפה את רעייתי כתירצה נאוות ירושלים," כך אומר שלמה המלך, מה זה יפה את רעייתי כתירצה, אומרים רבותינו מתי את יפה? כשאת רוצה, הכתוב מספר מה הקדוש ברוך הוא אמר לנו עם ישראל, מתי את כנסת ישראל יפה? כשיש לך רצון, דבר ידוע שדבר שאדם רוצה ורוצה באמת בכל ליבו וכל נפשו, בדרך כלל מצליח לבצע אותו, קובע לעצמו איזה יעד להגיע לאיזה מקום, ואפילו למקום רחוק הוא מגיע, קובע לעצמו איזה יעד לעלות להר גבוה ותלול, והוא רוצה הוא עולה, לא מעט קשיים והפרעות יש לאדם בתוכניות שלו, אבל כשיש לו רצון חזק ואמיתי הוא מגיע לבצע את הרצון שלו, זה משהו מציאותי, כך קבעה חכמתו יתברך שהאדם יוכל להגיע לכל דבר שהוא רוצה, אבל תלוי אם זה רצון אמיתי או לא, אפילו בעניינים שמימיים, שזה דבר לא פשוט הרבה פעמים, אומר הכתוב על זה "רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם," הרבה מקטרגים יש על האדם שרוצה לבצע את מה שהוא חפץ ורוצה, אבל מכח הרצון של האדם יוכל. נקח דוגמא מיציאת מצרים, עם ישראל במצרים עובדי עבודה זרה היו, היה עשרת המכות, עד מכת בכורות תשע מכות, כל מכה הוא מכה, כמש"כ "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו," "ולכל בני ישראל היה אור במושבותיו," "וישלח פרעה והנה לא מת במקנה ישראל עד אחד," עם ישראל ראו עין בעין ניסים ונפלאות, שארעו עמהם בזמן שהמצרי לוקה מכה אחר מכה, והם שלום רב להם, במכת חושך כתוב "וימש חושך" החושך היה ממשי, שום אחד לא יכול לזוז, מי שהיה מי שהיה שוכב באותה צורה נשאר לשבעה ימים, ועם ישראל בתוך כל המצב הזה מסתובבים ורואים את כל האוצרות של המצרים, וכל הדברים היקרים שלהם, ובשעה שיצאו ממצרים שאלה אשה משכנתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות, והמצרים שקרו אותם ואמרו אין לי, אמרה לה היהודייה אם אני יראה לך תתני לי? ואמרה לה אני לא יודעת אם יש לי בכלל,.. ואז היהודייה היתה נכנסת ומראה לה מה יש לה, והיתה מביאה לה, ואחר כל זה שראו עין בעין, המשיכו לעבוד עובדה זרה.
עם ישראל התהפכו מעובדי ע"ז ליותר ממלאכים
עד מתי עבדו, עד העשירי בחודש ניסן, עד אז היו זובחים לעבודה זרה, היו מקטרים ועובדים לעבודה זרה, לא מובן, אבל זה היה המציאות,! כמו שכתוב "משכו וקחו לכם צאן וגו,"' ודורשים חז"ל משכו ידיכם מעבודה זרה, שאותם כבשים היו האלילים של המצרים, זה היה הע"ז שם, ובחודש הזה שזה מזל טלה, שאת החודש הזה המצרים עובדים אז מוציאים את ישראל ממצרים כדי להראות להם שהאליל שלהם הוא אפס! לא עברה מיציאת מצרים חמישים יום, וביום החמישים הם היו כמו מלאכי השרת, היו יותר ממלאכי השרת! הקב"ה לא מדבר פנים בפנים עם מלאכי השרת, ועם עם ישראל דיבר פנים בפנים, כמו שכתוב פנים בפנים דיבר עמכם מתוך האש, איך יכול להיות? תוך חמישים יום, כבר היו יותר ממלאכי השרת איך זה? אפשר דבר כזה? זה לא הגיוני אבל זה היה.
