מאמר על הפרשה "מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו"
טבע האדם שאם לא ידע את עונשו יעבור על הציווי
בפרשתינו כתוב 'ויאמר ה' אל משה, דבר אל אהרון אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון, ולא ימות, כי בענן אראה על הכפורת."
רבותינו אומרים דבר נורא מאוד בטבע האדם , יש הבדל גדול גם במצוה חמורה בשמיעה של האדם, בהקשבה בציות להוראה, בין שאומרים לו את הציווי בלי להיד לו את העונש שאז לא כל כך מתייחס לציווי אפילו כדבר חמור, לא כן הדבר כשאומרים לאדם את העונש החמור, הרי מכיון שחושש להכניס את עצמו לבעיה החמורה, שאז כן מתייחס להוראה ונזהר שלא יכשל, ואפילו הוא אדם גדול, והוא צדיק יסוד עולם בכל זאת יש הבדל.
ואמרו משל לאבא שאומר לבנו, בני אל תאכל מאכל פלוני, אבא אוהב את בנו, אבא דואג לבנו ומחפש את טובתו, והבן הזה עדיין עושה הכל כדי לאכול, ואפילו הוא בן מבוגר לא בטוח שיקיים את הציווי, אבל אם האבא יגיד לו בני אל תאכל אם אתה תאכל יכול להיות לך כאבי בטן ואולי אפילו למות מזה, אזי אפילו הוא ילד קטן יזהר ולא יאכל, מעשים שבכל יום, האדם הוא טיפוס מרדן לא מקבל הוראות בקלות, הוא אוהב חופש אוהב לעשות מה שהוא רוצה, לא יגידו לו מה לעשות.
אומרים רבותינו אם הכתוב מגלה לנו כאן שהקב"ה מצווה את אהרון ע"י משה רבינו שלא יכנס לבית קודש הקודשים, אלא רק בזמן שיש לו מצווה להיכנס, שזה בעבודת יום הכיפורים, וזולת זה לא יכנס, לא בטוח שהציווי הזה יתקיים, אמר לו ואם יבוא – ימות.
אנחנו לא מבינים לא מדובר כאן סתם באדם, לא מדובר סתם בת"ח, לא מדובר בצדיק, מדובר באהרון הכהן! שהוא שקול כמשה רבינו, וכמובא שפעם הכתוב הקדים את משה לאהרון ופעם הקדים את אהרון למשה ללמדך ששניהם שקולים, ודבר זה תמוה וכי צריך להגיד לאהרון שאם יכנס ימות,? מדוע לא אומר לו רק שלא יכנס.
והתשובה היא שאם זה לא בשביל אהרון הכהן, הרי זה בשביל שיהיה לימוד גדול לנו, לפעמים האמא או האבא כועסים על הילד, אמרנו לא שלא יאכל! וכועסים עליו למה אכלת, כועסים עליו, למה? הרי זה המציאות של כל אדם גם אתה לא מקשיב להוראות…. רק אם יאמרו לך כמה זה יזיק לך אז תקשיב, אם כן מה אתה כועס על הילד שלא מקשיב לך!? זה טבע האדם לא אוהב לקבל הוראות!
לבישת כיפה שומרת על היראת שמים
פעם הייתי אצל חכם עובדיה ע"ה בבית הייתי מדבר איתו בלימוד באיזה נושא, ובא הנכד שלו ילד כבן ארבע חמש, ובא בלי כיפה, אמר לו הרב איפה הכיפה שלך? לך תביא את הכיפה שלך והילד משך לו בכתפיים, והרב חזר שוב לך תביא את הכיפה שלך, ושוב הילד סירב בכתפיו, ושוב אמר לו הרב לך תביא את הכיפה והתחיל לדוחפו בעדינות באומרו לך לך תביא את הכיפה, והילד הלך והביא את הכיפה.
למדתי מחכם עובדיה הנהגה, קודם כל ילד קטן בן ארבע חמש, הקפיד עליו שיכסה את הראש שלו!
