פרשת פנחס – מפי הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט״א

מאמר על הפרשה – איך מנצחים במלחמת רדיפת התורה??

מה טובו אוהליך יעקב

שבוע שעבר קראנו בפרשה: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל." ולפני כן כתוב: 'וישא עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו' ואז אמר את הפסוק הזה, בלעם, היה ראש חכמי אומות העולם, מן הסתם למד במכללות באוניברסיטאות ובגימנסיות וראה בדיוק איך הולך שם…
אני פעם אחת הלכתי לא לאוניברסיטה ולא למכללה, אלא לבית ספר תיכון של בנים, ממלכתי דתי, ביקשו ממני בערב פסח לבוא ולדרוש שם. נכנסתי וראיתי מה שהולך שם ונבהלתי! איזה רעש ואיזו המולה. המנהל נכנס איתי ביחד כדי להשליט סדר בין התלמידים, הוא דופק על השלחן וצועק בקול רעש גדול 'שקט' 'שקט' ואין מי שמשגיח בו, ההמולה והרעש ממשיכים…
ולעומת זאת, אספר לכם, שהשבוע הייתי בישיבת 'יקירי ירושלים,' בישיבה הגדולה, בן פורת יוסף, מאות תלמידים יושבים בסדר מופלא, בדרך ארץ ובמידות טובות, יצאתי משם בהתפעלות עצומה! ציפור לא צייץ במהלך הדרשה, שום רעש לא היה, יכולתי לדבר במשך ארבע שעות, היה שקט מופתי! ממש הפלא ופלא, נפלא ביותר!
ואז הבנתי מה בלעם אומר בפסוק הנ"ל, הוא שגדל על ברכי הבלגן של האונברסיטאות ושל הגימנסיות וכו' יודע בדיוק מה הולך שם, ואם כך ראיתי בביה"ס תיכון ממלכתי דתי, אז מה אפשר לתאר מהנעשה בבתי ספר של הגויים, אתם בטח שומעים מידי פעם, איזה פוגרומים הולכים במקומות הללו. ולכן, בלעם אומר אני לא מבין איך זה שעם ישראל שוכן לשבטיו בסדר מפליא! אותו רשע, צופה מראש הפיסגה עלינו, הוא רואה את כל עם ישראל שוכנים על פני המדבר, וכמה היו מונים? אומר השיטה מקובצת, שדור המדבר היו עשרים מליון יהודים!! ועם כל זה, הכל מסודר למופת! ארבעה דגלים, דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה אפרים ודגל מחנה דן. וכאשר יחנו כן ייסעו. וגם כאשר היו נוסעים ממקום למקום – היו נוסעים באותה צורה, למאן דאמר שהיו נוסעים כמין תיבה.
וכך במשך ארבעים ושתים מסעות, שומרים על אותו סדר ועל אותה דרך ארץ! וזה לא משנה אם חנו באותו מסע יום אחד או יומיים, או שבוע או חודש או שנה, תמיד מתנהגים בסדר נפלא ובדרך ארץ. מהיכן למדו את כל זה? האם במצרים?? ארץ מלאה זימה וזוהמה! על זה בלעם מתבונן ואומר: אהה, יש להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, שם הם קיבלו את החינוך! שם, בהוואי של בית המדרש הם התחנכו ושם הם ניבנו! וכמו שאומרים רבותינו ז"ל שתלמידי חכמים נקראים בוני עולם, שנאמר וכל בנייך למודי ה' – אל תקרי בנייך אלא בונייך. בבית המדרש הם קונים את הרגש, את העין טובה, ללמוד להעניק ולתת מכל הלב.

עידוד וחיזוק לתלמיד חכם גדול

בשבוע שעבר הלכתי לבקר תלמיד חכם גדול, שהוא ראש ישיבה גדול. הלכתי אליו פעמיים, גם בלילה וגם ביום למחרת, היה צריך לעודד ולחזק אותו! והנה, כאשר עמדתי ללכת, שמעתי את אחד מתלמידיו מתפעל ושואל את זולתו, איך זה שהרב הזה, טרח לבוא ולבקר את ראש הישיבה פעמיים? גם אתמול בלילה וגם היום? וכששמעתי את דבריו, אמרתי: איזו שאלה? הרי מדובר כאן בתלמיד חכם שאינו מרגיש טוב! דוד המלך אומר בתהלים: 'ואני בחלותם – לבושי שק' ועל מי מדובר שם? על אותם שהשיבו לו רעה תחת טובה והיו רודפים אותו, ועם כל זה אמר, שכאשר היה אחד מהם חולה – היה דוד המלך כואב ודואג עליו ולובש שק ומתענה, כדי שירפא אותו הקב"ה! אז אני, אמנם לא לבשתי שק כמו דוד המלך, אבל לפחות אבוא ואחזק תלמיד חכם גדול, ראש ישיבה גדול!
והאמת, שעלה בדעתי לבקר אותו יותר מזה, אלא שברוך ה' לאחר פעמיים ראיתי שהוא התעודד והתחזק, וכבר לא היה צורך בזה.

