פרשת צו – מפי הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט״א

מאמר על הפרשה – עיקר עבודתנו לקראת חג הפסח

אימתי בריאת העולם

בגמרא )ר"ה י(: נחלקו רבותינו אימתי נברא העולם: רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, ורבי יהושע אומר בניסן נברא העולם ולהלן נבאר מה הפירוש והמשמעות של מחלוקת זו.
הנה, אנחנו אומרים בתפילות ראש השנה 'היום הרת עולם,' דהיינו ביום ראש השנה, ואמנם, לפי שיטה זו – בכ"ה באלול נברא העולם אבל מכיון שאדם הראשון הוא עיקר הבריאה והוא נברא ביום ראש השנה, לפיכך זה פשוט שהיום הרת עולם, שבריאת העולם היא בראש השנה.

השיבוש באמונה בהשי"ת גרם לטלטלות קשות בעולם

אם העולם נברא – אז יש בורא לעולם! עולם כזה נפלא, שמתנהג באופן כ"כ מסודר ונפלא, על כל המרכיבים שבו, על כל אינספור הפרטים שבו, ברור שיש בורא שברא את העולם. אמנם, מדור אנוש ואילך כבר נכנס שיבוש לבני האדם שהתחילו לחשוב שהעולם חלילה חלילה – אין לו בורא, והתחילו כל מיני סוגי עבודות זרות בעולם, כל מי שראו שהוא בעל כח, חשבו אותו לאלוה בשיבוש שלהם. והעולם עבר טלטלות בעקבות כך! בדור אנוש הציף האוקיינוס שליש מהעולם, בדור המבול – השמיד המבול את כל העולם מלבד נח כמו שנאמר: 'וישאר אך נח,' בדור הפלגה – נתפזרו בכל קצוות תבל ונתבלבלה שפתם לשבעים לשון, כי הם התאחדו לבנות מגדל וראשו בשמים, ורצו לעשות מלחמה עם הקב"ה, ועל כן פיזר אותם בכל העולם. וזהו שאמרו רבותינו: כינוס לרשעים – רע להם ורע לעולם, אבל פיזור לרשעים – הנחה להם והנחה לעולם.

האבות הקדושים מאירים את אור האמונה בעולם

ומאז ועד דורו של אברהם אבינו ע"ה, נשמה אצולה הוא ויצחק ויעקב אבותינו הקדושים, שהיו נשמות מיוחדות, וכמו שנאמר בזוהר הקדוש על הפסוק 'ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר' – שהקב"ה שלקח אותם ממחצב חדש של נשמות.

וכך אומר הנביא בדברי הימים: 'אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך,' כפי שאנחנו אומרים יום יום בתפילה. ואכן, גם בנו בחר השי"ת שנאמר 'ואבחר בזרעם אחריהם,' וכך אנחנו מברכים בברכות התורה 'אשר בחר בנו מכל העמים.' אנו נבחרנו ועל ידינו העמים כולם רעשו וגעשו ונמס ליבם והכירו במלכותו יתברך. ואימתי היה הדבר? בחודש ניסן, שאז הכיר העולם את הקב"ה, וכפי שנבאר:

פרעה הרשע בנו של נמרוד – שורש הכפירה והמרידה בקב"ה

פרעה הרשע היה בנו של נמרוד הרשע, שהמריד את כל העולם כנגד הקב"ה ועשה את עצמו אלוה, וגם פרעה עשה עצמו אלוה ולכן עשה את פתח ארמונו נמוך כמו הגובה שלו, כדי שכל הנכנס דרך שם ישתחווה לו, וגובה קומתו היתה בסה"כ אמה אחת, דהיינו 48 ס"מ! אינני יודע אם הגמדים בעולם נמוכים כל כך כמותו, כבר ראיתי כמה גמדים אבל גמד כל כך נמוך לא ראיתי… והרשע הזה עשה עצמו אלוה, ועמד נגד הקב"ה כמו אביו נמרוד, שחשב עצמו לאלוה, עד שהביא עליו השי"ת עשר מכות במצרים! תשע מכות לא הכניעו אותו, ורק במכה העשירית, שעליה אמר הקב"ה 'הנני שולח את כל מגפותיי אל ליבך,' אז נאמר בו 'ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכו" ואז נכנע כניעה גמורה ופטר אותם מן העבדות והכריז בקול גדול: הרי אתם בני חורין, הרי אתם לעצמכם – וכך שחרר אותם שחרור גמור.

