מאמר על ר״ה – מפי הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט״א

בית המוסר

ע"י קבלה אמיתית הרי הוא בעל תשובה!

בעומדנו עתה ביום הדין הגדול והנורא, אשר בו בורא העולם דן כל אדם מישראל בהשגחה פרטית, כבני מרון, כחיילות בית דוד, עומד האדם הישראלי וחושב בליבו מהי העצה לזכות בדין? והתשובה לכך היא "ושבת עד ה' אלוקיך" בגדר של: "בפיך ובלבבך לעשותו".

זאת עלינו לידע כי כל תשובה מועילה, ולכל תשובה תמצא סליחה – בחרטה וידוי וקבלה לעתיד, אלא שאם כל זאת הרבה מדרגות לתשובה ולפי אותן מדרגות יתקרב האדם אל הקב"ה, כי לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העוונות בלא היו, זולתי כאשר יטהר האדם את ליבו ויכין את רוחו, וכעניין הבגד הצריך כיבוס כי המעט מן הכיבוס יועיל בו להעביר הגועל ממנו, אך לפי רוב הכיבוס יתלבן )שע"ת ש"א, ט(.

המדרגה המעולה שבתשובה היא בעקירת הרצון והמשיכה אל העבירה עד שתמאס בעיניו, "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", ואף שלמדרגה זו נדרשת מהשב עבודת עבודה, מכל מקום אל יפול ליבו של האדם, כי רבינו יונה בשע"ת מביא לכך עצה גדולה, ומחדש 'כי כבר בקבלה כנה ויציבה זוכה האדם למדרגה עליונה בדרך זו', הרי לנו שבשביל שהאדם יחשב שהוא בדרך טוב, די לו שיקבל על עצמו קבלה אמיתית שבטוח יעמוד בה, ובכך הוא מתחיל לילך בדרך טובה אשר יבור לו האדם, ונחשב לבעל תשובה לפני המקום.

וידועים דברי בעלי המוסר, אשר אין לאדם לקבל עצמו קבלות גדולות, כיון שככל הנראה לא יעמוד בזה, וא"כ אין תשובתו אמיתית, אלא ההגדרה של הקבלה היא שיקבל עצמו קבלה קטנה, שתשפיע לו על כל ההתנהלות הרוחנית היום יומית שלו, כגון שיקבל חיזוק קבוע בתפילה, ובכך התפילות שלו יחזקו לו את כל היום ברוחניות, וכן כיו"ב, לב יודע מרת נפשו, ובכך הרי הוא מתחיל תהליך של חזרה בתשובה, וכך בכל שנה ושנה יקבל ע"ע קבלה נוספת, וימשיך להתמיד בקבלה של שנה שעברה, ובכך ימצא האדם את עצמו כל הזמן בתשובה, עד אשר יגיע האדם לתיקון השלם, ה' יזכה כל אחד ואחד לשוב בתשובה שלימה, ולזכות לאורך ימים ושנות חיים בטוב ובנעימים אמן ואמן!

פנינים על הפרשה

עצה לזכות בדין – 'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך'

אומרים אנו בתחנון 'אבינו מלכינו חננו ועננו כי אין בנו מעשים', והשאלה הנשאלת, היה נכון יותר שנבוא לבקש והתחנן בזכויות שכן יש לנו, כמו שמבקשים בזכות אבות, שהיה האדם מבקש שבזכויות שיש לו בלימוד התורה או בחסד וכדו' יעמדו לו, וא"כ למה אנו מבקשים משום שאין בנו מעשים, ויותר קשה למה אומרים 'כי' אין בנו מעשים, היה צריך לומר 'למרות' שאין בנו מעשים.

