פרשת יתרו – מפי הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט״א

מאמר על הפרשה מהו דביקות בתורה באמת

קריעת ים סוף הטילה פחד נורא על כל הגויים

בשבוע שעבר קראנו על קריעת ים סוף שהרעישה את כל העולם כולו וכמו שנאמר: 'שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען תיפול עליהם אימתה ופחד.' השירה מפרטת את הפחד הנורא של כל המדינות החזקות, כולל אדום, שאחד האלופים שלה הוא אלוף עמלק, וכמו שנאמר: 'נבהלו אלופי אדום' וכן 'אילי מואב' – החזקים של מואב ')אלי' – מלשון אלי הארץ( נמוגו כל יושבי כנען.
נעבור לספר יהושע, שגם שם הכתוב מתאר את הפחד הנורא שאחז בגויים כששמעו על קריעת ים סוף, וכמו שאומרת רחב למרגלים: 'ונשמע וימס לבבנו' זה מקביל למה שאמור בתורה 'נמוגו כל יושבי כנען' 'נמוגו' – היינו, נמסו. כי נמוג זה דבר נמס. [וכמו שכתוב בס' שופטים )ה ה( הרים נזלו מפני ה' – ופירש רש"י, כמו מים נוזלים, דהיינו נמוגו.]

הים ראה וינוס – ראה ארונו של יוסף

הפסוק בתהלים )קיד ג( מתאר את קריעת ים סוף ואומר: 'הים ראה וינוס.' מה ראה הים שגרם לו לנוס ולהיבקע? לכאורה, יש לומר על פי הכתוב בפרשה 'ויט משה את מטהו על הים' – שהים ראה את המטה ונס מפניו ונבקע. ומה יש במטה של משה? ייראה לי, שמאחר שחקוק עליו שם ה' המפורש, והיינו שם בן ע"ב היוצא מן הפסוקים 'ויסע' 'ויבוא' 'ויט.' הפסוק הראשון – ישר, השני – למפרע והשלישי ישר 1, את זה הים ראה ונס מפניו.
את המטה הזה, לקח משה רבינו מהגינה של יתרו, שם היה משוקע. יתרו לא ידע מה זה, ומשה רבינו בא ולקח אותו. ולכן כתוב ויט משה את 'מטהו' על הים, דהיינו, את המטה שלו, ולא כתוב סתם 'ויט את המטה.' השם הראשון בע"ב שמות הוא 'והו' כך נראה לי על פי פשטן של דברים. אבל במדרש כתוב מה ראה הים? ארונו של יוסף ראה. כתיב הכא 'הים ראה וינוס' וכתיב התם: 'וינוס ויצא החוצה.' הפלא ופלא. משה רבינו הוא הוא שלקח את ארונו של יוסף, ורבותינו אומרים שבמשך כל הארבעים שנה היה משה רבינו במחיצתו של ארונו של יוסף, שנאמר: 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו' – 'עמו' במחיצתו.

מסתמא, משה רבינו עשה את זה באופן המותר, שיהיה במחיצתו אבל לא יהיה נטמא על ידו.
והנה, באותו פסוק בתהלים של 'הים ראה וינוס' כתוב: 'הירדן יסוב לאחור' וצריך להבין מה הפירוש בזה, שאמנם נכון שבשניהם היה אותו נס, שכאן הים נקרע וכאן הירדן נבקע אבל מה הקשר ביניהם.

משה רבינו מתעסק בארונו של יוסף

רבותינו דורשים את הפסוק 'חכם לב יקח מצוות' – על משה רבינו, שבעוד שכל ישראל עסקו בביזת מצרים קודם שיצאו משם, משה רבינו נתעסק בחסד לקיים את השבועה שהשביע יוסף את השבטים שישביעו את בניהם אחריהם. משה רבינו עזב את ביזת מצרים ועסק במצוה הזו של חיפוש ארונו של יוסף. שתי הפעולות הללו, של ביזת מצרים וחיפוש ארונו של יוסף היו כתנאי ליציאה ממצרים: הביזה – שנאמר: 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' וכמו שנאמר: 'דבר נא באזני העם,' ודרשו אין 'נא' אלא לשון בקשה, וכך אמר לו הקב"ה למשה: בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, שלא יאמר אותו צדיק, אברהם אבינו, ועבדום ועינו אותם קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' – לא קיים בהם. ולכאורה, צריך ביאור, הרי בהמשך יש את ביזת הים, שהיתה יותר גדולה מביזת מצרים, אז למה שיאמר אותו צדיק שלא יצאו ברכוש גדול?

