מאמר על הפרשה – מי הם דור המדבר? ואיך זה קשור אלינו?
אין לנו השגה והבנה בדור המדבר ובנסיונות שעברו עליהם
נאמר בתהלים: 'ארבעים שנה אקוט בדור, ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי, אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי.' הכתוב הזה מקפל בתוכו את כל דור המדבר במשך ארבעים שנה! מה פירוש 'אקוט בדור?' 'אקוט' זה לשון הקנטה. הקב"ה אומר: הקניטו אותי במדבר! 'ואומר עם תועי לבב הם' ישתבח שמו לעד, ידע את המציאות שבני ישראל שהו במקום הטומאה במצרים ומה יעשה הבן ולא יחטא? אנחנו לא מבינים את דור המדבר. כשאנחנו לומדים את הפרשיות המדברות במעשים אשר לא טובים שעשו בני דור המדבר, אנחנו משתוממים איך יכול להיות? הרי עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם, ובעמוד ענן יומם ובעמוד האש לילה אז איך אפשר לחטוא? זה רק מראה, כמה שאנחנו קטנים, כמה שאנחנו לא טעמנו טעם של קרבת ה,' כמו שהם טעמו, על כל צעד ושעל, ולכן, יש לנו ביקורת עליהם.
ובאמת, שהתמיהה שלנו עליהם מתעצמת לאור דברי הגמרא בביצה )כה(: שאומרת: אמר הקב"ה, אפילו כתורמוס הזה ששולקים אותו שבע פעמים ואוכלים אותו בקינוח סעודה, לא עשאוני בניי! כי הם ניסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי! וזהו מקרא מפורש: 'ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמר, היש ה' בקרבנו אם אין.' אבל אנחנו שוכחים היכן שהו בני ישראל במשך מאתיים ועשר שנים. באיזו טומאה היו שרויים במצרים וכמה שזה השפיע עליהם!
נתבונן בעצמנו: כשאנחנו זוכים לאיזה נס אפילו לא גלוי, כמו בימים האלה של מלחמת ישראל באיראן, שהקב"ה מצילנו מהטילים שמשגרים עלינו שונאי ישראל, ואנחנו מתרגשים, לפחות לכמה רגעים, ואומרים ישתבח שמו! איזו השגחה פרטית! הבה נשאל את עצמנו, כמה פעמים אמרנו בזמנינו 'ישתבח שמו?' כבר הרבה פעמים, כל פעם רואים איזה פלא אחר, ועם כל זה, לא תמיד האמונה חדורה בליבנו! ואנחנו לא שרויים בתוך מצרים, אלא בתוככי ירושלים, אנחנו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואילו בני ישראל לא היו בבית הכנסת ולא בבית המדרש, אפילו תפילה אחת לא התפללו במשך שמונים ושש שנים! שהרי הכתוב אומר 'וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה – ויזעקו!' רק אז הם זעקו להשי"ת!
עבודת האמונה בהשי"ת בדורו של אליהו הנביא
ומעתה, האין זה פלא שהתורה מספרת על בני ישראל 'ויאמן העם ויקדו וישתחוו?' להאמין בהשי"ת זה לא דבר פשוט! צא ולמד מאליהו הנביא בהר הכרמל, שביקש מהקב"ה 'ענני ה' ענני' והגמרא בברכות )ו(: מבארת מדוע כפל לשון 'ענני' פעמיים? אלא 'ענני' שתרד אש מן השמים ותאכל את הקרבן, וה'ענני' השני – שאכן יאמינו בהשי"ת ולא יאמרו כי מעשה כשפים הוא זה! הרי לך, שזה לא דבר פשוט להביא את העם לאמונה בקב"ה עד שיאמרו כולם פה אחד 'ה' הוא האלוקים ה' הוא האלוקים.'
הבה נתבונן בדורו של אחאב, כמה אנשי אמונה היו? כמה אנשים לא כרעו לבעל? מספר מצומצם של אנשים, שלא נמשכו אחרי עובדי הבעל והאשרה. באותו זמן, היו תשע מאות נביאי בעל, וכי הם היו אנשים בלי טיפת שכל? קשה לומר כן. אחאב מלך על כל העולם, וכנראה אף יותר מאחשוורוש, כי אחשוורוש מלך על מאה עשרים ושבע מדינות, אבל זה לא כל העולם! ואילו על אחאב נאמר 'כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה.' הוא מלך על כל העולם, ובימיו בודדים היו שלא התחברו לבעל ונשארו נאמנים להשי"ת.