והתשובה היא 'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך', כשעני דופק בדלתו של העשיר, ליבו פועם בחזקה, האם יפתח הדלת, וגם אם יפתח האם יתייחס לבקשתו, והטעם משום שאם באמת האדם יבוא עם זכויותיו ידונו אותו כמה למד תורה לשם שמים, כמה החסד היה באמת וכו', לכן האדם מגיע ומבקש כי אין בו מעשים, ואז הקב"ה חונן אותו במתנת חינם, הקב"ה עושה עמו חסד ואמת ודן אותו לטובה. וזהו שכתוב 'ראש השנה כל כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי ליה', הכרת האדם בדלותו, וכניעתו הבאה בסיבתה, היא המסייעתו לזכות בדינו, שנזכה בסייעתא דשמיא לכתיבה חתימה טובה אמן!

י"ג מידות – ר"ה שחל בשבת

אמירת י"ג מידות – ממשיכה הנהגה של מידת הרחמים

רבותינו אמרו בגמרא על הכתוב "ויעבור ה' על פניו" מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור ואמר למשה בזמן שישראל נמצאים בצרה יעשו לפני כסדר הזה, ואני מתמלא עליהם ברחמים ועומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. דברי חכמים כדרבנות וכמסמרות נטועים, יש להבין, מה המשל הזה, שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור? גם יש להבין מדוע אמרו 'יעשו לפני' כסדר הזה? אנחנו באופן שטחי מבינים שהכוונה היא לומר י"ג מידות, וכך הורו לנו חכמים, לומר י"ג מידות, ומפני כך, אומרים את י"ג מידות רק בזמנים מסויימים, כגון בימות החול ולא בשבתות וימים טובים, וגם בימות החול – רק בזמנים של רחמים אבל לא בתחילת הלילה שאז נוהגת מידת הדין. ולכאורה, יש להבין, שאם זה כל התכלית של מאמרם ז"ל, מדוע לא אמרו בפשטות 'יאמרו לפני י"ג מידות' ולמה הביאו את המשל הזה שהקב"ה נתעטף בטליתו ואמר יעשו לפני כסדר הזה?

והנה, מצינו עוד מאמרי חז"ל שבהם רואים את המשל הזה שהקב"ה כביכול מתעטף באיזה לבוש וגם הם צריכים ביאור כל אחד ואחד לפי ענייננו ונציג להלן חלק מהם:

חז"ל אומרים על הפסוק 'ועתה הניחה לי ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו'. מה פירוש הניחה לי? מלמד, שאחז משה רבינו את הקב"ה בבגדו ואמר לו איני מניחך עד שתמחול להם! פלא פלאות! ולזה אמר לו הקב"ה, 'הניחה לי' תעזוב אותי, ומשה רבינו מסרב. מה הפשט בכל זה? וכן מצינו בפסוק 'מי זה בא מאדום, חמוץ בגדים מבצרה, זה הדור בלבושו צועה ברוב כוחו רב להושיע'. ואומרים רבותינו, שהפסוק הזה מדבר על הקב"ה, ושוב רואים את המשל הזה שהקב"ה מתעטף בלבוש, אלא שיש להבין מה פירוש חמוץ בגדים, וכי בגדים הם חמוצים? ומה הכוונה באומרו 'מי זה בא מאדום'.

יש עוד מאמרי חז"ל, שרואים מהם, שהקב"ה מתגלה במראה הנבואי בצורות שונות, לפעמים הוא מתגלה כאדם זקן בעל שיער לבן, ולפעמים כצעיר עם זקן שחור. וגם זה צריך ביאור, שהרי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, אז מה שייך שפעם אחת מתגלה באופן כזה ופעם אחרת באופן אחר.

ועוד מצינו גמרא במסכת תענית, שאומרת שפעם הוצרכו להתפלל על עצירת גשמים, ובאו ואחזו בגלימה של אחד החכמים, כמדומה, שזה היה אבא חלקיה, ובקשו ממנו 'אבא תביא לנו גשם' אמר להם, אתם מבקשים מאבא שאין בידו, תבקשו מאבא שבשמים שיש בידו לתת! ולכאורה, בשביל מה אחזו בגלימה שלו, מה הענין בזה?