מה שאירע לאבות – אירע לבנים

אלא כידוע, שכל מה שנעשה לאברהם אבינו כשירד למצרים – נעשה גם לעם ישראל, אברהם ירד למצרים וגם יעקב אבינו ובניו ירדו למצרים מפני הרעב. אברהם אבינו נתכבד בכבוד גדול כשיצא ממצרים ויצא משם ברכוש גדול, וממילא גם בני ישראל צריכים לצאת ברכוש גדול בעת היציאה ממצרים ממש, שכך היא המדה, כמו שאומר הרמב"ן, שכל מה שאירע לאברהם אירע לישראל, ולכן, לא היה די בביזת הים, אלא היה צריך שבעת היציאה ממצרים יהיה לבני ישראל רכוש גדול, דומיא דאברהם אבינו, שכך נאמר בו: "ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו וכו' ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב." הרי לנו, שמיד לאחר מה שאירע עם שרה ופרעה קיבל נגעים גדולים ע"י המלאך, יצא אברהם אבינו ברכוש גדול, עם כל מה שנתן לו פרעה וכמו שנאמר: 'ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים.' ולכן, גם כאן צריך להיות מידה כנגד מידה, שמיד לאחר שקיבלו המצרים את עונשם ולקו בעשר המכות ייצאו בני ישראל ברכוש גדול, ומשום כך, ציוה הקב"ה למשה שיבקש מבני ישראל שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות – כנגד מה שאברהם אבינו יצא משם כבד מאוד בממון. ואם לא רצו לבקש מהמצרים ולשאול מהם, היו המצרים משאילים לישראל בעל כרחם, שנאמר 'וישאילום' – שהשאילו להם מבלי שיבקשו! הרי לנו, שבלי ביזת מצרים – אי אפשר לצאת משם. זהו התנאי הראשון.
והתנאי השני, השבועה שהשביע יוסף את אחיו 'והעליתם את עצמותי מזה איתכם,' בלי זה אי אפשר לצאת ממצרים. המצרים ידעו מהשבועה הזו והרשעים הללו לקחו את ארונו של יוסף, איכא מאן דאמר שבלבלו אותו בין ארונות החנוטים המצרים, שלא יוודע מקום קבורתו, ואיכא מאן דאמר, ששיקעו אותו בנילוס, ע"י שנתנו אותו בתוך ארון של ברזל כבד מאוד, ושיקעו אותו שם. הנילוס הוא נהר ארוך מאוד, כמדומה לי, שהוא ארוך יותר מאלף ק"מ, כי הוא מתחיל בחבש שהיא יותר גדולה ממצרים וממשיך וחוצה את כל מצרים.
ובאמת, ששתי הדעות אמת, אלו ואלו דברי אלוקים חיים, בתחילה שמו אותו המצרים בין ארונות החנוטים ואח"כ כששכחו ממנו, שמו אותו בנילוס. באופן שאף אחד לא ידע היכן נמצא ארונו של יוסף.

גודל מסירות נפשו של משה רבינו על ארונו של יוסף

ומשה רבינו היה טורח ומחפש אותו הרבה זמן, עד שכתב שם המפורש על חרס וזרק אותו בנילוס ונעשה נס והארון צף על פני המים. וכמו שמצינו באלישע הנביא, שאחד מבני הנביאים שאל גרזן כדי לקצוץ עצים ליד הירדן ופתאום נפל הברזל של הגרזן לתוך הירדן, וצעק לאלישע: אהה אדוני והוא שאול. הרי את הגרזן הזה השאלתי ואני צריך להחזיר אותו לבעליו! לקח אלישע הנביא את הקת של הגרזן שעשויה עץ, שהיא נשארה אצל התלמיד, וכתב עליו שם קדוש והשליך אותו למים, ואז נעשה נס והעץ נכנס לתוך הברזל ששקע בירדן, ומיד צף על פני המים. ואם אצל אלישע מצינו נס כזה, שהיה תלמיד תלמידו של משה רבינו, שהרי אלישע היה תלמיד של אליהו הנביא, ואליהו היה מיוצאי מצרים למאן דאמר שפינחס הוא אליהו, אז על אחת כמה וכמה, שמשה רבינו בעצמו יפעל נס שכזה, להציף את ארונו של יוסף. הארון הזה היה כבד מאוד, ארבעים קנתרין משקלו, זהו משקל כבד מאוד, צריך את המנוף הכי גדול בעולם כדי להרים אותו. אבל משה רבינו, העלה אותו על ידי השם הקדוש, ונשא את ארונו של יוסף עמו במחיצתו במשך ארבעים שנה.

זהו שדרשו רבותינו 'חכם לב יקח מצוות' – זהו משה רבינו, שהרי יש שני תנאים ליציאה ממצרים, הביזה מצד אחד וארונו של יוסף מצד שני, ושניהם מצוה, ועם כל זה, בעוד שכולם עסקו במצוות הביזה, הלך משה רבינו וטרח על ארונו של יוסף, כי ידע, שבלי זה לא יוכלו לצאת ממצרים.
ולפי זה, יש לפרש מה שאמרו רבותינו ז"ל 'הים ראה וינוס – ראה ארונו של יוסף,' דהיינו, שהים ראה כזו מסירות נפש שעשה משה רבינו, הוא עוזב את כל ביזת מצרים, והולך וטורח על ארונו של יוסף. זה לא פשוט בכלל לוותר על ביזת מצרים ובפרט שהיא בעצמה מצוה! ומה גם שהאיש משה גדול מאוד במצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, ואפשר שאם היה הולך לשאול מהם כלי כסף וכלי זהב היו נותנים לו אוצרות בלי סוף, מחמת הכבוד שרכשו לו, ועם כל זה, הוא עוזב את הכל ועוסק בארונו של יוסף. ואם כן, הים ראה כזו מסירות נפש בעבור ארונו של יוסף – וינוס!

בזכות שמירת בריתו של יוסף הצדיק – נקרע הים

אבל יש כאן עומק יותר גדול מזה, רבותינו דורשים: כתיב הכא: הים ראה 'וינוס' וכתיב אצל יוסף: 'וינוס' ויצא החוצה.
יוסף הצדיק שומר הברית! הוא צדיק יסוד עולם. מי ששומר את הברית, כל העולם כנוע לפניו, כל העולם משועבד לו! משה רבינו הביא את ארונו של יוסף עמו, ומאחר שארון זה הוא של יוסף הצדיק, ממילא בזכותו נקרע הים כי הוא שומר ברית קודש. שמירת הברית יכולה להיות רק ע"י שמירת התורה! והיינו, מפני ששמירת הברית תלויה בדעת של האדם, כי הזרע של האדם בא ממוח הדעת, ומי שהוא עוסק בתורה באופן מוצלח, שאינו מסיח דעתו מן התורה הוא יכול לשמור בריתו, כי התורה אוחזת הלבבות למי שעוסק בה לשמה ושקוע בלימודה! ומשום כך, אין מקום למחשבת עריות בלבו של מי שעוסק בתורה, שנקראת איילת אהבים ויעלת חן. יוסף הצדיק שלח לאביו עגלות, והתורה מעידה ואומרת: 'וירא את העגלות אשר שלח יוסף ותחי רוח יעקב אביהם.' מה פירוש 'ותחי רוח יעקב אביהם?' הלא כבר שמע שסרח בת אשר היתה שרה לו 'עוד יוסף חי' וגם השבטים הגידו לו כי יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, ועם כל זה, עדיין 'ויפג ליבו כי לא האמין להם' אבל כשרואה יעקב את העגלות ששלח לו אז 'ותחי רוח יעקב אביהם' ובכלל קשה, שהרי את העגלות הללו שלח יוסף על פי פרעה, וכמו שנאמר: "ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה," ומהו פשר הענין כאן?
אלא, שיוסף שלח לאביו סימן באיזו פרשה פירש ממנו, והיינו, בפרשת 'עגלה ערופה' וזהו סוד שאף אחד לא ידע ממנו, רק יעקב ויוסף שלמדו יחד. רק שניהם ידעו באיזו סוגיא הם עסקו כאשר נפרדו זה מזה, וכבר אמרו רבותינו ז"ל, שהנפטר מחבירו אל יפטר אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו.