השפעת טומאת מצרים על בני ישראל
ומה היה המצב במצרים? רבותינו אומרים, שבני ישראל שבאותו הדור עדיין היו עובדי עבודה זרה עד י' בניסן! ארבעה ימים קודם הגאולה ממצרים! ולכן משה רבינו אומר להם 'משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח' ואמרו חז"ל מה פירוש 'משכו וקחו' אלא משכו ידיכם מעבודה זרה, על ידי שתשחטו את השה הזה, שהמצרים עובדים לו!
אין פלא שכשפרעה אומר 'לכו זבחו לאלוקיכם בארץ' דהיינו, שבמקום לצאת ממצרים יעבדו את הקב"ה כאן ויזבחו לו קרבנות, משיב לו משה רבינו: איך נעשה כדבר הזה? הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו? הרי לך, שההתלהבות לע"ז במצרים היתה כל כך עצומה ואינטנסיבית, עד שאפילו פרעה קיבל את הטענה הזו! במקום הטמא הזה שהו בני ישראל, ולכן עד העשירי בניסן, רגעים ספורים קודם היציאה ממצרים, עדיין בני ישראל עובדים את הטלה – לעבודה זרה. כמה שזה מפליא, שהרי בשלב הזה, בני ישראל כבר ראו תשע מכות מתוך עשר! הם היו עדים לניסים גלויים שהקב"ה הראה להם במצרים ועדיין הם עובדים לטלה? אילו היו שואלים אותנו, היינו אומרים: הם לא נורמלים! ועם כל זה, כשמשה רבינו עוד מקודם לכן, בא לבשר להם על הגאולה, שעומד הקב"ה לגאול אותם כתוב 'ויאמן העם' אז מה קורה כאן? הם מצד אחד מאמינים ומצד שני עדיין סוגדים לטלה??
איך אפשר לבקש ברכה לישועה – ולהיות מחלל שבת
זה מזכיר לי מה שאני רואה לפעמים, שבאים אליי כל מיני אנשים, שלא שייכים למחנה שלנו, ומבקשים ברכה. הם באים ומתכופפים בהכנעה ומבקשים: כבוד הרב תברך אותי. אני שואל אחד מהם: תגיד לי אתה שומר שבת? והוא משיב בשלילה! ואני מתפלא, הרי הוא בא לבקש ברכה, מהיכן הברכה מגיעה? אין כאן טיפות פלא או כדורים מיוחדים, הברכה היא בקשה מאת הקב"ה, שירפא אותו או שיתן לו ברכה בפרנסה או בזיווג, אז איך אפשר לבקש מהקב"ה ויחד עם זה לעבור על דבריו ולחלל את שבת קדשו? הרי רבותינו אמרו, שהמחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי לכל דבריהם, כי שמירת השבת היא עדות על כך שהקב"ה ברא את השמים ואת הארץ. אז איך אפשר לבקש ממי שבידו הכל, ויחד עם זה לחלל שבת ולכפור בתורה?
בני ישראל עדיין שרויים בעבודה זרה במצרים עד י' ניסן
זה מה שהיה במצרים, שמצד אחד, הם שמעו שהקב"ה ראה בעוניים ועומד לפקוד אותם 'ויקדו וישתחוו' מתוך אמונה בבורא יתברך, ומצד שני הם ממשיכים בעבודה זרה של מצרים, ממש הפלא ופלא! הם רואים עשר מכות, הם רואים את האפלייה בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים, אם המצרי לא משלם על המים לבני ישראל – הוא שותה דם אמיתי, וכך הם רואים ניסים גלויים בכל מכה ומכה, ועם כל זה עד י' ניסן ממשיכים לעבוד ע"ז!
והתשובה היא שההשתהות הזו שנשארו כ"כ הרבה זמן בטומאת מצרים – זה חדר להם לעצמות עד שנעשו כמעט חלק בלתי נפרד מהמצרים, ולכן, אע"פ שהתעוררו להאמין בהשי"ת ויקדו וישתחוו – עדיין המשיכו בעבודה זרה שלהם.
נתאר לעצמנו, אדם שנפל לאיזה מקום לא נקי, הגוף שלו ספג את הריח הלא טוב, אם הוא יקח סבון וישטוף את עצמו, האם כל הריח הרע יעבור ממנו ברגע אחד? בודאי שלא! וכך גם הדברים אמורים בבחינה הרוחנית, וכמו שהוכיח ירמיהו הנביא את בני ישראל ואמר להם 'כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עוונך לפני' גם אם תנקו עם סבון זמן רב, זה לא מתנקה מיד, כי כתמי העוונות נספגים פנימה.