הגמרא אומרת שהיתה אשה אחת שהיתה בהריון, ואמר לה איזה חוזה בכוכבים, העובר שיש לך הוא יהיה גנב, והרי היא נבהלה שזה יהיה ילד גנב, הלכה לחכם ואמר לה לא תדאגי תקפידי שיכסה את ראשו כל הזמן ואז לא יהיה גנב, ואחר שנולד הבן הקפידה עליו שיכסה ראשו ונהיה חכם גדול, יום אחד ישב תחת איזה עץ דקל גבוה, ולמעלה היה אשכולות של תמרים, היה זה זמן של סוף הקיץ שהתאנים היו מבושלות, והוא ישב תחת הדקל והרים את עיניו ונפל לו הכובע, וראה את האשכול, ומיד טיפס וטיפס ועלה עד למעלה, כדי לקחת תמרים, וחתך את התמרים עם השיניים שלו, וכל זה כי נפל לו הכיסוי ראש פעם אחת, הגמרא לא סתם מביאה את המעשה הזה, וע"ז הגמרא אומרת שכיסוי הראש שומר על היראת שמים. אין שום עירבון לאף אחד להינצל מיצר הרע אלא אם כן יעזרו לו מן השמים,
בגמ' מסופר על רבי מאיר בעל הנס שהשטן ראה את גדלותו ומעלתו וקנאה בו כמו שעשה לאדם הראשון, ונטפל אליו כדי להכשיל אותו בעריות, ולא עזב אותו וניסה בכל מיני דרכים, עד כדי שהרב השתכנע כדי לשמוע לו, יצאה בת קול והזהירה את השטן "הזהר ברבי מאיר ובתורתו" ומיד הסתלק השטן, אנחנו מבינים את הפירוש?? גם רבי עקיבא היה לו ניסיון דומה, ויצאה בת קול ואמרה הזהרו ברבי עקיבא ובתורתו, היה אחד מגדולי החכמים בזמן רבותינו בגמ' שהיה אומר לתלמידים אם אתם רואים אותי שאני יושב בחדר ויש אשה בחדר אל תעזבו אותי לבד, אפילו אם היא הבת שלי, תקפידו לא להשאיר אותי לבד.
זהירות התנאים בחיוב 'והייתם נקיים'
רבותינו אמרו על הפסוק והייתם נקיים מה' ומישראל צריך האדם להזהר שלא יהיה במצב שיחשדו אותו במשהו, שלא יהיה עליו שום חשד.
רב שהיה תלמידו של רבינו הקדוש, היה גדול הדור, הוא חי ארבע מאות שנה! היה תנא ופליג, יכול היה לחלוק על רבותינו התנאים, אפילו רבי יוחנן שהיה בן דורו של רב ובמח' רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן, בכל אופן רב קיבל תואר של תנא ורבי יוחנן לא, והוא אמר אם אני הולך לחנות לקנות ואין לי כסף אני לא קונה, ואע"פ שיכל לכתוב בפנקס אצל החנוני וישלם לו בהקפה בכל אופן לא קנה כי זה חילול ה,' ולכאו' מה קרה? אמר רב אנשים עלולים לחשוב שאני מנצל את בעל החנות ולא ישלם לו, וזה תמוה וכי כך יחשדו על רב, אבל יש אנשים עם בעיות בשכלם שיחשבו כך, ובזה יהיה חילול ה.'
מסופר בגמ' שרבי יהושע הלך לפדות נערה שהגויים חטפו אותה, נערה יהודייה צדקת, והוא הלך ופדה אותה, וזה לא היה בעירו ואחר שפדה בדרכו היה צריך ללון במלון, והיה עמו תלמידים, וכשהגיע זמן השינה השכיב אותה במיטה שלו, כי פחד שמא יש תלמיד שעלול להיכשל בה, לכן השכיב אותה אצלו, מדובר שם בתלמידי חכמים, בתנאים,! בבוקר חיפש איפה לטבול וטבל ונטהר אחר כך שאל את תלמידיו בטח ראיתם אותי שהלכתי להטהר מה חשבתם למה? אמרו לו חשבנו שאתמול בזמן שפדית אותה הגוי שדיברת איתו אולי עף עליך טיפת רוק מפיו, והרוק שלו מטמא אותך, אמר להם העבודה כך היה בשביל זה טבלתי, זה לדון לכף זכות.