יעקב אבינו פורש מיוסף בפרשת עגלה ערופה

כאשר שלח יעקב את יוסף לראות את שלום אחיו, וכמאמר הכתוב 'וישלחהו מעמק חברון' הוא ליוה אותו לדרכו, וכמו להבדיל, שהיה אצל פרעה שנאמר בו 'ויהי בשלח פרעה את העם' – שליוה אותם לדרכם. ויוסף אומר לאביו: אבא, כבר ליוית אותי מספיק, אמר לו יעקב אביו: וכי זה דבר קל בעיניך שאני מלווה אותך? הלא בפרשת עגלה ערופה כתוב שיצאו זקניך ושופטיך ויצאו זקני העיר ושמים את ידיהם על ראש העגלה ואומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. אומרים רבותינו: וכי תעלה על דעתך שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא מאי 'ועינינו לא ראו' – שלא ידענו מהאיש הזה, שאלמלי ידענו – היינו מלוים אותו, כך אומרים זקני בי"ד, הם חייבים ללוות את האיש הזה לדרכו, ובזה לימדו את כל העם את האחריות שרובצת עליהם, שכשאדם נמצא בשדה מת ולא נודע מי היכהו, כנראה שלא חינכו אותם שצריך ללוות את האורחים הנקראים אליהם. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק 'ואשימם בראשיכם' שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי הדיינים שהיה להם לכוין אותם לדרך הישרה. )רש"י דברים א יג.(
ומשום כך, מתוודים כאן זקני בית דין ואומרים 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' – אין לנו אשמה בענין, כי אנחנו לימדנו את ההלכה הזו! החובה הזו מפורסמת בקרב העם על ידינו. וממשיכים ואומרים 'ועינינו לא ראו' – האיש הזה יצא באישון לילה ואפילה כשכולם עודם ישנים ואף אחד לא ראה אותו ומשום כך לא ליוו אותו והוא נהרג בשדה. את כל זה אומר יעקב אבינו ליוסף בנו, ומלמד אותו בזה כמה גדולה היא חובת הליווי לאורחים.
וכן מצינו באברהם אבינו שנאמר בו "ויטע אברהם אשל בבאר שבע" ודרשו רבותינו ז"ל אש"ל – ראשי תיבות: אכילה, שתיה, לוייה – דהיינו ליווי. הרי לנו, שצריך ללוות את האורח וגם לתת לו צידה לדרך! לא פוטרים אותו בלי מזון ובלי ליווי. וכך אומרים זקני בית דין: לא פטרנוהו בלא מזון ובלא ליווי. בכל הסוגיא הזו עסקו יעקב ויוסף ברגע פרידתם זה מזה, בסוגיית עגלה ערופה.

כיצד ליווי האורחים פועל לסייע לשמירתם בדרך

ובדרך אגב, בעוסקנו במעלת הליווי לאורחים, יש להבין מה עניינו של הליווי? איך הוא פועל לסייע לשמירה על האורח שיוצא לדרך?

הנה, זכיתי ואמרתי פירוש בזה, ואח"כ מצאתי בסייעתא דשמיא, שכך פירש המהר"ל מפראג. התבוננתי בענין הזה, מדוע הליווי כל כך נחוץ ואיך הוא פועל לסייע לשמור על האורח שהולך לדרכו? ועלה בדעתי לומר, שכשאדם נפרד מן הכלל, הוא עוזב את בני העיר ויוצא לדרכו, אזי הוא נהיה יחידי ועתה הוא נכנס לכלל סכנה! וכמאמר רבותינו במשנה באבות: המהלך בדרך יחידי הרי זה מתחייב בנפשו, כי הוא בסכנה! אבל כשאנחנו מלוים אותו לפחות ארבע אמות, הרי שבזה אנחנו מתחברים אליו שלא ייחשב כמי שפורש מן הכלל, אנחנו ממשיכים לו את יסוד החיבור לכלל גם בלכתו מעימנו לדרכו. ואם אפשר ללוותו יותר מזה – עוד יותר טוב!
ייזכרו לטוב, ההורים שלי, תנוח נפשם בגן עדן, שכשהייתי רוצה ללכת לישיבה מהמושב שלנו, היו מלוים אותי מהבית ועד לכביש הראשי, הליכה של קילומטר ברגל! וממתינים איתי, עד שיעבור איזה רכב ויקח אותי לישיבה, כי לא היו אוטובוסים באותה תקופה. ולאחר מכן, היו חוזרים בחזרה לביתם.

