פרשת בשלח – מפי הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט״א

פרשת המן – חיזוק באמונה – מדוע ירד המן כל יום ולא בפעם בחודש

עם ישראל יצאו למדבר בלי שום דבר וגם צידה לא עשו להם, סה"כ היה בצק שיש בו שתי סעודות בבצק הזה לכל משפחה ומשפחה, במילים אחרות מזון של יום אחד יום ט"ו בניסן יום היציאה ממצרים, על מה סמכו לא לקחו שום אוכל, סמכו על הקב"ה שאמר להם לצאת, הם לא היו בטוחים שיצאו כי הקב"ה לא אמר להם, ובלילה "ויקום פרעה לילה" וגירש אותם כמו שכתוב "כי גורשו ממצרים," ולכן לא הספיקו להכין כלום, לא לקחו לא פירות ולא ירקות, ככה יצאו סמכו על הקב"ה זה היה דבר פלא מזון שתי הסעודות שלקחו, ציוה ה' בהם את הברכה, והוא הספיק לששים יום שישים ואחר סעודות, עד ט"ז באייר ביום זה ירד להם מן מהשמים, התבשרו בשורה נפלאה אין להם איפה לקנות אוכל אין כאן שדות שיש תבואה, מדובר בעשרים מיליון יהודים וילדים ונשים, וגם ערב רב עלו איתם, שהם היו יותר מעשרים מליון, בסה"כ היה באזור החמישים מיליון איש, גם אם היה נמצא איזה מצבור של תבואה לא היה מספיק לחלק מהם, גם אם ינסו לשלוח שליחים מתי יגיעו השליחים, אבל ה' יתברך ציוה להם את הברכה עד שהמן ירד, למשך חודש שלם ויום אחד.

זה היה משהו פלא אומר הקב"ה למשה תגיד להם, הנני ממטיר להם לחם מן השמים, מן השמים לא מן הארץ, בריה חדשה, משהו שלא היה, משהו שנברא לעם ישראל, ואת המן הזה אכלו עד בואם אל ארץ נושבת, ארבעים שנה, דבר יום ביומו, כל יום ירד מן, כמה מן ירד, יש מ"ד בגמ' שירד ערימות ערימות, בגובה של כחמישים ושש מטר גובה, ערמות ערימות, היו באים ולוקחים, וממלאים בכלי שהביאו ולוקחים לבית, המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אוכלו, יש אנשים שמתלהבים ולוקחים אוכל בכמויות, אף פעם לא ראו מן, אומר להם משה שתלקטו מה שצריך להיום אסור ללקוט בשביל מחר, מי שילקוט בשביל מחר יהיה לו תולעים, היה דבר מעניין שאותם רשעים שהותירו, שקודם היה תולעים ואח"כ הוא התקלקל, בשונה מתמיד, פלא פלאות.
את המן אכלו ארבעים שנה, למה המן לא ירד פעם בחודש, וכי חששו שיתקלקל, מדוע הקב"ה ציוה ציווה שיאספו בבוקר, והראיה לכך שאינו יכול להתקלקל, הוא מהצנצנת שציוה הקב"ה למשה שיניח למשמרת, ואותו צנצנת קיים עד היום, אותו דבר המן שהיה ביום שישי נשאר ממנו ב' סעודות לשבת, שלא היה בו רימה ותולעה, כי זה רצון ה' הוא מקיים והוא ציווה שיהיה בהם תולעים.
והטעם שלא ירד כל חודש הוא כדי לנסות את עם ישראל אם יהיה להם אמונה בהקב"ה שכל יום יהיה להם מן, והיו אנשים טיפשים שיצאו בשבת ללקוט ולא מצאו, לא היה להם אמונה בדברי משה ריבנו, וכן ביו"ט לא ירד מן, כל זה בכדי לחזק את עם ישראל באמונה שהכל מהקב"ה.

חינוך עם ישראל באמונה

כל זה היה חינוך של עם ישראל באמונה וביטחון, "ארבעים שנה אקוט בדור," ארבעים שנה ה' יתברך ניס את ישראל, "ואומר עם תועי לבב הם," דתן ואבירם רק הם לא האמינו ובכו"א כל עם ישראל היו אשמים, למה כי ה' יתברך אמר לעשות כך צריך לעשות, ולא לשנות מאומה.
אמרו רבותינו כל מי שיש לו מה לאכול היום ודואג מה יאכל מחר, הרי הוא מקטני אמנה, האמונה שלו קטנה מאוד, יש לך היום מה לאכול, אז מה אתה דואג למחר.
לפעמים באו אלי אנשים מה אני יעשה שמעתי שמתפטרים פועלים במפעל שאני עובד, שאלתי אותו כמה כסף יש לך בנק, אמר לי מאה אלף, אה יש לך מאה אלף ואתה בכלל לא בטוח שיפטרו אותך, ואתה כבר דואג,?? גם אם אין לך מה לאכול מחר, אסור לך לדאוג, מאן דיהב חיי יהיב מזוני, אתה חי נושם, מי נותן לך כח לחיות,? וזכרת כי ה' הוא הנותן לך כח לעשות חייל, ה' יתברך עשה שירד מן כל יום, כדי לחזק את האמונה והביטחון בעם ישראל, שהוא הנותן גם אם אין לך עכשיו יהיה לך, כי החיים בידיו של הקב"ה הוא יודע שאם אתה תחייה הוא יביא לך אוכל, נכון שיש בזיעת אפיך תאכל לחם, אבל לא מעבר ליום,! אבל יותר מזה מה יש לך?

מעשה על האור החיים הקדוש שממחיש מהו אמונה

האור החיים הקדוש היה מתפרנס ביגיע כפיו, היה מגדולי ישראל באותו הדור, אפילו גדולי אשכנז בדורו ידעו את ערכו, והוא היה עוסק בתכשיטים, זה היה העבודה שלו, אבל מנהגו היה שאם היה עושה כבר את מה שהיה צריך להיום היה מפסיק את העבודה, אין מה לאכול עובד יש מה לאכול מפסיק לעבוד, ויהי היום המלך של מרוקו שמע עליו, שיש לו עבודה טובה בתכשיטים שלו, הלך וקרא לו ואמר ל ו יש לי בת שעומדת להתחתן, ואני רוצה לתת לה תכשיטים כיד המלך, ושמעתי עליך כי יש לך עבודה טובה, סולת נקיה, לכן בבקשה תכין תכשיטים לביתי, כל אשר תשית עלי אתן לך, אמר לו האור החיים הקדוש מתי החתונה, ואמר לו את התאריך, אמר לו האור החיים אני לא יכול, אמר לו המלך מה זה לא יכול? אני אמרתי לך לעשות אתה לא יכול, אמר לו המנהג שלי שאני עובד רק למה שאני צריך באותו יום, ושאלתי את אדוני המלך מתי החתונה, ולפי הקצב שאני עובד לא אספיק לעשות את הכמות שהמלך רוצה, קצף המלך עליו וציוה לזורקו לגוב האריות, והשליכו אותו, והאריות כשבא אליהם בן אדם גם את העצמות הם אוכלים, והמלך חשב שכשזרק אותו נגמר, שלח לראות מה נהיה איתו, וראה אותו שליח שהאור החיים יושב והאריות יושבים סביבו כמו תלמידים והוא לומד, נבהל המלך ובא לראות, לא האמין, וראה שככה זה מיד תקף אותו פחד נוראי, איש קדוש איך עשיתי דבר כזה, ומיד הוציאו ושלחו בכבוד מלאכים לביתו, בדור המדבר כולם חונכו כדי להיות כמו האור החיים הקדוש, לא לדאוג מה יהיה מחר.

טעם הציווי להניח צנצנת בבהמ"ק – חיזוק באמונה לדורות

ולכך ציוה הקב"ה על אהרון להניח את הצנצנת המן, למען יראו את הלחם אשר האכלתי את בני ישראל, מה פירוש הרי זה באוהל מועד ואף אחד לא רואה את זה, סתם בשביל שמועה,? שמענו ראינו בתורה, אליהו הנביא בזמן שהיו בגלות, היו ישראל בחרפת רעב, והיו בצער נורא, הלך והביא להם את צנצנת המן, אמר להם תראו את הלחם אשר האכיל הקב"ה את עמ"י במצרים, ובכך חיזקם.
כתוב "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פיו יחיה האדם," אנחנו חושבים שכשאוכלים לחם אז שבעים, 'לחם לבב אנוש יסעד,' ולא זה לא כך, לא על הלחם יחיה האדם לחם אינו משביע, כי על מוצא פיו יחיה האדם, הלחם משביע כי ה' אמר לו להשביע, הוא מבריא את האדם כי ה' אמר כך.

מהו לחיות באמונה

המן חיזק את האמונה חיזק אותם ארבעים שנה, אנחנו חיים באשליות חושבים שאנחנו מאמינים גדולים, עם ישראל הוא עם האמונה, נכון, אבל מי יכול להגיד אני מאמין באמונה שלימה, יכול להגיד בבוקר, אבל מי חי את האמונה במשך כל היום, אם היה מאמין אף פעם לא היה מרמה אף אחד אף פעם לא היה משקר וכדו' שכל זה האדם עושה כי האמונה שלו היא מלמעלה לא בלב תמים ושלם, אמונה שלימה זה משהו מיוחד.

אשה אחת צלצלה אלי לפני כעשר שנים מבאר שבע ולא אני מכירה ולא היא אותי, והיא מספרת שהיא בהריון בהתחלה, והפרופסור בסורוקה אמר לה שהיא צריכה לעשות הפלה, שאלתי אותה מדוע, אמרה לי מפני שיש לו טסמונת ויש לו מום בלב ובעיות בכליו, לכן אין לו כלום וצריך הפלה, בשמים נתנו לי בחשיבה שלי לומר לה לא נכון מה שאומר לך, אל תלכי אליו ולשום רופא ותלדי ולד בריא ושלם, וביום הלידה אמרה לי הרב ברוך ה' ילדתי ולד בריא שולם, כשהגעתי לביה"ח אמר לי הרופא עשית טעות של החיים, ממש לא כדאי לך ללדת אותו, אני אומר לך גם עכשיו תעשי הפלה, אמרה לרופא לא נכון הרב אמר שיהיה בריא ושלם, וכך היה, שיערתי לעצמי כשאמרה שתבוא לעשות את הברית אצלי, חשבתי שהיא אשה צדקת, אבל כשבאה ראיתי שאינה באה מהציבור שלנו כלל, ובכו"א היה לה אמונה אמיתית בבורא עולם, וסיפרה שם שהרופא היה המום, ואמר שזה לא יתכן כי האולטרסאונד הראה אחרת לגמרי, וזה למה קרה? רק בגלל האמונה התמימה של אותה האשה בבורא העולם, כי האמונה יש בכוחה לשנות סדרי בראשית.