אין שום ציור גשמי בגילויים של השי"ת

לפני שניגש לבאר את המאמרים הנ"ל, נקדים ונאמר, אזהרה על ענין ההגשמה בגילויים של הקב"ה:

כידוע, שהנביאים במחזות שלהם, היו חוזים דברים שהם כמין משל, והם היו צריכים להתבונן ולפתור את המשל כדי להבין את הנבואה, ורק אחד היה ופרסמו הכתוב, הלא הוא משה רבינו שנאמר עליו, פנים בפנים דיבר משה עם ה' במראה ולא בחידות. וגם כלל ישראל זכו פעם אחת לגילוי כזה והיינו, במעמד הר סיני, וכמו שמעיד משה רבינו ואומר לבני ישראל: 'פנים בפנים דיבר ה' עימכם בהר'.

אלא, שהכתוב מזהיר ואומר, שאסור להגשים אפילו משהו מהגילויים הרוחניים של השי"ת, שנאמר: 'השמרו לכם כי לא ראיתם כל תמונה' ודקדק לומר 'כל' תמונה, דהיינו, שאפילו בצורה היותר דקה מן הדקה, אין שום ציור גשמי. וכך העידו בנו רבותינו המקובלים, שאפילו בספירות הקדושות אין שום ציור גשמי, אלא כל הציורים שמוזכרים הם רק לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע, כי היא גשמית ואי אפשר לה להבין את העניינים הרוחניים אלא ע"י ציורים, אבל חלילה חלילה לחשוב איזו מחשבה של הגשמה בבורא יתברך, כי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, הוא ממלא כל עלמין ומסבב כל עלמין, ומבלעדיו אין כלום. ואשר על כן, כל המאמרים שהצגנו לעיל, שיש לו כביכול לבושים ובגדים וכדו' טעונים ביאור.

תחילת הגילוי – מעולם הבריאה ומטה

הגילוי של הבורא ב"ה שהוא נעלם מכל הברואים, מתחיל להתגלות מעולם הבריאה, אבל עד עולם הבריאה – הכל סתום וחתום, ורק מן הבריאה ולמטה יש לנו קצת השגה. עולם הבריאה נקרא עולם הכסא – דהיינו, כסא הכבוד ומשם מתחיל הגילוי כאמור. והגילוי הזה הוא דק מן הדק, ומעולם הבריאה נבראת התורה הקדושה וכן נשמות ישראל. וכל העולמות שמן הבריאה ולמטה, הם בסדר של התלבשות, זה מלביש על זה, לבוש תוך לבוש, עד שמגיעים אל העולם שלנו, וזהו היסוד להבנת המאמרים הנזכרים לעיל, וכפי שיתבאר להלן.

ע"י הלבוש יש לנו קצת השגה ואחיזה בגילוי של השי"ת, כי הנה, ישנן שתי הנהגות שהקב"ה מתנהג בהן עימנו, יש את מידת הרחמים ויש את מידת הדין. כשהקב"ה מתנהג במידת הדין, הנביאים רואים את זה כלבוש בצבע אדום, כי הצבע האדום מורה על הדין, ולכן, כשהכתוב אומר מי זה בא מאדום, חמוץ בגדים מבצרה – עניינו, הנהגה של מידת הדין, שבא לידי ביטוי בלבוש האדום, והיינו, שהקב"ה עתיד להיפרע ממלכות אדום. ולעומת זאת, כשמוזכר בדברי חז"ל שהקב"ה כביכול זקן עם שיער לבן – היינו, הנהגה של מידת הרחמים. כי המידות הללו, הן הן הלבושים, הגילוי – זה הלבוש, ולפי ההקדמה הזו יובנו מאמרי רבותינו הנ"ל.