יוסף הצדיק שומר בריתו בזכות דביקותו בתורה

נחזור לענייננו, יוסף הצדיק אם כן, לא שכח את הסוגיא האחרונה שעסק בה עם אביו! בכל שהותו בארץ מצרים – הוא לא שכח את לימודו.
מסופר על אחד הגדולים שהיה בדרך וראה איזה גוי אדמדם שמנמן וכולו מחייך. תמה אותו גדול ואמר: אני לא מבין ממה השמין הגוי הזה? ממה הוא אדמדם? ממה הוא כל כך שמח ומחייך? וכי הוא יישב איזה רמב"ם? האם יישב איזה תוספות או איזה מהרש"א?
כשאדם זוכה ואומר דבר תורה אמיתי – פניו נוהרים מרוב שמחה, הוא כולו מאיר וזורח משמחת הלימוד, שנאמר: פקודי ה' ישרים משמחי לב.
וכך היה יוסף הצדיק שקוע בלימודו בהיותו בארץ מצרים, ועל כן, גם כשהיה בבור – היה יפה תואר ויפה מראה! וכשראה את שר המשקים ושר האופים נתונים בבית הסוהר עם פנים זועפות, שאל אותם: מדוע פניכם רעים היום? הדביקות של יוסף בתורה זה מה שהחיה את רוחו של יעקב אבינו! וזהו 'וירא את העגלות' הוא נוכח לראות שיוסף הצדיק מחובר לתורה! לא הסיח דעתו מן התורה בכל השנים הללו! וממילא הוא נשאר בצדקו. כל דאגתו של יעקב אבינו הייתה על מצבו הרוחני של יוסף בנו! ולכן, גם אחרי ששמע שיוסף מושל בכל ארץ מצרים, הוא שמע שהכל נעשה על פיו, הוא מעביר את העם מגבול מצרים עד קצהו, ובלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו בלי רשותו! הוא עדיין לא נרגע, אדרבה 'ויפג לבו' זה רק מדאיג יותר, שהרי מי נמצא בצמרת השלטון של מצרים? פרעה הרשע, ראש הסטרא אחרא, ואם יוסף הצדיק נמצא עמו בשלטון, מי יודע מה מצבו הרוחני?
אבל כשראה את העגלות ששלח לו יוסף, ורמז לו בזה על פרשת עגלה ערופה, הבין יעקב אבינו שהוא מחובר לתורה, הוא הבין שיוסף הצדיק נשאר בצדקו למרות שנמצא במקום הטמא ביותר, בארץ מצרים, שהיא ערוות הארץ, וכמו שנאמר על המצרים שזרמת סוסים זרמתם, מרוב שהיו שקועים בעריות! צא למד מאברהם אבינו ושרה, שרק ברגע שגילו את שרה אמנו – ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותוקח האשה בית פרעה. ברגע שראו אשה יפת תואר – איבדו את שפיות דעתם והשתגעו לגמרי!
ויוסף הצדיק מאחר שהיה מחובר לתורה, כולו דבוק בתורה, על כן, אין מחשבת עריות יכולה להתגבר עליו ובודאי שהוא שומר ברית קודש, ועל כן 'ותחי רוח יעקב אביהם.'

יוסף הצדיק – משלים את יעקב אבינו

יעקב אבינו שמר את ברית קדשו! הוא מעיד על ראובן ואומר: 'ראובן בכורי אתה, כוחי וראשית אוני' אומרים רבותינו ז"ל, שראובן היה מטיפה ראשונה שיצאה מיעקב אבינו. ובן כמה היה יעקב אבינו באותו זמן? בן שמונים וארבע, כי היה איש תם יושב אוהלים, ובגיל כזה הוא התחתן עם לאה בראשונה והוליד ממנה את ראובן. זה הפלא ופלא, כמה שמר ברית קודש. ויוסף הצדיק היה המשלים של יעקב אבינו, יעקב הוא בחינת התפארת, עמודא דאמצעיתא, ויסוף הוא בחינת היסוד, הוא המשלים את יעקב אבינו, ולכן, ממשיך את דרכו בשמירת ברית קודש.
ידוע, שהאבל אסור בתלמוד תורה, יעקב אבינו התאבל על בנו ימים רבים, דהיינו, במשך עשרים ושתים שנה, בכל אותה תקופה לא היה שמח בלימודו, כי גם אם למד הלכות אבלות, אבל על זה לא נאמר 'משמחי לב,' וגם רוח הקודש נסתלקה ממנו, וממילא, רוחו של יעקב היתה כביכול מתה, כמי שהתעלף ואין בו חיות, אבל כעת כאשר שמע שיוסף חי, והיינו, שהוא חי ברוחניות, ע"י התורה הקדושה, כאשר ראה את העגלות ששלח לו, מיד 'ותחי רוח יעקב אביהם.' התורה הקדושה היא שגרמה ליוסף הצדיק להיות יפה תואר ויפה מראה. כי השמחה שהיא מעניקה ללומדיה, נותנת להם חן ויופי ומאור פנים.

יוסף הצדיק היה מסלסל בשערו

אמרו רבותינו על יוסף שהיה מסלסל בשערו. מה הפירוש בזה? אלא הכוונה, שהיה שומר גם על החיצוניות שלו שלא תשפיע על הפנימיות שלו! לכן, היה מגדל פיאות מסלסל אותן, היו לו פאות מסולסלות כמו של התימנים, הוא לא השאיר את הפיאות מפוזרות בצורה לא מסודרת, אלא סלסל בהן, שיהיה הדור במראהו, שלא תיפול רוחו עליו, וכך שמר על הפנימיות שלו, שמר על השמחה שלו בלימוד התורה! ובכן, את כל זה הים ראה בקריעת ים סוף! זה פירוש 'ראה ארונו של יוסף' הוא ראה את מסירות נפשו העצומה של יוסף הצדיק בדביקות בתורה ובשמירת הברית, וממילא 'וינוס' – הוא נבקע מחמת כן.
הפסוק אומר: ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. זוהי התורה הקדושה שהתגלתה כאן בארונו של יוסף, וזה סוד הפסוק: 'וישב הים לפנת בוקר לאיתנו' ואמרו רבותינו: אל תקרי 'לאיתנו' אלא 'לתנאו.' ומדוע? כי עתידים בני ישראל לקבל את התורה, ומכיון שכך, הים ראה וינוס! ומי עשה זאת? מי פעל את זה? יוסף הצדיק שלא הסיח דעתו מן התורה ושמר על ברית קדשו.