וזה היה המצב של בני ישראל במצרים! ולכן כל נס שראו במצרים, זה אמנם ריגש אותם וחיזק אותם באמונה ובהשגחת ה' יתברך, אבל עדיין רגליהם היו יורדות מוות, כי עדיין היו שקועים בטומאת מצרים!
טומאת מצרים משפיעה אפילו במעמד הר סיני
ובוא וראה עד היכן הדברים מגיעים, שאפילו בזמן שהיו בני ישראל במעמד הר סיני, שנפתחו השמיים וראו מראות אלקים כמו שמספר משה רבינו ע"ה בספר דברים, שהשי"ת אמר: ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי, והיינו שלא תטעו ותייחסו אלוהות למראות החקוקות בכסא הכבוד, שיש שם פני אריה, פני שור, פני נשר ופני אדם, אלא תדעו שאין אלהים עמדי. עם כל זה, עדיין לא נטהרו בני ישראל מן העבודה זרה!
כך אומר שלמה המלך ע"ה בשיר השירים: 'ליבבתיני אחותי כלה, ליבבתיני באחת מעינייך' מה הפירוש בזה? אומרים רבותינו במדרש דבר נורא ואיום: אמר הקב"ה 'ליבבתיני' דהיינו, חיבבת ואהבת אותי! אבל מה זה 'באחת מעינייך' אלא אומר המדרש, שרק עין אחת היתה אל הקב"ה אבל עין אחת שלהם היתה נוטה אל חטא העגל!
זה פלא פלאות!! הרי הכתוב מעיד ואומר: 'ויענו כל העם יחדיו כל אשר דיבר ה' נעשה.' כולם ענו ביחד באותו רגע! זה לא מקהלה שעשתה חזרות ואימונים כדי לומר בדיוק ביחד 'נעשה ונשמע' אלא בלי שום הכנה הם ענו מעצמם בהתפעלות: נעשה ונשמע! ועם כל זה, מגלים לנו חז"ל במדרש, שעדיין בעין אחת הם פונים אל העגל! כל ההתלהבות וההתפעלות הזאת היתה רק בעין אחת!
גודל הזוהמה של טומאת מצרים – קודם חטא העגל
רבותינו אומרים שבמעמד הר סיני הגיעו למדרגה כזו גדולה שפסקה זוהמתן, וכבר בטלה מהם המיתה, אלא שלאחר שחטאו בעגל – הפסידו את המעלה הזו וחזרה הזוהמה. אלא, שצריך לדעת, שגם כשחזרה זוהמתן, היא לא חזרה באותה עוצמה שהיתה מקודם לכן, וזה מלמד אותנו, באיזו זוהמה נוראית הם היו שרויים לפני מתן תורה, מחמת טומאת מצרים, כך שגם עתה שהיא חזרה – היא היתה ממועטת יותר, היה אמנם קנס של מיתה, אבל לא עם הזוהמה והטומאה שהיו שרויים בה מקודם למעמד הר סיני.
ולכן אומר הקב"ה בפסוק שהבאנו בפתיחת הדברים: 'ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכיי' הם תועים בדרך, עין אחת בעגל ועין אחת בהשי"ת. אבל לבסוף הגיע מצב שאמר השי"ת: אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי. עד כדי כך!
כפה עליהם הר כגיגית
והנה, במסכת שבת )פח(. אומרת הגמרא על הפסוק 'ויתייצבו בתחתית ההר' מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם: אם מקבלים אתם את התורה – מוטב, ואם או – שם תהיה קבורתם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעה רבה לאורייתא! דהיינו, שאמנם אמרנו 'נעשה ונשמע' אבל היינו אנוסים בדבר, שהרי כפה עלינו הר כגיגית! קבלת התורה היתה מכפייה.
ולכאורה צריך להבין, הרי הכתוב אומר 'פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש' דהיינו, שבני ישראל זכו למדרגה של גילוי שכינה עצום במעמד הזה, וכמו שכתוב אצל משה רבינו: ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו,' ואיך יתכן שהם מרגישים אנוסים על הדבר? עד שיש מקום לפתחון פה לומר לקב"ה שקיבלנו את התורה בכפייה?
אלא, יש לומר, שמחמת עומק הנפילה שבה הם היו בטומאת מצרים, זה השפיע עליהם כל כך, עד שאפילו במעמד הנשגב הזה, כשזוכים לגילוי שכינה עצום ונורא הם עדיין מרגישים שיש כאן כפייה! כי כל מה שהיה במצרים – היה למעלה מן הטבע, ולא נספג בהם ע"י עבודה עצמית באופן טבעי.
