פרשת נשא – מפי הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט״א

מאמר על הפרשה מהי ברכת כהנים באהבה?

מדוע ברכת הכהנים נמסרה דוקא לכהנים, ומדוע הקב"ה לא מברך את ישראל לא רק דרך הכהנים?

בפרשתינו מובא פרשת ברכת כהנים וכמו שאומר הפסוק "כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם."
ובביאור ברכה זו נראה שקודם כל צריך להבין מה העניין שהברכה צריכה לעבור דרך אהרון ובניו, הרי הכתוב אומר ואני אברכם, נראה לכאו' שזה תנאי ל'-ואני אברכם,' שע"י שהכהנים יברכו את ישראל רק אז הקב"ה יברך את ישראל, וצריך להבין מהו התנאי הזה?
ועוד צריך להבין למה דווקא אהרון ובניו, למה לא משה ובניו, למה לא חור ובניו, למה לא גדולי ישראל שבכל דור, מה העניין שדוקא ע"י אהרון יעבור הברכה?
מדוע יצחק רצה לברך את עשיו רק אחר שהביא לו מטעמים שאוהב?
ובשביל לבאר סוגיא זו נראה להקדים הקדמה אחת חשובה, מצאנו כאשר ברך יצחק אבינו את יעקב קדמה לזה הבקשה שביקש מעשיו באומרו לו "צא השדה וצודה לי צייד, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי ואוכלה, בעבור תברכך נפשי," כתוב כאן שיצחק אבינו חתר למצב שהנפש שלו תברך, צריך להסביר שהנפשי הנזכרת עניינה אהבת הלב, שהברכה תבוא מתוך אהבה, לא סתם ברכה, לא סתם רצון, אלא מתוך אהבה, ואכן גם רבקה אמנו לא רק בשביל להביא את יעקב למצב שיצחק יברך, אלא גם היא עשתה בדיוק אותו רעיון, ואמרה ליעקב "לך נא אל הצאן וקח לי משם שתי גדיי עיזים טובים ועשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב."

מקור הברכה – הנפש

וכשיעקב אבינו כבר עמד לפני קבלת הברכה, רואים דבר מעניין שיצחק מנשק את יעקב, והנשיקה בפיו, ולא בפן של הפנים, כיון שסתם נשיקה המוזכרת בכתוב עניינה מפה לפה, ויש בזה עומק בנשיקה זו, ובאופן זה ביקש יצחק לעורר את החיבור את האהבה הגדולה את הנפש שאותה הוא הזכיר, בעבור תברכך נפשי, וזה תנאי להחלת הברכה, כדי שהברכה תחול.
ואכן כשנישקו כתוב "וירח את ריח בגדיו, ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה,' ואז התחיל וברכו את כל הברכה הנפלאה של ויתן לך, והגם שהיא בקיצור, כשעשיו ביקש שיברכו, אמר לו בא אחיך במרמה ולקח ברכתך, מתבאר א"כ שבשביל שהברכה תחול צריך שיהיה מקורה מהנפש.

מה החידוש ב'כל כהן שלא מברך שלא מתברך'

יש גמ' בסוטה תנא דמסייע לן, שם כתוב 'כל כהן המברך מתברך, ושאינו מברך אינו מתברך,' הגאון רבי יוסף חיים בבן יהוידע מקשה בשלמא כל כהן המברך מתברך זה עדות, אבל כהן שלא מברך לא מתברך זה פשיטא, למה צריך לומר את זה, ומבאר שכאשר האדם מברך אפשר שיברך וברכתו בפיו ולא בליבו, כוונת רבותינו במימרא הזאת, כל כהן המברך בפה ובלב, אז מתברך, אבל שאינו מברך, ופי' שמברך בפיו ולא בליבו אז לא מתברך.
ומוסיף שבנוסח הברכה 'וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה' פירושו ב' אהבה ציוונו לברך את עם ישראל בב' אהבה, אחד בפה ואחד בלב, וא"כ נפלא שהברכה צריכה לבוא מב' מקומות, זה האהבה כמו שהזכרנו וזה בעבור תברכך נפשי, הברכה היא מהנפש.