קריעת ים סוף – בזכות האמונה

רש"י בפרשת השבוע כותב על הפסוק "ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו," שהאמונה שלהם זה מה שעשה את קריעת ים סוף, האמונה היא זו שקרע את ים סוף, אה זוהי אמונה, זה הלימוד הגדול שלנו שצריכים אנחנו כל יום ויום להתחזק באמונה שלימה, ועי"ז נזכה לכל הטוב שבעולם, ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן ואמן.

בית המוסר – חיזוק לימי השובבי״ם

עיקר התיקון נעשה ע"י התשובה
צריך לדעת שעיקר התיקון נעשה ע"י התשובה, וגם בזמן שביהמ"ק היה קיים והיינו מביאים קרבנות, עיקר הכפרה זה ע"י התשובה, כמו שהכתוב אומר "והתוודה אשר חטא עליה" צריך להתוודות ווידוי זה כולל שלשה דברים חרטה וידוי ועזיבה חרטה גדרה כותב הרמב"ם שיגיע להבנה והרגשה הלוואי לא עשיתי, כמו אדם שהשקיע בבורסה והבורסה נפלה, או שהפקיד ממנו אצל איזה סוחר והסוחר הפסיד וממונו הלך הוא וודאי מצטער ואומר הלוואי לא עשיתי, כך צריך להגיע להרגשה של הלואי לא עשיתי.

כדי להגיע לזה צריך פשוט רק לחשוב, קצת,! ע"י מה הגיע לפגם הזה, הפגם הזה מגיע ע"י מחשבה, והמחשבה באה ע"י ראיה או ע"י שמיעה או ע"י דיבור, זה הגורם להגיע עם המחשבה למחשבת איסור, ואדם שמגיע להרגשה שהלוואי לא חטאתי שפירושו הלוואי לא ראיתי את מה שראיתי, הלוואי לא דיברתי את מה שדיברתי, והלואי שמעתי דברים שאסור לשמוע, החרטה א"כ צריכה להיות על כל המרכיבים המביאים את האדם לידי החטא.
וידוי זה ע"י שהאדם מודה ואומר חטאתי עויתי פשתי, האדם מודה שכך עשה, והדבר השלישי זה הקבלה לעתיד לבוא כמו לשון הרמב"ם ע"ה ולעולם איני חוזר לדבר זה, זאת אומרת שהחלטה זו צריכה להיות החלטה גמורה שבשום פנים ואופן לא יחזור לאותו דיבור ראיה או שמיעה, וכמובן לאותה מחשבה, זוהי החרטה החרטה צריכה להיות אמיתית, שכן ה' חוקר לב ובוחן כליות, והרמב"ם מוסיף וצריך לומר עניינות אלו בפיו, זאת אומר הלוואי לא עשיתי ולעולם איני חוזר לדבר זה צריך להגיד את זה בפה.

חכם בן ציון פסק כהרמב"ם שצריך לומר עניינות אלו בפיו

ליל יום כיפור אחד אחר התפילה וקריאת המשניות של מס' יומא, שאלתי את הגאון הגדול חכם בן ציון ע"ה, האם נפסק כהרמב"ם שצריך לומר בפה, אותה שנה לא ענה לי אמר לי צריך לעיין, שנה לאחריה שוב ביום כיפור שאלתי אותו, ואמר לי כן ההלכה צריך לומר את עניינות אלו בפיו, יש סידורים שכתוב בהם שהייתי אומר שלא אחטא עוד אבל מתירא אני שלא אוסיף חטא על פשע, אבל חכם בן ציון הורה לא כן אלא שהלכה כהרמב"ם , וא"כ זה התשובה שאנחנו צריכים לעשות בימים אלו.

איך ידע האדם שעשה תשובה שלימה

חרטה כמו שאמרתי להתחרט, ווידוי וכן קבלה לעתיד, זה עיקר התיקון וזה נעשה ע"י התשובה, ולב יודע מרת נפשו יודע כל אחד שהקב"ה רואה כליות ולב, ולכן יחשוב בליבו ויגיע להרגשה זו, והמבחן אם באמת חזר בתשובה שלימה, זה שאם כשיבוא לידי ניסיון יש לו פיתוי כמו שהיה לו תמיד סימן שלא חזר באמת בתשובה, אבל אם יש לו ויכוחים עם עצמו, או שחלילה לאחר שנכשל הוא מצטער מאוד, ולא רגיל בזה, הרי"ז סימן שחזר בתשובה שלימה, ולכן יש לאדם לחשוב היטב היטב כדי שהתשובה אכן תהיה תשובה שלימה.

תיקון השובבי"ם ע"י עסק התורה

אנחנו מתפללים להקב"ה שלש פעמים ביום תפילת "השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך," אומרים רבותינו ז"ל שהדרך לחזור בתשובה שלימה זה ע"י התורה, שע"י שהאדם עוסק בתורה, ע"י שהאדם עמל בה, כל זמן שרק אפשר לו, וקובע עיתים לתורה, ומיישם ולומד ע"מ לעשות ע"י זה מתקרבים לעבודת ה' וחוזרים בתשובה שלימה, בספרים הק' מבואר, כי התיקון לפגמים אלו, הוא על ידי תעניות וסיגופים, אבל בפרט על ידי עסק התורה. כי עיקר התיקון צריך להיות על ידי עסק התורה, כיון שכך היה צריך להיות התיקון מלכתחילה, ועבודת הפרך לא באה אלא כתחליף למה שלא עמלו בתורה.

הרי נגזר על ישראל – כמו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה – "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" )בראשית טו יג,( והרי, עינוי שייך הן בעבודה פיזית והן בלימוד התורה )וע"ע סנהדרין צט,(: בייסורים של התורה, שהתורה נקנית בייסורים )ברכות ה.(.
והנה אבות העולם, מזמן שנולד יצחק אבינו ע"ה, שהתחיל חשבון ארבע מאות שנה, כיצד תיקנו את השנים הללו בגזירת השיעבוד והעינוי!? – אלא, זה תוקן על ידי עמל התורה, שהרי מימהן של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן, אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה )יומא כח.(: תמיד עסקו בתורה. ובפרט יעקב אבינו ע"ה, הגדיל לעשות בתורה ביותר, "איש תם יושב אהלים" )בראשית כה כז.(
נמצא, שבימי השובבי"ם, יש לנו להחזיק בדרכם של האבות הקדושים, ושל שבט לוי, ועיקר התיקון הוא על ידי עסק ועמל התורה ביגיעה.

פנינים על הפרשה

כתוב בפסוק ויאמר השם אל משה עבור לפני העם וקח איתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת והכית בצור ויצאו ממנו מים .ולכאורה צריך להבין למה הקדוש ברוך הוא הזכיר את המטה שהכה את היאור בציווי להכות את הסלע להוציא ממנו מים . ותירץ הספורנו שבאותו מטה נעשו דברים הפכיים שהרי במצרים המטה הפך את המים לדם כדי שלא יוכלו המצרים לשתות והמטה בפרשתנו יצר מים לשתות לצורך עם ישראל ,נמצא שבמצרים המטה מנע שתיית מים ובפרשתנו פעל להשקות את עם ישראל במים ,וזאת כדי ללמדנו שאין במטה שום כוח עצמי או כוח סגולי שהרי לא יתכן שאותו מטה יעשה דבר והיפוכו אלא ודאי שהמטה הוא כביכול שליח ביד השם יתברך שהוא יתברך עושה לכל המעשים ,ברצונו מונע שתיית מים וברצונו מוציא מים לשתיה .
ועל דרך זה מבארים מה שכתוב בפרשת שמות שהקדוש ברוך הוא אמר למשה בסנה מה זה בידך ויאמר מטה ואמר לו הקדוש ברוך הוא שישליך ארצה ומשה השליך ונהיה לנחש ושוב אחז בזנבו וחזר להיות מטה ,רמז לנו הקדוש ברוך הוא בזה שהנה המטה שימש דבר והיפוכו מצד אחד משענת ומצד שני נחש ללמדנו שאין שום כוח בעולם אלא הקדוש ברוך הוא לבדו וזה יעיד שמי ששלח את משה רבנו הוא אכן הקדוש ברוך הוא אותו אחד אשר ברצונו תלוי הכל .
ובזה מבארים מה שכתוב ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל השם שצריך להבין למה כתוב וישאו בני ישראל את עיניהם ולא ויראו בני ישראל והנה מצרים נוסע אחריהם ,אלא מבארים שהכוונה שבני ישראל ראו את מצרים נוסע אחריהם הם נשאו עיניהם כלפי מעלה כיון שאין כוח ביד מצרים לרדוף אחריהם אם השם לא ציווה ולא נגזר זאת מן השמיים ,לכן נסעו עיניהם לשמים וצעקו אל השם כי הוא שהביא עליהם את צרת רדיפת פרעה ורק הוא יכול לסלק אותם מהם .
כללו של דבר האמונה הפשוטה שהקדוש ברוך הוא אין עוד מלבדו ואין שום כוח בעולם אלא הכל הוא כמטה ביד הקדוש ברוך הוא ואף רודף לרעה אינו עושה זאת מעצמן אלא בגזירת עליון שהוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים!!