גילוי מלכות ה' בעולם באה לידי ביטוי והכרה ביציאת מצרים

ובעקבות זה היתה קריעת ים סוף ושם נאמר: 'שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום וכו' והפחד הזה נכנס בקרבם עד כדי כך, שארבעים שנה לאחר מכן, מעידה רחב לפני המרגלים ששלח יהושע ואומרת 'ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם.' כל העולם שמעו על קריעת ים סוף, אימתי אם כן ניכרה מלכותו של הקב"ה בעולמו? ביציאת מצרים! ובגלל זה, מודגש בכתוב כמה פעמים, 'למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ' ועוד כתוב 'וידעו מצרים כי אני ה' וכו" וכו' וכך מוצאים בכמה וכמה מקראות, המגלים שהמטרה ביציאת מצרים זה גילוי מלכותו יתברך בעולם.

המשמעות העמוקה של 'בניסן נברא העולם'

ורק אז לדעת ר' יהושע נברא העולם, וזה פירוש בניסן נברא העולם, דהיינו, שניכרת בריאתו של העולם, שיש לו בורא, יש לו מנהיג ומשגיח,
במציאות הזו גם ר' אליעזר מודה שאכן, מלכותו יתברך ניכרת רק בחודש ניסן אלפיים וארבע מאות וארבעים ושמונה שנים מבריאת העולם )ב' אלפים תמ"ח( רק אז נקרא שנברא העולם, כי לפני כן לא היתה אמונה ולא היתה קבלת מלכותו יתברך, ואם אין מכירים שהעולם נברא אז אין כלום, זה כמו שאין אדם בעולם האם העולם שוה משהו? אינו שוה כלום!
ובמה ניכרת חשיבותו של האדם? כאשר הוא בר דעת ויודע ריבונו ומקבל עול מלכותו יתברך, אז יש משמעות לבריאת העולם, אבל אם האדם הוא בבחינת 'נמשל כבהמות נדמו' לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, אין כאן שום בריאה. נמצינו למדים, שהעולם אמנם נברא בששה ימים, אבל הגילוי שהעולם נברא שזה העיקר זה היה בניסן אחרי הרבה שנים, 2448 שנים מבריאת העולם
נמצא, שיציאת מצרים היא היא שהביאה להכרת הבורא יתברך שמו ומי עשה את זה? עם ישראל, הם הם שגילו את מלכותו של הקב"ה. בשבילם השי"ת הרעיש את עולמו והוכיח שמלכותו בכל משלה. בעשר המכות הוכח שה' ברוך הוא מלך על כל הארץ בלי יוצא מן הכלל, בדומם ובצומח בחי ובמדבר. כל העולם כולו מונהג הלאה ומושגח ע"י הבורא ית"ש.

תמיהה גדולה על משה רבינו ותירוצה

ובזה מתורצת תמיהה גדולה שיש על משה רבינו ע"ה, שכאשר הקב"ה ציוה אותו ללכת לגאול את עמ"י ומשה רבינו שהיה אוהבן של ישראל, והתורה מעידה עליו שהיה מיצר בצער שעבודם כמו שנאמר 'ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם,' והיה משתתף בצערם בפועל, ולא זו בלבד, אלא כבר בהיותו בן שלשה חודשים היה בוכה ומיצר על קושי השעבוד, כמו שנאמר בפסוק: 'ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה' כי נשמתו הצלולה כאבה את הכאב של עם ישראל. ועתה, כאשר מגיע שלב גאולתן של ישראל ומשה רבינו מתבקש לגאול אותם, הוא אומר לקב"ה: והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי! ולכאורה הדבר תמוה, מדוע הוא אומר כך? הרי לא כהתה עינו ולא נח ליחו באהבתו לעם ישראל, ואם הקב"ה חפץ לגאול אותם כעת מדוע לעורר כל מיני חששות, שהם לא יאמינו לו ולא ישמעו בקולו.?