והתשובה לזה, כי הם רצו, הם עשו מאמץ, אותו "משכו וקחו," אותו מהפך שעשו מעבודה זרה, למצב שקשרו את הכבש שהוא היה האליל עד עכשיו, לכרעי המיטה, במסירות נפש מול כל המצריים אשר זהו אלילם, ע"י הרצון אפשר לעשות הכל, ע"י רצון אמיתי אפשר להתהפך מצד לצד אפילו להגיע תוך זמן קצר מעבודת אלילים, למצב שזוכים שהקב"ה מדבר עמהם פנים בפנים.
האם בחור ישיבה יכול להיבחן מבחן סיכה?
זהו כח הרצון, שהאדם רוצה אין בעיה, הגאון רבי ישראל מסלנטזהו כח הרצון, שהאדם רוצה אין בעיה, הגאון רבי ישראל מסלנט זצוק"ל היה אומר, אל תאמר אני לא יכול, תאמר אני לא רוצה כי אם אתה רוצה אתה יכול, אין דבר העומד בפני הרצון, זה אמיתי, שהאדם רוצה הוא יכול, השבוע קיבלתי טלפון מקרוב משפחה שמזמין אותי לסיום מסכת שהבן שלו עושה, והוא אומר לי שהבן שלו נבחן על המסכת מבחן סיכה, לוקחים את המסכת ואומרים לו שיאמר איזה מילה כתוב בעמוד זה וזה וכדו,' הכל יודע לומר בגמ' סגורה.
אם נתפוס עכשיו בחור ישיבה ונשאל אותו האם הוא יכול להיבחן מבחן סיכה על הלימוד שהוא למד הזמן הזה בישיבה, הרבה ישיבו לך שהם לא יכולים, אבל זה לא נכון,! הוא יכול אבל הוא לא מספיק רוצה! אם היה רוצה היה יכול, מדובר בבחור ישיבה, בחור ישיבה שלמד מסכת שלמה יכול להיבחן כמו אותו בחור, השאלה מי רוצה?
למען ענותך לנסותך
האדם נמצא בעולם הזה בשביל לנסות אותו, כמו שקראנו בפרשה "למען ענותך לנסותך וכו,' המן היה יורד בבוקר גרגירים קטנים לבנים, "והמן כזרע גד לבן," פחות משום כלום, כמו הזרע של הפטרוזיליה שהוא זרע דק דק ככה היה יורד והיה בו את כל הטעמים שבעולם, לוחצים על כפתור ונהיה אוכל מזרחי, לוחצים על כפתור נהיה אוכל אשכנזי, פעם פולני פעם רומני תלוי מה הוא רוצה, איפה היה הכפתור? במחשבה, היה חושב יהודי אני רוצה אוכל בטעם כזה וכזה, נהיה הטעם הזה ממש, לא דמיון, יושבים בשולחן עשרה אנשים אחד רוצה טעם כזה אחד רוצה טעם כזה, אוכלים יחד וכל אחד טועם מה שהוא רוצה, לא היה אפשר להשאיר מהיום למחר, כל ישראל לא הותירו, מה יהיה מחר לא חשבו.
היו שני אנשים דתן ואבירם, הם כן שמרו והעלה תולעים, עד היום לא נגמר התיקון שלהם, כל ישאל האמינו שמחר היה מן ואכן ארבעים שנה ירד מן, יום יום, כל יום ירד לכל אחד עומר לגולגולת שזה בערך קילו וחצי, וביום שישי מצאו כמות כפולה, ובאו למשה ומשה הסביר להם שיקחו לחם משנה כיון שמחר לא ירד מן, ולכן אנחנו בשבת תקנו רבותינו לבצוע על לחם משנה זכר למן שהיה יורד לכבוד שבת קודש לחם משנה, זהו למען נסותך, לנסות את ישראל האם ישמרו למחר או לא.
