פנינים על הפרשה
מתי האדם שופט ושוטר של עצמו?
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך," ופירש השל"ה הקדוש שיש בפסוק זה רמז על האדם עצמו, כלומר 'שיש לאדם ז' שערים שמשם יכול לצאת לאבדון חלילה, ולהיפך במדה טובה מרובה, יכול האדם לעלות בהם מעלה מעלה בעבודת ה,' ומי הם השערים? ב' הענינים – לראיה, ב'
– לדבר, שבעה שערים אלו נמצאים בבחירותו של האדם האם להשתמש בהם לטוב או למוטב.
– לשמיעה, ב' נחיריים – להריח, והפה אזניים
והביאור בדבריו הוא שהקב"ה נתן לכל אדם שופט שאחראי על מעשיו, והשופט הוא שכלו של האדם, ונתבע מהאדם, שישתמש באותו שופט לפני שעושה כל דבר, כמו שכתוב 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,' קודם שאתה מסתכל בדבר, תשפוט האם נכון להסתכל או לא, קודם שאתה מדבר משהו תחשוב לעצמך, האם דיבור זה מותר או אסור.
וזוהי לא רק עצה טובה, אלא ציווי התורה, שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, כל שער ושער מז' שערים אלו, תתן עליהם שופט, אבל לא רק שופט גם שוטר, ומי הוא השוטר? השוטר זה היראת שמים של האדם, ככל שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ע"י שיש לאדם יראת שמים, הרי הוא יכול להיות על עצמו כשופט, וכשוטר.
בית המוסר
האור החיים הקדוש בפרשתינו דורש בדרך רמז את הפסוק "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך" לעניין מלחמת היצר וחילותיו, וממוצא דבריו אנו למדים כי לניצחון האדם במלחמתו עם יצרו נדרשת 'אמונה' גדולה בכוחו וגבורתו של ה' יתברך, לחלצו מכוחות הרע הממוסכים ונטועים בקרבו, ובנוסף שיתאמת היטב בלבו כי מציאות הרע שבנפש הישראלי, אינה חלק אחד ממנה.
די לו לאדם בעצם ידיעה זו לחודא, בכדי לרוממו ולהקימו מעפר דל, ביודעו כי אין הרע הנמסך בכוחותיו כחלק בלתי נפרד מהווית ישותו, אלא הרי הוא לפניו כקליפת הפרי שבידו להסירה ולקלפה ממנו בנקל, וזהו אף נמצא בדברי הרמח"ל בדרך ה' (ק"ש וברכותיה ט'), שבתוך דבריו על עם ישראל ועל מצבם הירוד שהיה במצרים כתב 'עדיין לא היה מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחינת אומה שלימה, ולזכות לעטרות הראויות להם מפני הרע שהיה מחשיך עליהם', והמדייק בדבריו מוצא כי אינו כותב מפני רוע מעלליהם וכדו' אלא הרוע שהיה מחשיך עליהם, זה משהו חיצוני, שבזמן שהאדם מקלף אותו, הרי מתגלה האור הגדול שבתוכו.
אם נתבונן קמעא בדרכי היצר וחילותיו עם האדם, נמצא כי היצר פועל כנגד האדם להפילו בחטא בב' דרכים בהתחדשות ובהתגברות, ובדברי חז"ל מצינו בזה עומק, שהיצר המתחדש על האדם אינו מבקש להמיתו, ולא נדרשת ליצר הזה עזרה וסיוע משמיא, ולעומת זה היצר המתגבר על האדם, הוא יצר שמבקש על האדם להמיתו, וביצר זה בלא עזר משמים הרי שלא יוכל לו.
אם כן זוהי מרגלית טובה שהאדם יכול להחזיק בה, שהרי כל זמן שלא יחדש אצלו את היצר לכל עניין שיהיה, לא יהיה לו את היצר המתגבר עליו, כיון שעדיין לא התחדש אצלו לאותו עוון, וכשהאדם מבין שע"י שהוא מחדש אצל עצמו עוון הרי הוא מקרב אצל עצמו את ההתגברות שבשביל זה צריך הרבה סייעתא דשמיא.