סיבת גלות מצרים – תלויה בחסרון האמונה

אכן, התשובה בזה, שמשה רבינו ביקש לסייע לעם ישראל ולמצוא להם זכות שבעבורה יוכלו לצאת ממצרים, שהרי כל סיבת גלות מצרים תלויה בחסרון באמונה וכפי שנבאר:
הנה, בברית בין הבתרים רואים, שבגלל שאברהם אבינו שאל לקב"ה 'במה אידע כי אירשינה' – נגזרה על בניו גזירת הגלות שנאמר בה 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו.' ומצינו בדברי רבותינו ז"ל שני פירושים לשאלתו של אברהם אבינו, יש אומרים שביקש אות שאכן יירש את הארץ, ויש אומרים שהתכוין לשאול באיזו זכות יירש את הארץ, ומכל מקום, על חסרון האמונה שהיה כאן בדקות, נגזרה גזירת גלות על בניו, כי על הצד, שכוונתו היתה לשאול מהקב"ה אות שאכן עתיד לירש את הארץ, בזה היתה התביעה עליו, שהרי אברהם אבינו האמין בה,' הוא אב האמונה, והוא מפיץ את אור האמונה בעולם, וכי הוא צריך לאות או מופת שאכן יזכה לירש את הארץ? וגם על הצד שהתכוין לשאול באיזו זכות יירש את הארץ, גם בזה היתה התביעה עליו, הרי הקב"ה מבטיח לך כאן דבר גדול, אז בשביל מה לעורר שאלות באיזו זכות הוא מקבל את הדבר הגדול הזה? נתאר לעצמנו איזה עשיר גדול שהחליט לכתוב שיק על סך מליונים למאן דהו, וזה מתחיל לשאול אותו מדוע אתה כותב לי שיק כזה גדול? באיזו זכות מגיע לי הכסף?

בברית בין הבתרים נרמזו גם שאר הגלויות שבאו על עם ישראל

הרי לפנינו, שכל סיבת הגלות היא בגלל חסרון האמונה של 'במה אידע כי אירשנה' אמרת 'במה אדע' – אז בגלל זה 'ידוע תדע.' ובתיבות אלו של 'ידוע תדע' – נרמזו כל הגליות, גלות מצרים בראשונה וארבע גלויות שאחריהן, וזהו שאמר משה רבינו לקב"ה 'הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי אליהם אלוקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי: מה שמו, מה אומר אליהם.' מהי שאלת משה רבינו? אלא הוא אומר לקב"ה, הרי בני ישראל ישאלו אותי הם נגמרה הגלות ביציאתנו ממצרים או שיהיו עוד גלויות? השיב לו הקב"ה: 'אהיה אשר אהיה' כשם שהייתי עמכם בגלות מצרים, כך אהיה עימכם גם בגלויות האחרות. ומשה רבינו תמה ואמר: רבונו של עולם, מה אני מזכיר להם צרות אחרות של הגלויות העתידות, הרי דיה לצרה בשעתה. אמר לו, יפה אמרת, גם אני לא התכוונתי שתגיד להם 'אהיה אשר אהיה' אלא לך אני אומר זאת, אבל לבני ישראל תגיד 'אהיה שלחני אליכם.'
ובאמת, שגם לאברהם אבינו גילה הקב"ה, שיהיו עוד גלויות אחרות מלבד גלות מצרים, וזהו שדקדק לומר לו בברית בין הבתרים 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וכו" ולא אמר לו 'בארץ מצרים' כי בזה רמז גם על שאר הגלויות שהיו בארצות אחרות.
משה רבינו אם כן, ידע שסיבת הגלות היא מחמת חסרון האמונה, ולכן שאל את הקב"ה 'והן לא יאמינו,' דהיינו, שמאחר שהמציאות היא כזאת של עבודה קשה בחומר ובלבנים, וכמו שכתוב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה.

זוהי המציאות הקשה! אם כן, עדיין לא נתקן החטא של 'במה אידע כי אירשינה' כי צריכים בני ישראל להגיע לאמונה בהשי"ת חרף כל הקושי והשעבוד, אם זה בגלות ראשונה ואם זה בשאר הגלויות, וכדברי רבותינו ז"ל, שבזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים ובזכות האמונה עתידין ליגאל, כי זה כל התכלית.