 ענייני השעה – דברים שנאמרו לרגל יומא דהילולא של סידנא בבא סאלי זיע״א

דברי הצדיקים הם זכרונם לעד

רבותינו אמרו בירושלמי דשקלים )פ"ב ה"ה( אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונם. לצדיקים לא עושים 'אנדרטה' כמו שיש ביד אבשלום. אבשלום ידע את המצב שלו ולכן עשה לעצמו 'יד,' עשה איזה
זיכרון לעצמו, וזה קיים עד היום. אבל הצדיקים לא צריכים דברים כאלה.
שמעתי ממי שאמר, שבנתיבות היו אתמול בליל ההילולא בציון של בבא סאלי יותר ממאתיים אלף כן ירבו! ורובם – לא הכירו את בבא סאלי זיע"א. הרי לך, כמה גדול כח הצדיק. וכי הוא צריך שיעשו לו 'יד?' אלא דבריהם הם הם זכרונם.

קושיא גדולה בענין המופתים של הבבא סאלי

היתה לי קושיא גדולה כבר הרבה זמן: הנה, אנחנו יודעים מדברי רבותינו שצריך ליזהר לא לעשות ניסים בפרהסיא, וכן מצאנו בגמרא במסכת תענית )כד(: ששבור מלכא היה שונא את היהודים, והיה מדבר רע עליהם, ושמע שרבא נתן מלקות לאיזה רשע אחד, וזה היה מנוגד לחוק של המלכות, שמישהו יעניש במקומם. אז החליט שבור מלכא להעניש את רבא ורצה לקרוא לו. אבל אמו של שבור מלכא איפרא הורמיז היתה אוהבת את היהודים, ואמרה לבנה: אל תתעסק עם היהודים לא יהיה לך טוב. שאל אותה: מאיפה את יודעת? אמרה לו: מה שהם מתפללים – ה' נותן להם, אם יבקשו שיהיה גשם – יהיה גשם! אמר לה: מי אמר לך? יתכן, שהם בודקים לפני כן את תחזית מזג האויר, ולפני שיורד גשם בלאו הכי, הם מתפללים, כך שנראה כאילו הם הורידו את הגשם… והמשיך ואמר: אם באמת יש להם כח בתפילתם, נראה אותם שיורידו גשם עכשיו, בחודש תמוז! מיד שלחה איפרא הורמיז לרבא, שכך וכך המעשה ויבקש רחמים שירדו גשמים עכשיו. ורבא אכן התפלל וביקש גשם אבל בתחילה לא נענה ולא ירדו גשמים.

ואז אמר: רבונו של עולם "באזנינו שמענו, אבותינו סיפרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם, ואנו בעינינו – לא ראינו! [כוונתו לומר, הלא בימי קדם כבר שמענו על ניסים שבהם אבותינו התפללו לגשם ונענו, ואנחנו בעינינו לא ראינו את ישועתך] מיד, נתקדרו השמים בעבים וירדו גשמים מרובים מאוד.

והנה, בלילה הלך רבא לישון, ומיד אביו בא אליו בחלום והורה לו שיקום ממיטתו וילך לישון במיטה אחרת כי הוא בסכנה על שהטריח את הקב"ה להוריד גשמים שלא בזמנם. קם רבא ועשה כדבריו. בבוקר קם, ומצא את מטתו חתוכה לחתיכות. מה קרה? השדים הגיעו עם סכינים בלילה וחתכו אותה לחתיכות! זה פלא, איך שהשדים עובדים עם 'ראש בקיר' הם מגיעים למקום שקבעו להם ואותו הם משחיתים – אפילו שהוא עצמו לא נמצא שם…
הבבא סאלי פעל ישועה להוריד גשמים פעמיים בימות הקיץ
הרי לנו, שאסור להטריח את השי"ת לעשות ניסים חוץ לטבע. ומכאן הוקשה לי, הרי הבבא סאלי היה עושה ניסים מעל הטבע תמידין כסדרן, ומדוע לא נחשב כמי שמטריח כלפי שמיא? ואפילו ניסים של הורדת גשמים בקיץ גם כן פעל ועשה פעמיים, וכמו שמסופר, שהיה הולך לסייר בעיירות במרוקו לבדוק מה מצב הדת. והנה, פעם הגיע לעיר אחת וראה שהמקוה שם, אינו כשר כהלכה, זה היה בימות הקיץ. הבבא סאלי ציוה לרוקן את כל המים מהמקוה. אמרו לו: אם נרוקן אותו מהיכן נמלא מים כשרים למקוה? אבל הוא ציוה שישפכו את המים. לאחר שרוקנו את המקוה, הבבא סאלי תיקן מה שצריך לתקן, ואז עמד והתפלל שם וביקש: רבונו של עולם, לא למעני אלא למענך עשיתי זאת, וביקש שירד גשם. מיד נתקדרו השמים בעבים וירדו גשמים והמקוה התמלא לשמחת בני העיר.

והנה, היה שם איזה אברך צעיר, ראה את המקוה, ואמר לבבא סאלי: כבוד הרב, יש כאן עוד בעיה, יש ספר 'בית יהודה עייאש' להגאון רבי יהודה עייאש, ולפי שיטתו – המקוה עדיין פסול! והחכם הזה היה מאלגי'ריה, וגם העיר הזו ששם היה המקוה – היתה באלגי'ריה. ואמנם, רוב הפוסקים חולקים עליו ואין הלכה כדבריו, אבל זוהי שיטתו. הבבא סאלי שמע זאת וציוה שוב: תשפכו את מי המקוה! אבל רבינו, אמרו בני העיר, הרי רוב הפוסקים מכשירים. אבל הבבא סאלי לא שעה לדבריהם, וציוה לשפוך את המים. לאחר שתיקן מה שצריך לתקן, שוב התפלל ואמר: רבונו של עולם, עשה למען הבית יהודה עייאש שבשבילו תיקנו את המקוה, ושוב נתקדרו השמים בעבים, וירדו גשמים והמקוה התמלא שנית. ולא מצאנו שבאו אל הבבא סאלי בחלום הלילה והזהירו אותו על שהוריד גשמים בימות הקיץ!

מעשה ניסים עם העראק בחתונת הבבא אלעזר זיע"א

גם היה בחתונת הבבא אלעזר זיע"א בבאר שבע, היה שם גם אביו הבבא מאיר, וגם זקנו הבבא סאלי. ובאו לשם הרבה אנשים להשתתף בשמחה. והנה, פנו אל בעל האולם וביקשו ממנו עראק, כי רוצים לקבל מהרב שיביא להם כוס עראק ויברך אותם. היה לו ארגז אחד ובו עשרה בקבוקי עראק. הוא ניגש לבבא סאלי ואמר לו: רבינו, הציבור מבקשים עראק ויש לי כמות מצומצמת שלא תספיק לכמות המשתתפים בשמחה הזו. אמר לו הבבא סאלי, תיקח מפה ותכסה את הארגז, וכל מי שיבקש ממך, תושיט יד מתחת למפה ותוציא בקבוק עראק ותמזוג ממנו וכך הוא עשה. אנשים באים בזה אחר זה, ובעל האולם כבר השתמש ביותר מאלף בקבוקים שהוא מוציא מתחת למפה. לבסוף, גילה את המפה וראה את הארגז שנשאר בשלימות כמו שהיה עם עשרה בקבוקי עראק מלאים! איזה נס עצום זה, כמו שהיה עם אליהו הנביא ועם אלישע הנביא, שעשו לשתי האלמנות, אבל שם זה היה מקרה חריג שעשו בשביל אותן אלמנות. אבל כאן, הבבא סאלי עשה זאת בשביל שמחת חתונה, לא היה הכרח בדבר שישתו עראק, ומדוע עשה כך? איך לא נחשב כמי שמטריח כלפי שמיא בעשיית ניסים כאלו?
תירוץ נפלא על הקושיא הנ"ל
היום בסייעתא דשמיא, התחדש לי, שהתירוץ הוא שהבבא סאלי אכן עשה ניסים ונפלאות רבות עד אין קץ ומספר, אני יכול לשבת ולספר לכם מעכשיו ועד שנה הבאה בשעה הזו ולא אגמור לספר לכם! ואני רציני בדבר הזה! אלא שמחמת שהבבא סאלי ראה את מצב הדור שלנו, ראה שהאמונה חסרה בו מאוד וכמו שאנחנו אומרים 'אנשי אמונה אבדו!' וצריך לדעת, שחסרון האמונה נמצא בציבור שלנו! בציבור היראים! וגם אצל החילונים! מי שאומר לי שהוא מאמין, אני מכחיש אותו! כי צריך להאמין באמת, לא רק מן השפה ולחוץ.
ולכן, החליט אותו צדיק לכבודו של הקב"ה לעשות ניסים ונפלאות עם כל באי עולם, וכל זה כדי להראות לכולם שיש אלוקים בישראל! יש השגחה פרטית! ולחזק בזה את האמונה בעם ישראל. וזו הסיבה, שהבבא סאלי עשה כל כך הרבה ניסים. אף אחד מהצדיקים לא שמענו שעשה כמוהו! במשך שנות דור ודור, לא שמענו על ניסים שהיו עושים כך על ימין ועל שמאל, וחלילה מבלי לפגוע במעלתו של אף צדיק, לא ראינו מי שהיה עושה ניסים על כל צעד ושעל, מוציא ניסים מהשרוול. לעניות דעתי, זו התשובה! כל רצונו היה לחזק את העולם באמונה, בבחינת ויאמינו בה' ובבבא סאלי עבדו.
הבבא סאלי עושה ניתוח מעקפים בחלום הלילה
היה מעשה, באדם אחד שהיה חולה לב, אמרו לו הרופאים בביה"ח שהוא חייב ניתוח מעקפים אלא שזה מסוכן בשבילו, והם לא יודעים מה לעשות. מסכן, היה יושב ובוכה ונזכר מהבבא סאלי, כי המעשה הזה היה לאחר פטירתו של הצדיק. וכך התפלל וביקש, שהבבא סאלי יעורר עליו רחמים שיתרפא מחוליו. והנה, הוא נרדם ובחלומו הוא רואה את הבבא סאלי מגיע אליו ואומר לו: שלום, באתי אליך לעשות לך ניתוח מעקפים. תשכב על המטה. מספר אותו יהודי, שהוא שכב על המטה בחלום, והבבא סאלי עשה לו ניתוח מעקפים! בסיום הניתוח התעורר מהחלום, בא לרופא ואמר לו: אני בריא! שלחו אותו לבדיקות ואכן כל הבדיקות הראו שהוא בריא, הכל בסדר. הפלא ופלא!
אני יודע מקרוב, מעשים מופלאים שקרו בשטח, ממש הפלא ופלא! היה מעשה מפורסם, בחייל אחד שהגיע לבבא סאלי עם כסא גלגלים כנראה שנפצע בצבא ונעשה משותק. הוא היה בחדר המתנה וסיפרו לבבא סאלי על החייל הזה. הבבא סאלי קם ובא אליו. שאל אותו: אתה שומר שבת? החייל השיב שלא. שאל הרב: אתה תקבל עליך לשמור שבת? אמר החייל, כן! ואז אמר לו הבבא סאלי: קום! אמר לו: אני לא יכול. אמרתי תקום! והחייל אומר: אני לא יכול. ושוב חזר הבבא סאלי: אמרתי לך תקום! החייל קם מלא קומתו, ונעשה בריא כאחד האדם. זהו מעשה מפורסם.