התנאים הצדיקים שבכל דור ודור היו מעשיהם מחושבים להפליא, מחושבים על כל פרט ופרט, וזהו הסיבה ששאל את תלמידיו למה הם חושבים שהלך להיטהר, כדי להתרחק מהחשד, כדי להיות נקי בהייתם נקיים, רצה לוודאות שתלמידיו לא חושדים בו שחטא ולכך הלך לטבול בבוקר, ובאמת תלמידיו לא חשדו בו כלל, זהו אם כן גדלותו שלו שלא הרהר בה אפילו שהיתה אצלו, וזה גדלותם של תלמידיו שדנו אותו בפשטות לכף זכות, ולא היה בהם אחד שחשד ברבו חלילה.
היראת שמים של בעל האור לציון זצוק"ל
השבוע ביום ראשון התקיים בישיבת אור לציון יום זיכרון לגאון רבי אליהו אבא שאול זצ"ל, והוציאו ספר חדש של חכם בן ציון, ואמרתי להם שם, תראו איזה זהירות יתירה היתה בכל פעולה ופעולה של חכם בן ציון, כל מעשה ומעשה היה בשיקול דעת, ואחד הדברים שסיפרתי, שפעם היתה איזה שאלה חמורה שהרבה רבנים התעסקו בזה, ונזדמן לי שהיתי עם הרבנים שנתעסקו בשאלה זו, והיינו אצל כמה רבנים ובסוף הגענו לחכם בן ציון, זו היתה שאלה של פיקוח נפש, והיה בזה מחלוקת בין הרבנים ורצינו את ההכרעה שלו, ואמר לנו, אני דעתי היתה שכן, והביא לנו כמה ראיות מהגמ,' אבל היום שמעתי שהרב אלישיב דעתו שלא, אני לא יודע מה הנימוק שלו, לכן עכשיו אני לא אומר לא כן ולא לא, אפילו שהיה בטוח בדעתו, לא רצה להביע ולפסוק לא כן ולא לא.
ובאותו יום הרופאים שהיו מסופקים חזרו בהם ואמרו אפשר לעשות, והודיעו כן לרב אלישיב והרב אלישיב חזר בו ועשו והצליח הטיפול, אז חכם בן ציון שהיה אומר כן, זה אחרי שבירר הכל והיה בטוח במאה אחוז, אבל כיון ששמע שחכם אחר אומר לו אפילו שלא מבין אותו, לא פסק, זוהי זהירות פעם בערב יום כיפור ניגשתי אליו זה היה בשנה הראשונה שהתחתנתי, והבאתי איתי תרנגול ותרנגולת בעלות השחר וביקשתי ממנו בעלות השחר שהוא ישחט, והסכים עשה לי כפרה ושחט, אחרי שבדק שהוא שחוט הניח אותו, וישר אמר לי 'תשמור עליו שלא יתעלם מן העין,' שמעתי איך הוא אמר את זה באיזה יראת שמים אמר את זה, עד היום אני מפחד,! איזה גוזמא של יראת שמים, הלכה זה הלכה! זהו יראת שמים.