שורש כל הגאולות – תלוי בגאולת מצרים

נמצא אפוא, שלפי זה, גם רבי אליעזר מסכים שגילוי מלכותו יתברך היה ביציאת מצרים, ומני אז, הכל מסתעף ונספח למצרים, כל הגאולות מושרשות בגאולת מצרים, השורש של הגאולות – תלוי במצרים. יציאת מצרים היא היא בריאת העולם, וזה ממשיך בכל הגאולות עד הגאולה העתידה לבוא, במהרה בימינו, אמן.
ומפני כך מלבד המצוה הרגילה לזכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, לזכור את יציאת מצרים בכל יום, נצטוינו להשריש ולפרסם את מלכותו יתברך בחודש ניסן בליל יציאתנו ממצרים וכמו שנאמר 'והגדת לבנך ביום ההוא לאמר,' וכפי שאמרו רבותינו, שאפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. והמצוה היא כל הלילה, במשך כמה שעות, מצאת הכוכבים בליל ט"ו בניסן ועד עלות השחר, מצוה עלינו לספר את הניסים והנפלאות שעשה עמנו במצרים. זהו הזמן שנקרא 'שנברא העולם,' כאשר אנחנו מגלים ומספרים את גודל כוחו של הבורא יתברך בניסים הרבים שהתרחשו עמנו.

כמה לקו במצרים וכמה לקו על הים

וכשנחלקו רבותינו התנאים, כמה לקו המצרים במצרים וכמה לקו על הים? אחד אומר עשר מכות לקו במצרים ועל הים חמישים מכות [הטעם שלקו על הים פי חמש ממה שלקו במצרים, מפני שבמצרים נאמר 'אצבע אלוקים' ואילו בקריעת ים סוף כתוב 'את היד הגדולה' וביד יש חמש אצבעות, הרי שלקו פי חמש על הים,] ואחד אומר ארבעים מכות לקו במצרים ועל הים מאתיים מכות ואחד אומר חמישים מכות לקו במצרים ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות. ולכאורה, למאי נפקא מינא כמה לקו ולמה נחלקו החכמים בזה? אלא כדי להגדיל את פרסום מלכותו יתברך, שאם המכה היא רק עשר מכות, זה לא כמו ארבעים מכות או חמישים מכות, כי ככל שכמות המכות יותר גדולה, כך יש ביטוי יותר פרטני לשליטת הבורא יתברך בכל הבריאה כולה, וזה בא להוכיח את מלכותו בכל משלה, אין יוצא מן הכלל הזה, בעולמות כולם – מלכותו בכל משלה.

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות

וזה לעניות דעתי, מה שיהיה לעתיד לבוא, שהרי הנביא אומר: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות,' ולכאורה, אם הגאולה העתידה תהיה בדיוק כמו יציאתנו מארץ מצרים, אז איזה נפלאות יש כאן? הרי כבר ידענו והכרנו מה שהיה במצרים, ואיזה חידוש יראה לנו הקב"ה עתה בגאולה העתידה?
אלא על כרחך שבגאולה העתידה יהיה יותר, ויש להבין מה יהיה יותר? הרי המצרים לקו כל כך הרבה מכות במצרים וכן על הים כפי שהזכרנו, שכולן באו להוכיח את שלימות מלכותו יתברך, ומה עוד אפשר להוסיף?
אלא, זה עדיין לא הכל, כי חובה עלינו עוד להכיר במלכותו יתברך גם בשאר הגליות שבאו עלינו, שהרי אין האור ניכר אלא מתוך החושך, וע"י הגלויות והצרות המתרגשות עלינו, כאשר החושך יכסה ארץ, בעת שזוכים לאור הישועה מאתו יתברך, ורואים ממה ניצלנו, מאיזה צרות נושענו, אזי זהו 'אראנו נפלאות' דהיינו דברים שכולם יתפלאו מהם עוד יותר מיציאת מצרים כי הניסים והנפלאות בעת ההיא יהיו הרבה יותר גדולים!

ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים

וזה לענ"ד כוונת הכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, מה המשל הזה? מה פירוש כמים לים מכסים? אלא כשיש שקע באדמה זה נקרא ים, כמו הים שעשה שלמה, שזוהי קערה, מין אמבטיה ענקית מלאה מים, המים שנמצאים בשקע הזה שנקרא ים, אם צוללן ירד לים ויבדוק בקרקעית הים, האם נמצא איזה מקום שאין בו מים? בודאי שלא! כל החורים והסדקים כל המנהרות שהמים עשו בסלעים – הכל מלא מים, אין פינה אחת בקרקעית הים שאין בה מים, אין נקב אחד גדול או קטן שאין בו מים, כי המים ממלאים את הכל. אם נחפש טיפת חלל אויר בים לא נמצא! זהו המשל לידיעת הבורא בעולמות שתהיה לעתיד לבוא, שהידיעה תקיף את כל הבריאה מבלי להשאיר שום פינה וזוית שתהיה פנויה מידיעת השי"ת, אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, הדומם ידע להודות, הצומח בודאי, והחי גם כן, והמדבר את עלית על כולנה, לא יהיו שום ספיקות האמונה תהיה בהירה על כל הברואים כולם, זו המלכות שעתידה להיות, עד היכן? כל העמים שפה אחת לקרוא בשם ה' ולעבדו שכם אחד, ואז נגמרה בריאת עולם.

במעמד הר סיני היתה שעת כושר לגילוי מלכותו יתברך

ואכן, היתה אפשרות כזאת כבר לאחר יציאת מצרים במעמד הר סיני, שאז הרכין הקב"ה את השמים על הארץ, כמ"ש וירד ה' על הר סיני, הירידה הזו היתה במטרה לזכך את העולם, וכדי להכשיר את השעה לכך, להגיע להכרה מלאה בו יתברך, אלא שהשטן בלבל את העולם בסוף הארבעים יום של עליית משה רבינו להר סיני והטעה את בני ישראל, וכך נעשה חטא העגל! אנשים שהגיעו להשגות גבוהות עד כדי כך שהעיד עליהם הכתוב ואמר: 'ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוקים עמדי,' מה פירוש 'עתה' אלא הודיע להם שעתה יקבלו מלכות שמים שלימה, כל העולם כולו יואר בגילוי מלכותו, כי הגיע העת למלכות שמים גמורה, ולכן אמר ראו 'עתה' כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי, אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל, דהיינו מלכות גמורה.
אלא, שלא היתה אז קבלת עול מלכות שמים בשלימות, אלא כפה עליהם הר כגיגית, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל על הפסוק 'לבבתיני אחותי כלה ליבבתיני באחת מעינייך' – שרק עין אחת היתה פונה אל הבורא ברוך הוא אבל העין השניה היתה בעגל! וזהו 'ליבבתיני באחת מעינייך,' אומרים חז"ל 'לכשתעשי' – בשתי עינייך, וזה יהיה בעזרת השם, והתקוה היא שזה יתקיים במהרה בימינו, זה נראה לכאורה כמו חלום באספמיא, אבל זה אמיתי, וכך יהיה!