נחיצותו של בית כנסת בכל ישוב וישוב

העולם לא מבין מה בית הכנסת עושה, מה בית מדרש פועל ועושה! בלעם הגיע למסקנא הזו ולכן אמר: 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל' כי זה מה שבנה את עם ישראל. ואכן, כך פוסק הרמב"ם, שאחד מהדברים שחייבים לעשות בכל יישוב וישוב זה לבנות בית הכנסת! ברגע שיש שם עשרה מישראל – צריך לבנות בית הכנסת, ומכאן נבין כמה נחוץ הוא לעיצוב קומתו הרוחנית של עם ישראל.
ולכן, אותו רשע, שידע את הסוד הזה, רצה לקלל ולהגיד שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות! זו היתהה תכנית שלו, אלא שהקב"ה שם לו רסן וחכה בפה שלו, באופן שיגיד בדיוק להיפך, וכמו שנאמר: 'ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה,' דהיינו, שכן יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות! ואכן, כך אמרו רבותינו ז"ל, שמעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו.

גדולי האומה צמחו וגדלו בבית המדרש

והנה, הקב"ה ברחמיו שלח לנו במרוצת הדורות, מנהיגים וגדולי ישראל שינהיגו וידריכו את עם ישראל בכל גלות וגלות, וכמו שדרשו רבותינו )מגילה יא(. על הפסוק: 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אוייביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם' וכו.' 'לא מאסתים' – בגלות בבל, שהעמדתי להם את דניאל וחבריו ואת עזרא הסופר. ועל מי מדובר שם? על גלות 'החרש והמסגר.' ומי הם החרש והמסגר? אלא זהו כינויי לגדולי חכמי ישראל שגלו לבבל, והם היו גדולים מאוד בתורה, עד שאמרו רבותינו שנקראו בשם זה, כי בשעה שהיה אחד מהם מוסר שיעור הוא היה כל כך מפולפל וחכם גדול עד שכולם היו כמו חרשים, לא היו יכולים להקשות עליו כלום! כמה חכמים כאלו היו? אלף חכמים! ומהו 'מסגר' – שאם היה אחד מהם פוסק הלכה וסוגר את הדיון – זהו זה, אין מי שיכול לפתוח פיו ולענות על דבריו! אין מי שיחלוק עליו! וממשיך הפסוק ואומר 'ולא געלתים' – בימי יוונים, שהעמדתי להם את שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ואת מתתיהו כהן גדול. 'לכלותם' – בימי המן הרשע, בגלות פרס ומדי, שהעמדתי להם את מרדכי ואסתר. וכן הלאה. מהיכן צמחו כל הגדולים הללו? בבית המדרש! בישיבות הקדושות, הם ישבו ולמדו בעמל וביגיעה!
רק בירושלים היו שלש מאות ושישים בתי כנסיות! ואכן, עינינו הרואות בימינו אנו, כשאנחנו עוברים בשכונות החרדיות שלנו, אם זה שכונת גאולה, בית ישראל, בוכרים, סנהדריה, שמואל הנביא, בכל כמה פסיעות שהולכים, רואים איזה כולל, בית הכנסת או ישיבה, וכל זה רק ההתחלה… שהרי הנביא מבטיח ואומר 'כי עתה תצרי מיושב' דהיינו, שעוד יהיה זמן, שיהיה המקום צר מלהכיל את כל יושביו! וממילא, יתרבו גם בתי כנסיות ובתי מדרשות עוד כהנה וכהנה. כי זה מה שבונה את עם ישראל! זה המעמיד אותנו מול כל אוייבנו. וכך דרשו רבותינו ז"ל בגמרא )מכות י(. 'עומדות היו רגלינו בשערייך בירושלים, מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה – שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.' הרי לנו, שמי שמעמיד אותנו כנגד איראן, וחיזבאללה, וכנגד מה שהיה במלחמות קודמות, מצרים, ירדן סוריה ועוד, כל זה בזכות מה? בשערייך ירושלים! בזכות שערי ירושלים המצויינים בעסק התורה. זה המעמיד אותנו על רגלינו. בזכות זה אנחנו מנצחים.

במאורעות שמחת תורה תשפ"ד – נושענו ע"י תורה ותפילה

כשהייתה ההתקפה הנוראה, לא תקום פעמיים צרה, לפני קרוב לשלש שנים בשמחת תורה התשפ"ד, מפקדים בכירים בצבא התקשרו לרבנים ולראשי ישיבות ואמרו להם: בבקשה ממכם, תלמדו יותר טוב, רק אתם יכולים לעזור לנו לנצח. למרות שאותם מפקדים אינם שומרים תורה ומצוות, הם ראו בעין בעין, שלא השב"כ ולא אנשי המוסד יושיעו אותם, אלא רק לומדי התורה! ובדידי הוה עובדא, שבאותו יום שמחת תורה, עברתי ברחוב שמואל הנביא, ולא ידענו עוד כלום, ולפתע, רכב אחד עצר לידי, ואמר: יש סכנה, יש מלחמה נוראה, בבקשה תתפללו חזק! זו היתה הידיעה הראשונה שהגיעה לאזניי ביום שמחת תורה.

איך לנצח במלחמת רדיפת התורה בזמננו?