רוח הקודש מפעמת בקרבו של הבבא סאלי

חכם ציון יזכר לטוב ואני היינו נוכחים בבית של בבא סאלי במעשה הבא: היה יהודי אחד, שכן שלנו מהמושב שהיתה לו מחלוקת עם אשתו בענין הבן שלהם, שעומד להיכנס לישיבה. במשך שבועיים לא דיברו ביניהם! הם היו 'ברוגז.' הגענו אליהם הביתה וניסינו לעשות שלום ביניהם. שאלתי מה הבעיה? ואמרו לי, שיש להם בן יחיד שרוצים להכניס אותו לישיבה, אלא שיש להם חילוקי דעות בענין. האשה אמרה, שילמד בישיבה כאן בארץ, ואילו בעלה אמר שילמד בישיבת 'אור יוסף' של נובהרדוק בצרפת, כי כאן בארץ הוא פוחד שהבן יתחבר לחברים לא טובים, אבל האשה אומרת, שקשה לה להיפרד מהבן היחיד שלה ולשלוח אותו לישיבה בחו"ל ומשום כך, לא דיברו ביניהם.

אמרתי להם: מה דעתכם, הרי יש לנו את הבבא סאלי בנתיבות, האם מקובל עליכם ללכת אליו ולקבל מה שיגיד הצדיק? אמרו שניהם: כן! נסענו עם חכם ציון ועם השכן הזה, אל הבבא סאלי.
הגענו לביתו של הבבא סאלי, והנה, הדלת של חדרו – היתה נעולה. ישבנו להמתין עד שתיפתח הדלת. אותו שכן ראה שעדיין לא מקבלים אנשים, והחליט ללכת בינתיים לקנות משהו מהשוק, וגם אחי ציון הלך לכמה רגעים, וכך נשארתי לבדי. הם יצאו מהבית ומיד נפתחה הדלת של הרב. נכנסתי אל הקודש פנימה, ולא דיברתי עם הבבא סאלי מאומה בענין הנושא של השכן, כי רציתי שהוא ידבר בעצמו עם הרב. ובינתיים שוחחתי עם הרב על כמה עניינים שקשורים אלי במשך עשר דקות – רבע שעה, וכשראיתי שהם מתמהמהים לשוב – נפרדתי מהצדיק וחזרתי אל חדר ההמתנה. והנה, ברגע שיצאתי – הם הגיעו. אמרתי להם, עכשיו הגיע התור שלכם – תיכנסו. חכם ציון נכנס עם היהודי הזה אל הבבא סאלי, ועוד לפני שדיברו עם הרב, הבבא סאלי פנה אל הרב ציון ואמר לו: תגיד לאיש הזה שבא איתך )הוא השכן,( שאם הבן שלו ילך לצרפת – הוא לא יצליח! ומיד יצאו מחדרו של הרב. השכן חשב, שאני כבר דיברתי עם בבא סאלי בענין הזה, כשנכנסתי לבדי בהתחלה, ולכן, רצה לחזור אל הרב ולהסביר את הצד שלו בצורה יותר ברורה ושוב נכנס אל הקודש פנימה ואמר לבבא סאלי: כבוד הרב, הדאגה שלי היא רק לחינוך של הילד, כאן יש לו חברים שעלולים להזיק לו ואילו בצרפת הוא יהיה מנותק מהחברה הקלוקלת. והבבא סאלי חזר ואמר לו בהאי לישנא: אמרתי לך! והיא לא תיצלח! גם כאן בארץ הקודש, יש ישיבות, שילמד כאן.

הרי לך, כיצד רוח הקודש מפעמת בלבו הטהור של סידנא בבא סאלי. כבר יודע על מה באים לשאול אותו! רוח הקודש שרתה עליו – וידע את כל התמונה, באין אומר ואין דברים. הכל פרוש לפניו כשמלה.

כסף – כמו כבש

וכך גם רואים במעשה הבא: פעם אחת הגעתי לבית הבבא סאלי, וראיתי אנשים מחכים בחוץ. ניגש אלי יהודי אחד וסיפר לי שהוא בא ממושב קדימה, שנמצא ליד נתניה. הוא היה חולה במצב קשה, וקיבל על עצמו שאם יבריא – יביא כבש לכבוד הבבא סאלי. ברוך ה' הבריא מחוליו. אלא, שמכיון שהיה קשה לו להביא כבש חי לביתו של הבבא סאלי, שאל אותי, האם הוא יכול להביא כסף במקום כבש? השבתי לו, הרי אנחנו נמצאים כאן בביתו של הרב, ואתה שואל אותי? תחכה עוד כמה רגעים שהדלת תיפתח ותשאל את הרב בעצמו! אבל האיש משיב ואומר לי: אני מחכה כאן כבר ארבע שעות, אני עייף ואין לי יותר כח לחכות ואני שואל אותך. אמרתי לו: אני חושב, כסף – כמו כבש. הדברים הללו, נאמרו ביני לבינו, כך שאפילו הנמצאים לידינו לא שמעו לא את השאלה ולא את התשובה. ובודאי שהדברים לא נשמעו בביתו של הבבא סאלי, שישב בקצה השני של הבית, כי באותו זמן, כבר היה הרב בביתו החדש, שהיה בנין בנפרד בפני עצמו.
והנה, לאחר זמן מועט נפתחה הדלת, וכולנו נכנסו יחד לחדרו של הרב. הבבא סאלי היה יושב על המטה, הרבנית היתה עומדת מצד ימינו והשלחן היה מפריד בינו לבינינו. אני עמדתי מול הרב, והאיש ממושב קדימה עמד מצד ימין שלי. וכך עמדנו במשך דקה או שתיים. הבבא סאלי היה מסתודד עם הרבנית סימי תיבדל לחיים טובים, ואז הרבנית פונה אלי ואומרת לי: רבי יצחק, הרב אמר, תגיד ליהודי הזה שעומד מצד ימין שלך "כסף – כמו כבש." באין אומר ואין דברים! רוח ה' דיבר בו ומילתו על לשונו! אותם מילים שאני אמרתי – הוא אמר.

הבבא סאלי קורא בשמם של הממתינים לו בחוץ

יהודי אחד הגיע לבית הרב והיה ממתין בחוץ. אמרו להם בני הבית, שאין קבלת קהל. שמו היה מאיר קסטיאל, הוא עמד ללכת, ולפתע, יצאה הרבנית ואמרה: מי זה מאיר קסטיאל? הרב קורא לך. נכנס אל הרב וקיבל את ברכת הרב. לא רק מעשה אחד כזה היה, אלא מעשים רבים בכל יום, שאנשים שהמתינו בחדר ההמתנה בחוץ, והבבא סאלי היה קורא להם בשמם, שיכנסו לחדרו.

בלי אמונה בצדיק – אין ישועות

מעשה בבני זוג שהגיעו מקרית שמונה עד לנתיבות, אל הבבא סאלי. כבר שנים רבות שלא נפקדו בילדים. באו לבקש ברכה מהצדיק. האשה המתינה בחוץ והבעל נכנס אל הרב. הרב ציוה לו שילך אל הרבנית שתביא לו בקבוק מים. הרב לקח את הבקבוק התפלל מה שהתפלל ומסר לו את הבקבוק ובירך אותו שיהיו לו ילדים. היהודי הזה, הוציא מכיסו עשר לירות שזה סכום גדול מאוד, נתן לבבא סאלי ויצא עם הבקבוק החוצה. והנה, לאחר כעשר דקות, פנה הבבא סאלי למשמשו רבי אליהו אלפסי ע"ה ואמר לו: תלך אל בני הזוג האלו שהגיעו מקרית שמונה וקיבלו את הבקבוק, ותגיד לבעל שיחזיר לי את הבקבוק ותחזיר לו את העשר לירות בחזרה. המשב"ק לא הבין מה קרה. הוא יצא מחוץ לבית וראה שהם לא נמצאים. הוא שיער בדעתו שהם ממתינים בתחנת האוטובוס בחזרה לקרית שמונה. הלך לתחנה ומצא אותם יושבים שם ומחכים לאוטובוס. שאל אותם: אתה היית עכשיו אצל הבבא סאלי וקיבלת בקבוק מים? אמר כן. הרב שלח אותי לקחת את הבקבוק בחזרה ותיקח את העשר לירות שנתת לו. ואז שאל רבי אליהו אלפסי את הבעל: תגיד לי, אולי דיברתם או אמרתם משהו בדרככם לכאן? אמר הבעל: כן, אמרתי לאשתי. באנו מקריית שמונה עד לכאן, כדי לקבל בקבוק מים מהבבא סאלי? וכי חסר לנו מים שמה? וגם שילמנו עשר לירות!?

הם דיברו בדרך – אבל הבבא סאלי שמע את דבריהם! הוא לא רצה שהבעל הזה יחזור לביתו והמים לא יועילו לא כלום, ועוד יהיו לו תלונות ששילם עשר לירות ולא קיבל ישועה. כי זה דבר ברור, אם לא מאמינים בכח הצדיק – אין שום ברכה!

האם אזכה לפגוש את המשיח?