בגאולה העתידה ההכרה במלכותו יתברך תהיה גדולה מאוד

וזהו שאומר הכתוב 'וניבאו בניכם ובנותיכם,' כי ההכרה במלכותו יתברך תהיה גדולה מאוד, וזהו 'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים' לא יישאר שום כופר בעולם! לא יהיה שום דבר שיביא לתמיהות וקושיות הכל יהיה ברור, 'אז ישיר משה,' 'שר' לא נאמר אלא 'ישיר' בעתיד, מכאן לתחיית המתים מן התורה אז ישיר – זה עתיד להיות, בינתיים זה עוד לא היה, אבל זה יהיה בגאולה השלימה במהרה בימינו! ובאמת, שגם במצרים תמהו איך יכולה להיות גאולה שלימה? הרי כולם היו בתמיהה גדולה איך יתכן שנצליח לצאת ממצרים? הרי היא היתה סוגרת ומסוגרת עד שלא היתה מציאות של עבד נרצע שיצא ממצרים ואיך עם שלם יצא? ועם כל זה, הקב"ה הוציאנו ממצרים ולא זו בלבד אלא בעצם היום הזה, לא כמו גנבים בלילה, עד כדי כך שפרעה ומצרים היו דוחקים בנו לצאת מארצם! שנאמר ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ.'
אבל כמו שאמרתי, היה צריך עוד להתחזק באמונה, וכמו שמצוה הקב"ה למשה: דבר אל בני ישראל וייסעו ויבואו בני ישראל בתוך הים, עם ישראל התחזקו עוד יותר באמונה ונכנסו לתוך הים עד שהמים הגיעו לצוואריהם ועם כל זה הם ממשיכים ללכת בים! ואז אומר הקב"ה למשה 'נטה ידך על הים' ואז הים נבקע ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים – וזהו הפך ים ליבשה. הם היו כבר מוכנים להכרה בגילוי מלכותו יתברך, אבל הגאולה לא נהייתה כאמור, בגלל הבלבול של השטן! טעות קטנה בהבנת דברי משה רבינו שאמר להם שעולה למשך 'ארבעים יום' והשאלה היא האם היום הראשון מן המנין או לא מן המנין, ובזה הצליח מעשה שטן לבלבל אותם.
ולא רק בשכל הוא הטעה אותם, אלא גם בכח המדמה, שהראה להם השטן את מטתו של משה מובלת ע"י מלאכים, כמין לווייה, ולכן אמרו קום עשה לנו אלוהים אשר ילך לפנינו, ואין עוד מנהיג כמו משה רבינו ע"ה אז את מי הם מביאים? את העגל. והבלבול והשיבוש הזה עדיין קיימים ולא יסתיימו עד הגאולה, והוא מה שאמרו רבותינו שאין לך פורענות שאין בה מקצת מעוון העגל כי עדיין לא נתקן לגמרי, וזהו שנאמר: 'וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם.'

עיקר עבודתנו לקראת חג המצות בחיזוק האמונה בהשי"ת

ובעקבות הגלות באה הגאולה כמו במצרים. ואכן, זוהי העבודה שלנו אם כן, לקראת חג המצות הבא עלינו לטובה, לבער את הרפיון באמונה בקרבנו, לחזק את האמונה עד כדי שתתמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

המלחמות הבאות עלינו – נועדו ליישר העקמימות שבלב ולחזק האמונה בהשי"ת

רבותינו אומרים, מפני מה נבראו רעמים? כדי ליישר עקמימות שבלב! כי הרעמים מחרידים את הלב ומחזקים את האמונה בקב"ה, שכוחו וגבורתו מלא עולם. והנה, שנתיים של מלחמה בעזה מאז הטבח הנורא בשנת תשפ"ד, לא תקום פעמיים צרה, ועדיין זה לא הספיק ליישר את העקמימות שבליבנו, וכעת אנחנו שוב בתוך מלחמה עם איראן כאשר כל הארץ רועשת וגועשת ורואים את ההשגחה העליונה עלינו עמ"י בכל אתר ואתר. אוייבינו, שונאי ה,' עושים כל מה שביכולתם להוציא את מחשבת המן האגגי מן הכח אל הפועל, והמן הרשע כבר בפסח נתלה על העץ כידוע, אלא שהישועה במעגל השנה היתה לאחר מכן בשלשה עשר לחודש אדר, אחד עשר חדשים לאחר שתלו אותו, וכנראה שכך הולך להיות.

אין ישראל נגאלין אלא בתשובה

ישתבח שמו לעד, הוא הושיענו הוא מושיענו והוא יושיענו, בעבר בהווה ובעתיד ובמה הדבר תלוי? בתשובה! כמו שנאמר )ישעה ל יח( 'לכן יחכה ה' לחוננכם, אשרי כל חוכי לו.' החיכוי והציפיה לגאולה ולישועה האמונה של אין עוד מלבדו, מי הזיז את הנשיא טראמפ להביא את כל חייליו ולהילחם עם איראן, מה יצא לו מזה? אלא הבורא יתברך הביא אותו כדי לחסוך מאיתנו כח אדם, שבני הישיבות לא צריכים להתגייס! יש מי שילחם לנו, וכמו שנאמר: ועמדו זרים ועבדו צאנכם ובני נכר איכריכם וכורמיכם.' יותר מארבעים ושמונה אלף חיילים של צבא אמריקה נמצאים שם, התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ה' ברוך הוא חפץ למען צדקו – ושלח לנו מי שילחם בשטח והוא מוביל ומזיז את כולם כפי רצונו יתברך.
והנה, רבותינו אמרו )סנהדרין צח(. שהגאולה העתידה תיתכן בשני אופנים, אם זכו – המשיח יבוא במהירות כמו ענני שמים, ואם לא זכו – יבוא כמו עני ורוכב על חמור, דהיינו, באיטיות. אז אמנם נכון שאנחנו בבבחינה של 'עני ורוכב על חמור' אבל זהו הגילוי הגדול, שהטבע מוכיח שמלכותו בכל משלה, מעין יציאת מצרים שהטבע השתעבד לבורא ברוך הוא. חיזוק האמונה בכל פעלנו בכל דברינו, זה יחיש את גאולתנו ואת פדות נפשנו, והוא ברחמיו ישמרנו ויצילנו לנו ולכל עמו ישראל בכל מקום שהם, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, בקרוב בקרוב בקרוב, אמן ואמן.

