בית המוסר
משפטו של הבורא
בשירת האזינו זוכים אנו לקבל הצצה נדירה ונפלאה על דרכי הנהגת תמימות המשפט של המקום ברוך הוא, ככתוב "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא", וכמו שפירש רש"י הקדוש 'אע"פ שהוא חזק, כשמביא פורענות על עוברי רצונו לא בשטף הוא מביא כי אם בדין, וכל דרכיו משפט, לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הא, ואע"פ שמאחר את תגמולם, סופו לאמן דבריו, ואף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה, 'צדיק וישר הוא' – הכל מצדיקים עליהם את דינו, וכך ראוי וישר להם, צדיק מפי הבריות ושר הוא וראוי להצדיקו'.
הרי לנו מדברים אלו, להבין ולראות את דרך המשפט של הקב"ה, אשר אינו מקפח שכר בריה, לצדיק שומר שכרו לעולם הבא, ולרשע נותן שכרו בעולם הזה, אין מצוה בלא שכר, ואין עבירה בלא עונש, הכל מדוד באופן המדוייק ביותר.
ואם אנו כעת נמצאים בזמן של עשי"ת, אשר זהו זמן שליחיד יש כח של ציבור, שיחיד יכול לבטל גזר דין, הרי שבזה מתגלה ביותר אהבתו של הקב"ה לעם ישראל, אשר נותן את ההזדמנות באמת לכל אחד שיכול למחוק את העוונות! יכול למחוק את הגזר דין ולהפוך אותו לטובה!, זהו אהבת ה' ללא גבול לעם ישראל.
ומה לנו נשאר אם לא להשקיע בימים אלו, ולחזור בתשובה, ולהתפלל בכוונה, ולבקש על הכלל ועל הפרט, וחלילה בימים אלו לנהוג בקלות ראש, או לבזבז את הזמן, בימים אלו שה' ישתבח ויתעלה שמו, נמצא כביכול קרוב אלינו ביותר, קראוהו בהיותו קרוב, בימים אלו האדם אשר אינו שב בתשובה, האדם שאינו מנצל כראוי את הקירבה, הרי הוא פוגע במלכותו של ה' יתברך, וחטאו גדול מנשוא.
לכן כולנו נתחזק יחד ובמיוחד בשמירת השבת, אשר כחה גדול ככוחו של השופר, כמו שזכינו השנה, הרי יש לאדם להזהר בשמירתה בכל דקדוקי ההלכות שבה, בכל השנה!, וביחוד בשבת זו הנקראת שבת תשובה, ובזה יתקן את כל השבתות של השנה כמובא ביערות דבש, ונזכה כולנו לגמר חתימה טובה, ונזכה לשנים רבות נעימות וטובות אמן.
פנינים על הפרשה
המעכב העיקרי לתשובה
המעכב והמפריע העיקרי לאדם לאחוז בדרכי התשובה, ולבוא בחדרי היראה הוא בסיבת הרגשת חיבורו והתקשרותו לענייני העולם החומרי, כל שנה ושנה עומדים וניצבים אנו בפני הקושי לשוב ולאחוז בדרכי התשובה, ולקבל עלינו עול מלכות שמים באמת, ונקודה זו היא העומדת בעוכרנו, הידיעה הברורה כי מציאות החיים היא זמנית וברת חלוף היא, ואשר דבר ממנה לא שייך לנו אלא בהשאלה, מוכרחה היא להיות חקוקה בלב האדם, תוך הבנה עמוקה וברורה ולא דרך העברה בעלמא.
כל שלושת המידות הרעות המהוות שורש לכל רעות האדם, בנויות ומושתתות הן על אשליה ודמיון כוזב כי חיי האדם בעולם הזה נצחיים הם 'וכל יש לו נתן בידו', מכאן עולה ובאה רדיפתו אחר הממון והכבוד, וממנה נמשכת קנאתו בזולת, כאשר אליבא דאמת ענייני העולם הזה אינם תכליתיים וכל המתלווה אליהם אינו אלא בהשאלה.
כאשר האדם יעבוד עם עצמו, להחדיר ולשרש בליבו, את הידיעה הזו, הרי הוא ירחק מכל המידות הרעות האלו, והרי קל יהיה בידו לעשות תשובה, כי הוא מורחק מכל עניני העולם השקריים, וקרוב הוא אל ה'.