ברכה מכל הלב של הבבא סאלי ע"ה

כאשר הייתי אצל הבבא סאלי זצוק"ל, בזמן שחכם בן ציון היה זקוק לישועה, וביקשתי מהרבנית שהרב יתפלל על חכם בן ציון, אז הוא ברך ושמעתי שבירך, וכשיצאתי ליבי לא היה שקט, ובקשתי להיכנס עוד הפעם, והרבנית ע"ה אמרה כבודו כבר נכנס, וביקשתי ממנה להיכנס שוב, ואכן נכנסתי ובקשתי ממנו שיברך שחכם בן ציון יחזור למסור את שיעוריו בישיבה, וכן בבית הכנסת אוהל רחל, ואמר לי אכן כך יהיה, היום יבואו בשורות טובות מירושלים.
הרי שהרגשתי שהברכה היא באה מהנפש, ואכן באותו יום כשחזרתי לחכם בן ציון, בדרכי נכנסתי לאדמו"ר מפיטסבורג ע"ה ואחר שבישרתי לו על מצבו של חכם בן ציון שתק למשך עשרים דקות, ואחר כך אמר לי 'חכם בן ציון כל המידות שמנו חכמים בתלמיד חכם יש בו,' ולאחר מכן נתן לי איזה סגולה לעשות לחכם בן ציון, והלכתי למקום מנוחתו, גם בשביל זה וגם בשביל לבשר אותם במה שאמר לי הבבא סאלי.
וכשהגעתי ראיתי את כל בני המשפחה עצובים כמי שמתו מוטל לפניו, אמרתי להם לא תדאגו הבבא סאלי אמר לי שיחזור למסור את השיעורים, ואמר שיחזור כמו שהיה ושיבואו היום בשורות טובות מירושלים, אמרה לי הרבנית מה כבודו אומר היום היה אסיפה של כל הרופאים ואמרו שכבר אין מה לעשות, אמרתי לה ככה הם אמרו אבל אני אומר לך מה הבבא סאלי אמר!
ורק סיימתי לומר את דברי, יצאה אשתו של ד"ר פלדמן ואמרה לרבנית יש לי לבשר אותך בשורות טובות, אמרתי לרבנית שמעת? זה בדיוק מה שהבבא סאלי אמר! היום יבואו בשורות טובות מירושלים, והמשיכה אשתו של הד"ר ואמרה עכשיו היה אסיפת רופאים, ואחר התייעצות נראה שחכם בן ציון יחזור להיות כמו שהיה, וכך הווה.
והרבה שנים אחר כך כמה חודשים לפני פטירתו של הבבא סאלי, הייתי אני יבלחט"א עם חכם בן ציון אצל הבבא סאלי, ומאז שחכם בן ציון נכנס הבבא סאלי הסתכל לצד למשך ארבע שעות, וכמה שהרבנית והרב אלפסי ע"ה ניסו לדבר אל ליבו שידבר איתנו ושחכם בן ציון נמצא כאן, לא זז הרב ולא נע ממקומו, בשמים לא רצו כמובן בשביל כלל ישראל,! וכשחזר אפילו שלא היה בריא לגמרי, אבל כל התורה נשארה לגמרי בליבו, וזהו הברכה בלב שבירך הבבא סאלי ע"ה.

היכן יש ציווי לכהנים לברך את ישראל באהבה?