מעשה מופת בזכות דביקות בתורה ושמירת ברית קודש

לפני הרבה הרבה שנים, בירושלים היתה קהילה נפלאה אבל סבלה עניות גדולה, מידי פעם היו צריכים לשלוח שליחים לחוץ לארץ להביא כספים לטובת העניים. שנה אחת החליטו לשלוח שליח תלמיד חכם לקושטא )טורקיה.( עשו גורל ונפל הגורל על אחד החכמים ויצא לדרכו. כשהגיע לנמל באיסטנבול, הוא רואה מהאוניה את כל האנשים מטפסים ועולים לגגות. מה קרה? 'מה לך אפוא כי עלית כולך לגגות…' שאל אותם לפשר הענין, ואמרו לו, שאריה אחד, ברח מגן החיות והוא מסייר ברחובות העיר, וכולם בפחד וחלחלה ממנו, ולכן עלו לגג. אמר להם, שהוא רוצה לרדת מהאוניה לנמל. אמרו לו שזה סכנת נפשות. הלך אותו תלמיד חכם לחפש את האריה, וכשראה אותו, קרא לו ותפש אותו מהאזניים והוליך אותו עמו, כולם רואים אותו בגגות ומוחאים לו כפיים. מי זה? אולי אליהו הנביא… המלך של טורקיה באותו זמן, ראה מהמרפסת שלו את המחזה הזה ונדהם. הוא שלח שליח שיראה לחכם היכן גן החיות, כדי שיכניס את האריה לכלוב שלו, וכך החזיר את האריה למקומו, ונעל עליו את הדלת. כולם יצאו לקראת החכם בתופים ובמחולות וקיבלו את פניו, והמלך הזמין אותו אליו ועשה לכבודו מסיבה גדולה. שאל אותו המלך, לשם מה הגיע לכאן, ואותו חכם סיפר לו על מצבם הקשה של עניי ארץ ישראל, וכידוע שטורקיה היתה מושלת באותם ימים על ארץ ישראל. שאל אותו המלך, כמה אתה משער שתצליח לאסוף בשביל העניים? אמר לו החכם איזה סכום שנראה לו, והמלך הוסיף עוד כהנה וכהנה, ושלח אותו למקומו בכבוד של מלכים.
וכל כך למה? כי אותו חכם היה דבק בתורה, הוא היה שומר ברית קודש. ומי ששומר ברית קודש ודבק בתורה מתקיים בו הפסוק: "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית השדה ועל כל עוף השמים." וממילא, גם האריה פחד ממנו. ודניאל בגוב האריות יוכיח! שהרי הושלך לבין האריות ולא נגעו בו לרעה, אלא היו כמו תלמידיו. הוא יצא מגוב האריות חי וקיים כמו שמפורש בספר דניאל, וכך ראה נבוכדנצאר הרשע, מהי מעלתו של יהודי ששומר את התורה והמצוות!
היה צריך שבזמנינו, גם כן יהיה איזה מופת כזה, וכך יפתח לבבם של כל רודפי עולם התורה, ויכירו וידעו במעלת התורה, ובזה ישכילו להבין שכל כוחנו בארצנו הקדושה – זה בזכות התורה. וזה פסוק מפורש: 'ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו' נקט 'תורותיו' בלשון רבים, כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה. התורה שבעל פה צריכה עמל ויגיעה, צריך בשביל זה ישיבות וכוללים של בני תורה שיהיו שקועים ועמלים בה בהתמדה! אין דרך אחרת.

נהר גינאי נקרע בשביל רבי פינחס בן יאיר

הגמרא בחולין )ז(. מספרת על רבי פינחס בן יאיר, שהיה הולך לפדות שבויים, ונתלווה עמו יהודי אחד, שנשא איתו שק חיטים לטחון אותם בשביל מצת מצוה, ונתלווה אליהם גם גוי אחד. והנה, הגיעו לנהר גינאי שהיה עולה על גדותיו. אמר רבי פינחס גינאי גינאי חלוק מימך ואעבור בך. אמר לו הנהר למה? אמר לו רבי פינחס: אני הולך לעשות מצוה, לפדות שבויים. אמר לו הנהר: גם אני הולך לעשות מצוה, הקב"ה ציוה עלי לזרום כל הזמן בלי הפסקה. אמר לו רבי פינחס בן יאיר: אם לא תחלוק לי – אני אגזור עליך שלא יעברו בך מים לעולם. מיד חלק לו הנהר את מימיו, ועבר, וחזרו המים. שוב פעם אמר לו רבי פינחס שיחלוק את מימיו בשביל היהודי הזה, שלוקח איתו חיטים לטחינת מצות מצוה שגם זה מצוה, וחלק לו. ושוב פעם ביקש ממנו פעם שלישית שיחלוק מימיו בשביל הגוי שהתלווה איתם, שלא יאמרו: וכי כך עושים לבני לוויה? וכי עוזבים ומפקירים אותם בשטח?
אמר רב יוסף, בוא וראה כמה גדול כוחו של רבי פינחס בן יאיר יותר ממשה רבינו ושישים ריבוא של יוצאי מצרים, שהרי בקריעת ים סוף נקרע הים רק פעם אחת בשביל כולם ואילו כאן נבקע שלש פעמים בשביל כל אחד ואחד! [אמנם, הגמרא במסקנא שם דוחה ואומרת שיתכן שגם נהר גינאי נבקע רק פעם אחת, אלא שרבי פינחס בן יאיר היה מאריך ומדבר איתו גם על נושא החיטים ועל הגוי – כדי שישהה הנהר ולא יחזיר את מימיו עד שיעברו שלושתם]
מקשים בתוספות שם, איך יתכן )לפי ההוה אמינא של הגמרא( שרבי פינחס בן יאיר אכן הצליח לקרוע את הנהר שלש פעמים? ומתרצים, שמשה רבינו ובני ישראל עברו בים סוף לפני מתן תורה ולכן כשאין תורה – צריך את משה רבינו וכל ישראל ועם כל זה נקרע רק פעם אחת, אבל אחרי מתן תורה – כשבאים עם התורה, אז אפשר לקרוע את הנהר אפילו שלוש פעמים בשביל אדם יחידי. הרי לך, כמה גדול כח התורה – שהטבע משועבד ללומדי תורה!