בית המוסר – מהו נר ה' מצוות אדם? ואיך צריך לנהוג בזמן מלחמה?

מי קרוי נר? נשמת האדם או מצוה

כתב המהרח"ו זיע"א בהקדמה לספרו דרך חיים שלאחר פטירת האדם לבית עולמים, ישנו דרך ארוכה שהנשמה צריכה לעבור, ובחלק מהדרך ישנו חושך עצום שהנשמה נמצאת בו במשך זמן של מהלך שלשת ימים, וזהו החושך ביקש דוד המלך ע"ה מהקב"ה שיצילהו מחושך וצלמות, והקב"ה הבטיחו שיהיה עימו שם, ולכך אמר 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי.'
וכתב עוד שהדרך של האדם להאיר את אותו החושך זהו ע"י תורה ומצוות, וביאור דבריו הוא ע"פ הקו' שמצינו מחד גיסא שנשמת אדם קרויה נר, כמו שכתוב 'כי נר ה' נשמת אדם,' ומאידך גיסא כתוב 'כי נר מצוה ותורה אור' שמשמעותו שהמצוה נקראת נר, וגם כתוב שהתורה היא אור, אז מה אם כן הוא הנר ומה הוא האור?

ג' חלקים בנר

והביאור הוא כמו שבכל נר ישנו ג' חלקים יש את הכלי של הנר, ויש את הפתילה ויש את האש שהוא האור, א"כ הנר שהאדם מכין בחייו בנוי מג' חלקים, האחד הוא נשמת האדם שהיא הכלי שבו נמצאת הפתילה, והפתילה היא המצוות והאור הוא התורה הקדושה, וא"כ מבואר שמצוות בלי תורה לא יהיה אור בנר, ומאידך תורה בלי מצוות גם לא יהיה לאור פתילה להיתפס בו, אלא צריך האדם בחייו להשקיע בכל הג' חלקים.
אבל לכאו' אדם שלא זוכה לשבת וללמוד תורה והוא עושה מצוות, הדרך שלו היא לקבוע עיתים לתורה שע"י כן הוא מאיר, ואם רוצה שיהיה לו אור של ריבוי תורה, הרי עליו להחזיק תורה וע"י שמחזיק לומדי תורה זוכה הוא לאור התורה של אותם האברכים והלומדי תורה שהוא מחזיק.

הרהורי תשובה בזמן מלחמה

במלחמה הזאת יש הרבה הרהורי תשובה אין ספק הרבה חוזרים בתשובה, גם אנחנו צריכים לחזור בתשובה להתחזק יותר מהרגיל, זה שה' יתברך מוציא אותנו זה כי אנחנו כביכול משתפים פעולה הקב"ה, מתקרבים אליו, לפעמים קשה אבל בימים האלה יש יותר סייעתא דשמיא.