ונראה להקשות הרי אנחנו מברכים בברכת כהנים אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, ולכאו' היכן ציוונו לברך את עמו ישראל באהבה, איפה יש ציווי לברך באהבה,? אמור להם כה תברכו את בני ישאל וכו' הין הציווי לאהבה?
וחשבתי ג' תירוצים האחד מסברא צריך לברך באהבה, או כמו שביארנו עכשיו שבלי אהבה אין קיום לברכה, ברכה צריכה לבוא מהלב של המברך וכמו שמצינו אצל יצחק אבינו ע"ה, ואפשר לבאר ביאור נוסף כתוב בפסוק ושמו את שמי על בני ישראל, שמו של הקב"ה הוא עשרים ושש, וב' אהבה ג"כ עשרים ושש, א"כ זהו ושמו את שמי, שע"י שאוהב שם את שמו של הקב"ה בברכה.
ונראה אולי להוסיף, כתוב "כה תברכו את בני ישראל," שהקב"ה מקדים ואומר הרי אני אוהב את עם ישראל, אהבתי אתכם אמר ה,' בכל מצב הקב"ה אוהב את ישראל, "הלא אח עשיו ליעקב,"
תמיד היה אומר רבי שלום שבדרון זצ"ל שהפירוש של הפסוק שאפי' אם יעקב מתנהג כעשיו עדיין הקב"ה אוהב את יעקב, אז זה הקב"ה אומר כמו שאני מברך אתם תברכו, כמו שמברכים אוהב את עמו ישראל, א"כ מצווים הכהנים לברך את ישראל באהבה.
א"כ נחזור לשאלה ששאלנו, שצריך להבין למה אהרון ובניו זכו לזה, ונראה בסייעתא דשמיא להסביר, מי יכול באמת לאהוב אהבה כזאת, רק מי שאין לו שום קנאה בליבו, אבל שום קנאה ממש, אלא להפך מוכן להעריף ולתת לכל, בדומה להקב"ה, מי הוא זה ואי זה הוא, רק אהרון, כי עיקר החשש שהיה למשה רבינו שסירב להיות גואלן של ישראל הוא שחשש לכבודו של אהרון אחיו, אמר לו הקב"ה הלא אהרון אחיך הלוי הוא ילק לקראתך וראך ושמח בליבו, לשמוח בשמחתו שלא אחיו אפילו שלכאו' זה בא על חשבונו, הוא היה המנהיג במצרים אחרי אביו עמרם, ופתאום בא אחיו הצעיר ממנו בשלש שנים ומנהיג את ישראל, והוא בכל זאת 'וראך ושמח בליבו.'

עין טוב הוא יבורך – יברך

ורבותינו גילו לנו שאלמלא ידע אהרון שיכתב עליו ככה היה יוצא בתופים ומחולות לקראת משה רבינו, כזה ראוי לברך שנאמר טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך, רק טוב עין יכול לברך.
סיפר לי כמדומה רבי ראובן שרבאני ע"ה, שבא אחד ושאל את חכם בן ציון תאמר לי למה הברכות של הרב מתקיימות, אמר לו אם אתה תאהב את ישראל כמוני, גם הברכות שלך יתקיימו, זה אהבה,! טוב עין הוא יבורך לכן נבחר אהרון ובניו, 'אמור אל אהרון ואל בניו לאמר.'
ישנו מנהג שההורים מברכים את בניהם, וכמה פעמים ראיתי הורים שמברכים את ילדיהם במלמול בעלמא, חבל,! ברכה אמיתית באה מהנפש, באה מהלב, מכל הלב, באהבה אמיתית.

מנין הכיר יצחק את ריח גן עדן

וירח את ריח בגדיו ויברכהו, אומרים חז"ל שנכנס עמו ריח של גן עדן, ולכן אמר "ראה ריח בני כריח השדה," ומאיפה ידע יצחק שזה ריח של גן עדן? כתוב )בראשית כ"ד ס"ז( "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה, ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו," וחז"ל ביארו שכשנכנסה רבקה במקומה של שרה ממש מלאת את מקומה וחזר כל מה שהיה בבית כידוע, ונשאלת השאלה שבתחילת הפסוק מובא שהביאה אל שרה אמו, ובפשטות יש לשאול וכי לא ידע שאמו נפטרה, והתשובה היא בפסוק "ויצחק בא מבוא באר לחי רועי, וישא עיניו וירא והנה גמלים באים וכו,' אומרים חז"ל מיד בעקידת יצחק הוא נכנס לגן עדן, ובאותו יום נפטרה אמו, וכשנכנס לבית לא ידע שאמו נפטרה, אלא בא כדי להראות לה את רבקה, ואמרו לו שהיא נפטרה, ואז וינחם יצחק אחרי אמו, א"כ מובן לנו מאיפה ידע מה זה ריח השדה אצל יעקב.
מדוע היה ליעקב ריח גן עדן
אבל עדיין מניין יעקב הביא את הריח,? אמרנו בסייעתא דשמיא, יש הקדמה שכבר הזכרנו בעבר, שר' חיים וואלוזין ע"ה כותב בספרו רוח החיים בשם המקובלים, שכשאדם חושב לעשות מצווה, יורד אור מקיף עליו, כשעושה את המצווה מתחזק האור מאוד, כשגומר את המצווה עולה האור מקיף ומכין לו מקום בגן עדן, ואני מוסיף על הדברים שצריך לומר שעשה את המצווה הזאת לשמה, כמו כדברי הרמב"ן במסכת מכות במשנת רבי חנניא, דיברנו על זה כמה פעמים, שרק ע"י שעושה את המצווה בלי אינטרס זוכה הוא לגן עדן.
יעקב אבינו נצטווה ע"י אמו לך נא אל הצאן וכו,' וכתוב "וילך ויקח ויבא הצאן לאמו," אומר המדרש 'אנוס וכפוף ובוכה,' זה נגד הטבע שלו לעשות מעשה לא ישר, "תתן אמת ליעקב!" אבל אמו אמרה לו עלי קללתך בני, אז בכלל הדברים חייב ללכת והלך, כמו אברהם "עין במר בוכה ולב שמח," מצווה זו הביאה לו את הגן עדן, וזה הריח שהריח יצחק אבינו עליו השלום, ואז יכול היה לברך.