זהירות אחד החכמים מבשר שנתעלם מן העין
היה אחד מגדולי הרבנים בחאלב שבסוריה, הוא היה רב גדול והיה אחראי כמו רב ראשי, והיתה בית שחיטה שהיו שוחטים ביום ראשון, והיה מידי פעם בא בהפתעה כדי לבדוק את השוחטים אם שוחטים כמו שצריך, לא היה מודיע שהוא בא כדי שתמיד יהיה מורא הרב עליהם, מוצאי שבת אחד החליט ללכת כדי להפתיע אותם בבוקר, אז הוא לא הלך לישון, ולא הספיק לאכול סעודה רביעית, הזמין עגלון גוי ונסע לאותה עיירה, באמצע הדרך ירד מהעגלה כדי לעשות צרכיו, וחזר שוב לעגלה אחר נטילה כדי לאכול סעודה רביעית, והוא הביא עימו לסעודה רביעית קציצות של בשר ולחם ושתייה, וכשישב לאכול אכל רק את הלחם ואת הקציצות לא אכל, והעגלון הסתכל עליו ושאל אותו, אני ראיתי שהבאת קציצות בשביל מה הבאת לא בשביל אכול, אמר לו כן הבאתי בשביל לאכול, ושאלו למה לא אכלת אותם,? אמר לו יש אצלינו הלכה בשר שנתעלם מן העין אסור לאכול, אני כשהלכתי ליטול ידים שחכתי שאתה פה, וכשחזרתי נזכרתי שזה בשר שנתעלם מן העין, אולי גם לך יש קציצות והחלפת אותם, כעס העגלון ואמר אין כמו האלוקים שלכם, אני באמת הרחתי את הקציצות שלך והחלפתי איתך…. חכמים אומרים הלכה אל תשאל שאלות! הכל יכול לקרות אפילו שהגוי יחליף קציצות! הקציצות שלך והחלפתי איתך…. חכמים אומרים הלכה אל תשאל שאלות! הכל יכול לקרות אפילו שהגוי יחליף קציצות!
כך היה חכם בן ציון, היה זהיר וירא ביראת שמים טהורה, וכיסוי הראש זה מביא יראת שמים, וההנהגה שראיתי אצל חכם עובדיה ע"ה, שאפילו שהיה באמצא הלימוד איתי בכל אופן עזבה אותי והלך רק בשביל הכיסוי ראש של הילד הקטן בן החמש.
חובת ההתרחקות מיצר הרע
נחזור לענייננו כשאומרים לאדם לעשות מעשה ולא אומרים לו מה התוצאות, יתכן שלא ישמע ואפילו הוא אדם גדול, זה התורה לימדה אותנו בפסוק זה 'ולא ימות' כי אם יבוא ימות, תגיד לו את זה כך הוא לא יבוא פחד, "מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו, אדם להבל דמה וימיו כצל עובר," היצר הרע משחק באדם, מסובב אותו, צריך להיזהר ממנו, כל בוקר מתפללים כל ערב מתפללים, תרחיקנו מיצר הרע, ותדביקני ביצר הטוב, אומרים את זה ככה עדיין חצי בשינה לא שמים לב מה אומרים, אבל ככה כתוב.
ויש לתמוה בתפילה זו שאומרים ותרחיקני מיצר הרע ותדביקני ביצר הטוב, וכוף את יצרי להשתעבד לך, ולכאו' היה מספיק, אבל אנחנו ממשיכים ואומרים יה"ר שתצילני היום ובכל יום מעזי פנים וכו' ומיצר הרע, שוב פעם מבקשים ולכאו' למה צריך פעמיים, כמה שניות עבר בין ברכה זו לברכה הקודמת וכבר צריך שוב לבקש? וכן בלילה אומרים בברכת המפיל יה"ר מלפניך ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה, וכו' וישלוט בי יצר הטוב ואל ישלוט בי יצר הרע, ותצילני מיצר הרע, הולכים לישון עוד מעט נקום בבוקר ונבקש שוב, אתה ישן מה הבעיה? זה בא ללמדנו כמה צריך האדם להזהר כמה צריך האדם להתרחק מכל עבירה ועבירה, לעשות לעצמו סייגים בכדי שחלילה לא יפול בשום עוון, על זה אמר רבי אלעזר באבות, 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך,' אמרו לו חכם מספיק עד יום זקנותך, זקן כבר אין לו כח לעבירות, אמר להם לא, אל תאמין בעצמך רק אחרי שימות, ואז יאמין בעצמו, הביאור שיאמין בעצמו שלא יעבור עבירה רק אחרי זיבולא בתרייתא שלמא, עד הרגב האחרון של העפר עדיין אולי יקום ויעשה עבירה, להזהר להתרחק מניסיון, תתרחק מלדבר עם בני אדם סתם ולהיכשל בלשון הרע, אנשים יושבים ומפטפטים על דא ועל הא, ונכשלים!! צריך זהירות זהירות.