עבודת יוה"כ – 'לעשות רצונך'
שני סוגי תשובה – תשובה מיראה ותשובה מאהבה
הגמרא ביומא )פו:( אומרת: גדולה תשובה שמהפכת זדונות לשגגות, שנאמר: שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך. בפסוק נזכר גם עוון וגם מכשול, והגמרא לומדת, שעוון זה מזיד, וע"י התשובה הוא מתהפך להיות שוגג וזה לשון כי 'כשלת' – דהיינו, מכשול שהוא בשוגג. אלא שהגמרא מקשה על זה קושיא, שהרי מצאנו בספר יחזקאל שנאמר: בשוב רשע מרשעתו לא יזכירו לו יותר מעוונותיו, הרי שהתשובה גורמת שהכל יימחק! מתרצת הגמרא, לא קשיא, כאן בתשובה מאהבה כאן בתשובה מיראה. ועל זה אמר ריש לקיש, גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות, והיינו בתשובה מאהבה, והוא מביא את הפסוק הזה מיחזקאל.
הרי לנו, שיש שני סוגי תשובה, אפילו חטא כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אם עשה תשובה מיראה – הזדונות שלו נעשות שגגות, ואם התשובה היא מאהבה, במקום זדונות נהיו לו זכויות. אלא שהדבר צריך ביאור, בשלמא תשובה מיראה, שהזדונות נהפכות לו לשגגות, אפשר להבין, שמאחר ששב – מורידים לו מחומרת מעשיו הרעים שעשה, במקום מזיד נהיה שוגג, וזהו הבדל גדול. אבל תשובה מאהבה, שהיא מהפכת זדונות לזכויות, זה לא מובן, איך זה יתכן? הרי סוף סוף הוא עשה עבירות, ואיך זה נהפך לזכויות? מה ההגיון בזה?
מקום שבעלי תשובה עומדים
וכמו כן, יש להבין גם את מאמר חז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו. הנה, לפי פשט היסוד האמור לעיל, שבתשובה מאהבה, זדונות נעשים לו כזכויות, אפשר להבין, שמאחר שהצדיק עשה רק מצוות בלי עבירות, ואילו הרשע עשה גם מצוות וגם עבירות, ועתה, כאשר שב בתשובה מאהבה, העבירות נעשות לו כזכויות – הרי שיש לו יותר זכויות מהצדיק הגמור, ולפיכך נמצא במקום גבוה יותר ממנו. אלא שגם זה צריך הסבר מה ההגיון בזה, ובפרט לפי מה שמקובל בידינו להלכה, שאין החוטא צריך לפרט את כל חטאיו בפיו בשעה שמתוודה, אלא מספיק שאומר באופן כללי 'חטאתי עויתי פשעתי' ועתה אני שב בתשובה, זה מספיק. וכי במשפט קצר כזה שאומר, הוא כבר נמצא למעלה ממדרגת הצדיק הגמור, כאשר כל זדונותיו נעשים לו כזכויות?
לפני שנציע מהלך לביאור הענין, נציין, שאת המאמר הזה של מקום שבעלי תשובה עומדים בו וכו' פירשנו בס"ד על פי הגמרא בסוכה, במעשה עם אביי, שראה אדם אחד שהולך בדרך עם אשה במקום שומם, הוא החליט לעקוב אחריהם, כדי להשגיח שלא יכשלו בעבירה, והם היו הולכים ומדברים כל הדרך, עד שלבסוף הגיעו לצומת דרכים ואמרו זה לזה, חבל שצריכים להיפרד, וזה הלך לימין וזו הלכה לשמאל. כשראה זאת אביי, חלשה דעתו, תלה עצמו על בריח הדלת ואמר, איך אדם פשוט כזה עמד בנסיון הזה? אילו היה הוא הולך איתה במקומו, לא היה עומד בנסיון! עד שבא ההוא סבא ויישב את דעתו ואמר לו: כל הגדול מחבירו, יצרו גדול ממנו.
והנה, לפי המאמר הנ"ל, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, יש לבאר, שאותו אדם החליט בשעת הליכתו עם האשה הזו, לעשות תשובה בסוף הדרך, ולכן, כאשר עמדו להיפרד אמר: חבל שצריכים להיפרד, דהיינו, חבל שהנסיון נגמר, כי רצה להמשיך לעמוד בו ולהוכיח את תשובתו! ועל זה חלשה דעתו של אביי, שאילו הוא היה שם במקומו, הנסיון לא היה נגמר, כי היה הרבה יותר קשה. וזה פירוש במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי הנסיון שעומדים בו בעלי התשובה, כלפי הצדיקים – הוא הרבה יותר קשה.