קבלת התורה בהר סיני – כדוגמת הבזק של ברק
ונמחיש את הדברים במשל הבא: נתאר לעצמנו, אדם שהולך בלילה באחד מלילות החורף הארוכים, גשמים בחוץ, ואין שום טיפת אור, רק חושך ועלטה מוחלטת. והנה, פתאום ברגע אחד מבזיק ברק חזק, כל החשיכה מוארת לרגע מועט, הוא רואה היכן הוא נמצא, אבל תיכף לאחר מכן, החשיכה חוזרת ושוב לא רואים כלום! וכך הפסוק אומר: 'לאור חיציך יהלכון לנוגה ברק חניתך.' הם הולכים לאורו של הברק אבל זה לרגע אחד.
אם כן, בני ישראל קיבלו את התורה, אבל הקבלה הזו היתה כמו הבזק של ברק, נקראת בכפייה, ומשום כך, אע"פ שהיה עמוד הענן הולך לפניהם יומם ועמוד האש לילה, והמן יורד להם יום יום, והשלו יום יום, ובארה של מרים לילה ויום עם כל זה היו אחוזים בכבלי השטן. ולכן, זה לא פלא, שאפילו בעיצומו של מעמד הר סיני חטאו בעגל. ולא זו בלבד, אלא שהצליחו להטעות אפילו את אהרן הכהן, כהנא רבה, ולגרום לו לקחת מידם את הזהב! כמו שנאמר: ויקח מידם וישליכהו באש ויצא העגל הזה.
טומאת מצרים גרמה לטעותו של אהרן הכהן בחטא העגל
הזוהר הקדוש שואל, אהרן הכהן חסידא קדישא איך טעה ולקח מידם את הזהב? אם לא היה לוקח מידם – זה לא היה מצליח להיות עגל! אילו היה אומר להם תניחו את הזהב כאן על הארץ, זה לא היה מצליח להיות עגל! וממילא לא היו עובדים ע"ז, כך אומר הזוהר. ולכן הכתוב אומר 'את העגל אשר עשה אהרן' הרי שתלה את זה באהרן. ובעבור זה, הפסיד אהרן את שני בניו נדב ואביהוא, שנאמר: ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו! ואמרו חז"ל שאין השמדה אלא כילוי בנים. היו לו ארבעה בנים, ומשה רבינו התפלל בעדו בעת ההיא, וגדולה תפילה שאם לא עושה הכל, לפחות עושה מחצה, והועילה להציל את אלעזר ואיתמר בניו הנותרים!
אנחנו לומדים מכאן כמה היתה עצמת הטומאה של מצרים גדולה, עד שזה גרם שגם אהרן חסידא קדישא עם כל כוונותיו הטובות לעכב את בני ישראל עד שמשה ירד מן ההר, ולכן הראה להם שהוא כביכול איתם בדעה אחת, ואמר להם, 'פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אלי' טעה בדבר הזה, כאשר לקח מידם את הזהב, ומשום כך יצא העגל הזה.
הלקיחה מידו של הזולת היא הפועלת את העקירה של החפץ והבאתו למקום אחר, כמו שרואים במשנה הראשונה במסכת שבת 'יציאות השבת שתים שהן ארבע וכו" בדיני הוצאה והכנסה ובזה תלוי החיוב על מלאכת הוצאה! וכך היה גם כאן הלקיחה של הזהב מידם – היא שפעלה את יצירתו של עגל הזהב.
מפורים ועד פסח – יוצאים בכל יום מטומאת מצרים
הראו לי קטע בספר בני יששכר שמביא בשם רבינו אברהם אזולאי ומקורו בקודש בדברי רבינו האר"י, בשער הכוונות שמפורים ועד פסח יש שלשים יום, והשי"ת ברחמיו בכל שנה מוציא אותנו מהטומאה מעט מעט באופן שבליל פסח כבר אנחנו לגמרי יצאנו מן הטומאה. אז היום ברוך ה,' שאנחנו נמצאים יום אחד לאחר פורים – כבר זכינו לצאת יום אחד מטומאת מצרים. ועד ליל פסח בעז"ה נזכה לצאת לגמרי מטומאת מצרים.
והנה, אנחנו קוראים בהגדה של פסח בליל הסדר 'בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו )ויש גורסים לראות את עצמו( כאילו הוא יצא ממצרים.