הרי לנו, שזוהי האמת הצרופה, אלא שיש בזמנינו מלחמה קשה של הסטרא אחרא המתלבשת ביועצת המשפטית ובבית המשפט ובשאר אותם שרוצים להילחם בעולם התורה! ומה העצה לנצח במלחמה הזו? ובכן, התורה נותנת לנו את התשובה! וכמו שנאמר במלחמת עמלק "ויאמר ה' אל יהושע בחר לנו אנשים, וצא הילחם בעמלק, מחר אנכי ניצב על ראש הגבעה ומטה האלוקים בידי." 'בחר לנו אנשים' – מי הם האנשים הללו? אומר אור החיים הקדוש, תבחר אנשים כיוצא בי ובך, שהם עמלי תורה, ואיתם תצא להילחם בעמלק! ומדוע לבחור דוקא בהם? את זה גילתה לנו התורה עוד לפני כן בפסוק: 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים' ואומרים רבותינו, שמאחר שרפו ידיהם מן התורה, לפיכך, ויבוא עמלק להילחם בהם. הרי לנו, שרפיון בלימוד הוא שמביא את עמלק עלינו! ובלשון אחר, כתוב הגאון ר' יעקב בידרוגו ע"ה, מגדולי רבני המערב, שהיו מכנים אותו בשם 'המלאך רפאל' והוא אומר, שעמלק בעצמו, הוא שפעל את הרפיון הזה בלימוד בקרב בני ישראל, הוא נלחם בהם כדי לעשות אותם רפויים בתורה! זה היה התכסיס שלהם, כדי לנצח במלחמה! ומשה רבינו שידע מזה, ציוה ליהושע לבחור דוקא אנשים עמלי תורה ומתמידים בלימוד, כי זה המפתח לנצח את עמלק. ויהושע נקרא בפסוק 'נער' לא ימיש מתוך האוהל. וכי הוא נער? הרי הוא היה נשוי וכבר בן ארבעים שנה! אלא מפני שהיה מתנהג כמו נער, כמו בחור ישיבה, שאינו חוזר לביתו בכל פעם אלא מתמיד ונשאר בישיבה מפסח ועד סוכות וכן מסוכות ועד פסח, הוא כל הזמן לומד בעמל ויגיעה! וכך היה יהושע בן נון, עמל בתורה בהתמדה נפלאה – נער לא ימיש מתוך האוהל.

גם במלחמת מדין היה הנצחון ע"י עמל התורה

זהו סוד הנצחון במלחמה עם עמלק. ודבר זה מבואר יותר, במלחמת מדין, וכך אומרים רבותינו, שמשה רבינו בחר שנים עשר אלף חיילים שנאמר: 'החלצו איתכם לצבא וכו' אלף למטה אלף למטה,' ולכאורה, מדוע כפל את הלשון 'אלף למטה?' אלא אומרים רבותינו, שכנגד כל אלף חיילים שיצאו לקרב – ישבו אלף חיילים מבני ישראל ללמוד בהתמדה, זה כנגד זה.
וכאמור, גם במלחמת עמלק עשו כך והרבו בעמל התורה, אלא ששם היתה מעלה יתירה מזו, שגם הלוחמים בעצמם – היו ענקים בתורה ועמלים בה כדוגמת יהושע בן נון, שלא ימיש מתוך האוהל! כי דרך הפעולה נגד הסטרא אחרא – זה רק ע"י ריבוי תורה!

כח התפילה של משה רבינו במלחמת עמלק

ובאותה מלחמה, עלה משה רבינו לראש הגבעה, הוא, אהרן וחור, שלשה במספר, כמו בימים נוראים, שמעמידים חזן עם שני סומכים מכאן ומכאן. והיו כל ישראל מסתכלים עליו, והיה כאשר ירים משה ידו – וגבר ישראל וכאשר יניח ידו – וגבר עמלק. מהי המשמעות הזו הרמת הידים? אלא, זוהי תפילה! בזוהר הקדוש מבואר שאין להרים את הידים עם האצבעות פרושות כלפי מעלה בריקנייא, לחינם, אלא רק בשביל תפילה! וגם אנחנו הכהנים נזהרים בזה, ולא מרימים את הידיים כלפי מעלה מקודם ברכת כהנים, אלא רק כשמתחילים לברך אז מרימים אותן. וכך מבואר בהלכה, שקודם שמתחילים בברכת כהנים, יש להחזיק את הידיים עם האצבעות קמוצות, ורק כשמתחילים לברך – אז פותחים את האצבעות כלפי מעלה, כי רק לצורך תפילה או ברכה מרימים את הידים למעלה, וכך נשארים הכהנים עם הידיים למעלה, עד לסיום ברכת 'שים שלום' של החזן שאומר 'המברך את עמו ישראל בשלום' ואז מסתובבים ומורידים את הידיים.
והמשנה בראש השנה אומרת: וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא, לומר לך, שבזמן שישראל היו מסתכלים כלפי מעלה, ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, אז היו ידיו אמונה עד בוא השמש והיו מתגברים על עמלק. ומשה רבינו, היה צריך סיוע מאהרן וחור שיתמכו בידיו. אהרן הכהן, היה בן יותר משמונים שנה, וחור היה עדיין צעיר, כי היה בנה של מרים הנביאה.
נמצינו למדים, שצריכים להרבות בשני יסודות אלה, שהם הם הפועלים את העבודה בשטח ומביאים את הישועה והנצחון במלחמה, והיינו, התורה והתפילה! ועל כן, כמה שיבוש יש לאותם שמתפעלים מהמטוסים והטנקים ומשאר כלי המלחמה, כאילו שהם פועלים את הניצחון בעצמם, והלא כל הכח שיש להם – נובע מבתי כנסיות ובתי מדרשות שעוסקים בהם בתורה, כמו שביארנו.