שלשה ספרים נפתחים
הגמרא אומרת, שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים אחד של רשעים ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נחתמים לאלתר – לחיים טובים, רשעים גמורים נחתמים בר מינן למיתה לאלתר, ובינוניים תלויים ועומדים במשך עשרת ימי תשובה, דהיינו, שיש ספק מה יהיה איתם, אם זכו – נחתמים לחיים ואם להיפך – נחתמים למיתה. וצריך להבין מה עניינם של ספרים אלו? מה הפירוש בזה?
כמה הערות בענין ההוספות של עשי"ת בתפילה
זאת ועוד, שרבותינו תיקנו לנו להוסיף בתפילת עמידה בעשרת ימי תשובה ארבע בקשות: א( זכרנו לחיים וכו' ב( מי כמוך אב הרחמן וכו' ג( וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך ד( ובספר חיים ברכה ושלום וכו'. ויש להעיר כמה הערות בענין הוספות אלו:
בברכת אבות אנחנו מבקשים 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלוקים חיים'. ולכאורה, הדבר צריך ביאור, הרי ידוע שבשלש ברכות ראשונות של תפילת עמידה לא מבקשים בקשות אלא רק משבחים להשי"ת ורק בברכות האמצעיות יש שאילת צרכים, אז איך אנחנו מבקשים 'זכרנו לחיים' כבר בברכת אבות שהיא ברכת שבח להשי"ת?
לאחר מכן, אנחנו אומרים: 'מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו ברחמים לחיים' – בהוספה זו, אין בקשת צרכים אלא רק שבח להשי"ת שהוא זוכר אותנו לרחמים, ולכן אין קושי מצד שאומרים אותה בשלש ראשונות, אלא שצריך להבין מה עניינה של זכירה זו? מה השבח הזה שהקב"ה זוכר אותנו ברחמים לחיים?
וכך גם בהוספה הרביעית בברכת שים שלום, אנחנו אומרים: 'ובספר ברכה וחיים ברכה ושלום ופרנסה טובה ישועה ונחמה וגזירות טובות, ניזכר וניכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום'.
הנה, כאן אנחנו מבקשים להיזכר ולהיכתב לפניו יתברך. מפשט הדברים היה נראה, שעניינה של בקשה זו, שמאחר שיש שלשה ספרים שנפתחים בראש השנה, ובהם נכתבים שלשת הסוגים של צדיקים, רשעים ובינוניים, לפיכך אנחנו מבקשים מהשי"ת להיכתב בספר החיים והשלום. אלא, שאם הדברים כפשטן, קשה מדוע צריך ספר מיוחד בשביל הבינוניים, הרי הם בסך הכל בספק, הם במצב ביניים אז מה צריך ספר בשביל בינוניים?
חידושו של הרמ"ק במהותה של הזכירה לפניו יתברך
אכן, רבינו משה קורדובירו עומד על ענין זה ומסביר, שאין הדברים כפשוטן, לא מדובר כאן על ספר זיכרון ממש, שבו נכתבים שמותיהם של הצדיקים שנחתמים לחיים, הזכרון כאן אינו ענין של מניעת השכחה, לא מדובר כאן על 'תזכורת' שהרי אין שכחה לפני כסא כבודך, וממילא, לא צריכים לכתוב כאן את שמותיהם של הצדיקים או הרשעים, כדי שלא ישכחו מישהו… אז מה פירוש 'זכרנו' לחיים? מה פירוש 'זוכר יצוריו ברחמים לחיים'?