רבותינו הוסיפו במדרש אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו, יבוא יוסף משיתא ויקום איש צרורות, כלומר יש כאן שלמות, ויבוא יעקב שלם, גם בוגדיו יתוקנו, איזה נפלא איזה נפלא.

יצחק ברך את יעקב ברכה מהנפש לכך בירך את כל הברכות ולא השאיר לעשיו

בירך אותו את כל הברכה ולא נשאר לעשיו כלום, אז נתן לעשיו כמה ברכות לעולם הזה, אבל מה ישווה כל התענוגות תבל למול יתן ויחזור ויתן שברך יצחק אבינו את יעקב, זהו ברכה עם הנפש.

שעת ברכת כהנים השעה הכי נפלאה

אכן זהו הכה תברכו את בני ישראל, מובא בזוהר הקדוש, שהשעה של ברכת כהנים היא השעה הכי נפלאה, אם בשבת יש רעוא דרעווין, בשעת ברכת כהנים הפלא ופלא, הרי כתוב ואני אברכם, וכמובא שחלום שהוא חמור ילך בשעת ברכת כהנים )ולי נראה שצריך לעשות את שני הדברים גם הטבה בשלשה, או עוד פירוש שתלוי חלום רע יעשה הטבה, וכשלא יודע מה חלם ילך לברכת כהנים, אבל תמיד כדאי לעשות את שניהם,( ברכת כהנים זה משקל.!! מצוה על הישראלים לאהוב את הכהנים, וזהו תנאי לחלות הברכה
וכאן היא חובה על הכהנים לברך באהבה, ממש עם לב אוהב, ומובא בזוהר הקדוש שגם הישראלים צריכים לאהוב את הכהנים בשעת הברכה, צריכים להיות באהבה, ויראה לי להגיד חידוש, כידוע דברי החרדים שגם על הישראלים יש מצווה להתברך, ונראה לומר שעל ההישראלים המצוה היא לאהוב את הכהנים, וע"י זה מתברכים, ואם לא הרי זה סכנה.
סיפר חכם שלום כהן ע"ה, שפעם בשעת ברכת כהנים היה לו קפידא על מישהו, והוא התהפך בליבו לעלות לדוכן או לא לעלות לדוכן, ועד שקיבל בלבו למחול לו בלב שלם ורק אז עלה לדוכן.
והעצה היא איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כך אומר הנביא, מה שלא עשה לך בלב שלך צריך להיות מחול, ערב פסח אחד הייתי בשושנים לדוד וראיתי איך שאופים מצות, והיה שם את הרב מרדכי אליהו ע"ה, וראיתי שניגש אליו אחד ואמר לו דיברתי על כבודו האם הרב מוחל לי, אמר לו הרב מיד מחול לך מחול לך.
וסיפר לי עוד ת"ח אחד שבא אליו אחד ואמר לו דיברתי עליך האם אתה מוחל לי, וענה לו כרגע קשה לי למחול, תבוא אלי עוד שבועיים, ולאחר שבועיים בא שוב וביקש את סליחתו, אמר לו הרב מחול לך מחול לך.