ובמיוחד בחודש זה שהוא חודש הרחמים והסליחות, על האדם להתכונן כבר מראשית החודש בהתרחקות מכל דבר שאין רוח התורה נוחה הימנו, ובכך להגיע לימים הנוראים בקירבה גדולה לבורא עולם, ובכך יזכה לשנה טובה וכתיבה וחתימה טובה.
מאמר על הפרשה – חודש אלול אהבת ה׳
חשיבותו של חודש אלול
נמצאים אנו בסייעתא דשמיא בפתחם של ימי הרחמים והסליחות, ימי ההתקרבות לה' יתברך, ימים אשר אנו זוכים לקרבה גדולה של הקב"ה לעם ישראל, ולא בכדי אלו ימים שכל ישראל מפשפשים במעשיהם, וחוזרים בתשובה, אם זה לפי מנהגנו שכבר במוצאי שבת נתחיל בעזרת ה' לומר סליחות מדי יום, ואם זה אצל בני אשכנז שמתחילים יותר קרוב לראש השנה, כל ישראל בכל אתר כבר מראש חודש אלול מתקרבים יותר ועושים יותר חשבון נפש על מעשיהם.
אי לכך, יש עלינו ללמוד ולחשב את דרכינו לקראת החודש הזה, ולקראת הימים הנוראים, איך אפשר לעבור את הימים האלו בלי חלילה לפספס את גדולתם ואת רוממותם, ואדרבה רק להתקרב יותר ויותר ולשוב בתשובה שלימה, ויש בזה הרבה עצות, אבל נראה לכאו' להתמקד דוקא בנושא חשוב מאוד אשר הוא יסוד היסודות בעבודת ה,' אשר מי שיזכה לקנות מידה חשובה זו, הרי היא תסלול בפניו את הדרך ילכו בה, ואת שלמות הימים הנוראים שלפנינו ימי
הרחמים והסליחות.
אברהם אוהבי
הנביא כותב "ועתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אוהבי," בדרך כלל אדם מתפאר בזה שיש לו אוהדים רבים, ואם מדובר באדם חשוב מאוד שהוא אוהב, זה מראה את חשיבותו של הנאהב, מי נתלה במי הנאהב באוהב, מלך מלכי המלכים הקב"ה משתבח כביכול שאברהם אבינו אוהב אותו? הרי זה דבר נדיר שכמדומה רק על אברהם אבינו נאמר התואר הזה.
מצאנו בתורה תואר 'עבדי' שנזכר על כמה, על אברהם אבינו, על יעקב אבינו, על דוד המלך ועל משה רבינו ועוד, אבל 'אוהבי' אנחנו מוצאים כמדומה רק על אברהם אבינו, צריך להבין מה מונח בתואר הזה שזכה בו אברהם אבינו ע"ה, שנקרא אוהבו של הקב"ה.
אהבתו של אברהם אבינו להקב"ה
שנינו במשנה במסכת אבות, 'עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו', נתבאר מדברי המשנה שזה שנכתבו עשרה הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו בתורה, תכלית אחת להם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו, כל אדם אוהב שיהיה לו בנים, וכשיש לו בנים הוא אוהב אותם, האהבה מתבטאת בזה שהוא מעניק לבניו, ככל הצריך, יתרה מזאת ככל שמעניקים יותר, אוהבים יותר, כך הוא הטבע של בני אדם, שככל שמבטאים את האהבה בהענקה, נתרבה יותר האהבה, אבל רבותינו אמרו שיש שני סוגי אהבה, המשנה במסכת אבות אומרת, 'כל אהבה שתלויה בדבר בטל דבר בטל אהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם'.