הייתי פעם אצל בבא סאלי והבאתי איתי איזה יהודי זקן מרוסיה, שהיה גר כאן בשכונתנו, והוא ביקש ממני שרוצה לראות את הבבא סאלי. הגענו לבית הרב, והיהודי הזה ביקש ממני שאשאל את הבבא סאלי אם הוא יזכה לראות את מלך המשיח. בתחילה היססתי אם לשאול את הרב שאלה כזו… אבל אחר כך אמרתי לעצמי, יהודי צדיק שואל שאלה, למה לא לעשות את רצונו. ושאלתי את הבבא סאלי וכך אמר לי: תגיד לו שאכן יזכה לראות את מלך המשיח בתנאי שיאמין באמונה שלימה!

הבבא סאלי פגש את מלך המשיח בחלום

שמעתי פעם, שאמרו שהבבא סאלי ראה את מלך המשיח. והנה, פעם אחת שהייתי אצלו שאלתי אותו: כבוד הרב, שמעתי שהרב נפגש עם המשיח, אמר לי כן, זה נכון, אבל בחלום, וכך הוא סיפר: המשיח בא אלי ואמר לי בוא איתי, ויצאתי איתו. ואז העלה אותי לשמים לגובה מאתיים קומות, ואמר לי בוא נשב כאן. אמרתי לו: פה באויר!? ניפול לארץ איך אפשר לשבת. אבל הוא אמר לי, נשב ולא ניפול! ואכן, ישבנו שם, ודיבר עימי במשך שלש שעות! לאחר מכן, שאלתי את המשיח: מתי תבוא? והמשיח אמר לי: תן לי את היד שלך. נתתי לו את ידי, ותפס אותה בשתי ידיו, והבבא סאלי הדגים והראה לי איך עשה. ואמר לו המשיח: בקרוב, בקרוב בקרוב!
האמת היא, שלאחר המעשה הזה חשבתי לעצמי, למה לא ביקשתי ממנו שיספר לי מה דיבר עם מלך המשיח??
אני יודע, שאם הייתי שואל – הבבא סאלי היה מספר לי! כי ההתנהגות שלו היתה פשוטה בתכלית הפשטות! מה שביקשתי ממנו – היה עושה. כל דבר שביקשתי, היה עושה בשיא הפשטות. כמו איזה זקן מרוקאי, שנוהג בתמימות עם כל מי שבא אליו ועושה מבוקשו.

המפגש הראשון עם הבבא סאלי

הפעם הראשונה שפגשתי את הבבא סאלי, הייתי עדיין בחור, וזה היה בשנת תשכ"ג – תשכ"ד, בדיוק באותה תקופה הוא עלה ממרוקו, וישב ביבנה. שמעתי אודותיו אבל לא הכרתי שום דבר.
והנה, הייתה חתונה של חבר שלי מהישיבה, שנערכה בתל אביב, וראיתי לנכון ללכת לחתונה הזו מכיון שאני עזרתי לבחור הזה להתחתן. הוא היה בחור מבוגר בישיבה יותר מבן עשרים ושבע, ולא רצה להתחתן, כי רצה ללמוד תורה, והיה סבור שאם יתחתן – לא יוכל להתמיד בלימוד מחמת טרדות המשפחה. לחצתי עליו ואמרתי לו: אתה הרי תימני עדני, בוא ונלך לצדיק רבי מרדכי שרעבי שגם הוא תימני, ומה שיאמר לך תעשה. האם זה מקובל עליך? אמר לי כן! הלכנו יחד לביתו של הגאון המקובל רבי מרדכי שרעבי לאחר תפילת שחרית, ומצאנו אותו לומד רמב"ם. שאלתי אותו: כבוד הרב, הבחור הזה מהישיבה, הוא שקדן גדול ועמל בתורה, וכבר הוא מבוגר בן עשרים ושבע, ואינו רוצה להתחתן, והסכמנו, שאני אשאל את הרב ומה שהרב יאמר – הוא יעשה. וכך השיב לו הרב שרעבי: מאי דעתיך, ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה, בתמיהה! תקרא את הגמרא בניחותא, ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה!
ואכן, הוא קיבל את דברי הרב שרעבי והחליט להתחתן, ולאחר זמן מה, בסייעתא דשמיא מצא את זיווגו ועמד להתחתן. ואע"פ, שעל פי רוב לא הייתי הולך לחתונות של החברים, אבל לחתונה הזו הוצרכתי ללכת.
גמרתי בדעתי, שבדרך לחתונה – אני אעבור דרך יבנה ואפגוש את הבבא סאלי ומשם אסע לחתונה וכך עשיתי. הרב היה גר ביבנה בשיכונים, בקומה האחרונה.

הגעתי בשעה שלוש אחה"צ. בביתו של הבבא הסאלי, היתה שם איזו ילדה עם פיגור רח"ל, שאביה היה מטורקיה והביא אותה כדי שיברך אותה. אני זוכר שהרב לקח חופן של שקדים ונתן לאבא שלה, שיתן לה לאכול, ובירך אותה, והלכו להם לשלום. לאחר מכן, נכנסתי אל הרב וישב עמי במשך שלש שעות! הרב דיבר וסיפר סיפורים ואמר חידושים. ובתוך דבריו, אמר ברוב ענוותנותו: אנשים טועים בי, הם חושבים שאני מברך ומכח הברכה הם נושעים, אבל הם טועים בי. ולכן, אני אומר לקב"ה: רבונו של עולם, תעשה את רצונם, הם טועים בי, ואתה הרי כל יכול, אז תעשה רצונם ותושיע אותם. כך הוא אמר לי, אני בסה"כ בחור, והרב בשיא הפשטות מדבר איתי, מה שהיה בליבו – אמר בלי שום בעיה! פיו וליבו שוים. הוא היה חכם גדול בין בפשט ובין בקבלה, הוא ידע את הש"ס ישר והפוך! היה גאון בקבלה. צא ולמד, מההקדמה שכתב בבא סאלי לספר 'פתח האוהל' של אחיו הקדוש רבי דוד אביחצירא זיע"א, שכולה שזורה ממקורות בש"ס ובמדרשים ובזוהר הקדוש, וכבר הגר"ח קנייבסקי, גאון עולם, ציין את המקורות להקדמה הזו, בכל מלה – מקור אחד, ומצא בה למעלה ממאתיים מקורות בהקדמה הזו. ועם כל זה, התנהג בפשטות והסתיר את גדלותו.
מה היה מונח על השלחן שלו? ספר תהלים, חוק לישראל, וכמה ספרי חסידות של סיפורי צדיקים כביכול להראות שזה כביכול מה שהיה יודע.
החברותא המשולשת בלימוד הקבלה במסתרים
הבבא אלעזר ע"ה סיפר לי שהיו לומדים שלשתם, הבבא סאלי, הבבא מאיר והוא, בתאפיללת כל בוקר אחר התפילה עם טלית ותפילין בחברותא בחדר סגור, לפחות עד שעה אחת עשרה, כשסיימו את התפילה בנץ החמה. ומה היו לומדים? ספר עץ חיים. כשסיפר לי את זה, אמרתי לבבא אלעזר: גם אברהם יצחק ויעקב למדו ביחד בחברותא במשך חמש עשרה שנה. ויעקב אבינו מיום שנולד – למד בחברותא הזו. כך כותב החיד"א בס' מדבר קדמות אות א,' שם מובא החידוש הזה.
וכך היו לומדים יום יום בספר עץ חיים בסתר. והנה, פעם אחת, הגיע איזו קרוב משפחה שלהם והיה דופק על הדלת של החדר שלמדו שם, ולא הפסיק לדפוק! ואז אמר הבבא סאלי לבבא אלעזר, קח את הספרים ותכניס אותם בארגז, כי לא היה להם ארון ספרים, ותביא שלשה ספרי חוק לישראל בשבילי בשביל אבא שלך ובשבילך, ורק לאחר מכן תפתח את החדר ותראה מי זה. היה זה קרוב משפחה שלהם שהגיע ממקום רחוק. הבבא סאלי הכניס אותו, שמע אותו ובירך אותו והלך לדרכו. ואז סגרו את הדלת, החזירו את ספרי החוק לישראל והוציאו את ספרי הקבלה והמשיכו ללמוד!

הבבא סאלי מסתיר את גדלותו בלימוד הקבלה

פעם אחת הייתי אצל בבא סאלי בצהריים, בשעה אחת לערך, והנה, הגיע איזה יהודי אחד למשב"ק הרב אלפסי ע"ה ואמר לו, שיבקש מהבבא סאלי שיסכים ללמוד איתו קבלה. הבבא סאלי, שאל את המשב"ק בערבית: מה הוא רוצה?

אמר לו המשב"ק, שהוא רוצה שהרב ילמד אותו קבלה. והבבא סאלי תיכף התחיל לצחוק ולצחוק ואמר: הרי אני בעצמי לא למדתי! ואיך הוא רוצה שאלמד איתו?? ושוב פעם חזר לצחוק, ושוב חזר ואמר: אני בעצמי לא למדתי וזה רוצה שאלמד איתו? וכך היה צוחק עד שאמר למשב"ק, שיוציא אותו החוצה. זה הפלא ופלא גודל ענוותנותו של הבבא סאלי. ומה ששינה מן האמת, ואמר שלא למד בכלל קבלה, זה כבר מצינו גמרא, שכתוב שבשלשה דברים מותר לשנות ואחד מהם במסכתא וכל שכן בסה"ק עץ חיים ובשאר ספרי הקבלה. לצערנו הרב, היום כל אחד נהיה 'מקובל' 'א מקובל' ומתיימר להראות את ידיעותיו בענייני הקבלה.
זאת ועוד, שהבבא סאלי אמר זאת ליד כולם, לא הפריע לו שישמעו איך שאומר על עצמו שאינו יודע ללמוד קבלה, הוא לא אמר 'הוציאו כל איש מעלי…' הוא לא אמר זאת בלחש, אלא בפרהסיא! זוהי הגדלות האמיתית, וכמאמר הכתוב 'אני את דכא ושפל רוח.' עם מי הקב"ה שוכן ונמצא – עם מי שהוא ענוותן ושפל רוח!