זמנים של מידת הדין וזמנים של מידת הרחמים

ועל פי זה יובן גם מה שאמרו רבותינו ז"ל על הפסוק 'ויעבור ה' על פניו' אמר הקב"ה למשה, המתן לי עד שיעברו פנים של כעס. והמכוון הוא עד שתעבור מידת הדין מלפניו. כי באמת, ישנם זמנים שבהם נוהגת מידת הדין, וכמו שמצינו בגמרא בברכות )ז.( על הפסוק 'ויודע דעת עליון' ועל הפסוק 'עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' למען דעת צדקות ה'. מאי צדקות ה'? אלא מלמד, שכל אותם ימים, ששני הרשעים הללו בלק ובלעם, ביקשו לפגוע בישראל, הקב"ה אומר לא כעסתי, כי אלמלא כעסתי – לא נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט! כי אותו רשע בלעם, היה יודע לכוין מתי מידת הדין שולטת, זה הכוונה 'יודע דעת עליון'. ובאמת, שזו לא חכמה גדולה, כי רואים את זה בתרנגול, כמו שאומרת הגמרא, שבשלש שעות הראשונות של היום, כאשר התרנגול עומד על רגל אחת והכרבולת שלו לבנה ללא 'שורייקי סומקי' )כתמים אדומים(, אז הוא הרגע שבו נוהגת מידת הדין! וכך אותו רשע, היה מחכה בכל אותם הימים, מתי הכרבולת של התרנגול תהיה לבנה בלי שורייקי סומקי, ואומר הקב"ה שבכל אותם ימים, לא היה אפילו רגע אחד של מידת הדין! וזה הנמשל של הלבוש של הקב"ה, שזהו גילוי ההנהגה של מידת הדין או מידת הרחמים, זהו ענייננו של הלבוש! ואכן, כל אותם ימים שבלעם רצה לקלל את עם ישראל, היה גילוי של מידת הרחמים בלבד. והגמרא מביאה כמה זמנים, שבהם נוהגת מידת הדין או מידת הרחמים, והמקובל בידינו, שחצי הלילה הראשון הוא כולו דין, ומחצות הלילה ואילך עד הבוקר – נוהגת מידת הרחמים. וכן מרן הש"ע הביא דברי הרא"ש שאומר, שמי שמשכים להתחנן על חורבן הבית והגלות בלילה, יכוין לשעות שבהם משתנות המשמרות, שאז התחנונים מאוד מקובלים.

והזוה"ק האריך, הרחיב והעמיק לבאר מעלת הזמן הזה של חצות הלילה ואילך, וכתב שבזמן הזה הקב"ה כביכול מטייל בגן עדן עם הצדיקים, ויש שמחה עצומה בזמן הזה, שנא' עוז וחדוה במקומו. והנה, גם בשעות הבוקר מידת הרחמים שולטת, שנאמר 'להגיד בבוקר חסדך' וכך גם בהמשך היום, אלא שמחצות היום ואילך מתחילים 'צללי ערב', דהיינו, מתחילים קצת דינים אבל עדיין מידת הרחמים שולטת, ומפני כך, כתבו האחרונים שזמן אמירת סליחות הוא מחצות הלילה ואילך, שאז מידת הרחמים שולטת, ומכל מקום, גם בשעות היום אפשר לומר סליחות, כי עדיין הוא זמן של רחמים, כמו שביארנו.

כוחו של רגע של עת רצון

הפסוק אומר: 'וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו' ויש להבין, מה פירוש 'וימהר'? מה הלחץ של משה? מדוע הוא ממהר כל כך, ואומר י"ג מידות. אלא, הענין יתבאר על פי המעשה הבא:

פעם הייתי אצל אחד מגדולי הצדיקים, שהיה לו רוח הקודש. היה זה ביום שבת, כאשר בא לפני איזה מעשה, של ספק סכנת נפשות, ומשמים כיוונו אותי, שבמקום לשלוח אותם לבית החולים, אמרתי להם, שימתינו עד שאלך לחכם הזה לשאול אותו. והנה, כשהגעתי אליו, אמרתי לו בשביל מה באתי, והוא לא הגיב בכלל, אלא התעלם מכל זה, והתחיל לבקש דבר כזה ודבר אחר במשך שעה, עד כדי כך, ששכחתי בשביל מה הגעתי אליו… והנה, לפתע הוא נעצר ואמר: ולענין פלוני ופלוני שחשו שלא בטוב, עכשיו הם בסדר, ומעתה בעזרת ה' יהיה בסדר! ואז הבנתי מה היה כאן. אותו חכם, אשר בשמים עליותיו, המתין לראות ברוח קדשו, איזה רגע שיש בו רחמים גדולים, ולכן, העביר את הזמן כביכול בינתיים. ובאותו רגע שאמר לי שהם בסדר, הסתכלתי על השעון לראות מה השעה בדיוק. נפרדתי ממנו לחיים טובים, והלכתי בחזרה לביתי. ובינתיים אותם אנשים ממתינים לי שם, כאשר הגעתי, שאלתי מה המצב: אמרו לי, בסדר גמור, ברוך ה' הכל בסדר! שאלתי אותם, מתי ראיתם שהמצב משתפר? ואמרו לי, בדיוק את השעה, שאותו חכם אמר לי שהם בסדר!

הרי לנו מה כוחה של 'שעת רחמים', מה גדול כוחו של רגע של עת רצון שבו יכולים לפעול ישועות. וכן אמרו חכמינו ז"ל על הפסוק 'ואני תפלתי לך ה' עת רצון' אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים! כמובן שיש עוד זמנים שנקראים עת רצון, אבל אחד מהם זה בשעה שהציבור מתפללים! תפילה בציבור היא תמיד עת רצון, אין בזה שום תנאים!

וממילא, גם אצל משה רבינו, ברגע שראה שעכשיו הוא עת רצון מלפניו יתברך, מיהר וניצל את הרגע הזה! וזהו שנאמר 'וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו'.

ביאור מאמרי חז"ל לאור היסוד המבואר לעיל

ועתה נבוא לביאור המאמרים שהבאנו בפתיחת דברינו לעיל:

חז"ל אומרים שהקב"ה נתעטף כשליח ציבור, והפירוש בזה, שהתלבש במידת הרחמים, כי הלבוש זהו גילוי של הנהגת מידת הרחמים, ומידת הרחמים כוללת את י"ג מידות, שבכללם גם תיבות ה' ה', שהן חלק מי"ג מידות, ואע"פ שיש בזה דעות שונות בדברי רבותינו באופן מנין י"ג מידות, אבל כך דעת רבותינו המקובלים. ומדוע הזכירו שנתעטף כשליח ציבור? מפני שתפילת הציבור היא תמיד זמן של עת רצון, כמו שאמרנו, ולכן הזכיר 'שליח ציבור' אבל עיקר הדגש הוא שהקב"ה נתעטף במידת הרחמים שלו, ולכן, משה רבינו מיהר, כי צריך לנצל את הרגע של שעת הרחמים! וידוע, שמלכותא דרקיעא כמלכותא דארעא, ובמלכותא דארעא אנחנו רואים, שלפעמים, מוצאים איזו זכות לנתבע וכבר רוצים לפטור אותו מן הדין, ופתאום התובע מצליח לבטל את הזכות, עד שמחייבים את הנתבע. וכך גם במלכותא דרקיעא, ברגע שיש איזו שעת רחמים, מיד צריך למהר ולנצל אותה! ואכן רואים, שגם שם, בפמליא של מעלה, בין בני האלוהים, שהם המלאכים, מגיע גם השטן והוא בא לקטרג! וברגע אחד, הכל יכול להתהפך, ולכן משה רבינו ממהר לנצל את שעת הרחמים.