וצריך להבין, וכי מישהו מאיתנו היה באמת בארץ מצרים? אז מה הפשט שחייב להראות את עצמו? וכי יש כאן הצגה? התשובה היא, שזה לא הצגה בכלל! יציאת מצרים הכוונה ליציאה מטומאת מצרים, מטומאת העמים, ובאמת שהקב"ה מוציא אותנו בכל שנה ושנה מהטומאה הזו, באופן שכל אחד מאיתנו יוצא ממצרים.
דברי חיזוק והשקפה הנלמדים מהמלחמה עם איראן
השי"ת הביא לנו את המלחמה הזו עם איראן, להראות לנו את הניסים והנפלאות שעושה עימנו בדרך הטבע, וכך במשך שלשים יום שבין פורים לפסח להוציאנו מזוהמת מצרים. וראה זה פלא: שמעתי, שהרמטכ"ל אמר שהמלחמה הזו לא תימשך ימים ספורים אלא לפחות עד ערב פסח. מה זה? וכי הוא נביא? ודאי שלא, אז למה הקב"ה סיבב שהמלחמה לפי השערתם תימשך דוקא עד ערב פסח? זה לא לחינם, אלא מכיון שהימים הללו מסוגלים לטהרה מזוהמת מצרים, מהטומאה הזו של בלבול הדעת ושל הנטיה אחר כל מיני הבלי העוה"ז וכל מיני כוחי ועוצם ידי, לפיכך, מראה לנו הקב"ה, את ישועתו.
'ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם' ולנו הראה הקב"ה את ישועתו בתוך ארבעים שניות שבהם חוסלו ארבעים בכירים איראניים בתחילת המלחמה, מראשי מלכות פרס ומדי! זה לא נס גלוי אבל זה נס טבעי, ורק מי ששם לב רואה את הניסים של השי"ת, וכמו שבימי מרדכי ואסתר, היו שם ניסים בדרך הטבע, כך גם עכשיו מראים לנו ניסים בדרך הטבע. ואם לא הספיק לנו לראות שלשת אלפים מאנשי חיזבאללה שהתפוצצו ברגע אחד עם הפלאפונים שלהם והראש שלהם נעלם מן האופק… אז הביא לנו הקב"ה עכשיו ארבעים ראשי פרס ומדי שחוסלו עם הראש שלהם בכמה שניות, להראות לנו שה' עמנו, עמו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו.
אנחנו אומרים בתחנון של יום חמישי 'הפושט יד בתשובה לקבל פושעים וחטאים,' השי"ת מושיט לנו את שתי ידיו, יום יום לקבל אותנו בתשובה. שום שכל לא יכול להבין מה קורה פה! אותו רשע, חמינאי אמר לכו ונכחידם מגוי! והכריז שבכוונתו למחוק את מדינת ישראל. וכי הוא מדבר באויר? ממש לא, היה לו מאגר עצום של טילים מכוונים כנגדנו, וראינו מה טיל אחד החריב בבית שמש, שני רחובות נהרסו! ואפילו המקלט, שהיה תקין, קרס ולא החזיק מעמד עם פצצה שכזו. הקב"ה בא להראות לנו את עצמת הניסים. כמה טילים שוגרו מאיראן במהלך השנתיים האחרונות! פעמיים נשלחו שלש מאות טילים בבת אחת, ושום יהודי לא נפגע!
וכך גם היה במלחמת המפרץ, אלף בתים נהרסו במלחמה הזו מחמת הטילים, ורק אדם אחד, שהיה מוכר נבילות וטריפות נהרג ברמת גן. מכל שלשים ותשע טילי הסקאד ששוגרו לכאן, לא פגעו בנו בחסדיו יתברך.
בית המקדש השלישי ירד מן השמים
והמהלך הזה ממשיך עד ערב פסח שאז מגיע זמן יציאת מצרים, ואולי בס"ד, נזכה השנה ממש לצאת ממצרים, נרגיש את זה היטב! לא רק 'להראות' את עצמו כאילו יצא ממצרים, אלא במציאות נזכה לגאולה השלימה!
וכבר באותו יום למחרת, ירד בית המקדש בנוי מן השמים! כמו שאומר רש"י במסכת סוכה בשם רבותינו, שהרי רבן יוחנן בן זכאי גזר, שיום הינף כולו אסור מן התבואה החדשה. ולכאורה מדוע? הרי כתוב בפסוק שאסור לאכול מן התבואה החדשה 'עד עצם היום הזה' דהיינו, עד יום ט"ז בניסן ומאחר שאין לנו בית מקדש ואין קרבן העומר, אז היה צריך להתיר אפילו בבוקר של יום ט"ז? ומדוע אסר לנו עד הלילה? אלא, מתרצת הגמרא, שמאחר שמהרה ייבנה בית המקדש, עלולים לבוא לכלל טעות ולומר, הרי בשנה שעברה אכלנו מן החדש מיד בבוקר של יום ט"ז בניסן, והם אינם יודעים שעתה כבר נבנה בית המקדש – וצריך להמתין עד שיקריבו את קרבן העומר!