ומפרש הרמב"ם תלויה בדבר, 'בדבר בטל', כשזה תלוי בדבר בטל, בטל דבר בטל אהבה, כלומר כשיש מטרה צדדית הגורמת לאהבה, והדבר הצדדי הוא דבר בטל, א"כ גם האהבה הזאת אינה קיימת לעולם, כי היא תלויה בדבר הבטל, ושאינה תלויה בדבר פירושו שלא תלוי בדבר בטל, וכיון שכן היא בגדר אהבה שאחד נושא את עצמו, היא לא נתמכת ונתלית בדבר אחר, ולכך אינה בטלה לעולם.
המשנה מדגימה 'איזוהי אהבה שתלויה בדבר זה אהבת אמנון בתמר', כיון שזה היה תלוי בדבר בדבר טבעי של אהבת החומר של האדם, אז כאשר לא משיגים את אותה סיבה שבגינה היתה אהבה אז בטלה האהבה, כי כל האהבה התלויה בצפיה וברצון של אותה המטרה, במילים פשוטות אהבה עם אינטרס, האינטרס הוא שגרם לאהבה, ולכך בטל האינטרס בטלה האהבה.
'ואיזוהי אהבה שאינה תלויה בדבר זה אהבת דוד ויונתן', הם באים משני שבטים, דוד משבט יהודה, ויונתן משבט בנימין, ונקשרה נפש בנפש, דוד ביונתן ויונתן בדוד, לא היתה סיבה צדדית שבגינה אהבו זה את זה, האהבה היתה בלי אינטרס, דוד היה איש גדול וחסיד, ישר ונאמן מזרע קדושים, אביו לא חטא מעולם שום חטא, הוא מארבעה שמתו בעטיו של נחש, שאז נגזרה גזרה על כל באי עולם למות, מצד מעשיו ומצד הליכותיו, מצד עבודת ה' שלו היה מושלם, ודוד הוא הקטן מובחר שבבניו של ישי, ולפיכך בו בחר ה' ואמר לשמואל קום משחהו, זה משיח ה', אותו חיפשתי! "מצאתי דוד עבדי בשם קדשי משחתיו", בחרתי בו לרעות את עם ישראל ולהנהיגם עשרות בשנים, וזרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש.
יונתן בן שאול אהב את דוד בלי שום אינטרס אישי, אלא מפני שראוי היה שיאהבו אותו כי היה מושלם, ויונתן שהיה גם כן מושלם אהבו דוד, מצא מין את מינו ונתחברו יחד באהבה עזה, עד כדי מסירות נפש זה לזה, זה אהבה שאינה תלויה בדבר בטל, אלא בדבר קיים דבר נצחי, שלמות! אהבת השלמות, השלמות הוא דבר ניצחי, ולפיכך גם האהבה היתה אהבה נצחית.
עצתו של הרמב"ם להגיע לאהבת ה'
הרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה (פ"ב ה"א) 'האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו, שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך", ונאמר "את ה' אלוקיך תירא"', זה ברור שזה דבר חריג, אנחנו לא משיגים את הבורא יתברך, וא"כ איך אפשר לצוות לאהוב אותו, וזה שואל הרמב"ם והיאך הדרך לאהבתו? איך מגיעים באיזה צורה עושים כדי לאהוב את הבורא, איך גורמים לנפש הטבעית שלנו לאהוב את הבורא, שהוא נעלה ומרומם שאין לנו בו שום השגה? איך נאהב אותו? איך הדרך, איך מגיעים לזה?
אומר הרמב"ם שם (ה"ב) 'בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו, שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד "צמאה נפשי לאלוקים לקל חי", וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו, ויפחד!, ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות', הרמב"ם א"כ אומר לנו כאן שברגע שאנחנו נתבונן ונכיר את הבריאה הנפלאה שהקב"ה ברא, כזו בריה ענקית!!, בריאה נפלאה, כמו שאומר המשורר 'משמי השמים ועד טיבור הארץ, זה עולמך יעידך כי אין בילתך', זה מקפיץ את לב האדם, כזה חכם הוא הבורא, כזה גדול הוא הבורא, נכספה צמאה נפשי לאלוקים, מתעוררת תאוה עזה, לבורא ברוך הוא, כך כותב הרמב"ם.