הישועה במתקפת הטילים באיראן – בזכות תורה ותפילה

ואכן, כך היה במתקפת הטילים של איראן בו' ניסן בשנה שעברה. הרשעים הללו שיגרו למעלה משלש מאות טילים מכל הסוגים, כולל כטבמי"ם. והנה, במוצאי שבת הודיעו לנו ברבע לאחת עשרה בלילה, שיש מתקפת טילים, אבל יותר קשה מהראשונה, כי הפעם הם שיגרו בבת אחת על כל ארץ ישראל. כאשר שמעתי את ההודעה הזו, מיד התקשרתי לחזן שלנו, שהוא תלמיד חכם חשוב, וביקשתי ממנו שיצור קשר טלפוני עם כל תושבי השכונה שלנו, שכולם יהיו מחוברים על הקו ונתפלל יחד. ואכן, קראנו מזמור שיר המעלות בתהלים, ולאחר מכן, עשינו תפילה מיוחדת של מרן החיד"א. ולאחר שסיימנו, אמרתי להם: לכו לישון, ואין לכם מה לדאוג מהמתקפה! אפילו יהודי אחד לא ייפגע, ושום טיל לא יפגע בנו, וגם אם כן, יהיה זה רק טיל אחד שיפגע בערבי. וגם אני בעצמי הלכתי לישון, וברוך ה' ישנתי טוב… והנה, קמנו בזמן לתפילה, וכשבאנו לבית הכנסת, ראינו בשמים את כל היירוטים של הטילים, אבל לא התפעלנו מכל זה. התפללנו יפה ברוך ה,' וחזרנו הביתה לאחר התפילה, הכל כרגיל, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. ואכן, לאחר מכן שמעתי, שרק טיל אחד פגע בערבי! ישתבח שמו לעד.
מה אנחנו רואים כאן? כמה גדול הוא כח התפילה, כמה כח יש במזמורי התהלים! וכך גם עשינו במתקפת הטילים השניה שהיתה בשנה זו, ושוב פעלנו באותה צורה, עם תפילה מיוחדת בקו הטלפוני, וברוך ה' לא אירע שום דבר, תהלות לאל.

כח התפילה גם בישועת הפרט – בקניית לחם וחלב

זהו כוחם של בתי כנסיות ובתי מדרשות! זהו השבט שיש בידו של כל יהודי ויהודי, וכמו שאמר מרן החזון איש כי התפילה היא מטה עוז ביד כל אדם! יש לנו כח עצום, שאפשר לפעול בו גדולות ונצורות. והקב"ה חפץ בזה ומצפה לנו שנקרא לו! וכמו שאומר הפסוק: אליך זעקו ונמלטו, בך בטחו ולא בושו. אם אכן זועקים לקב"ה, לא מתביישים! כי זוכים לישועה אחד הכלל ואחד הפרט. וזה נכון, אפילו בדברים הכי בסיסיים ופשוטים! וכמו שאירע לי עם אחד מבני הציבור שלנו, שבא וסיפר לי, שלפעמים אין לו כסף לקנות לחם וחלב! מה עושים? אמרתי לו: תתפלל לה' ותגיד לו: אבא שבשמים, אין לי היום במה לקנות לחם וחלב, והוא יביא לך מיד, אל תדאג! והנה, עברו יומיים או שלשה, ושוב הוא בא אלי ומספר, שהיום באמת הוא עשה כך, הוא קם בבוקר ולא היה לו כסף ללחם וחלב, הוא נזכר במה שאמרתי לו, וביקש מהקב"ה: אבא שבשמים, אין לי במה לקנות לחם וחלב. ואז לקחתי התפילין ויצאתי לתפילה. והנה, אני רק פותח את הדלת של הבית, ואני רואה שטר של מאה ₪ מושלך על הארץ, מיד לקחתי את הכסף וקניתי בזה לחם וחלב. מה צריך לעשות?רק לפנות אל הכתובת הנכונה!! צריך לדעת, שהקב"ה מחכה ומצפה לנו, שנתפלל אליו! שנבקש ממנו! לא להתבלבל במציאות הנגלית לעינינו. הוא מצפה מאיתנו להרבות בתורה ותפילה! רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו.
ולכן, זו טעות לחשוב שההפגנות יעזרו כאן, זה לא מה שעוזר! מה שיעזור ויביא אל הישועה זה בתי כנסיות ובתי מדרשות. שם המפתח לכל הישועות, שם המפתח לגאולה, זה המקום שבו מרבים בתורה ותפילה ואת זה אנחנו צריכים לחזק. ואותו רשע בלעם – הבין את זה, ולכן רצה לפעול ולקלל על זה.