בא רש"י ומקשה שם קושיא גדולה: איך תיתכן מציאות כזו שבית המקדש ייבנה והעולם לא ידעו מזה? אם ייבנה לפני חג הפסח, אז כולם ידעו מזה, וממילא יזהרו להמתין עד להקרבת קרבן העומר, ואם ירד לאחר חג הפסח, אז כבר התבואה החדשה מותרת בלאו הכי. ומתרץ רש"י, שבית המקדש השלישי ירד בנוי מן השמים ברגע אחד! הוא ירד בבוקר, באופן שהעולם לא יידע מבניינו וכך עלולים לטעות ולאכול מן החדש בלי להמתין להקרבת קרבן העומר! ומשום כך, אסר רבן יוחנן בן זכאי את יום הינף כולו בתבואה החדשה.
יש לנו אם כן, שתי בשורות טובות: בשורה אחת, שנזכה לגאולה השלימה ונצא ממצרים עוד השנה בליל פסח. הכתוב אומר 'ויהי בחצי הלילה' חצי לילה כבר עבר ביציאת מצרים, והחצי השנה מונח ועומד לעתיד לבוא, בזמן הגאולה השלימה! ובשורה שניה, שבית המקדש ייבנה מיד ביום המחרת, כמו שנאמר 'ביום הקים משה את המשכן' ביום ולא בלילה. ומזה למדנו שבניית בית המקדש תהיה ביום ולא בלילה.
זוהי בשורה נפלאה! גם בשורת היציאה ממצרים, וגם הבשורה של בנין בית המקדש.
כיצד יספיקו להקריב את קרבן מנחת העומר כשייבנה בית המקדש?
שאלתי היום קושיא, הרי צריכים להקריב קרבן מנחת שעורים מן החדש, ולשם כך, צריך לדוש ולזרות ברוח, וכך את כל המלאכות עד לניפוי הקמח, שמנפים אותו בשלש עשרה נפות. ולכאורה מתי יספיקו לעשות את כל זה? אם תאמר שזה יבוא בדרך נס מן השמים, הרי זה לא כשר! ולכן, צריך לומר, שאם לא קצרו את קרבן מנחת העומר מהערב, יקצרו אותו ביום ואז יעשו את המלאכות האלה, כי זה דוחה שבת כמו שאמרו במשנה במנחות: אומר להם שבת היום? אומרים לו הן וכו' וכך יעשו את הכל בזריזות נפלאה. כי קצירת העומר דוחה שבת.
להתכונן בלימוד הלכות קרבן פסח
אז אנחנו צריכים להתכונן! כי יתכן שבס"ד עוד השנה נזכה להקריב קרבן פסח! צריך להכין כבשים שיספיקו לקרבן הפסח… ומכל מקום, צריכים ללמוד דיני קרבן פסח, ואופן צלייתו על פי ההלכה, זה לא פשוט! צריכים ללמוד דיני החבורה הנימנית על הקרבן. בשביל זה, צריכים להיות בקיאים בדברי הרמב"ם בהלכות אכילת קרבן פסח.
'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.' הקב"ה, ישתבח שמו לעד, ימציא לנו את אפר הפרה האדומה, שהוא גנוז, ויבוא אליהו הנביא ויסייע לנו איך לעשות את זה.
הכתוב אומר 'פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים' ומאחר שכן, איך יספיקו כולם ללמוד את כל ההלכות הנצרכות לזה? איך ילמדו את הלכות קרבנות ואכילת קרבן פסח? הרי אנחנו מאמינים שברגע אחד, ירד בית המקדש בנוי מן השמים. ואיך יספיקו ללמוד? ואפשר לומר, שכמו שראינו שמשה רבינו שבמשך ארבעים יום למד את כל התורה כולה, אז אנחנו נוכל ללמוד בסייעתא דשמיא הלכות קרבנות ואכילת קרבן פסח בעשר דקות. כנראה שכך יהיה. ומכל מקום, בודאי שמי שיכול – יתחיל ללמוד בעצמו כל העניינים הללו.