לימוד סודות התורה בסתר

וכך סיפר לי תלמיד חכם אחד, שהיה כאן בכולל שלנו ומנוחתו בגן עדן, שהלך פעם לבבא מאיר ע"ה, וראה איך שהיה הבבא מאיר מצטער על מה שבירושלים יש איזה מקומות שלומדים שם קבלה בפרסום, כך שכולם יודעים שלומדים שם קבלה, והיה מצטער מזה.
ובאמת, שרבי חיים ויטאל הזהיר על זה, וכמו שכתב בס' שערי קדושה שצריך להשתדל ללמד תורה לכל מי שמבקש, אלא אם כן, מדובר בסודות התורה, שבזה – אין ללמד לאף אחד! אלא למי שמוחזק בחסידות ובידיעת התורה כראוי, ועם כל זה, יש ללמדו בסתר! הרי לך שלימוד זה צריך להיות בסתר.

ענוותנותו של הבבא מאיר

היינו רגילים ללכת יחד עם אברכי הכולל פעם בשנה להתברך מפי הרבנים, הבבא סאלי והבבא מאיר ע"ה. פעם אחת, שהיינו אצל הבבא מאיר, הוא דיבר על כמה גדולים ואז אמר לי על עצמו בערבית: 'אני לא שווה, אני לא מוצלח.' אע"פ שהיה ענק בתורה, היה מקטין את עצמו לרוב ענוותנותו.

הבבא מאיר פעל שאפילו צילומי הרנטגן 'הבריאו'

סיפר לי עד ראיה, שהיה נוכח במעשה שהיה עם הבבא מאיר ע"ה. לאחותו נולד בן, והבן הזה היה משותק בפלגא דגופא, בחצי גופו. לרופאים לא היה מה לעשות איתו! ההורים, גידלו אותו בבית במשך תשע שנים, וכבר היה קשה להם להרים אותו כי כבר היה גופו מפותח וגדול. הרופאים כל הזמן אמרו להורים, שאפשר לעשות לו ניתוח אבל חמישים אחוז שיחיה וחמישים אחוז שחלילה ימות, וכל הזמן ההורים פחדו לעשות זאת, אבל עתה שכבר היה קשה לטפל בו ולהרים אותו, החליטו להיכנע לרופאים ולעשות את הניתוח. מספר הדוד של הילד מצד אמו שהוא יהודי חרדי. נודע לו בשעה שתים עשרה, שההורים רוצים לקחת את הבן להדסה עין כרם לניתוח, אז הוא הלך לביתם שהיה בנוה יעקב, ואמר להם: הרי, אתם הולכים לעשות ניתוח מסוכן! בואו ונלך לבבא מאיר, ונבקש ממנו ברכה להצלחה בניתוח. אמרו לו: עכשיו אתה בא להגיד לנו על זה? הרי בעוד שלש שעות צריך להיות הניתוח! היית בא אתמול או שלשום! אמר להם: אני מציע, שהאבא יקח את הבן לביה"ח, והאמא )שהיא אחותו( תבוא איתי. וכך היה. בדרכם לבבא מאיר הוא אומר לאחותו: תשמעי, אנחנו הולכים לצדיק, אני רוצה לבקש ממנו שיברך את הילד שיהיה בריא, אבל צריך שתקבלי על עצמך משהו! ומאחר שלצערנו, ההורים האלו לא היו שומרים שבת, ביקש ממנה: תקבלי על עצמך לשמור שבת! ואני אומר לרב שקיבלת על עצמך קבלה זו ואפשר שבזכות זה – הילד יהיה בריא! אמרה לו: אני מקבלת על עצמי. אמר לה: את מבטיחה? אמרה לו שזה בנפשה! הם הגיעו אל הבבא מאיר. האח שלה נכנס אל הרב וסיפר לו על הילד המשותק בחצי גופו, ועל הניתוח המסוכן שעומד להיערך בבית החולים. אני מבקש מכבוד הרב, שיברך את הילד שיהיה בריא – בלי ניתוח! והוא הוסיף ואמר: אמא של הילד נמצאת כאן בחוץ והיא קיבלה על עצמה לשמור שבת! הבבא מאיר אמר: באמת? אם כך, הילד יהיה בריא בלי ניתוח! הם יצאו מביתו של הרב.
ובינתיים, האבא הגיע עם הבן לבית החולים הדסה עין כרם, להתכונן לניתוח. הפרופסור שממונה על הניתוח ביקש מהאבא את צילומי הרנטגן של הילד, והאבא הביא לו את הצילומים שהיו ברשותו. הפרופסור מתבונן ומתבונן, הופך את הצילום לכאן ולכאן, ואז הוא אומר לאבא בפסקנות: זה לא הצילומים הנכונים של הילד, צריך להביא צילומים אמיתיים. האבא לא מבין, אלו הצילומים שעשינו לילד וזה מה שנתנו לנו. והפרופסור אומר: תרדו שוב פעם לקומת הרנטגן ותעשו צילומים חדשים. עשו צילומים חדשים והביאו לפרופסור:

שוב הוא מסתכל ומסתכל, הופך את הצילומים לכאן ולכאן, ואז אומר: אני מצטער, אין לו כלום! הוא בריא לגמרי. ואכן, תיכף ומיד הילד קם והלך כאחד
האדם, וכל השיתוק נעלם כלא היה! פלא פלאות!
סיפרתי את המעשה הזה לבבא אלעזר זיע"א, ואמרתי לו: שמענו שהצדיקים מתפללים על אדם חולה שיהיה בריא, אבל שהצילומים עצמם יבריאו… על זה לא שמעתי אף פעם! את זה רק אבא שלך היה יכול לעשות!
מעשה ניסים עם ילדה במצב 'צמח' שקמה לתחיה
הבבא מאיר לא היה עושה ניסים ונפלאות בתדירות כזו כמו הבבא סאלי, אבל לפעמים כן היה פועל ישועות! וכמו שהיה מעשה בילדה שהפכה להיות צמח – והרב הקים אותה לתחיה וכך היה המעשה:
פעם אחת, הגיע לאזניי שהביאו לפני הבבא מאיר ילדה אחת שהיתה במצב 'צמח,' והוא בירך אותה ובמקום התעוררה וקמה והתהלכה כאחד האדם. והנה, הייתי אצלו אחרי השמועה הזו, ושאלתי אותו: הרב, שמעתי שכבודו הקים ילדה שהיתה צמח, האם זה נכון? הרב קרא לרבנית ע"ה ואמר לה, תספרי לו איך היה המעשה. והיא אמרה לי כך: הילדה הזו נכנסה מתה ויצאה חיה. זה הכל מה שאמרה.
יום אחד אני פוגש יהודי מאשדוד בשם שלמה לוי. הוא היה הראשון שתרם לכולל שלנו לאחר שהחלטנו על הקמתו. שאלתי אותו: תגיד לי שלמה, אתה שמעת על הסיפור עם הילדה שהיתה צמח והובאה לבבא מאיר. אמר לי: מה השאלה? אני בעצמי הייתי שם! אני הבאתי את אבא שלה עם הילדה – אל הבבא מאיר. ביקשתי ממנו שיספר לי את פרטי המעשה, וכך אמר:
הילדה הזו נפלה מקומה גבוהה של בנין והפכה להיות צמח, היא עברה בכמה בתי חולים וכולם אמרו שאין מה לעשות! והנה, פגשתי את אבא שלה עצוב ומצטער. הוא סיפר לי בצער על מה שקרה לבתו. אמרתי לו, בוא ונלך לבבא מאיר, שיברך את הילדה! האבא הסכים. הגענו לבבא מאיר יחד עם הילדה, נכנסנו לחדר, שמתי את הילדה על השלחן של הרב, כשהיא כמו מתה, במצב צמח בלי שום תנועה. הבבא מאיר בירך אותה, והאבא שלה בוכה ובוכה ללא הפוגות וכך הוא אומר לרב: כבוד הרב, אני לא יוצא מפה עד שהילדה קמה על הרגליים! הבבא מאיר חשב לכמה רגעים ואז אמר: תכניסו אותה לדירה השניה. כי היו לבבא מאיר שתי דירות. דירה אחת, שהיה לומד בה, והדירה השניה שהיה ישן ואוכל בה. הם הכניסו את הילדה לדירה השניה שהיתה בקומה האחרונה ממול, שמו אותה על השלחן ויצאו משם. הרב נשאר לבדו בדירה עם הילדה – שעה שלימה! לאחר מכן, יצא מהדירה ואמר, לכו לדירה – היא כבר עומדת על רגליה. הלכנו לדירה, ולא האמנו למראה עינינו! הילדה הולכת ומתפקדת בעצמה כאדם רגיל, כאילו לא קרה כלום.
הקב"ה שלח לי עד ראיה שישלים לי את כל הסיפור לפרטיו!