הקב"ה 'פיטר' את מידת הדין בזמן בלק ובלעם

ועתה, אומר לכם בס"ד את החידוש הבא: קוראים אנו בהפטרה: 'עמי זכור נא מה יעץ בלק ומה ענה אותו בלעם וכו' למען דעת צדקות ה.' והגמרא שואלת: מאי צדקות ה?' והיא משיבה שבכל אותם ימים שאותם רשעים, בלק ובלעם, ניסו לקלל את ישראל, והיה להם כח של הסטרא אחרא בידיהם, והם יכלו להזיק במילה אחת, והקב"ה לא כעס בכל אותם הימים, שאלמלי היה כועס, לא היה נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.
יש להבין, מה פירוש, 'לא כעס?' וכי הקב"ה כועס ממש? חס ושלום! אלא הכוונה היא, שהקב"ה לא השתמש במידת הדין בכל אותם הימים! הוא 'פיטר' את מידת הדין ולא השתמש בהנהגה הזו! המידה הזו לא תפעל עכשיו עד להודעה חדשה…
ישתבח שמו לעד, שנוהג עמנו בחסד וברחמים, וזה פירוש 'יכבוש עוונותינו,' שמשקע את העוונות בתוך המים, כמו מי שמשקע את חבירו במים – שכובש אותו במים. וכן הוא אומר 'ותשליך במצולות ים כל חטאותם.' שמשליך את כל החטאים למצולות הים. והמכוון בזה, שע"י שהקב"ה מוחק את שטרי חובותינו ומוחל וסולח על חטאותינו – ממילא, אין שום פתחון פה למידת הדין, ואינו משתמש בה כלל. אלא שיש להבין על איזה מים מדובר כאן ועל איזה ים, שמשקע בתוכם את העוונות? אלא יש לפרש, דהיינו, על תורה ותפילה, עם ישראל שהיה שקוע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות – והיו עוסקים בתורה ותפילה. וזה מה שאומר בלעם בפסוק "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" הוא משבח את בתי הכנסיות ובתי המדרשות של עם ישראל שבהם מרבים בתורה ותפילה כי הם הם שהמשיכו את כל הישועה לעם ישראל!

לימוד התורה של מרדכי לתלמידיו – ביטל את גזירת המן הרשע

וסיוע לפירוש החדש הזה שאמרנו, יש להביא מדברי המדרש על מגילת אסתר, שבזמן שהמן הרשע, הלך להרכיב את מרדכי על הסוס, מצאו מלמד הלכות קמיצה לעשרים ושנים אלף תלמידים! זה לא יאומן!! בשעה שגזירת שמד נוראה מרחפת על ראשם של כל היהודים, יושבים להם עשרים ושתים אלף תלמידים ביום ט"ז ניסן ושומעים שיעור בהלכות קמיצה ממרדכי היהודי, שיעור כללי – בלי רמקול…
והנה, המן הרשע, מתבונן במרדכי ורואה אותו מדגים עם הידים ומראה, איך קומצים. אז הוא שאל, מה הוא עושה? אמרו לו, אנחנו לומדים 'הלכות קמיצה' שזו אחת העבודות של קרבן מנחת העומר. שאל אותם: כמה שווה הקומץ הזה של מנחת העומר? אמרו לו: כמה שקלים בודדים. אמר להם: בא קומץ המנחה שלכם ודחה את עשרת אלפים ככרי הכסף שלי!! ולכאורה יש להבין, מה פירוש בא 'קומץ המנחה' שלכם, הרי עדיין לא היה בית מקדש, ולא הקריבו את קרבן העומר?
אלא הכוונה ללימוד התורה שלכם! התורה שלמדתם עתה בקומץ המנחה, זה בא ודחה את הגזירה עם עשרת אלפי כיכר כסף שלי. ולכן הכתוב אומר בהמשך: 'ליהודים היתה אורה' ודרשו רבותינו ז"ל 'אורה' זו תורה! כאן נתגלה מה המשמעות של השיעור שמרדכי הצדיק לימד לתלמידיו. כאשר לומדים בהתמדה ובעמלות – זה מה שמבטל את הגזירה. ואכן, אנחנו רואים לאחר נס פורים כאשר בנו את הבית השני, שהיה ריבוי תורה עצום באופן נפלא עד מאוד, תנאים ואמוראים, בארץ ישראל ובבבל, כל העסק שלהם היה רק תורה ואז ראו כמה זורח אור התורה באופן נפלא.