עצתו של הספרי להגיע לאהבת ה'
ומאידך בספרי איתא "ואהבת את ה' אלוקיך", 'לפי שכתוב ואהבת את ה' אלוקיך איני יודע כיצד אוהב את המקום, ת"ל "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך", הספרי מתרץ, ע"פ הפסוק שע"י שתלמד את התורה הקדושה, ע"י שתתעמק להבין סברות של התורה, ע"י שתתעמק ותבין את סודות התורה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שברא את העולם, א"כ מבואר לכאו' ביאור נוסף שע"י לימוד התורה,
וככל שמתעמק יותר ומבין יותר, כך מתגברת אהבתו להקב"ה.
וכבר אמר הכתוב, שהגויים בעת שיראו את חכמת ישראל בתורתנו הקדושה, יאמרו 'רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה', באמצעות התורה שהיא חכמה נפלאה שאין לה דמיון, חכמת התורה מגדילה את עם ישראל בעיני הגויים, והתורה ניתנה להבנה רק לעם ישראל, כמו שכתוב אל תקרי מורשה אלא 'מאורשה', כמו אדם שמקדש אשה הרי היא רק שלו אין לאף אחד אפשרות לזכות בה יותר, מאורסת מקודשת לו כמו הקדש, כן התורה ניתנה לנו ורק לנו, לפיכך הגויים מתפעלים בזה, תורה זו אומר הספרי היא היא שיכולה להביא אותנו, ל"ואהבת את ה' אלוקיך", ע"י התורה מתפעלים מאוד מאוד ואוהבים את הקב"ה.
ישוב השיטות
א"כ בפשטות נראה שיש פלוגתא בין הספרי לרמב"ם, וצריך להבין מאיפה הרמב"ם לקח שע"י התבוננות בבריאה, האדם אוהב את הבורא יתברך, נראה ליישב שהא בהא תליא, וכמו שרש"י בתחילת חומש בראשית כותב, 'אמר רבי יצחק לא היתה תורה צריכה להתחיל אלא "בהחודש הזה לכם", שבה התחילו המצוות לעם ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים', ספר בראשית מגיד לנו את כח מעשיו, הוא החומש הראשון בחמשת חומשי תורה, יש בה את גלוי הבריאה שברא הקדוש ברוך הוא, יש בה מעשה בראשית, זה החלק בחכמה הגדולה שיש בתורה הקדושה, רק יחידי סגולה מגיעים ללמוד ולהבין את מעשי בראשית, שם מכירים את ה' יתברך, וכל מעשה בראשית כתוב בתורתינו הקדושה, השמש והירח וכוכבים ומזלות, כי אראה שמיך וכו', ואז רואים שאנחנו כאלה קטנים מול הבריאה של הקב"ה.
היכן א"כ טמונים דברי הרמב"ם שיתבונן האדם בבריאתו של הקב"ה ויראה ממנה חכמתו של הקב"ה שאין לה לא ערך ולא קץ, הא בהא תליא, היסוד שכתוב בספרי והיו הדברים האלה וכו', באמצעות התורה על כל חלקיה, שבכלל זה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו', שידע את בריאת העולם ע"פ התורה הקדושה, מתוך כך אוהב את ה' יתברך וכו' כמו שאומר הרמב"ם.
אז מגיעים לאהוב אהבה שאינה תלויה בדבר, כי זה אהבה מחמת חכמתו של הבורא, זה אהבה שתלויה בדבר שאינו בטל לעולם, וזה מסביר לנו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, כי באהבה זו שאינה תלויה בדבר, ועל זה האדם מקריב את הכל, צא ולמד מיונתן בן שאול שמסר נפשו בשביל דוד.