ומי שלומד יכול להספיק הרבה, צא לומד מרב אשי, שהגמרא אומרת, שהיה חוזר על כל תלמודו בתוך שלשים יום! והנה, יום אחד הגיע מלאך המוות ואמר לו שבא ליטול את נשמתו, כי הגיע זמנו להיפטר מן העולם. אמר לו רב אשי, שימתין לו שלשים יום, כי רוצה לחזור על תלמודו, ונתן לו. ואכן, הוא חזר על כל תלמודו בשלשים יום, ולאחר מכן, נפטר לבית עולמו.
קבלת עול מלכות שמים בשתי עיניים
אז בפועל מה צריכים לעשות? צריכים לקבל עלינו עול מלכות שמים, והקבלה הזו תהיה בשתי עיניים, שעינינו תהיינה נשואות רק אל הקב"ה ולא לשום דבר אחר! לא בעין אחת כמו שהיה בחטא העגל. ואיך תהיה הקבלה הזו? ע"י תורה ומצוות ומעשים טובים! 'לבבתיני' – זה עבודת הלב, זוהי האהבה להשי"ת, אבל 'לכשתעשי' – בשתי עינייך! זהו עולם העשייה, וזה יהיה בשתי עיניים, אנו ליה וליה עינינו, לפנות רק אליו יתברך. נזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו במקדש שייבנה במהרה בימינו, אמן.
בית המוסר – חיזוק לימי הבין הזמנים בחשיבות התורה והתפילה
לימוד התשב"ר עדיף על בנין ביהמ"ק
מובא בגמ' בשבת )שבת קי"ט,(: 'אמר ר"ל משום ר"י נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש.'
נתאר לעצמנו אילו נתבשרנו עתה בבשורת הגאולה, ומשיח בן דוד יתגלה לעיני ישראל ויכריז מי לה' אלי! – יבוא ויטה כתף בבנין הבית,! הרי שתינוקות של בית רבן ומלמדיהם לא יפסיקו ממשנתם.
ונראה במפרשים מח' האם דין זה נאמר דוקא בתינוקות של בית רבן או אפי' בתינוקות של בית רבן, דמדברי הרא"ש בשם הר"ר יו"ט מיוני )מו"ק פ"ג,( מבואר דזה נאמר דוקא בתינוקות, ומשם דאינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא, אבל בת"ח אפי' שתורתו אומנותו צריך להפסיק בשביל בניין הבית.
וכן מצינו בשו"ת מנחת יצחק )ח"ב סי' ל"ט( ובעוד ספרים שהעלו דהחזקת תינוקות של בית רבן עדיפה על החזקת לומדי תורה, כמו שחכמים הפליגו בגודל ערך תורתם, עד שאמרו שקיום הולם תלוי בו.
לימוד התורה של גדול חשוב מבניין ביהמ"ק
ומאידך בשו"ת מהר"י אסאד )חיו"ד סי' שט"ו,( כתב שעדיף החזקת ת"ח מהחזקת תשב"ר, כיון שגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, ולכאו' לפי"ז צ"ל דדדרשתו של ר"ל גבי בנין ביהמ"ק שלא מבטלין תינוקות, פי' דכ"ש שלא מבטלין ת"ח, וכן נראה להוכיח כדבריו מהגמ' במגילה )ט"ז(: 'אמר רב ואיתימא ר"ש בר מרתא, גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרה ועלה.'
מבהיל הדבר, אשר כל כלל ישראל חיכו לבניין ביהמ"ק שהתעכב בגלל שעזרא באמצע ללמוד אצל רבו ברוך בן נריה, כיון שאין לבטל תלמוד תורה בשביל בנין ביהמ"ק, הרי שלכאו' מוכח כאן כהמהר"י אסאד דאף כל ת"ח אינו יכול לבטל ת"ת בשביל בנין בית המקדש!!!
חשיבות לימוד התורה ברציפות
מסקנא זו צריכה לעורר ולהפעים את ליבם של לומדי התורה, לידע ולהכיר בחשיבות מעלת העסק שעוסקים בו, שאין דבר נעלה ממנו, ואפי' לא בניין בית המקדש,!! אין בדבר ספק כי הקרנה נכונה ונאותה לבנינו וצאצאינו במעלתה של תורה ולומדיה, לידע ולהודיע כי עסק התורה הוא העסק הנכבד והנעלה ביותר, יתן בלבם אהבה והתחברות יתירה לתורה, וישפיע אף עלינו ברציפות עמלה של תורה.