שתי מלחמות על עולם התורה בזמנינו, וכיצד עלינו לפעול

וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים בתקופה שלנו! כי אנחנו נמצאים במצב כזה של 'ויבוא עמלק' שבאים ומנסים בכל דרך לרפות את ידינו מעסק התורה! רוצים לעשות תוכנית ליב"ה, רוצים לעשות ממ"ח, דהיינו, בתי ספר 'ממלכתי חרדי.' היעלה על הדעת, שהם ירצו להקים מוסדות לטובת החרדים!? הרי כל המגמה שלהם הפוכה, מנסים תמיד לקצץ בתקציבים של מוסדות החרדים, ואיך יקימו בתי ספר חרדיים לרווחתם? אלא זוהי מלחמת עמלק הראשונה! שבאה להחליש את לימוד התורה, והמלחמה הזו נמשכת כבר כמה שנים. ובנוסף לזה, פתחו עכשיו חזית נוספת של מלחמה שניה, שהיא 'לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך' רודפים את לומדי התורה בכל מיני צורות ודרכים! אם זה ע"י גזירת הגיוס, גזירת המעונות, וכעת לקצץ את סעיף 46 ובכל יום מחפשים גזירות חדשות. בדיוק כמו היוונים שניסו בכל דרך לשכח את התורה מעם ישראל.
והשאלה היא, מה יש בידינו לעשות? האם נעשה הפגנה? משה רבינו לא עשה הפגנות! אלא הוא חיזק את עולם התורה, כמו שראינו במלחמת עמלק ומלחמת מדין. תפקידנו לחזק את עולם התורה, ובשביל זה לא צריך שום תקציבים! אלא צריכים לפעול במסירות נפש – וכמו שהיה במלחמת מדין 'וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה אלף למטה' להתמיד בתורה במסירות נפש, לשבת ללמוד בעמל ויגיעה ולהתמיד בלימוד!

אי אפשר לתורה בלי תפילה וכן להיפך

אבל צריכים לזכור דבר יסודי! לא לשכוח את התפילה. יש אחדים שחושבים שהעיקר זה לימוד התורה וזהו זה! וזה לא נכון, כי צריכים גם תורה וגם תפילה, ואי אפשר לזה בלא זה. וכך כותב החזו"א באחת האיגרות שלו, שצריך להתחזק גם בתורה וגם בתפילה, כי תורה בלי תפילה – אינה תורה שלימה, וכן להיפך, תפילה בלי תורה לא תהיה תפילה שלימה. מי שמתפלל טוב – לומד וטוב, וכן מי שלומד טוב – מתפלל טוב. אבל זה בלא זה אינו מתקיים!

מדוע חסידים הראשונים היו שוהים שעה לאחר התפילה

התפילה היא חיבור עם הקב"ה, זוהי מדרגה של דביקות בהשי"ת! וכך אמרו רבותינו ז"ל על חסידים הראשונים, שהיו שוהים שעה אחת קודם התפילה וכן שעה לאחר התפילה. ולכאורה, בשלמא שעה לפני התפילה מובן מדוע היו שוהים, כדי להתנתק מענייני העולם הזה, ומכל מיני טרדות המפריעות לאדם ולהתחזק באמונה, אבל שעה לאחר התפילה, בשביל מה היו שוהים? אלא מפני, שקשה להיפרד ממעמד נכבד כזה, לעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה בדביקות נפלאה – שעה שלימה! נתאר לעצמנו שאנחנו הולכים לאיזו שמחה מפוארת, וכעת צריכים לסיים ולחזור הביתה, הרי הדבר ברור, שלא עוזבים מיד, כי קשה לצאת משם, חבל שזה כבר נגמר… 'קשה עלי פרידתם' אולי נישאר עוד קצת? קשה להיפרד מזה ברגע אחד. וכך גם בתפילה, כשאדם מתפלל כראוי בדביקות בבורא יתברך, קשה לחזור לעולם הזה ברגע אחד, הרי הוא היה דבוק עמו פנים בפנים ומדבר עימו בלשון נוכח וכמו שאומרים בתפילה: 'אתה חונן לאדם דעת,' 'רפאנו ה' ונרפא' וכן הלאה. אנחנו מדברים אל השי"ת פנים בפנים! ולכן אמרו רבותינו ז"ל, שלא יהיה שום דבר חוצץ בינו לבין הקיר. מהו הקיר? זו השכינה! שלא תהיה שום חציצה בינינו לבין השכינה. וכאשר עוקר את רגליו בסוף התפילה ונפטר לאחוריו כעבד הנפטר מרבו, נשאר עומד בלי לזוז לימין או לשמאל.

אופן העמידה בתפילה במשנת הרמב"ם

אני ראיתי תשובת הרמב"ם שמתאר כיצד עומדים בתפילת עמידה. זה מזעזע לראות באיזה מורא ופחד הם עמדו להתפלל ובאיזו התרגשות. האם אפשר מיד ללכת אחרי תפילה כזו? לפעמים אני רואה אנשים שמסיימים תפילת עמידה של ערבית, הם עושים 'עושה שלום במרומיו' ותיכף ומיד הולכים לדרכם. איך אפשר, לעשות 'ויברח יעקב שדה ארם?' הרי רק עכשיו דיברת עם הקב"ה, ואיך אפשר מיד לקום וללכת. ואנחנו מדברים כאן על תפילת ערבית, שאין בה חזרת הש"ץ, אבל בתפילת שחרית או מנחה – זוהי הלכה פסוקה, שצריך לעמוד במקומו עד שהש"ץ יתחיל את החזרה ויגיע לקדושה ולא יסתובב אנה ואנה. אלא שאפילו בתפילת ערבית, יש לעורר על כך, שלא יקום וילך מיד בסיום התפילה! שהרי עד עכשיו היה בגובהי מרומים בתפילה וכשיורד בחזרה לעולם הזה ולענייניו, צריך שהות, עד שמתיישב בדעתו. היסוד הזה צריך להיות לנגד עינינו, שהתפילה היא לשון חיבור ודביקות עם השי"ת, וכמו שרואים בתפילין שנאמר בהם 'ולטוטפות בין עיניך' שזהו תכשיט שמהדקים חזק על המצח והתרגום אומר: 'ולתפילין' בין עיניך. הרי לך, שתפילה ותפילין זה לשון חיבור, ויש עוד הרבה מה לדבר בנושא הזה! ולכן, אני אומר, שעיקר העבודה שלנו בעת הזאת – להרבות בתורה ובתפילה. לעשות בפועל לעצמנו, וכן ללמד לאחרים לעשות, וכך גם לחנך את זרענו, זוהי הדרך שיש לפעול בה, ואתם תיראו – שמיד תבוא הישועה בעזרת השי"ת.

