פרשת וירא תשפ״ז – דברי תורה מפי הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט״א

בית המוסר

התרחקות ממידת הקנאה

, שלמה המלך החכם מכל אדם כותב בקהלת' ראיתי את כל הנעשה תחת השמים הכל קנאת איש מרעהו', כל מה שאתה רואה כל מיני פטנטים ושינויים, כל זה הוא, קנאה, ומוסיף שלמה המלך שגם זה היה חטאו של הבל מידת הקנאה הרי היא מידה קשה מאוד, קנאה גורמת. ריקבון לאדם, כל הזמן האדם ממורמר ואמשול לכם משל ל שני אחים ש הלכו לקנות חליפה בבגיר, כל אחד בחר לו חליפה אחד שלא בפני השני, באו הביתה כל אחד שמח במה שקנה, לבשו את החליפה בחג והלכו עמה לבית הכנסת, ושניהם חזרו לביתם עצובים, האמא רואה אותם ושואלת את הראשון יעקב מה קרה, אמר לה החליפה של אחי חיים חליפה הרבה יותר יפה, ושא לה את חיים ולמה אתה עצוב אמר לה כי החליפה של יעקב הרבה יותר יפה, שלי סמרטוט לעומת החליפה שלו, מה קרה? שרואים משהו אצל השני אפילו, שהוא לא משובח כמו שלך, רק נדמה לך שהוא משובח. ואז מה ששלך לא שווה כלום מרוב הקנאה זה מציאות בשטח, מגדול ועד קטן, אפילו האדם הכי גדול יזהר לו, אם לא יעבוד על עצמו עבודת פרך, לא יעזור לו כלום, צריך לעבוד עם השכל, מה יש לי לקנאות, הרי גם את מה שיש לי אני מפסיד בכך שאני מקנא, הרא"ש באורחות חיים כותב 'בראש כל הדברים שמור עיניך 'מדבר שאינו שלך', כי אם אתה תסתכל אתה תיפול,. העצה הכי טובה זה לא להסתכל מה קורה אצל השני אצל בלעם כתוב "וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי "עליו רוח אלוקים? מה ראה ראה שאין פתחי בתיהם מכוונים זה כנגד זה, לא רואים אחד מה יש לשני, לא מס תכלים, זה פתחו למזרח, זה לצפון זה לדרום וזה למערב, אף אחד לא יודע מה קורה בבית של השני, יש איסור להסתכל!, אם אתה מסתכל עליו אתה מזיק אותו. בעין הרע, בזה שאתה מקנא אתה מזיק ובכך שמחים כל אחד בטובת השני, אדם ר ואה יהודי שמח ושטוב לו, הרי הוא שמח בשמחתו, לא משנה מי זה קטן או גדול, שכן או חבר, וכן להיפך ש השני בצער יצטער עימו, כי כאשר האדם נקי מקנאה הרי הוא גם מפרגן לשני ושמח בשמחתו, ולהיפך חלילה משתתף בצערו של השני.