ופירשנו בס"ד את דברי בעל ההגדה שבכל דור ודור חייב אדם להראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ויש להק' וכי זה הצגה, כל המטרה היא ללבוש את הסל על הכתפיים ולהציג עצמנו כאילו יצאנו ממצרים, לא זה לא הכוונה, הכוונה היא ע"פ רבינו האר"י שאנחנו עצמינו יוצאים בליל הסדר מכל הסיטרא אחרא, ואיך עושים את זה ע"י שמתכוננים לצאת מכל ההרגלים הרעים, מכל הדיבורים הרעים, מכל השמיעות האסורות, מכל הראיות האסורות, וכן כיו"ב, ע"י שמתרחקים מהכל זוכים לגאולה, זה בהחלט יכול להיות מי יודע,? המלחמה הארוכה הזאת היה שנתיים ככה וככה, ועכשיו הכל בבת אחת.
מה יעשה אדם באמצע הלילה קם ויש לו אזעקה, והוא צריך ללכת למרחב מוגן, וצריך לדעת שצריך האדם לשמור את עצמו וללכת להתמגן, ואם אין לו איפה אז שישב וילמד או שיתפלל לה' ויצילו מכל צרה וצוקה, וזו האזעקה באה לעורר את האדם, ביום ובלילה כדי שיתעורר ויתקרב לה' ויחזור בתשובה שלימה.
וצריך לדעת שצריך כל הזמן להתחזק באמונה, הרבה אנשים באים אלי באחרונה ואומרים שהם בחרדות, הם בלחץ, צריך לדעת שאין מה לדאוג, אין מה להילחץ, צריך להאמין באמונה שלימה, הקב"ה עושה עימנו ניסים ונפלאות, וכן הלאה יעשה עימנו ניסים ונפלאות.

וכן אדם צריך לדעת שלא נכון לומר שפלוני צריך לחזור בתשובה או אלמוני, אלא אדם צריך לפשפש במעשיו שלו לעולם יראה אדם עצמו וכל העולם חציו חיב וחציו זכאי,עשה מצוה אחת הכריע עצמו וכל העולם כולו לכף זכות, עשה עבירה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, א"כ לא משנה איזה עבירה מכיון שהכל חצי חצי, האדם הזיז מוקצה בשבת הרי הוא הכריע את כל העולם לכף חובה וכן עשה מצוה אחת גדול כקטן הכריע את כל העולם לכף זכות.
יוצא א"כ שלכל אחד יש זכות גדולה, וגם אחריות מאוד גדולה, על כן ישתדל כל אדם תמיד, וביחוד בימים אלו להרבות במצוות במעשים טובים, וכן להיזהר ולהישמר מכל עוון חלילה, ובכך נזכה בעזרת ה' לגאולה וישועה לכלל ישראל, ובא לציון גואל אמן ואמן!

פנינים על הפרשה – היכן טמון בית המקדש הקטן?

בפרשתנו כתוב 'ויאמר משה זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו,' והק' המפרשים איזה ציווי ה' ציוה אותם לעשות, הרי ציווה רק את אהרון לעבוד את עבודתו? והביא המלבי"ם בשם הסיפרא 'שציוה שהם יעשו את מעשה הכהן הגדול, שמהשיעשה כהן במקדש הגדול, יעשו הם בבית המקדש הקטן שהוא הלב, אשר שם משכן כבוד ה,' כמו שנאמר ושכנתי בתוכם.'
וזהו א"כ ביאור הפסוק ע"פ הדרש 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה' שבפשטות מדבר הכתוב על אש התמיד שבוערת על מהמזבח, בית המקדש יומם וליל, אבל עפ"ז דרשו רבותינו את הפסוק הזה שכל בן אדם הינו בית מקדש קטן, שליבו של האדם הוא המזבח, וע"ז נאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, שאש התורה והמצוות תמיד יהיו חקוקים בליבו של האדם, שתמיד ליבו יהיה לרצונו של הקב"ה, ותמיד יעסוק בתורה ובמצוות מתוך התלהבות של ליבות האש אשר בליבו.
וצריך האדם לידע שע"י שאדם מוסר את ליבו להקב"ה יכול להגיע לדרגות גבוהות עד כדי שיכול להשיג בלימוד תורה במסירות נפש, הרבה יותר ממה שמשיגים בסיגופים ותעניות, כיון שהאש של התורה שהאדם מקריב בה ומעלה בה את ליבו במסירות אדירה, הרי הוא מגיע לדרגות גבוהות כמו שאומר התנא באבות 'תורה מביאה לידי זהירות עד שבסוף מגיע לידי רוח הקדוש ותחיית המתים, ה' יזכנו.