שמירת העניים והלב
אחד הדברים הכי חשובים שצריך האדם להיזהר בזה, הם העיניים של הבן אדם, אדם מסתכל פה ומסתכל פה, כמה צריך לשמור על העיניים זה איבר כל כך חשוב כל כך יקר, אומר הקב"ה "תנה בני ליבך לי ועיניך דרכי תיצורנה," תן לי את שתי האברים האלה, הלב שלא יחשוב בדברים אסורים, והעניים שלא יסתכלו בדברים אסורים.
הרא"ש באורחות חיים כותב וראש כל הדברים שמור עיניך מדבר שלא שלך, לא להסתכל על מה שלא שלך, כמה עבירות אתה יכול לעבור אם אתה מסתכל על דברים שלא שלך, לא תחמוד לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, רבינו האר"י ע"ה בזמן הלויה של הרמ"ק זצוק"ל, שאל את כל האנשים שבלויה האם אתם רואים משהו על המיטה של רבי משה, היה שם בחור אחד ואמר אני רואה, שאל אותו מה אתה רואה, אמר לו אני רואה עמוד של אש מן השמים על המיטה שלו, כשנגמר הלויה רבינו האר"י קרא לאותו בחור ואמר לו מחר תבוא אלי, מה הוא רצה ? היתה לו בת לרבינו האר"י והוא רצה לחתן אותה עם הבחור הזה, אם הוא כזה שראה עמוד של אש שאף אחד מן החכמים שהיו שם לא ראו, אז יש לו נשמה גבוהה והוא צדיק.
אין סגירה למחשבות
מסכן האדם המוח שלו אין לו כיס, למחשבות אין כיס, וביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס, לעיניים יש עפעפיים, לפה יש שפתיים כדי שיסגור את פיו, האוזניים יש חלק רך כדי שהאדם יסגור את האוזן כשצריך, וכמו שכתוב בגמ' בכתובות שאם רואה האדם שרוצים להשמיע לו דבר שאסור לשמוע יקח את החלק הרך עם האצבע ובכך לא ישמע, בשביל זה נבראו האצבעות, לא בשביל החיילים שירו באקדח, אלא בשביל לסגור את אוזניו מתי שצריך.
אבל למוח שלנו, למחשבות שלנו אין סגירה, אין איך לעצור אותם, כשאדם בא לידי ניסיו אין לו איך לעצור את המחשבות, לכן צריך האדם להרגיל את עצמו ולתרגל את מחשבותיו שיהיו תמיד מחשבות טהורות, ורק בכך יוכל להינצל ולא תבוא תקלה על ידיו במחשבתו.
אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו שהקב"ה נתן לנו את התורה הקדושה, שהיא מלמדת לאדם דעת, מדריכה אותנו בדרך נלך, ויש לנו את חכמי ישראל שמדריכים אותנו ומשתמשים לנו דוגמא חייה, כמו שהזכרנו על חכם בן ציון, מי שראה את החכמים האלו ראה מה זה חכמים שעושים רק רצונו יתברך.
יזכנו ה' יתברך שירחיקנו מיצר הרע, וידביקנו ביצר הטוב, ויכוף את יצרנו להשתעבד אליו יתברך, והטעם שכתב ביצר הטוב תדביקני, הוא משום שאי אפשר להתרחק מהיצר הרע בלי להידבק ביצר הטוב, לכך לא כתב תקרבנו ליצר הטוב, ובא ללציון גואל אמן ואמן.
בית המוסר אור המצווה עוטף את האדם ומכין לו את המקום בגן עדן
המצווה עוטפת ומסובבת את האדם
התנא באבות אומר 'הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה,' אדם מישראל זוכה שהקב"ה עוטף אותו במצוות, משעה שפותח את עיניו בבוקר, ועד שעוצם את עיניו בערב, האדם הישראלי עטוף במצוות כל הזמן.