איך איש את רעת רעהו אל תחשבו, לא להכניס ללב, כל פגיעה להסיט הצידה, אסור שיהיה מחיצה ביניינו, גם אדם עושה טעויות גם אם לא מוחל לעצמו, אבל שונא את עצמו לא ראיתי, ואם כתוב. ואהבת לרעך כמוך, אז צריך שיהיה כמוך, ואז זוכים ל – ואני אברכם.

פנינים על הפרשה מדוע מנחת סוטה מן השעורים?

בהא דמנחת סוטה באה משעורים שהוא מאכל בהמה, ואמרו חז"ל )סוטה די"ד ע"א,ובספרי( הטעם, דהיא עשתה מעשה בהמה, לפיכך קרבנה מאכל בהמה. והנה ישנם שני סוגי עבירות, יש עבירות שהאדם עושה בהתגבר עליו תאותו, וזה מעשה בהמה, שבהמה עושה רצון תאותה, אולם יש עבירות שנגרמות ע"י חשבונות ותירוצים, שהיצר מטעה את האדם לחשוב כל מיני מחשבות למה זה מותר ואין זה עברה, ועל עבירות כאלה י"ל לאדם,שכשמגיע אליו היצר עם כל מיני מחשבות וחשבונות, יגיד לו האדם אני כבהמה בלא דעת, הולך אחר השי"ת בעינים עצומות בלא דעת כבהמה, וכך יסיר ממחשבתו כל דברי היצר.
וא"כ לפום הנ"ל י"ל דלכך מנחת הסוטה מאכל בהמה, להורות שהיא עזבה את דרך הבהמה ללכת אחרי רצון קונה בלא דעת ולפי"ז שני הפירושים נכונים, ושני דברים נרמזים בקרבן הסוטה קרבן בהמה, לשני סוגי עבירות, לעבירות התאווניות, אומרים מעשה כמעשה בהמה, ולעבירות השכליות, אומרים היה עליך ללכת כבהמה בלא דעת והנה מעשה הסוטה בא להורות לאדם עצה איך להתרחק מהחטא, כמו שאמרו במדרש )רבה פרשה ט' פיסקא כ,' והביאה בבעה"ט פ"ה פי"ז בשם ירושלמי( דג' דברים נמצאים במים המאררים, להורות על משנת עקביא בן מהללאל, המים כנגד מאין באתה, והעפר כנגד לאן אתה הולך, והשי"ת ששמו נמחה על המים כנגד לפני מי אתה עתיד ליתןדין וחשבון, וכשישים האדם זה על ליבו לא יחטא, וכמ"ש עקביא בן מהללאל,
ולדברינו גם במנחת הסוטה יש לימוד איך להתרחק מיצר הרע ולא לחטוא, קרבנה מאכל בהמה,ללכת אחר השי"ת בלא דעת כבהמה, וכך להינצל מהיצר הרע.

בית המוסר – מהו ההבדל בשורש בין הנזיר לסוטה?

בפרשתינו מתוודעים אנו לשתי פרשיות המנוגדות זו לזו בתכלית, מחד גיסא פרשת סוטה, המתארת בפנינו את האשה ההולכת אחר רצונותיה בהנהגות הגרועות אף אצל המון בני האדם, עד אשר מגיעה היא אל המכשול או עכ"פ אל ספקו.
ולא די בזו הרי היא מעיזה פניה אחר שמיעת כל האזהרות והעונשים אשר עלולים לבוא עליה, ומכחישה את מעשיה בעזות מצח, עד שבאה לידי ניוול נורא ומכפיש כמובא בפסוק "וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה ובקרב עמה," מגיעה היא לביזיון נוראה אשר א"א לתאר, ודבר זה אכן יכול לקרוא בקודש פנימה או כשיוצאת מן המקדש, וזה תלוי אם יש לה זכות לכך.
זו פרשה אשר מעוררת אצל האדם מחשבות ותהיות עד היכן יכול אדם לירד, ולהתדרדר בקלקולו, וכמו שדרשו חז"ל מהפסוק "ונקה האיש מעוון" שרק בזמן שהאיש מנוקה מעוון המים בודקין את האשה, אבל אם האיש אינו נקי מעוון אין המים בודקין את האשה, אשר על כן עומדים לפני בי"ד זוג בעל ואשה, אשר הפער ביניהם הוא שמים וארץ, הבעל הוא נקי מעוון, והאשה ב"מ נמצאת בשאול תחתית, עד היכן יכול לירד האדם.
ומאידך גיסא מובא בפרשתינו פרשה נוספת והיא פרשת נזיר, אשר הינה מתארת לנו על האדם הקדוש ביותר, האדם אשר כולו מתנזר ומתרחק מן הנאות העולם הזה, והכל בשביל להתקרב להקב"ה, הוא לא שותה יין, ואפילו לא אוכל ענבים אשר מהם נוצר היין, הוא לא נטמא למתים, הרי הוא מפריש עצמו אף מ הדברים המותרים לו, וביותר מרחיק הוא את עצמו מכל דבר המבליט את חצוניותו, ומגדל את שערו ואינו מסרקו, עד כי בקושי התירו לו לפספס באצבעותיו באופן שלא יתלשו שערותיו.