גם היום אדם יכול לחיות ככה! אדם שאין לו אמונה בפועל לא רואה את המן, אבל מה שיש לאדם יש בו מן, האכול שלו יהיה ערב עליו, החיים שלו יהיו נחמדים, כמו שהיה במדבר, שמלתך לא בלתה מעליך, אותו בגד שלבשו ביציאת מצרים לבשו ארבעים שנה, כל יום היה ענן שמכבס ומגהץ את זה, זה משהו פילאי! איך זה היה,!! אותם נעלים ארבעים שנה, הילדים שהיו קטנים הבגדים גדלו עמהם, פלא פלאות! ככה זה היה! נו האדם העור שלו לא גודל איתם? גודל אז גם הבגד יכול לגדול, כל זה היה כדי שלא יהיה
להם דאגות והיו פנויים לעסוק בתורה ארבעים שנה.
אדם שיש לו דאגה לא יכול ללמוד טוב, תורתו של דואג מן השפה ולחוץ, זה לא עובד, צריך שלוות נפש ורוגע, שמעתתא בעיא צילותא, צריך ישוב דעת בשביל שיהיה כח ללמוד, זה מה שהיה במדבר, התהפכו מעובדי עבודה זרה לעובדי ה' באמת! עד שהקב"ה כביכול אמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי" כמו עכשיו זה אומר שלמה המלך יפה את רעייתי כתירצה שתרצה אם אתם רוצים אתם יכולים להיות גדולים ממלאכי השרת! כשהגענו להר סיני הגיעו מלאכי השרת והלבישו לכל אחד שתי כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, לא מספיק כתר אחד, כן! כי הם גדולים ממלאכי השרת, מלאכי השרת משרתים אותם.
עד היכן גדלותו של האדם
אליהו הנביא לפני שנהפך להיות מלאך, היה אדם גדול אבל היה אדם רגיל, בא אליו מלאך והביא לו עוגה, היה עייף ונרדם, ובשכבו בא מלאך ומעיר אותו ומגיש לו עוגה באומרו קום ואכול, מאיפה הביא לו את העוגה הזאת מהשמים? היה מביא לו אוכל מהמטבח שהיה עובדיה הנביא משגיח שם במטבחו של יהורם בן אחאב, היה אפשר לעשות את זה גם ע"י שד, אבל משמים הביאו לו מלאך.
מצאנו כעין זה אצל רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, שהלך לרומא כדי לבטל איזה גזירה וכשהגיע לשם שמע שדעתה של בתו של המלך נשתבשה והיה בלאגן במדינה וכל הרופאים באו לרפאות אותה ויצאו בידים ריקות, לא הצליחו, שמע המלך שחכם היהודים הגיע ואמר לו להיכנס בכה רשב"י ואמר לשפחת אברהם אבינו הגיעו ארבעה מלאכים, ואילו אצלי לא הביאו אפילו מלאך אחד, הבין רבי שמעון שהחולי שלה הוא משום שישנו שד ששיבש את דעתה, והשד הזה קראו לו בן טלמיון, רבי שמעון נכנס ואמר בן טלמיון צא! מיד פתחה את העניים וחזרה כמו שהיתה, המלך התפעל כל הרופאים שלו לא הצליחו, חכם יהודי ברגע אחד נגמר, כיבד את רבי שמעון ושאלו למה באת, אמר לו כדי לבקש לבטל את הגזירה על היהודים, מיד ביטל המלך את הגזירה ושלחו אחר כבוד אל ביתו.
אבל אצל אליהו הביאו מלאך, למשך שלש שנים שנעלם הביא לו מלאך אוכל מן המטבח, יש אומרים שפנחס בנו של אלעזר הכהן הוא אליהו הנביא, כך הדעה הרווחת בדברי רבותינו, מצאנו בגמ' שפעם אחת שבא לקבור את רבי עקיבא, אמרו לאליהו הנביא ולאו כהן מר, אמר להם וכי אתה לא יודע שצדיקים לא מטמאין, ואחר שנהפך למלאך, הוא נעשה מלאך מיוחד שהוא יכול להיות כל פעם בדמות אחרת, כל פעם לפי הצורך ולפי רצונו, פלא פלאות, העולם נקרא עולם בגלל שהוא נעלם.