בחמה שפוכה אמלוך עליכם

הקב"ה חפץ בנו, שנלך בדרך הטוב, ונתחזק בעמל התורה ובהתמדה בלימוד, בלי שום גזירות ובלי בעיות, אלא, שאם באים ומתרפים מן הלימוד, מתקיים בנו 'בחמה שפוכה אמלוך עליכם.' וכפי שנבאר: ישנם בחורי ישיבה שהולכים ועושים רשיון נהיגה. והנה, באים השלטונות וגוזרים שמי שאינו מתגייס לצבא, לא יעשה רשיון נהיגה. האם זה לא בחמה שפוכה אמלוך עליכם? ישנם בחורי ישיבה, שרוצים לנסוע לטייל בחו"ל, והם באים וגוזרים, שמי שיוצא לחו"ל – נתפס בשדה התעופה והולך לבית הסוהר. עושים טיולים בכל מיני מקומות, ועכשיו גם בדרכים מציבים כל מיני שוטרים, שעוצרים בחורים לבידוק, ומוסרים אותם למשטרה הצבאית. מה קורה כאן? הקב"ה אומר לנו: שבו ללמוד תורה בהתמדה, ואף אחד לא יגע בכם לרעה! כביכול, מן השמים עושים מצב כזה שיגרום לנו להתמיד בתורה יותר ויותר!

שני סדרים גדושים בתורה – בלי כוס מים

אני זוכר, כשהיינו בחורים צעירים בישיבה, במשך ארבע שעות לפני הצהריים וכן ארבע שעות לאחר הצהריים – לא זזנו משלחן הלימוד, ואפילו כוס מים לא שתינו! גם מי שהיה קורא את הגמרא בסדר בוקר, בלימוד בעיון, ובמשך ארבע שעות, לא הפסיק לשתות אפילו כוס מים! וכך היינו עמלים בלימוד. היום אומרים, שירדה חולשה לעולם, ולכן חייבים כוס קפה, חייבים כוס תה, חייבים לאכול משהו, חייבים קצת לדבר… אבל צריכים לדעת להיכן לשאוף ולהגיע לעמל תורה! ואכן, שמעתי שהגאון רבי משה הלל הירש, ראש הישיבה, נתן הוראה לבחורים להתחזק בימים אלו, בחצי שעה הראשונה של הסדר וללמוד בתענית דיבור. לפחות להתחיל את הלימוד בהתמדה, וברוך ה' גם זה טוב.
וצריך לדעת, גודל מעלת ההתמדה בתחילת הלימוד, שכאשר בחור בא מהבית נכנס לסדר בוקר ותיכף מתחיל ללמוד – נחשב לו שהתחיל ללמוד כבר משעה שיצא מהבית! כך אמר ראש הישיבה, חכם יהודה צדקה. וכך גם בחזרה הביתה, אם מוכרח להפסיק הלימוד ולחזור לביתו, נחשב לו הלימוד גם לאחר שיצא מבית המדרש עד שמגיע לביתו, כי באמת, לא רצה להפסיק את הלימוד.
היתה תקופה, שהיינו בכולל מתשע בבוקר ועד שבע וחצי בערב, מבלי לחזור אפילו בצהריים! זכינו ללמוד מהבוקר עד הלילה. וגם היום, תהלות לאל, יש לנו כולל אברכים מתשע בבוקר ועד שבע בערב. האברכים עושים איזו הפסקה קצרה בצהריים להתפלל מנחה ולאכול משהו וממשיכים ללמוד בהתמדה! אשריהם ישראל, מדובר כאן על עשר שעות לימוד! יש הבדל גדול בין אם לומדים עשר שעות רצוף לבין אם לומדים, ארבע שעות, ואח"כ הפסקה גדולה ושוב פעם ארבע שעות – זה לא אותו דבר. ומי אומר את זה? מרן החזון איש שעורר על ענין ההתמדה והרצף בלימוד

עמל התורה דומה לגחלים לוחשות

אני ממשיל את זה לגחלים לוחשות שמנופפים עליהם רוח, ואז הם בוערות יפה, ומבשלות את התבשיל בצורה טובה, אבל אם מפסיקים להפיח בהם רוח – הם הולכות ועוממות ונחלשות! וכך גם האש של התורה בוערת בלבנו, ואם לומדים בהתמדה ובעמלות – אז התורה בוערת יפה בסימן מוסיף והולך, וכך יש חידושים נפלאים, יש פריה ורביה בתורה. זוהי הדרך שאנחנו צריכים ללכת בה, וזכות התורה והתפילה תעמוד לנו לגאול אותנו גאולה, ובא לציון גואל אמן ואמן.