אלא הביאור בזה הוא, שכנגד כל מה שיש כאן בעולם שלנו, העולם הגשמי, יש כנגדו בשמים – במובן הרוחני, למשל, כאן בעולם הזה, אדם יכול לצפות במסך ולראות מה קורה עם חבירו הנמצא בניו יורק, אפילו שהוא ביבשת אחרת בעולם, הוא בכלל לא נמצא לידו, ועם כל זה כל פרט שהוא עושה – אתה רואה במדויק במסך שלפניך! וכך להבדיל אלף אלפי הבדלות, נעשה גם בעולם הרוחני, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים! בכל רגע נתון, אנחנו עומדים לפניו יתברך והמצב שלנו בשמים, מקביל למה שקורה כאן בהתאם לפעולות שלנו בעולם הזה! כשאדם עושה מעשה טוב – הוא ממשיך למעלה בחינות רוחניות טובות עליונות, ורואים בשמים בחינות טובות, ואם חלילה הוא עושה מעשה רע, רואים למעלה איזו בחינה רוחנית שלילית שמסמלת את הרע, היא רק 'מסמלת' את הרע, כי באמת אין שם רע, כי לא שייך אצלו בשמים ממעל, במקום כזה גבוה בחינה של רע ממש, שנאמר 'ה' לא יגורך רע'.
והנה, בכל מעשה שאדם עושה בדרך כלל מעורב טוב ורע, למשל, אדם נותן צדקה אבל לא לשם שמים אלא בשביל כבודו, הנה, עצם נתינת הצדקה היא החלק הטוב אבל מה שנתן שלא לשם שמים אלא בשביל כבודו וכדו' זהו החלק הרע שבמעשה, וכך בכל מעשה שיש בו איזו פניה ואינטרס פרטי של האדם. והנה, כשהאדם עושה עבירה, כופים את החלק הטוב המשתייך לו תחת הרע! אותם חלקים טובים המעורבים במעשים הטובים שעשה משתעבדים תחת הרע של מעשה העבירה, ונעשקים ע"י כוח הרע!
ברגע, שהאדם עושה תשובה על העבירות שלו, אם שב בתשובה מיראה – הוא מתחיל להחזיר את השליטה על החלק הטוב שנעשק ממנו אבל לא לגמרי! עדיין צריך כפרה, עדיין צריך תיקון, וזהו שאמרו שזדונות נעשים לו כשגגות, דהיינו, שהכתם לא נמחק לגמרי, כי גם שוגג צריך כפרה ותיקון, וזה אומר, שעדיין החלק הטוב משועבד במידת מה לחלק הרע, הוא עדיין לא השתחרר ממנו!
אכן, אם זכה לשוב בתשובה מאהבה, אזי כח הרע שבעבירה מתבטל לגמרי, והטוב משתחרר לגמרי! מסלקים את שליטת הרע מכל וכל, והטוב יוצא לחירות, וממילא נשארו רק זכויות, אין כאן עבירות בכלל, והזכויות נקיות מכל אשמה ועוון. את החידוש הנורא הזה אומר רבינו האר"י בסה"ק עץ חיים.
הרמ"ק חידש מה פירוש הענין של 'זכירה' לפניו יתברך, והוא אומר שכאשר אנחנו אומרים 'זכרנו לחיים' אין הכוונה, תזכור ואל תשכח אותנו, אלא שאנחנו מבקשים שהמעשים שאנחנו עושים כאן בעולם הזה, יהיו מאירים בשמים ממעל כספירים, בצורה זכה ובהירה, אנחנו מבקשים, שאותם מעשים יהיו נזכרים, דהיינו, שיופיעו בשמים במלא הודם והדרם, בלי שום סיג בלי שום פגם, ולאור דברי האר"י החי, אנחנו מבקשים שיהיו המעשים נקיים לגמרי ע"י תשובה מאהבה, בלי שום חלק טוב המשועבד לרע, באיזה צד ואופן שיהיה.
ומעתה, לפי דברי הרמ"ק, מיושב מה שהקשינו מקודם איך מבקשים 'זכרנו לחיים' בשלש ראשונות שהן ברכות של שבח? כי באמת, יש לומר שאנחנו מזכירים כאן את שבחו של השי"ת, שברוב חסדיו מרחם על הרשע, שכאשר הוא שב מרשעתו – בתשובה מאהבה, הכל נעשה לו זכויות, כל מעשיו הרעים נמחקים לגמרי, וכל החלקים הטובים יוצאים משעבוד לגאולה, זכים ובהירים בלי שום פגם, וזהו חסד עצום, לא יאומן כי יסופר! ושבח כזה של הבורא יתברך, ראוי להזכיר גם בשלש ראשונות.