כח האמונה וכח הצדיקים
הבעש"ט הקדוש אמר כל יהודי בכח האמונה שלו, אם הוא נקלע למקום שאין בו מים והוא צמא, והוא יאמין שיצאו מים עכשיו מהקיר, יצאו מים וישתה לרוויה, מים לא מינרליים מים סופר מינרליים! מים מיוחדים יצאו מהקיר, רק יהודי יכול, וכל יהודי יכול, למה? כי יהודי יש לו נשמה חלק אלוה ממעל! ויש לו כח אמונה גדול.!
זה הצדיקים שביצעו ניסים ונפלאות לכל צעד ושעל, זכינו וראינו את הבבא סאלי זצוק"ל לא אחד ולא שתים ולא שלש, הביא לנו הקב"ה דוגמא של אנשים שחוללו ניסים, הייתי פעם אצלו בא אחד שהיה חולה כמה שנים, נפל לפניו והתחנן לו, אמר לו מה יש לך מה יש לך קום! סיפר לי האיש שבאותו יום נהיה בריא לגמרי, מה קרה לגוף שלו? הכל השתנה? כן! זה כח היהודי, כאשר היהודי עובד ה' באמת יכול להגיע לזה, קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, הפירוש שאדם שעובד ה' באמת כל הטבע נמצא הפירוש שאדם שעובד ה' באמת כל הטבע נמצא ביד שלו.
פעם היה באלגי'ר וסיפרו לו שיש בעיה במקווה, הגיע למקום ובדק את המקווה אמר להם תשפכו את המקווה, זה היה בקיץ, ואמרו לו רבינו אין מקווה אחר זה המקווה היחידי שיש, אם נשפוך את המים לא יהיה מקוה, עכשיו קיץ אין גשם, אמר להם אמרתי לכם תשפכו את המים,! הוריקו את המקווה ותקנו אותו, יצא לבחוץ ואמר ריבונו של עולם לא לכבודי עשיתי לכבודך עשיתי, תוריד גשם עכשיו ויתמלא הבור במים, מיד נתקדרו השמים בעבים וירד גשם באותו מקום, לאחר מכן בא תלמיד אחד שהיה עוסק בהלכות מקוואות, ואמר לרב כבודו יש כאן בעיה נוספת שלפי הגאון רבי יהודה עייש שלדעתו עדיין המקווה לא בסדר, הסתכל הרב ואמר אתה צודק, אמר להם תשפכו אותו, אמרו לו יש פוסקים אחרים שאפשר לסמוך עליהם, אמר להם תשפכו, ושוב שפכו ויצא לחוץ אחר שתקנו והתפלל ושוב ירדו גשמים, זה מעשה שהיה! מה זה? כי הוא היה עובד ה' באמת! ותלמיד חכם גדול, ולכך היה יכול לעשות ניסים ונפלאות על ימין ועל שמאל, יש עליו ספר מעשה ניסים שכתב אותו רבי אברהם מוגרבי, ובספריו הביא סיפורים נפלאים על גודל הפלאות שחוללו.
כח הרצון!
זהו כשתרצה יפה את, מתי מתגלה יופיין של ישראל שעושים את רצון הבורא, וכשיש רצון בחור ישיבה יכול להיבחן מבחן סיכה, אין כזה דבר לא מסוגל יש כזה דבר לא רוצה, כמו שאדם שרוצה לזכור דברים, היה בנק שהיה שם פקיד אחד לא ידעתי שהוא היה תלמיד חכם גדול, כל פעם שהייתי מגיע הוא יודע את המספר שלי, אחרי שפעם אחת שמע את המספר, היה לו כח זיכרון איך הוא הגיע לזה, כי הוא הרגיל את עצמו לזכור, כך גם בתורה ככל שבן אדם חוזר ומשנן הרי הוא מרגיל את עצמו ומרגיל את זכרונו.