מעשה מופת עם מרן החזון איש
מעשה ביהודי אחד שבא בערב שבת סמוך לפני כניסת שבת לבית החזו"א ואמר לו: רב'ה נהיה לי פיצוץ בצנרת בבית! הכל מלא מים. אמר לו הרב: מה אתה רוצה ממני? לך לאינסטלטור. אמר לו: רב'ה בשעה כזו איזה אינסטלטור יבוא? כולם כבר מתכוננים לשבת. אז מה אתה רוצה? שאל החזו"א. אמר לו: אני רוצה שיסגרו המים. אמר לו הרב: שיסגרו המים. אותו יהודי היה תמים ומאמין בכח החכמים, חזר לביתו ואכן המים הפסיקו לזרום בצינורות וכך הפיצוץ נסגר. במוצאי שבת, שוב פעם הגיע לבית החזון איש: רב'ה אין לנו מים בבית. אומר לו הרב: תלך לאינסטלטור! אבל עכשיו מוצאי שבת, איזה אינסטלטור יבוא? שואל אותו החזו"א אז מה אתה רוצה שיפתחו המים! אמר הרב: שיפתחו המים. חזר לביתו והמים חזרו לזרום בצינורות.

הרי לנו, שהתורה משועבדת לחכמים, והיא משעבדת את הטבע תחתיה. ולכן, גם עכשיו כשגזירת הגיוס מרחפת עלינו, אני אומר וחוזר ואומר, הדרך לעצור אותה, זה לא הפגנות, שורש הענין תלוי בעסק התורה! היא שתעצור את הכל.

קיבל עליו עול תורה – וקיבל 'פטור' מהצבא

אספר לכם מעשה מגודל כוחו של המקבל עליו עול תורה: כאן בבית המדרש, ישנו אבא של בחור אחד, שהיה משתתף בשיעורים שמסרתי כאן מידי ערב וערב. והנה, פעם אחת הבחור הזה מגיע אלי ואומר לי: מחר, כבר לא אוכל להגיע לשיעור של הרב אני 'מתחייל!' שאלתי אותו מה זה מתחייל? אחר כך, נזכרתי שיש תרגום אונקלוס במלחמת מדיין ששם כתוב המושג הזה 'ואתחיילו על מדיין' )במדבר לא ז( והיינו, שלבשו מדים של חיילים ולקחו עמהם כלי מלחמה. אז מה אתה רוצה? שהרב יברך אותי, שאני אשמור את התורה והמצוות שם בצבא. אמרתי לו: חיים, אתה רוצה מחר להיות כאן בשיעור? אמר לי: בטח שאני רוצה. אמרתי לו: מחר אתה תהיה פה! אתה לא מתחייל! אבל בתנאי, שתקבל על עצמך, שאתה תגיע כל יום לשיעור! ובזכות הקבלה הזו עליך – מחר אתה תביא לי פטור ביד! רבותיי, אתם עדים בדבר, למחרת, הוא הגיע עם פטור ביד! בזכות שקיבל על עצמו שעה של לימוד תורה מידי ערב.
יום אחד יומיים אחר כך, הגיע חבר שלו, ואמר: כבוד הרב, גם אני מחר מתחייל. אמרתי לו: גם אתה כמוהו, אם תקבל עליך לבוא לשיעור מידי ערב, גם אתה תבוא לכאן מחר עם פטור. רבותיי! אתם תהיו עדים בדבר. למחרת, הגיע אותו בחור עם פטור ביד! איך זה יתכן? התשובה היא – זה כוח התורה הקדושה, ומשנה מפורשת היא: 'כל המקבל עליו עול תורה, מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ'
היו עוד כאלה שבאו אלי וקיבלו פטור ביד, לא אחד ולא שניים… הרי לך כמה גדול כוחו של המקבל עליו עול תורה!

ניסים ונפלאות בזכות קבלת עול תורה

אספר לכם עוד מעשה נפלא, שהיה כאן בבית המדרש הזה. המעשה הזה היה לפני עשרים וחמש שנה, היה בחור אחד גבוה, אמתיים וחצי אורכו… והיה מגיע כל ערב לשיעור במשך כחמשה שבועות.
יום אחד הוא בא אחרי השיעור, ואמר לי: כבוד הרב, תודה רבה על השיעורים הנפלאים, אבל מחר כבר לא אוכל להגיע. שאלתי אותו, למה לא? אמר לי, שהוא עשה מעשה לא טוב, הוא לקח רכב של הצבא בלי רשות, וטייל בו כל היום… בסוף היום, תפסה אותו משטרה צבאית, והעמידו אותו למשפט שיהיה מחר. העורך דין שלו אמר שלו, שהוא צפוי לעונש של שבעים ושנים יום מכבוש! )בבית הסוהר.( שאלתי אותו: האם אפשר לעשות משהו בענין, כדי לפטור אותך מהעונש הזה? אמר לי: לא. אמרתי לו: בנימין )כך שמו,( אתה רוצה מחר להיות כאן בשיעור? אמר לי: בטח שאני רוצה. אמרתי לו, תקבל על עצמך, להתמיד בשיעורים, לבוא כל יום לשיעור ומחר בעז"ה אתה תהיה פה! למחרת – הוא הגיע לשיעור! שאלתי אותו: בנימין, מה היה בבית המשפט? אמר לי: השופט צעק עליו צעקות נוראיות ולבסוף אמר לו: תיזהר, הפעם אני סולח לך, אבל פעם הבאה, אתה תיענש בחומרה. קיבל על עצמו ללמוד – ונפטר מהעונש.
יום אחד הוא הגיע אלי ואמר לי: זהו זה, אני כבר לא יכול לבוא. שאלתי אותו למה? אמר לי, המחנה הצבאי שלנו, היה עד עכשיו כאן באיזור, וכך יכולתי להגיע מידי ערב לשיעור, אבל ממחר מעבירים אותנו למחנה בבאר יעקב וכבר לא אוכל להגיע. אמרתי לו: בנימין, אתה רוצה להמשיך לבוא לשיעור? אמר לי: בודאי. אמרתי לו,