ולכן סומכים לזה את ההוספה: 'מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו ברחמים לחיים' כי באמת זוהי טובה עצומה, ההזדמנות הזו שניתנת לרשע לשוב בתשובה ממעשיו הרעים! וכמו שאומר רבינו יונה בריש ספרו שערי תשובה, שהתשובה היא מן הטובות שהיטיב ה' עם ברואיו שהכין להם דרך ומפלט לנוס מפשעיהם. וכאן, לא זו בלבד שהוא ניצל מן האשמה על העוונות ומן העונש עליהם, אלא שהכל הופך לזכויות ע"י תשובה מאהבה.
פירוש 'זדונות נעשים לו כזכויות' אליבא דרבינו האר"י
נמצינו למדים, שמה שאמרו רבותינו שבתשובה מאהבה זדונות נעשים לו כזכויות, אין הכוונה כפשוטם של דברים, שהעבירות הופכות למצוות. אלא הכוונה היא, שהחלק הטוב שבמעשים הטובים של האדם, שהיה משועבד תחת הרע, יוצא לחירות ונעשה זך וטהור מכל רבב.
אלא, שעדיין יש להבין לפי דברי הרב רבינו האר"י, מה פירוש 'זדונות' נעשים לו כזכויות? ויש לומר, שגם כשאדם עושה עבירה במזיד, יש בה איזה חלק טוב הטמון בה, כגון שעובר עבירה ויש לו איזו כוונה טובה במעשה העבירה , וגם בזה ברגע שזוכה לשוב בתשובה מאהבה, החלק הטוב שבמעשה העבירה, יוצא מהשעבוד תחת הרע, ומאיר.
ולאחר שהגענו לכל זה, אנחנו באים בתפילת עמידה בשלש ברכות האחרונות ומבקשים 'וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך' דהיינו, שלאחר שזכינו לבחינת תשובה מאהבה, אנחנו מבקשים שהקב"ה יכתוב אותנו לחיים טובים, אלא, שכבר אמרנו לעיל שהזכירה והכתיבה כאן אינן כפשוטן, אלו לא פעולות שבאות לשלול שכחה, אלא שאנחנו מבקשים שמעשינו הטובים יופיעו למעלה, זכים וברים, וממילא, מתוך כך נזכה לחיים טובים.
אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו
והנה, מצינו בעוד מקום ענין דומה של 'זכירה' שאינה כפשוטה, והיינו, במשנה באבות, שאומרת: שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה, שכינה ביניהם שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש לרעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו. ע"כ. ויש להבין, מה פירוש 'ויקשב ה' וישמע', מדוע הכפילות הזו? אם הוא הקשיב בודאי שגם שמע? אלא השמיעה כאן היא במשמעות של קבלה והבנה, וכמו שאומרים בפסוק 'שמע ישראל' שאנחנו מכוונים בזה 'קבל והבן ישראל', והיינו, שהפסוק אומר 'ויקשב ה' וישמע' דהיינו, שהקב"ה מקשיב לאותם שנים שעוסקים בתורה, וגם מקבל את דבריהם, כי המעשים לפניו למעלה – זכים וברים! וכך גם אנחנו מבקשים 'וכתוב לחיים טובים' דהיינו, שמעשנו למעלה יהיו זכים וברים, ומתוך כך נזכה לחיים טובים.
שלשה ספרים נפתחים – שלשה מצבים!
ועתה, נשאר לנו לבאר מה פירוש 'שלשה ספרים נפתחים' וגם מה הענין של ספר של בינוניים? הרי זהו מצב ביניים, ומה צריך בשביל זה ספר?
אכן, התשובה בזה, שספר של בינוניים זה לא ספר ממש, אין כאן נייר כתיבה ולא דיו, אלא שלשה ספרים נפתחים – הכוונה לשלשה מצבים, יש מצב של צדיקים גמורים, יש מצב של רשעים גמורים ויש מצב של בינוניים. מי שזכה בדין, מצבו כמו הצדיקים שנכתבים ונחתמים לאלתר.
ובגמרא בברכות )סא:( אמר רבא: כגון אנו בינונים. ויש להבין מה הפשט בזה? איך רבא מחזיק את עצמו כבינוני? הרי הקטן שבאמוראים יכול להחיות מתים! כמדומה לי, שראיתי כתוב שכל חכם ששמו נכתב בגמרא, היה בכוחו להחיות מתים! ולכן מי שלא היה יכול להחיות מתים – אין שמו נזכר בגמרא. אז אם רבא הוא בינוני, מה נשאר לנו? ואכן, אביי אומר לו שם בגמרא, אם כן, לא השאיר כבודו חיים לשום בריה!