כמו שמצינו בתורה במצוות זכירת מעשה עמלק, שכל אחד זוכר את זה כי כל יום אנחנו משננים את זה, א"כ הדבר תלוי בנו אנו מבקשים כל יום שיביא גאולה, בתפילת שמו"ע ובברכות קריאת שמע, איך מביאים את הגאולה, אם נרצה נוכל להביא את הגאולה, צריך שיהיה אכפת לנו, מתגעגעים לבנין בית המקדש, לא לדירה גדולה, באים אלי זוג צעיר ומבקשים ברכה לדירה, שאלתי אותם כמה חדרים? הוא אומר לי ארבעה חדרים, שאלתי אותו למה ארבעה חדרים, שתים לקיץ ושתים לחורף,? אף פעם לא באו אלי לברכה שיזכו לדעת ארבע סדרים, אבל הרבה באו לבקש ברכה שיהיה להם ארבעה חדרים….
כשנרצה את הגאולה תבוא הגאולה, כשנרצה להצליח בלימוד תורה נצליח, כשנרצה לזכור נזכור, הכל תלוי ברצון, וכמו שהבאנו בשם הגרי"ס זצוק"ל שאם אדם רוצה הוא בוודאי יכול, כי אין דבר העומד בפני הרצון!
תפילת גדולי ישראל
ומצינו אחר שהקב"ה אמר את שתי הדיברות הראשנות עם ישראל ביקש ממשה רבינו ע"ה שישמע הוא מהקב"ה את התורה ואחר כך יעביר עליהם, ומשה רבינו כאב לו מאוד הדבר, עד שזכו עם ישראל לכזו מדרגה לשמוע את קולו של הקב"ה מבקשים לא לשמוע, זכיתם למה שלא זכה אף אחד בעולם, פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר, אתם שמעתם את דברות קודשו מלהבות אש, זכיתם לכזו מדרגה גבוהה של נבואה ברורה, ממש כמוני, על משה רבינו כתוב ודבר ה' עם משה פנים בפנים, ואתם פנים בפנים דיבר ה' עמכם, ואתם אומרים שאתם חלשים ולא יכולים לשמוע, החלשתם את כוחי.
הקב"ה אמר למשה רבינו, הטיבו כל אשר דיברו, מה שהם אמרו שהם מפחדים זה טוב מאוד, מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור מצוותי כל הימים, הלואי שהיראה הזאת תיהיה להם כל הזמן, היטיבו את אשר דיברו, הגיעו ליראת שמים, זה טוב! עד כאן נראה שדברי עם ישראל מצאו חן בעיני ה' רבותינו אומרים על הפסוק הזה שאמר הקב"ה עם ישראל כפויי טובה בני כפויי טובה, היה להם לומר תן אתה,! למה לא בקשו שיתן להם יראת שמים לכל הימים! זה כפויי טובה, ולכאו' צריך ביאור דמחד גיסא כתוב היטיבו אשר דיברו, מצד שני הם כפויי טובה.
ראיתי חידוש גדול מהחזון איש זיע"א שכתב מה זה מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי, על מי הוא מדבר, אומר החזון איש זה מדבר על גדולי ישראל, לא על כל עם ישראל, הלוואי שגדולי ישראל התפללו על עם ישראל שתהיה להם יראת שמים, דברר חדש, איך הוא הגיע לחידוש הזה? אומר החזון איש יש כאן בסוגיא הזאת שאלה גדולה, רבותינו אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ולמדו חז"ל דרשה זו מהפסוק ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה מה ה' יתברך רוצה מהאדם היהודי? רק שיהיה ירא שמים, מכל הדברים הוא יכול לבקש מהקב"ה אבל יראת שמים זה תלוי בך! אתה צריך להיות ירא שמים, זאת אומרת בפשטות אתה לא יכול לבקש, כמו אחד שאומר לאמא שלו אמא תני לי לאכול יש אוכל על השולחן יש כף ומזלג יש לחם וליפתן יש דגים ובשר, כל השולחן ערוך כשולחן שלמה המלך בשעתו, והוא אומר לאמו תני לי לאכול, האמא עונה לו מה אתה מבקש תאכל,! והנמשל זה היראת שמים מה אתה מבקש יראת שמים, זה בידיים שלך, אתה יכול לבקש סייעתא דשמיא.