לימוד שעה אחת ברצף עולה במעלתו על לימוד שעות רבות שלא ברצף, הלימוד ברצף מלבד שגורם ומשבב לבהירות ההבנה, יש בו עוד את עניין הקדושה הרציפה של הלימוד המקדשת את האדם, כמו שמברכים אנו קודם העסק בתורתינו הקדושה 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה,' כי בכח סגולתה קדש את האדם ולרוממו על כל המעשים.
הנזק שיש במכשיר הפלאפון
בתקופתינו הכניס השטן בתחבולותיו את המכשיר הפלאפון לכיסנו, מציאות זו מהוו מפריע גדול לעסק התורה ברציפות, ואף מפריעה לכל העבודה של האדם בתפילתו לבורא העולם, סיפר חכם אחד, שעיניו ראו איך יהודי של צורה אשר היה בשריד בית מקדשינו הכותל המערבי, ועמד כשליח ציבור, ובאמצע תפילת שמו"ע של תפילת מנחה של ער"ש, צלצל לו הפלאפון, ותוך כדי התפילה ענה לשיחה והחל לגמגם בקולו לאפרכסת, אא…. אה…. אאההה,…. בר מינן!!!
וזאת למודעי כי אף שלא בשעת הלימוד והתפילות ההוראה למעשה שאין לדבר בבית הכנסת ובבית המדרש במכשיר הפלאפון כלל, וכמו שכבר הורה זקו, הגאון רבי פנחס שיינברג זצוק"ל, ידוע על רבינו האר"י ז"ל, שהיה נזהר מאוד שלא לדבר בבית הכנסת רק תפילתו, ואפילו דברי מוסר לא דיבר, פן ימשך ממנו דברי חול.
חשיבות הלימוד בימי בין הזמנים, וגבהות ליבם של לומדי התורה
ימי בין הזמנים הרי הוא מנהג שנכפה על עולם הישיבות, כבר לפני ארבע מאות שנה בזמן השל"ה הקדוש הונהג מנהג זה, שלא היה לרוחו, עד שהתבטא עליו בכאב ואמר: "בל יזכר ובל יפקד,"! אף שבזמנם לא היו מבלים ומבטלים את הלימוד בימים אלו כמו שמצוי הדבר היום.
תהילות לקל ית' הקימו כיום בס"ד ישיבות בין הזמנים המלאים מפה לפה בכל אתר ואתר, חובה גמורה על עמלי התורה לחזק בליבם את הרגשת הגבהות והגדלות בדרכי ה,' ולבער מן הלב את תחושת הנחיתות והשיפלות במצבם, אותה הרגשה עילאית הצריכה לאפוף את לומדי התורה – לוקה היא בעונותינו בחסר.
וע"י חיזוק הלימוד והתפילה, ומעל הכל חיזוק הרגשת הגבהות של כל בחורי הישיבות, שיעריכו את עוצמתם ובכך יהיו שקועים יוותר בלימוד התורה וחיבור אמיתי לתפילה, אזי שנזכה שהקב"ה יבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות, ונזכה בקרוב ממש לבנין ביהמ"ק אמן ואמן!!
פנינים על הפרשה העיקר הרצון!!
הכתוב אומר 'ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה כן עשו,' והק' המפרשים שהרי לכאו' פסוק זה הוא מיותר, וכי אין אנו יודעים שהם סיימו את עבודת המשכן?
וביאר הבני יששכר זיע"א שבא הכתוב ללמדם לאדם דעת, על כוחו של רצון ותשוקה לעשיית רצונו ית,' שככל שמתרבה ההשתוקקות לקיים את המצוה אזי הבא ליטהר מסייעין בידו, והגם שהוא במעט מן הנמנע, שכמעט אין אפשרות לעשותו כמו בעשיית המשכן אשר הרבה מן הדברים לא היו ביכולתם, והיו לנס בעצם עשייתם, והכל מכח תשוקתם ורצונם לעשות את רצון ה.'
וזהו הביאור בפסוק 'ותכל' שהוא מלשון "נכספה וגם כלתה נפשי," ר"ל שבני ישראל השתוקקו לעשות את כל עבודת המשכן.
ולכך זכו ל'ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה,' שהקב"ה ראה את רצונם ותשוקת לבבם הבוער וסייע בידם, לעשות ככל אשר ציוום. וזהו הדבר גם בימינו נכון ויציב, ביחס לכלל וביחס לפרט, ידע האדם כי כאשר כל מאווייו הם לעשות רצון ה,' הרי שבשמים מסייעים בעדו, להצליח בתורה ובעבודת ה,' ה' יזכנו!!