ביאור מדרגת הבינונים
להבנת הענין, יש להקדים ולבאר מה פירוש 'בינוניים'?
אז הרמב"ם מסביר שבינוניים היינו כאלה שמעשיהם שקולים בדיוק חצי חצי בכף המאזניים באופן שהיא שקולה ולא מכריעה לכאן או לכאן. ולכן חודש תשרי מזלו מאזניים, כדי לסמל את שתי הכפות של המאזניים, כף של זכויות וכף של חובות, כאשר כף המאזניים של הזכויות, שוקלת יותר – אז זה צדיק גמור במשפט של ר"ה, ואם חלילה, כף החובות מכריעה יותר – הרי זה רשע גמור, בר מינן. אבל כשהכף שקולה זו כנגד זו – הרי זה בינוני.
וכי מישהו יכול לדעת מהו המצב של מעשיו, כיצד הם שוקלים במאזניים של הקב"ה? אף אחד לא יכול לדעת! כי כל מעשה נמדד לגופו, וכך אומר הרמב"ם שיש מצוה שהיא שוקלת כנגד הרבה עבירות, ויש עבירה שהיא שוקלת כנגד הרבה מצוות. ואנחנו לא נדע. ולכן, יכול להיות אדם שיעשה עבירות כל היום, אבל הזדמנה לו איזו מצוה אחת לעשות, והיא שוקלת לפי בי"ד העליון – כנגד כל העבירות שעשה! ואם תאמר, אולי נוכל לשער את משקל המצוות לפי השכר שניתן עליהם בתורה? התשובה היא, שמצות קן ציפור תוכיח, שהיא מצוה קלה מאוד, שעושים אותה באופן מזדמן, 'כי יקרא קן ציפור לפניך' אינך צריך לטרוח ולחפש אותה, וגם אין בה חסרון כיס, והשכר שניתן עליה הוא 'למען ייטב לך והארכת ימים' כמו השכר של מצות כבוד אב ואם, שהיא מצוה חמורה שבחמורות! אז שוב באנו לשאלה, איך נוכל לדעת מהו מצבנו הרוחני, מהו משקל מעשינו?
ולכן, העצה היא, שנשתדל לעשות תשובה מאהבה, שבזה יש הבטחה של הכתוב 'חיה יחיה'!
משל נפלא לביאור ענין 'תשובה מאהבה'
מהי תשובה מאהבה? נמחיש זאת ע"י המשל הבא: מעשה בילד, שבהיותו תינוק נעלם מההורים שלו, הם יצאו איתו לשוק, כשהוא תינוק בעגלה, ולפתע העגלה נעלמה, ומאז הוריו איבדו איתו קשר, וכך חלפו להן שנים רבות. ומאחר שהיה תינוק קטן, הוא לא הכיר את הוריו והם לא הכירו אותו.
והנה, בדרכי ההשגחה, אירע שאותו ילד, הגיע בדרך לא דרך לבית הוריו, ונעשה שם משרת. הוא לא ידע שהם ההורים שלו והם לא ידעו שהוא בניהם. וכך חלפו השנים וכבר נעשה איש גדול והוא ממשיך לשרת בבית שלהם. ויהי היום, הזדמן לביתם אדם אחד, שהיה יודע בודאות, שזה הבן שלהם, והיו לו סימנים מובהקים שזה אותו הבן, הוא קרא לבן ואמר לו, תדע לך, שהאדון הזה, שאתה משרת אותו בבית וגם אשתו, הם ההורים שלך! הוא ביקש ממנו שלא יגלה עדיין להורים שלו, כי יש חשש שאם ישמעו ממנו באופן מפתיע – זה יזיק לבריאותם, ויגרום להם לזעזוע.
והנה, מאותו היום שגילה המשרת שהם ההורים שלו, התחיל לשרת אותם בשלימות ועם הרבה יותר חשק ושמחה, עד שהיה הדבר לפלא בעיניהם, מה קרה לו פתאום? הרי עד כה, היו צריכים לבקש ממנו פעמיים ושלש, וגם אז היה עושה אולי חצי ממה שמבקשים ממנו, אבל מאותו היום, היה עושה הכל ברמיזה בעלמא, בהתלהבות ובשמחה.