מאמר על הפרשה – ניסיון העקידה: התבטלות גמורה

ניסיון העקידה– התבטלות גמורה עקידת יצחק– הנסיון הגדול ביותר בפרשת השבוע אנחנו מוצאים כמה נסיונות המבוארים בה, אבל בסוף הפרשה– מופיע הנסיון הגדול ביותר דדהלא הוא. נסיון עקידת יצחק בנסיון הזה הכתוב אומר במפורש 'והאלוקים ניסה את אברהם' מה שלא כתוב באף אחד מהנסיונות. עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, אבל רק בנסיון הזה כתוב 'והאלוקים ניסה את אברהם'. ויש להבין, מדוע רק בנסיון הזה פירש הכתוב שהשי"ת ניסה את 'אברהם? זאת ועוד, שהנה אומרים חכמינו ז"ל על הפסוק 'קח נא את בנך וכו– אין 'נא' אלא, לשון בקשה. וכך אמר לו הקב"ה: בבקשה ממך, עמוד לי בנסיון הזה! שאם לא תעמוד בזה כאילו לא עמדת בשום נסיון. וצריך להבין, מה המיוחד בנסיון הזה, שהקב"ה מבקש ממנו שיעמוד בו. ואמנם נכון, שנסיון העקידה נתייחד בזה שגם לגבי יצחק אבינו היה כאן נסיון גדול, שהרי הוא היה בן שלשים ושבע שנים בשעת העקידה, ועם כל זה מסר עצמו ופשט צווארו לשחיטה בביטול גמו! ר. זה לא פשוט בכלל, שבהסכמתו נעשה הנסיון הזה גם נ י סיון 'לך לך' היה קשה עד מאוד? אבל עם כל זה צריכים להבין, וכי נסיון 'לך לך' היה קטן אחרי שאברהם אבינו בנה אימפריה שלימה בחרן, והעמיד אלפים ורבבות של אנשים שהכניסם תחת כנפי השכינה, וכמו שנאמר 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' ואמרו רבותינו, שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים. והכתוב מכנה אותם בלשון יחיד ואת 'הנפש' ולא אמר ואת 'הנפשות' שעשו בחר ן– ללמדך, שכולם היו מאוחדים בדעה אחת ובהסכמה אחת עם אברהם אבינו, שלוקח אותם איתו מחרן אל הבלתי נודע! [וכעין מה שדרשו רבותינו על הפסוק 'ויחן שם ישראל כנגד ההר' שהיו.]'בני ישראל מאוחדים כאיש אחד בלב אחד, ומשום כך נקט הכתוב לשון יחיד 'ויחן , נתאר לעצמנו, ביום בהיר אחד, בהיות אברהם אבינו בן שבעים וחמש שנים? מצוה לו הקב"ה 'לך לך'! להיכן ללכת אל הארץ אשר אראך. כל אחד מאיתנו נסע פעם עם המשפחה שלו לנופש לכמה ימים, האם הוא יכול להגיד לבניו ובנותיו הקטנים: אנחנו נוסעים לכמה ימים. הם שואלים אותו, אבא? להיכן נוסעים. והוא משיב להם: אני לא יודע! הרי זה לא יעלה על הדעת וכאן מדובר על אלפים ורבבות של אנשים ונשים שהכניסם תחת כנפי: השכינה, וכמו שאומר הרמב"ם במפורש (פ"א מהל' ע"ז ה"ג) וזה לשונו "והיה [אברהם אבינו] מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה ו 'כו וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם. ע"כ. וכולם שואלים אותו, אברהם: אבינו להיכן הולכים? והוא משיב להם? אני לא יודע! וכי זה נסיון קטן וזה עוד לא הכל, מיד כשהם מגיעים לארץ כנען, אומר הכתוב: 'ויהי רעב בארץ' עד שהם נאלצים לרדת למצרים. וגם שם מגיע נסיון נוסף – שלוקחים, את שרה אמנו לבית פרעה! וזה חוזר על עצמו שוב עם אבימלך. הרי לפנינו שכל מסכת חייו של אברהם אבינו רצופה בנסיונות, אז מה מיוחד כ ל כך בנסיון הזה העשירי, עד שהקב"ה אומר לו: בבקשה ממך תעמוד לי בנסיון הזה.