משה רבינו אוחז בבגדו של הקב"ה – היינו מעורר את מידת הרחמים

ומה שאמרו חז"ל על 'ועתה הניחה לי' שכביכול אחז משה בבגדו של הקב"ה, פירושו, שהקב"ה רצה לעבור להנהגה של מידת הדין, אלא שמשה רבינו אחז בבגדו, במידותיו והעמידו על מידת הרחמים. ונמחיש את הדברים ע"י המשל הבא:

כאשר האבא והאמא נמצאים בבית, הבנים בדרך כלל מפחדים מהאבא יותר, כי האמא נוהגת עמהם בחסד וברחמים, והנה, כאשר האבא רואה שהבנים עשו איזה מעשה קונדס ורוצה להרתיע אותם, הוא כביכול אומר לאמא בקול רם: תעזבי אותי, תעזבי אותי אני מיד הולך לטפל בהם…

וזה מה שאומר הקב"ה למשה, 'ועתה הניחה לי', אין ועתה אלא מיד, תניח לי – אני מיד עובר למידת הדין עם בני ישראל! אבל משה רבינו, אוחז בבגדו, דהיינו במידות הטובות של הבורא ברוך הוא ומעורר את מידת הרחמים!

פירוש 'יעשו לפני' כסדר הזה – שיתנהגו במידת הרחמים

נשוב למאמר שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור ואמר למשה, יעשו לפני כסדר הזה. שאלנו מדוע נקט 'יעשו' ולא אמר 'יאמרו לפני י"ג מידות'. אכן, חז"ל הקדושים אומרים כאן דבר נפלא! ידוע, שבמדה שאדם מודד, בה מודדים לו, איך שהאדם מתנהג – כך נוהגים איתו בשמים! אפילו אם נגזרה על האדם גזירה שהוא מסיים את תפקידו כאן בעולם, אם הוא מתנהג בסלחנות וברחמים עם הבריות, מתבטלת הגזירה, וזהו שאמרו, כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים.

יתירה מזו, כששאלו חכמים למי נותנים את קצבת החיים שלקחו מבני אדם, שמתו בקיצור ימים? הרי התקציב הזה קיים, אומרים רבותינו, שנותנים אותן למי שמעביר על מידותיו, מוסיפים לו בתקציב החיים שלו! כגון, שקצבו לו לחיות שבעים שנה, ועתה הוא קיבל עוד עשרים שנה במתנה, ומדוע? כי הוא הולך בדרכי הבורא יתברך ונוהג בהנהגה של רחמים.

וכן מצינו בחזקיה מלך יהודה, שכבר נגזרה עליו הגזירה, עד שאפילו ישעיה שהיה מגדולי הנביאים אמר לו צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה. אבל חזקיהו לא אומר נואש, אלא 'ויסב חזקיהו פניו אל הקיר' הוא מתפלל מקירות ליבו ובוכה להשי"ת ואכן, תפילתו התקבלה והוסיפו לו עוד חמש עשרה שנה, וגם עשו שינוי במעשה בראשית, עד שחזרה השמש לאחוריה! כל גלגל השמש הענק, חזר 'רוורס' כמה מעלות לאחור, זהו כוחה של מידת הרחמים. ומה אמר חזקיה בתפילתו? זכור נא את אשר התהלכתי לפניך! הלכתי בדרכיהם של אבותינו הקדושים, שהתהלכו לפניו יתברך! מהי דרכם של אבותינו? לעשות רצונו יתברך בביטול גמור, יוזמים דברים באופן פרטי להוסיף בהנהגות הטובות יותר מן המחוייב, לפנים משורת הדין, וכך זוכים שגם ההנהגה העליונה תהיה לפנים משורת הדין.

לפי זה, חידשנו פשט, שמצאתי אותו אחר כך בדברי אחד מגדולי האחרונים, שמה שאמרו חז"ל 'יעשו לפני' כסדר הזה, היינו שיתנהגו במידות האלו, של ה' יתברך, ואז זה יעשה עת רצון, בזה יהיה מצב של מידת הרחמים, והכל יהיה נפלא! אנחנו אמנם אומרים י"ג מידות, אבל צריך גם להתנהג בהתאם למידות הללו, בבחינת 'צדק לבשתי וילבישני' שהדברים יהיו מתאימים למידותינו, וכך כאשר נאמר אל רחום וחנון וכו' זה יתאים גם למידותינו, שגם אנחנו נוהגים כך, וממשיכים עלינו את מידת הרחמים!