ולכאו' דרשה זו סותרת את מה שאמרו חז"ל שהקב"ה אמר על כלל ישראל שהם כפויי טובה שהיו צריכים לומר תן אתה, הרי לא שייך לבקש על זה, לכך ביאר החזו"א שאין הכוונה עליהם אלא על גדולי ישראל שיתפללו עליהם, מה העניין? אומר החזו"א גדולי ישראל אוהבים את עם ישראל באהבה הזאת הם כמו אחד עם עם ישראל, הם כמו חלק מכל אחד ואחד מעם ישראל, הם צריכים להתפלל לסייעתא דשמיא שיהיה לעם ישראל ביראת שמים, והם לא עשו את זה, ובגלל אומר להם שהם כפויי טובה שלא בקשו תן אתה!
כח הרצון וכח התפילה
וזהו רק לגבי יראת שמים, אבל שאר הדברים האדם צריך לדעת להתפלל ולבקש מה' בכל דבר שיהיה, כמבואר בגמ' דהא בלא הא לא סגי, לא שייך להיות תלמיד חכם שיודע ספר, אפילו אם הוא מאוד רוצה בלי שהוא מתפלל, בלי תפילה הוא לא יגיע לאן שהוא רוצה, כח התפילה הוא מתנה שה' יתברך נתן לנו שאנחנו הקטנים וכים לדבר עמו שלש פעמים ביום ולבקש ממנו את כל צרכנו, כמה צריך להזהר בתפילה! במיוחד בימים אלו של בין הזמנים להתפלל כמו שצריך מתחילת התפילה עד סופה, לומר קורבנות, לומר למנצח, בעוונות דבר זה נחלש מאוד מאוד בגלל שישנם קהילות שמשום מה לא אומרים את זה, זה חלחל אצלינו בחורי הישיבות ועוד, שמתחילים את התפילה מהודו, ולא יודעים שקריאת שמע שנאמרת בקורבנות מעלתה חשובה מאוד מאוד, יותר מקריאת שמע של ערבית, כמבואר בספרים.
בית המוסר – מיהו הירא שמים
משה רבינו ע"ה מלמד אותנו בפרשת השבוע, מהי שאלת הקב"ה מכל אחד ואחד מאיתנו, כמו שכתוב בפסוק "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך וגו,"' הקב"ה שואל מאיתנו בראש ובראשונה להיות ירא שמים, הבקשה היא אחת, כי היא עמוד התווך לשאר המעלות, וכל פגם ומעידה באחת מן המעלות תבחן תולדתה בברור בחיסרון היראה, זהו מפני שכל יסוד האדם היהודי זה ותהי יראתו על פניהם לבלתי תחטאו. ואם זהו דרישתו של הקב"ה, צריך להבין א"כ היכן נקודת המפנה שבזה יוכל לבדוק האדם את עצמו האם הוא ירא שמים או לא, והנה דרכו של היצר הרע לקרר את לב האדם במעשי המצוות, ולחממו במעשי העבירות, והדרך שלו היא לזרזו בעשיית העבירה, כך שהאדם בשעת תאוותו רודף הוא ומזדרז מחמת היצר למלאות את תאוותו כאן ועכשיו, ומאידך במצוות היצר מרגיל את האדם לדחותם, כך שאם האדם עולה במחשבתו לשבת וללמוד עכשיו, אומר לו היצר חכה כמה דקות בא תגמור את עסק פלוני שעליך לסיימו, וכן הלאה. לזאת שנו חז"ל ואמרו "זריזין מקדימין למצוות," להורות לנו כי בשעה שחש האדם התעוררות לדבר מצווה אל יתמהמה מעשייתה, וכן דרשו חז"ל עה"כ "ושמרתם את המצות" – מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה, ורמזו בזה שאף אם האדם רוצה לדחותה כדי לעשותה בשלימות, לא יעשה כן, אלא יעשינה מיד, ולא יהיה כנשיאי ישראל שדחו את תרומתם למשכן, ובכך החמיצו את זכות נדבתם למשכן, אפי' שהיתה כוונתם לטובה.