כמובן שאנחנו מבינים את הסיבה לשינוי הזה, שהרי עד עכשיו הוא היה כמו עבד, אבל עכשיו הוא הבן שלהם! ולכן, הוא שמח לעשות למען אביו ואמו, כמ"ש בן יכבד אב. שום דבר לא יגרום לו להתעצב בעבודתו, אלא הוא יעשה הכל בזריזות ובשמחה גדולה, ולא זו בלבד, אלא שהוא יחפש דרכים איך לעשות להם נחת רוח, כדי להשלים את חסרון כל השנים, שהוא לא ידע שאלו הם ההורים שלו!
והנמשל בזה מובן מאליו, האדם הישראלי מורגל מקטנות, שיש לו אבא ואמא בבית, אבל האם הוא יודע שיש לו אבא בשמים? אנחנו אמנם אומרים כל הזמן, 'אבינו שבשמים' אבל מי יכול להעיד ולומר על עצמו שהוא ממש מרגיש שהקב"ה הוא כמו אבא שלו, הוא חושב עליו כל הזמן, ועוד איזה אבא – מלך העולם!! מי שמרגיש אפילו באחוז קטן את האהבה לאבינו שבשמים, עבודת ה' שלו היא אחרת לגמרי! כל הזהירות שלו מן החטאים היא אחרת לגמרי! ליבו הומה כל הזמן לקב"ה, וזהו מעלתו של דבר הזהירות מהחטאים כאשר ליבו של האדם הומה לקב"ה, זוהי עבודה אחרת לגמרי, וזו היתה בחינתו של דוד המלך, שאמר בתהלים: 'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי', 'תורתך בתוך מעיי' וכן אמר 'לעשות רצונך אלוקי חפצתי', כי הוא היה מרגיש את האבא שבשמים! וזה בחינת 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום'. הדביקות הזו היא תשובה מאהבה, ולכן אתם חיים היום – כי הבשורה הבאה ע"י תשובה מאהבה היא 'חיה יחיה' – שיזכה לחיים! ומה שאמר 'חיים כולכם היום' – זהו 'היום הרת עולם', שביום הזה, שמעמיד השי"ת את כולם במשפט, יזכה האדם לחיים, מאחר שעשה תשובה מאהבה!
עבודת ה' של חכם בן ציון – בחיות ובהתלהבות עצומה
חלק מאיתנו, הכירו יפה יפה את חכם בן ציון אבא שאול ע"ה. מי ששם לב, ראה את עבודת ה' שלו, איך שכל הזמן היתה בחיות עצומה! היה מתנהג בחיות עצומה כמו האדמו"ר מאמשינוב. הגעתי אליו פעם בין יום הכפורים לסוכות, ודברנו על ארבעת המינים, מיד קם ממקומו והביא בזריזות איזה אתרוג יפה, ואמר בשמחה: תראה איזה אתרוג הביאו לי משכם! היתה לו שמחה עצומה, כמו אדם שמציג איזה תכשיט יקר מזהב, שכל כולו בוער משמחה, המחזה הזה נתון לנגד עיני, זה ממש נחרט בזכרוני.
כיוצא בדבר, היה עוד מעשה באשמורת הבוקר בערב יום הכפורים, ששחטתי עוף לכפרות לחכם בן ציון, ולאחר שהרב כיסה את הדם, אמר לי מיד, תשמור עליו! תשמור עליו! שלא יהיה בשר שנתעלם מן העין. פלא פלאות! כשאדם חי בדביקות, זה הפלא ופלא, בודאי שכל מעשיו זכים ומאירים.
חכם בן ציון העיד על עצמו, שמעולם לא טעה בתפילה
כך סיפר הגה"צ רבי ציון כהן, שחכם בן ציון פסק בשיעור, לגבי מי ששכח לומר 'המלך המשפט' שלדעת הבן איש חי אין צריך לחזור ולדעת הש"ע צריך לחזור לראש, וכל אחד יעשה מה שירצה. לאחר השיעור, פנה אליו חכם ציון כהן ושאל אותו: וכי הרב נותן לנו את הפסק בידינו? הרב יורה לנו מה לעשות? אמר חכם בן ציון, נכון שהבן איש חי פוסק שלא לחזור, אבל וכי זה קל בעיניך לחלוק על מרן השלחן ערוך, שאומר לחזור לראש התפילה? כאשר המשיכו ללכת, שוב פעם, פנה חכם ציון כהן ואמר לחכם בן ציון: כבוד הרב, תורה היא וללמוד אני צריך, מה הרב היה פוסק אם היה קורה לו דבר כזה, ששכח לומר 'המלך המשפט'? ואז חכם בן ציון אמר באופן נחרץ: מעולם לא קרה לי וגם לא יקרה לי דבר כזה! נורא נוראות!! כשיש עבודת ה' בדביקות נפלאה כזו, ממילא, אין טעויות בתפילה.