אין לומר י"ג מידות בחצי הראשון של הלילה

כבר אמרנו לעיל, שלא לומר י"ג מידות של רחמים, בזמנים של דין, כגון בחצי הראשון של הלילה. והטעם בזה, מאחר שיש שטן שהוא שומע שאנחנו באים לבקש רחמים, והוא עושה מלחמה כנגד, ולכן יעצו לנו רבותינו לעורר הרחמים, לא בזמן הדין, שלא להתנגש עם המקטרג.

והן אמת, שישנו חכם גדול בזמנינו, שאומר את הי"ג מידות גם בזמנים אחרים, שאינם מידת הרחמים, אני מכיר אותו, והוא אדם גדול בתורה, וכנראה, שרב גובריה, ויש לו כח להתמודד עם מידת הדין. כך אני מפרש אותו, אבל ההוראה הכללית היא לא כך, אלא צריך לומר י"ג מידות רק בזמן של רחמים.

פירוש נוסף למה שמשה רבינו אחז בבגדו של הקב"ה

ולפי מה שחידשנו לעיל, יש לפרש מה שאמרו חז"ל על משה שאחזו בבגדו של הקב"ה, דהיינו, שאחז במידותיו הטובות של הבורא יתברך! משה רבינו הלך במידותיו של הקב"ה וממילא היה לו את הכח ללמד זכות על בני ישראל! היה לו את הכח לטעון, למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים וכו' הרי יש בזה חילול השם, כי משה רבינו בעצמו, נזהר בחילול ה' – כי אחז במידותיו יתברך, ועל כן, יש לו כח לטעון טענה כזו!

וזה המכוון גם במעשה עם אבא חלקיה, שאחזו בבגדיו כאשר ביקשו ממנו שיתפלל על הגשמים, להורות בזה, שמאחר שיש לו מידות טובות ונעלות, ראוי לו לבקש מהבורא יתברך, כי מי שהולך במידותיו יתברך בחסד וברחמים, נוהגים עמו גם כן באותה מידה של חסד ורחמים. ונספר בענין הזה מעשה מופלא:

את המעשה הזה, שמעתי מאחד היחידים, רבי יצחק מורסיא ע"ה, שפעם אחת שפעם אחת, הגה"צ רבי יוסף וולטוך ע"ה היה אצל הבבא מאיר, ואותה שנה היתה שנת בצורת, והוא ביקש מהבבא מאיר, שיעמוד בתפילה על הגשמים, והוא עמד והתפלל, ורבי יוסף וולטוך אחז בבגדי הבבא מאיר באותה שעה, ואמר לו שיגזור אומר ויקם לו! והוסיף ואמר לבבא מאיר, את הפירוש על הגמרא בתענית עם המעשה שאחזו בבגדי אבא חלקיה והיינו לומר שאם אתה גוזר – ואכן יורדים גשמים, הרי שהבגדים הללו מתאימים לך, כי זה מעיד על מידותיך הנעלות, ולזה גם כיוון אותו צדיק כשאחז בבגדי הבבא מאיר זיע"א. אלו הם הנהגות הצדיקים.

להכין את הלב במידות טובות ולעורר את מידת הרחמים

כשמתקרבים אנחנו ליום שבו מלך יושב על כסא דין, כדי לעורר את מידת הרחמים – מן הראוי לנו, להכין עצמנו בלבושים לבנים כשלג, לבושין 'תלג חיוור', והיינו, מלבד עצם התשובה על המעשים הרעים, צריכים להלביש את עצמנו במידות טובות, שיהיו לנו בגדים לבנים, המסמלים את י"ג מידות של רחמים, ואז בהזכירנו את י"ג מידות, בודאי שמידת הרחמים תפעל במלא עצמתה, ולא יהיה מקום למידת הדין כלל ועיקר.