את הישועות פועלים מכח לימוד תורה לשמה

הכתוב אומר: 'פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט,' כך אומר שלמה המלך ע"ה. באיזה כח עושים את זה? בכח התורה הקדושה! רבותינו אומרים, מי שלומד תורה לשמה, זוכה לדברים הרבה! ולא פירטו מהם הדברים הרבה שזוכה להם, אבל אנחנו רואים אצל צדיקים, שהכח שלהם לפעול ישועות הוא אחד מהדברים הרבה שזוכים להם בזכות לימוד תורה לשמה!
והנה, רבי חיים ויטאל כותב בהקדמתו, מי שיאמר בדורנו שהוא לומד תורה לשמה – רבי מאיר מכחישו! וכוונתו לרבי מאיר במשנה באבות בפרק שישי וכך אומר שם: רבי מאיר אומר כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא… שואל רבי חיים ויטאל – מי יכול לומר בדור שלנו, שזוכה לדברים הרבה שכתב רבי מאיר במשנה?
אני נרעשתי מאוד, כשראיתי את ההקדמה הזו של מהרח"ו, כולי אחזתני פחד וחלחלה הלא על מי מדבר כאן רבי חיים ויטאל? על דור דעה של גדולי עולם! רבינו הבית יוסף, רבינו בעל ס' חרדים, רבינו המבי"ט, האלשיך הקדוש, רבינו האר"י ועוד ועוד גדולים ועצומים. ועל דור זה שואל מהרח"ו מי יאמר בדורנו שלומד תורה לשמה – רבי מאיר מכחישו.
ועם כל זה אני אומר, שהבבא מאיר והבבא סאלי למדו תורה לשמה, אין ספק בזה. פעם דיבר רבי ציון אחי עם הבבא מאיר ואני מספר מה שהוא סיפר לי: הוא היה בביתו של הבבא מאיר וראה שיש לו כתבים, ושאל אותו: למה כבודו לא מוציא את הכתבים האלו לאור עולם? אמר לו הבבא מאיר: בשביל להוציא ספר צריך ללמוד תורה לשמה. מי יכול לומר שהוא לומד תורה לשמה? החתם סופר למד תורה לשמה! מריחים ריח של קדושה מהחיבורים שלו! הם הבינו מה זה תורה לשמה!
ידוע, מה שכתב הרמב"ם כותב בפירוש המשניות בסוף מסכת מסכת, בכח מצוה אחת שהאדם עושה לשמה, בלי שום כוונה מכוונות העולם היא מזכה אותו בגן עדן! הרמב"ם מדגיש בלשונו שם, שהאדם לומד תורה נטו לשמה, בלי שום אינטרס, בלי שום כוונה חיצונית או טובת הנאה כלשהי.
וכך ראינו אצל הבבא סאלי זיע"א, שזכה ללמוד תורה לשמה, וזכה לדברים הרבה, זכה לרוח הקודש, זכה לעשות ניסים ומופתים, עד שנתנו לו רשות מן השמים לעשות מה שרצה, בין לכלל ובין לפרט. בין בחייו ובין לאחר שנתעלה לגנזי מרומים!
היום שמעתי, שבנו, יבדל לחיים, סיפר שבליל שמחת תורה לפני שנתיים, הבבא סאלי בא אליו בחלום ואמר לו, כל מה שעתיד לקרות בטבח הנורא שהיה בשמחת תורה! והזהיר ואמר: יישפך דם אבל תתפללו! והבן שלו אמר לו: תתפלל אתה. והבבא סאלי אמר: אני מתפלל בכל הכח ועושה כל מה שבכוחי, אבל תתפללו גם אתם. כל זה היה בליל שמחת תורה!

ישועות מהבבא סאלי בעת חוליו של חכם בן ציון אבא שאול

כשחלה רבי בן ציון אבא שאול, הוא קיבל אירוע מוחי קשה בר מינן, והובהל לבית החולים. את הידיעה הזו קיבלתי מחכם ציון אחי, הוא צלצל אליי ברבע לעשר בלילה ואמר לי, ששמע שחכם בן ציון קיבל אירוע מוחי, והוא מאושפז בבית החולים. אני מיד הרמתי טלפון לביתו של הבבא סאלי ע"ה, שהיה עדיין בחיים. הבבא מאיר – כבר נפטר בזמן הזה. ביקשתי בטלפון, מהרבנית מרים ע"ה, שתאמר לבבא סאלי, שיברך את חכם בן ציון, ראש ישיבת פורת יוסף כי הוא מאושפז בביה"ח בעקבות אירוע מוחי קשה. והיא הבטיחה לי שתבקש מהרב לברך אותו לרפואה שלימה. אבל עם כל זה, לא נחתי ולא שקטתי, ותיכננתי כבר למחרת בבוקר – לנסוע לנתיבות אל הבבא סאלי בעצמי וכך עשיתי. לאחר התפילה בבוקר, יצאנו לדרך עם מישהו שהסיע אותי. בדרכנו לשם, עברנו דרך אשדוד אל האדמו"ר מפיטסבורג, מכיון שהיה לי קשר טוב איתו, וידעתי שהיתה לו ידידות גדולה עם חכם בן ציון, ולכן אמרתי, שנעבור תחילה לקבל ממנו ברכה ומשם נמשיך לנתיבות. כשנכנסתי אל האדמו"ר, סיפרתי לו על הידיעה המצערת באירוע המוחי שהיה לחכם בן ציון, הוא לקח את זה מאוד קשה. ובמשך עשרים דקות, היה מתנדנד על מקומו ומצטער ולא דיבר מילה. לאחר מכן, אמר: חכם בן ציון – כל המעלות שמנו חכמים בתלמיד חכם – יש בו! והמשיך להצטער עליו ואז אמר: יש לי סגולה שקיבלתי מאבותיי, אני אכין את זה, ותלך לעשות לו את הסגולה. האדמו"ר הלך והכין איזה שמן, הביא לי אותו והורה לי מה לעשות, ומשם המשכנו לנתיבות, אל הבבא סאלי.
בדיוק באותה תקופה אמרתי לבנו, שאני רוצה לבקש ברכה מהבבא סאלי. נכנסתי אל הרב והוא בירך את חכם בן ציון, ויצאתי מלפניו. ואז אמרתי לעצמי. זה לא מספיק ככה! והחלטתי להיכנס שוב פעם אל הרב. ואז הרבנית מרים אמרה לי, הרי כבר היית כאן? נכון, אמרתי. אבל יש לי בקשה מיוחדת. היא נתנה לי להיכנס שוב, ואז אמרתי לבבא סאלי. כבוד הרב, אני מבקש, שחכם בן ציון אבא שאול, יחזור לומר שיעורים בישיבת פורת יוסף וכן בבית הכנסת 'אוהל רחל' בשבת! אמר לי הבבא סאלי: כן יהיה! היום, יבואו בשורות טובות מירושלים. ברגע, ששמעתי את זה! שמחתי עד מאוד. זהו זה, ברוך ה' יהיו ישועות.
נסענו משם לבית החולים הדסה עין כרם, לבקר את חכם בן ציון אבא שאול. ביררנו אם אפשר לבקר, ונכנסנו לשם. מצאתי את אשתו הרבנית ואת האחים שלו בוכים בכי תמרורים. אמרתי להם: תפסיקו לבכות! אני באתי עכשיו מנתיבות מהבבא סאלי, וכך היה הסיפור, והרב אמר: היום יהיו בשורות טובות מירושלים, והוא אמר, שחכם בן ציון יחזור לומר שיעורים, בישיבת פורת יוסף ובבית הכנסת אוהל רחל. לא סיימתי את המשפט, והרבנית אומרת לי: איך יתכן? הרי רק עכשיו היתה אסיפה של כל הרופאים וכולם אמרו שאין לחכם בן ציון שום סיכוי! אמרתי לה: את זה הם אמרו, אבל אני אומר לך מה הבבא סאלי אמר, וכמו שאמר הרב – כך יהיה!
לא סיימתי את דבריי, והנה, המעלית נפתחה, ואשתו של פרופסור פלדמן שהיה ראש המחלקה שבה אושפז החכם, יצאה מהמעלית, ומיד אמרה לרבנית. הרבנית! יש לי לבשר אותך בשורה טובה. עכשיו היתה אסיפת רופאים פעם שניה, ואמרו שחכם בן ציון יחזור להיות כמו שהיה! אמרתי לה: הרבנית שמעת? מה הבבא סאלי אמר- שיהיו בשורות טובות מירושלים! ומה אשת הפרופסור אמרה? שיש לה בשורה טובה! מה הבבא סאלי אמר? שיחזור לומר שיעורים כמו שהיה! ומה אשת הפרופסור אמרה? שיחזור להיות כמו שהיה!

נהרו פניה של הרבנית ברוך ה,' ואני נכנסתי לראות את חכם בן ציון. המראה היה קשה מאוד, זה היה נראה כאילו אינו נמצא פה, רק מכונת ההנשמה עבדה, היתה עולה ויורדת ומקפיצה את כל הגוף שלו. עשיתי לו ביישוב הדעת, את הסגולה שמסר לי האדמו"ר מפיטסבורג לעשות, ויצאתי משם.

לאחר זמן מה, יצא חכם בן ציון מבית החולים הדסה עין כרם והלך לשיקום בבית החולים הדסה הר הצופים. בכל אותה התקופה, היו כמה שבתות שביקשו ממני למסור שיעור בבית הכנסת אוהל רחל במקום הרב, שהיה מוסר שם שיעור לאברכים מידי שבת בשבתו, והייתי הולך ומוסר את השיעור שם. אבל, הייתי בטוח, שחכם בן ציון עוד יחזור להגיד שיעורים גם בישיבה וגם בבית הכנסת כמו שבירך הבבא סאלי, וכן הוה!

אכן, הצטערתי לאחר מכן, למה לא ביקשתי מהבבא סאלי עוד יותר מזה! למה ביקשתי רק על ישיבת פורת יוסף וביהכ"נ אוהל רחל ולא ביקשתי שיבריא לגמרי.

ביקורו של חכם בן ציון אצל הבבא סאלי

והנה, הזדמן לי אח"כ לקחת את חכם בן ציון אל הבבא סאלי, כשהיתה מטרתי לבקש מהבבא סאלי שיברך את חכם בן ציון לרפואה שלימה, כי עדיין היה גורר את רגלו מחמת האירוע שעבר, וגם ידו האחת לא היתה מתפקדת. ואם הייתי מבקש – הוא היה עושה את זה!

כשהגענו עם חכם בן ציון אל פתח חדרו של הבבא סאלי, הרב היה יושב על הספה, ומיד כשהחכם עמד בפתח הרב הפנה את מבטו לצד, סגר את עיניו ונשאר כך בתנוחה הזו במשך ארבע שעות! והרבנית מדברת איתו, חכם בן ציון פה. והמשב"ק ר' אליהו אלפסי, בצידו השני של הבבא סאלי, והוא לא נע ולא זע במשך ארבע שעות! לבסוף אמר חכם בן ציון: בוא ונלך. כנראה שבשמים לא מסכימים!

באותה נסיעה, לקחתי איתי את רבי יוסף אלחדד, כי היתה דעתי, שהבבא סאלי יערוך סעודה לכבוד החכם, ורבי יוסף אלחדד ישורר בקול נעים וכך בעיצומה של השמחה – תהיה שעת כושר לבקש מהבבא סאלי, שיעמיד את החכם על רגליו, שילך כאחד האדם בלי צליעה, אבל לא הסכימו בשמים!

ואז הבנתי, למה לא עלה בדעתי לבקש מתחילה מהבבא סאלי יותר מזה, אלא רק שיחזור למסור שיעורים בישיבה ובביהכ"נ אוהל רחל, כי אילו הייתי מבקש היה שומע לי, כי מה שביקשתי – עשה. ומה שהיה אומר היה נעשה! כי הוא אמר – ויהי, הוא ציוה – ויעמוד! אלא, שבשמים לא הסכימו ולכן נעלם ממני לבקש יותר מזה.