עצה טובה לעבודת 'תשובה מאהבה'
והנה, לאחר כל מה שנתבאר לנו, יש להתבונן, כיצד נוכל לעזור לעצמנו לזכות בדין? כיצד נוכל לזכות ולהגיע לעבודה של תשובה מאהבה: העצה בזה, אם האדם ישב לחשוב כל יום לפחות פעם אחת, ומה טוב שלש פעמים ביום קודם שלש התפילות שאנחנו מתפללים בכל יום. לחשוב, כמה ה' יתברך הוא אבא טוב, כמה הוא מיטיב עמנו, שאנחנו בניו, שנאמר 'בנים אתם לה' אלוקיכם', אלא שזה גם מחייב אותנו להשתדל בעבודתו כמו בנים! שהרי אם אב אני – איה כבודי? את המחשבה הזו לחשוב שלש פעמים ביום, וזה יגרום לנו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה, זה יגרום לנו להתבונן יותר על המעשים שלנו, ומתוך כך ניקח אחריות על עצמנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: לעולם יראה אדם עצמו וכן את כל העולם – חציו זכאי וחציו חייב, אם עשה מצוה אחת, היטה אותו ואת כל העולם לכף זכות, ואם חס ושלום עבר עבירה אחת – היטה אותו ואת כל העולם לכף חובה. וכאשר נתמיד במחשבה הזו מידי יום ביומו, לאט לאט היא תעמיד אותנו בקרן אורה, כי ליבנו לב בשר ולא לב אבן! אין היום לב של אבן, וראיה לדבר, שכאשר אדם מחסיר משהו ממעשה המצוה, הוא מיד מרגיש צער על שלא קיים אותה בשלימות, ומכאן הוא מתעורר להיזהר להבא לקיימה בשלימות, ועל אחת כמה ו כמה, אם חלילה נכשל בעבירה ואפילו בשוגג, הוא מרגיש צער נורא בליבו, הרי לנו, שיש לכולנו לב בשר! והפסוק ביחזקאל אומר: "ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטיי תשמרו ועשיתם" זוהי הבטחה של הנביא, שמכיון שיש לנו לב בשר אז אנחנו בכיוון שנוכל ללכת בדרכי ה' יתברך, ולשוב אליו בתשובה מאהבה.
ולאחר, שיתמיד האדם במחשבות אלו על השי"ת מידי יום ביומו, יזכה להגיע למדרגה, שכבר מתבייש ממנו במיעוט עבודתו אליו, כי יגיע לכלל ההכרה כמה הוא מחוייב לעשות יותר ויותר, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל על הפסוק 'ולמען, תהיה יראתו על פניכם', אמר מר זו הבושה. והיינו, שהאדם צריך להתבייש לפניו יתברך, כאשר יכיר במיעוט עבודתו לפניו, וזוהי עצה טובה להתקרב לידיעה שאנחנו צריכים להידבק בהשי"ת ע"י תשובה מאהבה, וזה יגרום לנו להידבק בה' יתברך יותר ויותר, יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת.
התחזקות בתפילות – המפתח לדביקות בו יתברך
עוד נקודה חשובה לסיום, להשקיע בימים הללו בתפילות! אנחנו אומרים בסליחות 'ועמך בית ישראל בצלותין ובתחנונים'. כח התפילה בימים האלה הוא עצום ונורא, ואין לך דבר שמדבק את האדם לבורא יתברך כמו התפילה, זה הדבר שגורם דביקות בקב"ה, אתה מדבר עם השי"ת פנים אל פנים, בלשון נוכח 'אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת' וכך גם בשאר הברכות! אתה מדבר עם השי"ת פנים אל פנים! זוהי שעה של דביקות נפלאה בהשי"ת שלש פעמים ביום! והדביקות הזו, תגרום לנו לעשות תשובה מאהבה, ובזה נזכה בעז"ה להיות בשמחה, כמו שנאמר בפסוק "איכלו משמנים ושתו ממתקים ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם". ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו.