וידועה הגמ' בברכות 'רבי אומר מפני מה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין,' ובפשטות הכוונה שע"י שרואה את עונשה של הסוטה, רואה את קלקולה, יזיר עצמו מן היין.
ואפשר לבאר ביאור נוסף, שהרואה סוטה בקלקולה אין הכוונה לתוצאה אלא הכוונה לתחילת דרכה, בזלזול שלה ובחוסר ההכרה של בערך של עצמה, הקלקול של הסוטה החל מן התאוות המותרות, מדברים קטנים, כי כך היא צורת הפיתוי של היצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, ואחר אומר לו עבוד עבודה זרה.
וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, 'כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, והק' הותרה לו ס"ד? אלא נעשית לו כהיתר,' מבהיל הדבר,! בעבר ושנה מאבד לו האדם את המחסום והשליטה של עצמו,! וכבר נמסר בידי יצרו אף שהוא יודע שהוא מן האיסור, והראיה לכך שיודע שאסור, שהרי מתרין בו ואחר שלא קיבל את ההתראה ג' פעמים ושנה בעבירה מלקין אותו, ואם נאמר שלא ידע שזה איסור, ולא האמין לאלו שמתרים בו האיך מלקין אותו ג' פעמים, ע"כ שהוא יודע היטב שזה איסור, ובכו"א נעשית לו היתר ב"מ.
וא"כ כשאנו רואים כאן בפרשתינו את שתי סוגי בנ"א מחד גיסא האדם הקדוש המופרש והמובדל, ומאידך גיסא האשה שירדה מטה מטה וקלקלה עד כדי שמעיזה פניה לשקר למרות שיודעת את התוצאה שתבוא, מיד עולה לנו השאלה איך האדם מגיע לכזאת שיפלות, אחר שבכוחו של האדם להיות קודש קודשים.
והתשובה לכך היא פשוטה, ויותר מכך היא מעמידה בפנינו ידיעה קשה, אשר בקל האדם יכול לירד לשאול תחתית, ויסוד הדברים הוא לדעת להתרחק עוד הרבה לפני, וזהו ע"י שנזהר מאוד מן הדברים הקטנים, ומתרחק ומתבדל מכל דבר רע קטן כגדול, להתרחק מן הקטנות.
כמה שהאדם יותר ויותר יתרחק מן ההנאות העולם הזה, כמה שהאדם פחות ישים דגש על כל דבר שהוא מן ההנאות ומן התאוות, הרי הוא מרחיק עצמו מלירד לבאר שחת, ומעל הכל ישמר האדם בהנהגתו, שיתנהג בכל הליכותיו כבן תורה, הכל ע"פ ההלכה.
ידוע לי על חכם אחד אשר מיום עומדו על דעתו, כשאכל לא החזיק בידו יותר מכזית, וכי תאמרו שזו הנהגה יפה, הרי לכם שזו הלכה פסוקה בשו"ע, אדם שאוכל לא כך הרי הוא אוכל בגסות, ולצערנו לא הרבה יודעים את ההלכה הזאת, ורואים הרבה בני תורה אשר אוכלים ופותחים את פיהם ,….. הרי זו הנהגה לא ראויה.

כמה האדם צריך להזהר בכל הליכותיו שיהיו מדודות ושקולות, והכל בנחת ובנועם, בלי חלילה נרווים, אלא הכל בנחת ובשמחה, ובכך יגיע האדם למדרגות גבוהות ונעלות, ה' יתברך יזכנו ובא לציון גואל אמן ואמן!!