כזאת אהבה אהב אברהם אבינו את הבורא, ואהבה זו עברה את כל הגבולות, כי אין לה גבולות היא אינה סופית, ואהבה זו מעלה הכתוב על נס, "זרע אברהם אוהבי", זה אהבה שהתגלתה בעשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, ועמד בכולם פירושו עמד בכל הדרך, לא חלקי, שלם!
עד שהכתוב מעיד עליו, "ומצאת לבבו נאמן לפניך", הלב בטבעו הוא מרדן, לא מוכן לקבל תכתיבים והוראות, יש את "האני" שלו, ואם הוא כן מקבל אז זה למחצה לשליש ולרביע, אברהם אבינו עליו נאמר "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" אין אצלו מרדנות, אין אצלו למחצה, כל כולו נאמן לבורא, כי האוהב האמיתי באהבה שאינה תלויה בדבר אין אצלו שינויים אין אצלו מעצורים.
מהו "בכל לבבך"
ועל אהבה זו נצטוינו, ולכן אמר "בכל לבבך", ודרשו רבותינו בשני יצרך ביצר טוב וביצר הרע, להביא את היצר הרע להסכמה, דרך משל, אמרו רבותינו שאדם בא מבית הכנסת בליל שבת, מלווים אותו שני מלאכים אחד טוב ואחד רע, והמלאכים רואים נר דולק מיטה מוצעת, הבית מסודר, וכשרואה כן המלאך טוב, אומר 'יה"ר שכך יהיה לשבת הבאה', ומלאך רע עונה בע"כ אמן, יש כאן הסכמה של המלאך רע למלאך הטוב, לפי שיש כאן שלמות, כי הערב שבת, השבת קודש מושלם, יש שלום יש שלמות, 'עושה שלום ובורא את הכל', גם המלאך הרע מתהפך לטוב, הוא מסכים ועונה אמן, וגדול העונה אמן יותר מן המברך, זהו א"כ העבודה שלנו שבע"כ המלאך הרע גם מצטרף לאהבה של האדם לבורא, זה בשני יצריך.
זוהי כוונת התנא באבות, להגיד מעלת אברהם אבינו עליו השלום, וזה מה שהתנא אומר על אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של הקב"ה, העמידה בניסיונות באה מכח האהבה של אברהם אוהבי, אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה שבאה מחמת גדלותו של הקב"ה, אהבה שבאה מחמת התורה הקדושה שברואים את חוכמתו וגדולתו של הקב"ה.
סייעתא מדברי הרמב"ם בספר המצוות
ובאמת שהמהלך הזה התחזק אצלי במה שכתב הרמב"ם בספר המצוות במצוה ג', 'היא שצונו באהבתו יתעלה. וזה שנחשוב ונתבונן במצותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחוייבת', נשים לב שהרמב"ם מתחיל במצותיו ומאמריו, ולכאו' זהו הספרי, אבל הרמב"ם מוסיף עוד מילה "ופעולותיו" מה זה פעולותיו? הבריאה הנפלאה, "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך", "מבשרי אחזה אלוק", ומסיים הרמב"ם בלשון הספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' וכו', הרי שהרמב"ם חיבר את שני הדברים יחד.
שקוראים את הפסוק בנביא "ועתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי", זה מחייב אותנו, כמו שכתוב
'חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיו', ולשון המדרש 'שהיו רצים לפניי כסוסים במלחמה בין ביצי המים, ביצי המים זה מקומות של התאספות המים ועפר שמי שנכנס שוקע, וא"כ סוס כזה שרץ שם הרי הוא סוס גיבור, זהו האבות הקדושים שלמרות הניסיונות הקשים רצו כסוס בביצה, ובראשם אברהם אבינו שעמד בעשרה ניסיונות, וזה ע"י האהבה, בזכות האהבה וע"י האהבה עמד בכל הניסיונות, והדרך לאהבה זה בלימוד התורה הקדושה, והתבוננות בבריאה היא הגורמת לאדם לעבור בכל הניסיונות, לעמוד בכל הרוחות העזות והמסוכנות, הנושבות בעולם, כי האוהב את ה' באמת, עמידתו עמידה איתנה בכל מצב ובכל זמן ובכל גיל.