תגיד למפקד שלך, שאתה לומד אצלי בשיעור מידי ערב ושאתה רוצה להמשיך לבוא לשיעורים והוא יתן לך לבוא! למחרת, הוא בא לשיעור בששון ושמחה. אמר לי, לא רק שנתן לי אישור ללכת לשיעור, אלא גם נתן לי כרטיס חופשי חודשי באגד. ניסים ונפלאות! קיבל על עצמו שעה אחת להשתתף בשיעור מבאר יעקב לכאן, ונתנו לו גם כרטיס נסיעה חפשי חודשי. ועדיין הסיפור לא נגמר:
עברו כמה חודשים, והוא בא ואומר לי: כבוד הרב, אני כבר לא יכול לבוא לשיעור. שאלתי אותו: מה קרה? אמר לי, הצבא כבר לא משלם לי כרטיס חופשי חודשי, ואין לי כסף לשלם על הנסיעות. אמרתי לו: בנימין, אתה רוצה להמשיך לבוא לשיעור? אבל הפעם זה לא מספיק שתקבל עליך רק להשתתף בשיעור, אלא מחר אתה הולך לקבל פטור מהצבא לגמרי – ואתה תקבל עליך להיכנס לישיבה ללמוד שם כל היום, ובערב תבוא לשיעור שלי. אתה מוכן לקבל על עצמך? אמר לי: כן. אמרתי לו: לך למפקד ותגיד לו, שאתה כבר עייף מלשרת בצבא ואתה מבקש פטור. והוא יתן לך את הפטור. כך הוא עשה, אבל נעלם מן האופק… לא חזר אלי!
עברו חודשיים, ואז הוא מתקשר אלי יום אחד. שאלתי אותו: איפה אתה בנימין? שקעת בים? לאיפה נעלמת? הוא אומר לי, שאמא שלו פרודה מאבא שלו כבר זמן רב, האבא נמצא בצרפת, ומאחר שראה שאין לאמא פרנסה – החליט לפתוח 'בסטה' בשוק ולפרנס אותה…אמרתי לו: בנימין אבל לא כך סיכמנו! דיברנו על כך, שאתה תבוא אלי לשיעור ותלמד בישיבה! טוב טוב, הוא אומר לי, אבל לא הגיע.
לאחר חודש, הוא שוב פעם מתקשר אלי. ואני שואל אותו: תגיד לי, מה פתאום התקשרת לפני חודשיים ונעלמת, ושוב פעם אתה מתקשר אלי עכשיו לאחר חודש. מה קרה? והוא אומר לי: פשוט מאוד, לפני חודשיים – גנבים פרצו לבסטה שלי וגנבו את כל התכולה, ולאחר מכן, פתחתי חנות עם כל סוגי ההגנות והאזעקות ושוב פעם, גנבים פרצו את החנות וגנבו משם את התכולה. אמרתי לו: תשמע, עד עכשיו גנבו ממך רכוש ולא למדת את הלקח, אתה רוצה שיגנבו גם אותך?? אז תיזהר ותבוא מחר לישיבה! ואכן, הוא הגיע… ונכנס לישיבה של הרב פלהבני, ולמד שם במשך כמה שנים.
בתחילה, ראש הישיבה, לא נתן לו רשות לבוא לשיעור שלי. אמרתי לבנימין: תגיד לראש הישיבה שלך, שכל מה שבאת ללמוד בישיבה שלו – זה בזכות השיעור הזה. ואכן, כששמע את זה, הוא הרשה לו ללכת לשיעור.
לאחר זמן מה, הגיע הזמן שלו להתחתן, והייתי בזמנו בבית ההוראה של יחוה דעת, הוא הגיע לשם עם המשודכת שהציעו לו, כדי שאומר לו אם זה מתאים לו. אמרתי לו, שהיא לא בשבילו. לאחר מכן, הגיע עם משודכת אחרת, אמרתי לו, זוהי המשודכת שלך. הוא התחתן בשעה טובה, ולאחר החתונה היה יושב ולומד חצי יום בישיבה, ובחצי יום עובד לפרנסת ביתו. וכל זה בזכות התורה הקדושה.

בזכות החיזוק וקבלת עול תורה – לא תהיה גזירת גיוס

לפיכך אנחנו צריכים לפרסם היום, שאם רוצים ישועה לבני הישיבות מגזירת הגיוס – צריכים לקבל עליהם עול תורה! נתבונן מהן הגזירות המדוברות: לא להוציא רשיון על רכב ולא לצאת לחוץ לארץ. וכי לחינם גזרו דוקא על דברים אלה? אלא בגלל הדברים האלה נגרם ביטול תורה! וכי לחינם ראשי הישיבות שולחים מהישיבה בחורים שעושים רשיון נהיגה? אלא מפני שזה סיבה לביטול תורה, כאשר יוצאים לטיולים ולבילויים וכך גם ביציאה לחוץ לארץ לטיולים ולבילויים שכל אלו גורמי ביטול התורה.
נתחזק כולנו ונחזק את עולם הישיבות נחזק את עולם בתי המדרשות ולא יהיה שום גיוס! זה דבר ברור, שמי שיקבל עליו עול תורה באמת – לא יגוייס! אם מקבלים באמת עול תורה – לא יהיה שום גיוס, בלי הפגנות ובלי עזרה מפוליטיקאים. מי שיעזור באמת – זוהי התורה הקדושה!
וכאן המקום להדגיש ולומר, שאנחנו מלמדים זכות על הבחורים, מלמדים זכות על בני הכוללים, שהמציאות והחברה היא שגורמת ללכת לעשות רשיונות ולצאת לחו"ל לטיולים ובילויים, וזה ידוע, שאויר ארץ העמים משפיע לרעה, ובעוונות הרבים, הביאו את האויר של ארץ העמים לכאן, וזה משפיע לרעה, אבל באמת, ועמך כולם צדיקים.
יש לי עוד הרבה סיפורים לספר לכם, איזה פלאות נעשים עם מי שמקבל עליו עול תורה. אני יכול לכתוב על זה ספר שלם! כי זהו שורש הענין שהכל הוא בזכות התורה! וכבר אמרו רבותינו ז"ל )מכות י(. על הפסוק 'עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים' מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה. הרי לנו, שהכל בזכות שערי בתי כנסיות ובתי מדרשות שעוסקים בתורה, אם זה אברכי כוללים אם זה בני הישיבות, אם זה תלמודי התורה!
יזכנו השי"ת לישועות גדולות, ונזכה בעז"ה לגאולה קרובה ולישועה קרובה אמן ואמן.