כח האמונה שהחדיר הבבא סאלי בעם ישראל

נחזור לראשונות, במה שאמרנו בתחילת השיעור, שהבבא סאלי עשה את כל מעשיו לשם שמים, וכל המופתים שפעל ועשה היה כדי לחזק את הדור באמונה שלימה. כי להגיע למדרגה של אמונה שלימה – זה לא פשוט בכלל. זה נדיר מאוד! הבבא סאלי רצה להחדיר בדור את האמונה, ובאמת, כמה אנשים חזרו בתשובה והתחזקו בעקבות הניסים והנפלאות שראו אצלו. ואמרתי להמחיש במעשה הבא, כמה ישועות אפשר לפעול בכח האמונה החדורה בלב האדם:

אני התפעלתי מגודל האמונה של האשה הזו, שהחזיקה במשך שבעה חודשים באמונה שלימה שאכן הולד בריא, וגם בשעת הלידה אמרה באמונה שלימה – שהתינוק אכן בריא ושלם! אמרתי לעצמי, בטח האשה הזאת שייכת לדור הקודם עם האמונה שלה.

לאחר מכן, היא ביקשה ממני שאבוא לבאר שבע למול את התינוק. אמרתי לה, בשמחה הייתי בא, אבל זה יקח לי יום שלם, אני עסוק ולא יכול, אם הבן יהיה פה – אמול אותו בשמחה. ומיד היא אמרה, אני מביאה אותו לירושלים! ואכן, הם הגיעו כל המשפחה מבאר שבע לכולל הזה, ועל השלחן הזה שנמצא כאן, עשינו את ברית המילה. האשה הזו הגיעה עם מכנסיים וגם היתה פרועת ראש, ועם כל זה היתה חדורת אמונה כל כך! לפעמים אנשים פשוטים – יש להם אמונה חזקה מאוד.

אשה שלא מכירה אותי ואני לא מכיר אותה, והיא שואלת שאלה כזו אם להפיל או לא – סימן שיש לה אמונה! וממילא, בכח האמונה שלה היא עמדה מול פרופסור בשעת הלידה ואף סתרה את דבריו, ואמרה לו: לא נכון! התינוק יהיה בריא ושלם.

את כח האמונה הזו החדיר לנו הבבא סאלי, שע"י האמונה אפשר לפעול הכל! וכבר אמרתי פעם באחד השיעורים, שהבעל שם טוב ע"ה אמר, שבכח האמונהו פניה של הרבנית ברוך ה,' ואני נכנסתי לראות את חכם בן ציון. המראה היה קשה מאוד, זה היה נראה כאילו אינו נמצא פה, רק מכונת ההנשמה עבדה, היתה עולה ויורדת ומקפיצה את כל הגוף שלו. עשיתי לו ביישוב הדעת, את הסגולה שמסר לי האדמו"ר מפיטסבורג לעשות, ויצאתי משם.
לאחר זמן מה, יצא חכם בן ציון מבית החולים הדסה עין כרם והלך לשיקום בבית החולים הדסה הר הצופים. בכל אותה התקופה, היו כמה שבתות שביקשו ממני למסור שיעור בבית הכנסת אוהל רחל במקום הרב, שהיה מוסר שם שיעור לאברכים מידי שבת בשבתו, והייתי הולך ומוסר את השיעור שם. אבל, הייתי בטוח, שחכם בן ציון עוד יחזור להגיד שיעורים גם בישיבה וגם בבית הכנסת כמו שבירך הבבא סאלי, וכן הוה!
אכן, הצטערתי לאחר מכן, למה לא ביקשתי מהבבא סאלי עוד יותר מזה! למה ביקשתי רק על ישיבת פורת יוסף וביהכ"נ אוהל רחל ולא ביקשתי שיבריא לגמרי.
ביקורו של חכם בן ציון אצל הבבא סאלי
והנה, הזדמן לי אח"כ לקחת את חכם בן ציון אל הבבא סאלי, כשהיתה מטרתי לבקש מהבבא סאלי שיברך את חכם בן ציון לרפואה שלימה, כי עדיין היה גורר את רגלו מחמת האירוע שעבר, וגם ידו האחת לא היתה מתפקדת. ואם הייתי מבקש – הוא היה עושה את זה!
כשהגענו עם חכם בן ציון אל פתח חדרו של הבבא סאלי, הרב היה יושב על הספה, ומיד כשהחכם עמד בפתח הרב הפנה את מבטו לצד, סגר את עיניו ונשאר כך בתנוחה הזו במשך ארבע שעות! והרבנית מדברת איתו, חכם בן ציון פה. והמשב"ק ר' אליהו אלפסי, בצידו השני של הבבא סאלי, והוא לא נע ולא זע במשך ארבע שעות! לבסוף אמר חכם בן ציון: בוא ונלך. כנראה שבשמים לא מסכימים!
באותה נסיעה, לקחתי איתי את רבי יוסף אלחדד, כי היתה דעתי, שהבבא סאלי יערוך סעודה לכבוד החכם, ורבי יוסף אלחדד ישורר בקול נעים וכך בעיצומה של השמחה – תהיה שעת כושר לבקש מהבבא סאלי, שיעמיד את החכם על רגליו, שילך כאחד האדם בלי צליעה, אבל לא הסכימו בשמים!
ואז הבנתי, למה לא עלה בדעתי לבקש מתחילה מהבבא סאלי יותר מזה, אלא רק שיחזור למסור שיעורים בישיבה ובביהכ"נ אוהל רחל, כי אילו הייתי מבקש היה שומע לי, כי מה שביקשתי – עשה. ומה שהיה אומר היה נעשה! כי הוא אמר – ויהי, הוא ציוה – ויעמוד! אלא, שבשמים לא הסכימו ולכן נעלם ממני לבקש יותר מזה.
כח האמונה שהחדיר הבבא סאלי בעם ישראל
נחזור לראשונות, במה שאמרנו בתחילת השיעור, שהבבא סאלי עשה את כל מעשיו לשם שמים, וכל המופתים שפעל ועשה היה כדי לחזק את הדור באמונה שלימה. כי להגיע למדרגה של אמונה שלימה – זה לא פשוט בכלל. זה נדיר מאוד! הבבא סאלי רצה להחדיר בדור את האמונה, ובאמת, כמה אנשים חזרו בתשובה והתחזקו בעקבות הניסים והנפלאות שראו אצלו. ואמרתי להמחיש במעשה הבא, כמה ישועות אפשר לפעול בכח האמונה החדורה בלב האדם:
אני התפעלתי מגודל האמונה של האשה הזו, שהחזיקה במשך שבעה חודשים באמונה שלימה שאכן הולד בריא, וגם בשעת הלידה אמרה באמונה שלימה – שהתינוק אכן בריא ושלם! אמרתי לעצמי, בטח האשה הזאת שייכת לדור הקודם עם האמונה שלה.
לאחר מכן, היא ביקשה ממני שאבוא לבאר שבע למול את התינוק. אמרתי לה, בשמחה הייתי בא, אבל זה יקח לי יום שלם, אני עסוק ולא יכול, אם הבן יהיה פה – אמול אותו בשמחה. ומיד היא אמרה, אני מביאה אותו לירושלים! ואכן, הם הגיעו כל המשפחה מבאר שבע לכולל הזה, ועל השלחן הזה שנמצא כאן, עשינו את ברית המילה. האשה הזו הגיעה עם מכנסיים וגם היתה פרועת ראש, ועם כל זה היתה חדורת אמונה כל כך! לפעמים אנשים פשוטים – יש להם אמונה חזקה מאוד.
אשה שלא מכירה אותי ואני לא מכיר אותה, והיא שואלת שאלה כזו אם להפיל או לא – סימן שיש לה אמונה! וממילא, בכח האמונה שלה היא עמדה מול פרופסור בשעת הלידה ואף סתרה את דבריו, ואמרה לו: לא נכון! התינוק יהיה בריא ושלם.
את כח האמונה הזו החדיר לנו הבבא סאלי, שע"י האמונה אפשר לפעול הכל! וכבר אמרתי פעם באחד השיעורים, שהבעל שם טוב ע"ה אמר, שבכח האמונה אפשר להוציא אפילו מים מהקיר! אם מאמינים באמונה שלימה בעת הצורך – אפשר לפעול הכל! שהרי הוא ישתבח שמו כל יכול! הכל בידים שלו, אין לו מעצור, אלא רק להאמין בו באמונה שלימה. וזהו כלל גדול, להאמין שאין עוד מלבדו.
היום אמרתי בס"ד חידוש: הגמרא בחולין )ז ע"ב( מספרת על מכשפה אחת שרצתה לכשף את רבי חנינא בן דוסא ולפגוע בו, אמר לה: תעשי מה שאת רוצה, לא תצליחי לפגוע בי כי אני מאמין שאין עוד מלבדו!
והנה, יש גמרא אחרת שמספרת על רבא, שמכשפת אחת ניסתה לכשף אותו ואמרה מילה ועשתה כישוף, ואז הוא אמר מלה וביטל את הכישוף ושוב היא אמרה מלה ועשתה עוד כישוף וגם הוא אמר מלה וביטל את הכישוף. והמפרשים שם עומדים על השאלה מה אמר רבא. ואני אומר בזה חידוש, שרבא אמר בכל פעם 'אין עוד מלבדו' ובזה ביטל את כל הכישופים! כמו שעשה רבי חנינא בן דוסא. ברגע, שמאמין באמונה שלימה שאין עוד מלבדו – אין לו לפחד משום דבר.
יזכנו השי"ת שזכותו של הבבא סאלי זיע"א תעמוד לכולנו, כל מי שצריך ישועה – יזכה לישועת ה!' אם זה בבריאות, אם זה בפרנסה אם זה בזיווגים הגונים לעצמו או לבניו או לבנותיו, כל מה שצריך -יקבל. כי זכותו גדולה מאוד. ויזכנו השי"ת לאמונה שלימה ולאהבת חברים ונזכה להתברך בכל הברכות שבתורה, אמן ואמן.