הגאון רבי חיים מוואלוזין סיפר שבא לפניו שאלה על תלמיד חכם אחד, אשר היה בקי בש"ס ופוסקים והיה למדן גדול, ופעם אחת בעת סעודתו שאלוהו שאלה בש"ס, והוא חשב וחשב ולא עלתה בידו תשובה, ואחר שהביאו לפניו גמרא, מצא מיד שקו' זו נתקשה בה תוספות, ומיד שראה כן אחז אותו יגון ותדהמה, יגון על כך שנעלמו ממנו דברי התוס,' ותדהמה משום שלא הבין איך דבר כזה קורה לו, מיד עזב את הסעודה בלא לברך ברכת המזון, ונסע לעיירה שקטה וישב שם במשך שבע שנים והגה בתורה, ומשם יצא לגאון גדול בישראל, ושאלו את ר' חיים האם נכון עשה בכך שלא ברך ברכת המזון.
ענה להם, ודאי וודאי שלא עשה נכון בכך שיצא קודם ברכת המזון, היה עליו לברך ואז לצאת, אבל דעו לכם, שאם היה ממתין עד לאחר ברכת המזון היתה מתקררת דעתו והוא לא היה נטמן שבע שנים בבית המדרש, ובוודאי לא היה מגיע לאן שהגיע! הרי זה מלמדנו שהירא שמים הוא אחד אשר בדברי תורה, ובמצוות ה' הרי הוא זריז, ומנגד חלילה בדבר עבירה הרי הוא דחיין, שכל עבירה שבא לידו דוחה אותה לזמן אחר, ובכך אינו נופל בה.
פנינים על הפרשה
מה ה' אלוקיך שואל מעמך
הכתוב אומר "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה" וידוע מה שהק' רז"ל )ברכות לג(: וכי היראה מילתא זוטרתי היא, אין לגבי משה זוטרתי היא, ומקשים כאן וכי בעבור זה אמר לכל ישראל מה ה' שואל מעמך. ויש מתרצים לגבי משה, ובפשטות הביאור הוא שבאמת אמר כן רק למשה, וזהו דבר שצריך ביאור וכי בגלל משה אמר כן לכל ישראל, והרי אין מקרא יוצא מדי פשוטו.
ובכלי יקר ביאר, שאין הכוונה שאמר כן למשה אלא באמת אמר כן לכל ישראל, אבל לא לדורות אלא לאותו הדור, שהם זכו לראות את ישועת ה' בעיניהם, והרי עליהם הציווי של יראת שמים הוא מילתא זוטרתי, אבל לדורות זה באמת לא זוטרתי אלא היא עבודה להגיע ליראת שמים טהורה. ובאמת כל אדם יכול להגיע לדרגה של יראת שמים בגדר של מילתא זוטרתי, וזה ע"י שיתבונן במפעל האדיר של בורא העולם, שיתבונן בחסדים הגלויים שה' יתברך מקיף אותו, שיחייה את זה שבכל צעד ושעל הקב"ה איתו ומכוונו, ומפרנסו, ע"י חיזוק זה באמונה והרגל המחשבה בכך שהקב"ה הוא זה שמנהל את הכל, אזי ממילא תבוא היראת ה,' יבוא החרדת קודש מקודש אבריך הוא שמלא כל הארץ כבודו.