בית המוסר – לימוד התורה ברציפות ולשם שמים, במיוחד בימי השובבי״ם

חשיבות לימוד התורה ברציפות

אנחנו נמצאים בסוף ימי השובבי"ם כבר בפתח השבוע האחרון של הימים הנשגבים הללו, אשר יש בהם כח אדיר לזכך את האדם ולהגיע למדרגות גבוהות בעבודת ה' בקדושה ובטהרה.
וכידוע בספרים הקדושים אשר כתבו שאין סגולה כתורה, אין דבר המתקן את נפש האדם יותר מלימוד תורה, וכמובן צריך לדעת שהלימוד צריך להיות ברציפות, ללא דברים בטלים כלל, שהרי האדם כשהוא לומד קרעים קרעים אין תלמודו מתקיים, ולא זו בלבד אלא שהוא מתחייב בנפשו, פחד פחדים! מאכילים אותו גחלי רתמים!
אלא שיותר מזה כל הלומד יודע, שכאשר אינו לומד ברציפות אינו זוכר את הלימוד, והרי לימודו נעשה מלמעלה מאוד, ובשיטחיות, ובכך אינו משיג הרבה בתורה, ואינו מתרומם כמו שיכול להתרומם מלימודו.
אני זוכר בבחרותי לא היה כדבר הזה שבאמצע הלימוד היינו יוצאים לשתות מים או קפה, וכמובן שלא לדבר על כך שלא היו מתאספים באמצע סדר הלימוד קבוצות או אפילו יחידים, וקובעים עיתם לדיבורי סרק והבל, אלא היה הלימוד ברציפות מבוקר ועד לילה, והיו לומדים בין הסדרים, והכל ברציפות בלי דיבורים בטלים, רק כך יצאו גדולי הדורות, רק כך נעשים לתלמידי חכמים, אין בזה קיצורי דרך!

מהו לימוד התורה לשם שמים?

וביותר יש להתחזק בלימוד התורה שיהיה כמה שיותר לשם שמים, ולשםשמים אינו אומר שהאדם לא יהנה מכך שלומד את התורה אלא אדרבה, יהנה מעצם הלימוד אבל לא בשביל אינטרסים אחרים חלילה, וכמו שכתב באגלי טל בהקדמה שיש חושבים שאסור להנות מהלימוד וזה טעות, זה ודאי שונה שיהנה מהלימוד וישמח מעצם הלימוד שבזה יש מעלה גדולה וכמו שכתוב מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי, זה זכות שנפלה בחלקנו וצריך לשמוח בזה, שחיי עולם נטע בתוכנו, וכמו שאמר דוד שש אנכי על אמרתך כמוצא של רב, וכמו שאמר אחד הגדולים שאם בכל הספר יש משהו אחד אמת הרי שאפי' אם כל הספר לא היה לשם שמים זה מכסה על הכל, אבל הנאה של כבוד מהתורה שהוא היחידי שחידש, או מקבל כבוד מכך הרי זה פסול והוא לא לשם שמים וכך בכל המצוות שיעשה לשם שמים ולא בשביל שיתכבד בזה.
על כן עלינו להתחזק בכל השנה ביחוד בימים אלו, בלימוד התורה ברציפות, ולשם שמים ככל האפשר, ועי"ז נוכל לזכות לחיבור אמיתי לתורה הק' ולהקב"ה, וזה יתקן לנו את הנפש הקדושה שלנו.

פנינים על הפרשה

מה שמע יתרו? ומה סיפר לו משה?

אומר הכתוב "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה וישראל וגו,"' וכבר עמדו המפרשים בתמיהה שהרי כבר שמע זאת יתרו, כמו שכתוב בפסוק להדיא, וא"כ מדוע בהמשך מבואר שמשה רבנו ע"ה סיפר ליתרו את כל אשר עשה ה' למצרים, מה העניין לחזור ולספר לו אחר שכבר שמע?
וביארו המפרשים שבאמת יתרו שמע את כל אשר ה' עשה למשה ולישראל, אבל אינו שמע את אשר עשה ה' לפרעה, וכמבואר בפסוק שאת זה הוסיף לו משה, ושורש הדברים הם, שיתרו אכן ראה שיש מנהיג ובורא לעולם, אבל חשב שיש הנהגת דין ויש הנהגת רחמים, לכן משה בא וסיפר לו את אשר ה' עשה לפרעה, כי אין הנכון לדון את שיעבוד מצרים כמידת דין, אלא אדרבה הכל היה במידת הרחמים, כמו שאמר לו משה בלשון הויה ולא בלשון אלוקים, כי גם מה שהיה נדמה כשיעבוד וכקושי גדול, אינו במידת הדין חלילה כיון שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד.
א"כ זה בא ללמדינו שהאדם ישים אלליבו לחשוב רק במחשבות אלו, ולחזק אצלו את הביטחון שאף בשעת צער, ואף בשעת קושי, ידע האדם כי אין עוד מלבדו, והכל מתהלך במסלול שהוא אך ורק לטובת האדם, ועי" יזכה האדם לחיים שמחים ואושרים, כי הבוטח בה' חסד יסובבנו.