צריך לדעת אומר רבינו האר"י שבשעה שעולה בדעתו של אדם לעשות מצווה, מיד יורד אור מהשמים ועוטף אותו, כשמתחיל לעשות את המצווה האור מתחזק, וכשעושה את המצוה האור מתחזק מאוד מאוד, וכשגומר לעשות את המצווה עולה האור לשמים ומכין בשבילו מקום לעולם הבא בגן העדן בזכות המצווה הזאת שעשה.
מה הפירוש ׳סיבבן במצוות׳
זה הדגמה נפלאה מאוד שאומר לנו רבינו האר"י ובזה מתיישבים כמה מאמרי חז"ל, יש גמרא 'חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות, שנאמר "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" סיבבן במצוות מה הפירוש,?
ובפשטות אפשר להבין שיש הרבה מצוות, כשיש לאדם משפחה גדולה הוא מסובב בהרבה אנשים, אבל לפי רבינו האר"י מובן היטב מה זה סיבבן במצוות, כל מצווה שאדם עושה, הרי הוא מסובב באותה מצווה.
הרמב"ם כותב בהלכות מזוזה, שהמצוה שהאדם עושה היא מסובבת סביב האדם, וכן מכאן נבין מה שאמרו חז"ל ששלוחי מצווה אינן ניזוקים, ואם שלוחי מצווה אינו ניזוק, ק"ו שעושה מצווה אינו ניזוק, האדם שהוא שליח מצווה גם בזה יש מצווה, ולכך אותו האור מסובב אותו ושומר עליו, וכך בכל מצווה ומצווה.
מעשה הממחיש עד כמה זכות המצוה מגנה
לפני מאתיים חמישים שנה היה בירושלים איזה מושל אכזרי, והיה גוזר גזירות קשות על היהודים, ויהי היום הוא קרא לאחד מגדולי הרבנים, ואמר לו אם אתם לא
מביאים לי תוך שלשה חודשים סך כמו תשעים מיליון דולר היום, הרי הוא יגרש את כולם מירושלים, באותו זמן היהודים בירושלים היו בעניות גדולה, מאיפה להם כזה סכום גדול
ישבו הרבנים והחליטו לשלוח את אחד החכמים לקושטא שבטורקי, ששם היה קהילה גדולה וחשובה, ויבקש לאותם היהודים שיעזרו ויתנו מכספם למען העם היושב בציון, הרב שם פעמיו ונסע לקושטא, וכשהגיע לשם הלך לביתו של הגאון רבי אברהם נוזליש אחד מגדולי הדור בעל ספר משנה למלך, היו מכנים אותו 'תנא,' היה חכם גדול, וסיפר לו את הסיפור, הרב שלח אותו לאיזה עסקן גדול ושהוא יגש איתו למלך שהיה אז, שהוא גם שלט בארץ ישראל, ההוא הלך ודיבר יחד איתו עם המלך וביטל את הגזירה, והרב אסף מהקהילה סכום גדול בשביל תושבי ירושלים, כשהוא חזר האונייה שהביאה אותו לקחה אותו למצרים, וממצרים החליט לבוא דרך היבשה חזרה לירושלים, ובעודו רכוב על החמור התנפלו עליו בדרכו שודדים, תשעה ערבים, שדדו ממנו
כל מה שהיה לו, היכו אותו במכות נמרצות והלכו להם, ולקחו לו אף את החמור, ונעשה נס שכל מי שניסה להורגו ניזוק, ולכך הלכו להם, הרב קיבל את הכל בהודיה להקב"ה שהשאירו אותו בחיים.
ולאחר כמה שעות באו אליו והחזירו לו את הכל בחזרה, וביקשו ממנו שיתפלל עליהם משום שהם קיבלו שיתוק בידיים, לפתע הגיע אדם גבה תואר יפה תואר ויפה מראה, אמר לרב אחוז במעיל שלי וברגע אחת הגיע למקומו בירושלים, מי עשה את כל זה ישתבח שמו לעד, הקב"ה אמר ששלוחי מצווה אינן ניזוקין, ולכך נעשה לו ניסים ונפלאות, זה פלא פלאות מה הכח של מצווה אחת.