בית המוסר – הדרך לנצח את היצר ע"י רבוי כח הטוב

בפרשתינו פרשת פנחס מתוודעים אנו לקנאותו וגבורת נפשו של פנחס, בקנאו את קנאת ה,' ומתעורר בלבנו הצורך ללמוד ולהתחנך בדרך ההנהגה הראויה לפי מדרגתנו ומקומנו, במקום בו צריך לקנא את קנאת ה,' ובפרט אל מול שלטון הערב רב, הנועץ את צפורניו בכל דבר שבקדושה, וכח רע זה איננו נמצא רק בשלטון אלא כל אדם בפני עצמו יש לו את התקופות אשר בהם הוא חלילה נופל למקומות אשר רחוקים הם מקרבת אלוקים לי טוב, ועל כן צריכים אנו לידע מהי דרכה של תורה כדי להלחם עם כח הרע, האם הוא בדרך של מלחמה או דוקא בדרך אחרת.
הנה מערכת האדם מורכבת מטוב ורע, פעמים החלק הטוב הוא הגובר ואנחנו נכספים ומשתוקקים לדבר ה' ורצונו, מדקדקים במצוות ומרבים במעשים טובים, ופעמים ב"מ חלק
הרע גובר והאדם נופל בעוונות, ומתעוררים בליבו חשקים להבלים וענינים שאין בהם טעם וריח, וירגיש כל האדם בליבו, כי ברגע שמרכיב הטוב מתחזק בנפש האדם מרכיב הרע נכפף תחתיו, וברגע שמגיע לשלימותו אזי מתבטל הרע מאליו ושוב אינו מוצא מקום בהויית הנפש כלל.
זהו יסוד גדול לעניין עבודתינו, ומצינו אותו אצל אבותינו שהיו במצרים והיו עמוק עמוק מ"ט שערי טומאה, והדרך שיצאו ממנה לא היתה ע"י מלחמה וכדו,' אלא אדרבה האירה להם ההשגחה העליונה בניסים ונפלאות "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף,' וכך אט אט עלו הם ממ"ט שערי טומאה ונכנסו ובאו בשערי קדושה, עד לאותה שעה בה קרבו להר סיני, ופסקה מהם זוהמתן, עד שהגיעו למדרגתו של אדם הראשון קודם החטא.
הרי לנו כי הדרך לביעור הרע הממוזג בנו, ולביטול מלכות הרשעה מן העולם, הינה דוקא ע"י הגברת החלק הטוב שבנו, ולא ע"י התנצחות והתעמתו עם כוחות הרע שבקרבנו, כאשר נשכיל להרבות כבוד שמים ונעשה מלאכת ה,' באמת ובשמחה ביראה ובאהבה.
וגם בזה יש כלל חשוב שהאדם צריך לידע, שדרך זו חייבת להעשות לאט לאט, ולא בדילוג ובקפיצה, וביחד עם זה
להרבות בתפילה ובתחנונים, בדרך זו יעלה בידינו להשתחרר מכבלי השטן בהם אנו אסורים, ותעלה תפילתינו ברצון "ואל תביאנו לידי חטא ולא לידי עוון ולא לידי ניסיון, ובזה שנעלה ונתעלה בתורה הקדושה, נזכה לא רק להעלות אותנו ולהרחיקנו מדרכי הרע, אלא אף את כל הסובבים אותנו, וכן בכך יפסק מעלינו כל הגזירות הקשות, וכל רדיפת התורה בארצינו הקדושה, ע"י אותם ערב רב, ונזכה לגאולה קרובה במהרה בימינו אמן ואמן.

פנינים על הפרשה – 'בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף'

בקנאו את קינאתי בתוכם וגו' ופי' רש"י בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף, מבואר א"כ ברש"י הקדוש שעיקר הדבר שעבורו זכה פנחס שהקב"ה אומר לו "הנני נותן לו את בריתי שלום," הלא הוא כי עשה כביכול דבר שהקב"ה היה צריך לעשות כך מחדד הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל.
וזה מלמד אותנו מהו גודל המצוות שהאדם עושה כביכול מה שהקב"ה היה צריך לעשות, וכגון מצוות הצדקה שמבואר בגמ' 'שאל טורנסרופוס הרשע את ר"ע, אם אלוקיכם אוהב עניים מדוע אינו מפרנסם, אמר לו כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם, מבואר דגם במצווה זו מצינו שכביכול היה על הקב"ה לפרנס, אלא שנתן לנו את התפקיד הזה, כמו למשל אמא שחוזרת מקניות לשבת עם בנה הקטן, והוא מבקש לעזור לה בסחיבת השקיות הכבדות, הרי שהאמא תביא לו איזה דבר קל שלא באמת יעזור לה, אלא יתן הרגשה טובה לילד שהוא עוזר, כך גם כן במצוות הצדקה, וע"י שאנחנו עושים כן ניצולין מדינה של גהינם, וכן וכעין זה מצינו במצוות מילה, שהאדם לא נולד מהול כדי שהאדם ישלים, וכעין זה במיני מאכל שיש על האדם את התפקיד לתקנם, הרי שאפשר ללמוד מפנחס שבמצוות כאלו שכרם הרבה.