ע"י עמל התורה מגיעים לאהבת ה'
ולאהבה זו אומר דוד, "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלוקים", ומצוה זו היא מצוה תמידית, ולימוד התורה שהיא גם מצוה תמידית, כמו שנאמר "והגית בו יומם ולילה", ושעליה נאמר באהבת תשגה תמיד, והראב"ד ביאר שפירושו שכל ענייני העולם יהיה כארעי מול השקיעות וההתמדה והחיבור לתורתינו הקודשה, שהיא מים שאין להם סוף.
צריך לדעת להתחבר כראוי לתורתנו הקדושה שהיא היא התבלין מול כל רוחות העזות, 'בראתי לו יצר הרע בראתי לו תורה תבלין', וכמו שאומר רב חסדא שכבר בגיל שש עשרה היה מחובר לתורה, זה היה כל ההואי, ולכן זכה להיות יותר מחבריו, ואם היה שנתיים קודם מחובר כך לתורה, יכולתי לומר גירא בעיני דשטן, ההתחברות עם התורה זה התבלין שהיצר הרע עונה אמן על הברכה, וההתחברות בה היא ע"י ההתמדה והעמלות, שבכך האדם מכיר את אהבת הבורא ואי אפשר לו לפרוש ממנה, וכמו שאומרים בברכות קריאת שמע כי הם חיינו ואורך ימינו, כי כשמתחברים לתורה מרגישים את החיים, ונהנים מהחיים, ומגיעים לאהבה עזה לבורא יתברך.
וא"כ עתה שאנו נכנסים לחודש אלול, עלינו לדעת שע"י אהבת ה' האדם יכול להגיע לדרגות גבוהות של תשובה, והתשובה תהיה אמיתית, ממקום של אהבה, וכידוע שתשובה מאהבה זדונותיו נהפכים לו לזכויות, מי לא רוצה שכל העבירות שעשה ב"מ, יהפכו לו לזכויות?, הקב"ה ישתבח שמו לעד, לא רק שנתן לנו במתנה את מצוות התשובה, ולא רק שאם חוזר בתשובה מיראה זוכה לכך שנהפכים לו עוונותיו לשגגות, אלא אם עושה באהבה נהפכים לו לזכויות, זה לא פשוט בכלל להגיע לדרגה של תשובה מאהבה, אבל זה ודאי שע"י שהאדם מתחזק באהבת ה', הוא מתקרב לזה יותר, ואף פחות חוטא לה' יתברך, שהרי הוא אוהב אותו, ואיך יעשה דבר שלא כרצונו יתברך.
וא"כ כמו שאמרנו ע"י לימוד התורה אפשר להשיג הכל, אפשר להגיע לאהבת ה', וזה וודאי זמן טוב להתחזק בלימוד התורה, וזוכים בחורי הישיבות, שלמרות הרדיפות של מלכות הרשעה כנגדם, הרי הם חוזרים לספסלי הלימודים אחר תקופת בין הזמנים, וכן האברכים אשר סובלים מגזירותיהם של אחינו הטועים, ובכל זאת באים ועוסקים בתורה מתוך הדחק, עמלים בתורה יומם וליל, הרי שבזמן אלול כשיתחזקו עוד ועוד בלימוד התורה הרי הם יזכו להגיע ולטעום את הטעם המתוק של אהבת ה'.
ויחד עם בני הישיבות ואברכי הכוללים, זהו הזדמנות לכל הבעלי בתים, העוסקים למלאכתם, לקבוע עיתים לתורה, וביחוד בימים אלו, להתחזק עוד ועוד בלימוד התורה הק', עם זה בדף היומי, ועם זה בכל שיעור תורה שיהיה, הרי שללא ספק יתקרבו ע"י זה לאהבת ה' אמיתית, ובכך יזכו ונזכה לנצל את הימים הגדולים, ימי הרחמים והסליחות, ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה אמן ואמן.