הוה מחשב הפסד מצווה
בא אדם לעשות מצווה יש בה טירחא, יש בה הוצאות, אומר התנא הווה מחשב הפסד מצווה מה שאתה מוציא עבור המצווה, כנגד השכר הגדול שיש מהמצווה, לא זו בלבד שהיא באותו יום שומרת עליך, אלא באותו יום אתה מקבל גן עדן, מהמצווה הזאת אתה מקבל גן עדן בו ביום, וכן זהו הביאור במה שהתנא אומר שכר מצוה מצוה, המצווה בעצמה היא היא השכר של המצווה.
איך השכר רק בעולם הבא הרי כתוב בפסוק ביומו תיתן שכרו?
ומקשים כתוב בתורה ביומו תיתן שכרו, ולכאו' הרי את השכר האדם מקבל אחרי מאה עשרים וא"כ איפה ביומו תיתן שכרו, לפי רבינו האר"י הרי זה מובן שהרי באותו יום הוא מקבל את השכר, באותו יום מכינה לו המצווה, משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו חשבון בשוויץ, ועשה איזה עבודה אצל מישהו, ואותו מישהו נמצא בשוויץ, והפקיד לו לחשבון בשוויץ, ודאי שזה נקרא שקיים ביומו תיתן שכרו, וא"כ גם כאן השכר מגיע באותו יום.
וכן הוא להיפך שכר עבירה כנגד הפסידה, באותו היום שהוא חוטא הרי הס"א עוטפת אותו ומכינה לו מקום בגהינם, הרי לך שהאדם צריך להיות כל הזמן בחשבון, מה הוא עושה, כי הרי הוא מכין לעצמו את המקום לעתיד, האם הוא מכין לו מקום בגן עדן, האם הוא מכין לו מקום מלא אור וקדושה, או חלילה להיפך, מה הוא רוצה שיסובב אותו בעולם, האם
רוצה שיסובב אותו אור המצוות, ויגן עליו, או שרוצה חלילה שהחושך הוא זה שיעטוף אותו, וחלילה יזיק אותו ב"מ. ה' יזכנו שנזכה להיות מסובבין במצוות, ולהנות מאור יקרות של המצווה בזה ובבא אמן ואמן.
פנינים על הפרשה
פרשת קדושים היא אמנם פרשה קצרה, אבל היא מונה בתוכה למעלה מחמישים מצוות שבתרי"ג מצוות, ואחת מהן היא מצוות 'ואהבת לרעך כמוך,' הציווי של ואהבת לרעך הוא 'כמוך' דרכו של כל אדם שאף במקום שבא בבקורת ותביעה על עצמו, לא חדל בשל כך מאהבת עצמו, ובודאי לא מעורר על עצמו שנאה, אף כשבא בחשבון נפש עם עצמו, הערתו היא מתוך הארה ואהבה עצמית ורצון להשגת השלימות.
באותה מידה תורה צוותה את האדם שאף בשעה שיש בליבך הערה או ביקורת על הזולת, אין הדבר צריך להשפיע על האהבתך אליו ועל הקשר שיש לך עימו, האהבה לזולת צריכה להישאר באותה מדריגה, כאותה אהבה שהאדם רוחש לעצמו כשמעיר ונותן ביקורת לעצמו.
והניסיון מוכיח, שלהעביר ביקורת לאדם, אינו בהכרח לשנוא אותו, ואינו בהכרח גורם לריחוק, אלא להיפך, הרי שבזה אפשר לקרב, רק השאלה היא מה המניע של האדם שמוכיח, ומה הצורה שבה הוא מעביר את הביקורת.
ובזה מובן מדוע התורה סמכה למצווה זו וכתבה "אני ה"' והטעם הוא כדי לרמוז לזה, שכמו שאני אוהב אותכם, בלי שום תנאי, וכמו שאני אוהב אותכם אף בשעה שאני מוכיח אותכם, הרי כך אני רוצה שתקיימו את המצוה זו, מצוות ואהבת לרעך כמוך ה' יזכנו.