כוחו העצום של אברהם אבינו בנסיון העקידה והנה, קודם שניגש

לביאור הענין, נתבונן בכוחות העצומים שהיו לאברהם: אבינו בנסיון הזה, כפי שעולה מן הפסוקים הכתוב אומר: 'וישכם אברהם 'בבוקר – אומרים המפרשים, משמע מכאן שהוא הלך לישון בלילה! איך אברהם אבינו מסוגל לישון בלילה, כשיודע, שלמחרת בבוקר הוא הולך?? לשחוט את הבן שלו ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, מצינו אצל פרעה הרשע, כששמע את הנבואה ממשה רבינו על מכת בכורות ובכל זאת הולך לישון בשאט נפש! שנאמר,'ויקם פרעה לילה'. כזה רשע, מסוגל לישון כשיודע שהמוות מרחף על ראשו.'שהרי נאמר 'ומת כל בכור מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה זה איום ונורא! אלא, שאצל כזה רשע, העבירה מטמטמת את ליבו, וממילא הוא מתנהג כמו שוטה, שאין שום הבנה למעשים שלו, וכמאמרם ז"ל, שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות! ולכן, אין עליו קושיות איך הלך… לישון בלילה? כמה פעמים נפגשתי עם אנשים שוטים ממש, אבל מה אפשר לומר להם אין להם שכל, ואין שום הבנה למעשים שלהם. וכך גם יש אנשים שוטים מחמת העבירות, שטמטמו את ליבם, וכמו שנאמר 'אשר נואלנו ואשר.'חטאנו, אולם, אברהם אבינו, האדם הגדול בענקים, כיצד מסוגל לישון בלילה ולהשכים בבוקר וללכת לשחוט את בנו? והנה, הכתוב אומר: 'ויחבוש את 'חמורו –, אומרים חז"ל, שהוא בעצמו חבש את החמור ולא ע"י אחד מעבדיו 'מפני שהאהבה מקלקלת את השורה. 'ויבקע עצי עולה – הוא בעצמו! והוא 'הולך יחד עם יצחק בנו, שנאמר 'וילכו שניהם יחדיו– העוקד והנעקד! וגם יצחק אבינו, אע"פ ששמע שהוא בעצמו הקרבן עולה, היה ליבו שלם עם 'אביו, שנאמר 'וילכו שניהם יחדיו – שהלכו שניהם בלב שוה! הנה, גם יצחק אבינו, נתעלה למדרגה עצומה, פלא פלאות. מהיכן שאבו אבותינו הקדושים? כזה כח

בטל רצונו מפני רצונך – משמעות ביטול

הרצון ובכן, המשנה באבות אומרת 'בטל רצונך מפני רצונו' האדם-, יש לו רצונות אלא שלא תמיד הרצונות הללו עולים בקנה אחד עם רצון הבורא. מלשון המשנה 'בטל' רצונך משמע, שיש צורך לעשות לו ביטול, לפחות כמו ביטול.'חמץ, שאומרים עליו בנוסח הביטול: 'ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא חשבתי לעצמי כמה פעמים בערב פסח, מה היה קורה אם היתה כאן עכשיו איזו עוגה משובחת ביותר, עוגה כזו שכולם מתענגים עליה, בשאר ימות השנה בעודה בכפם– יבלעוה! והנה, מגיע כעת זמן שריפת חמץ, הרי זה פשוט לכל אחד – לזרוק ולשרוף מהר את החמץ הזה! העוגה הזו לא נחשבת כעת כלום! כמו עפר! ובחנתי את עצמי בדבר הזה, וכך היה לי! עוגה כזו – לא שוה כלום, מיד לשרוף אותה בשריפת חמץ. זהו ביטול הרצון! זהו 'בטל רצונך – מפני רצונו'. כי אצלנו, בנושא הזה של חמץ בפסח, זה כבר מנוי, וגמור אין כאן שאלות בכלל, כי כל יהודי שיש לו יראת שמים, מיד מבער את החמץ שברשותו! הוא לא מנסה לעשות חשבונות ולמכור אותה לגוי. וכיוצא בזה, אלא ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא, כך גם מצינו בענין יום הכפורים. לכל אדם יש צורך באכילה ושתיה, ולפיכך הוא מרגיש רעב ביום הכפורים, שזהו מכלל מצות העינוי ביום הזה, ובפרט אחרי כל המאמץ בתפילות יום הכפורים, שביום אחד אנחנו גומרים מחזור עב כרס, מתחילתו ועד סופו. אילו היינו פונים למאן דהו ומבקש, ים ממנו אתה רואה את הספר העבה הזה, תקרא את כולו היום! הוא מיד היה משיב בתמיהה: ביום אחד, ללמוד את כל הספר הזה?! אי אפשר! והרי בכל יום כפור אתה קורא את כל המחזור העבה הזה, ועוד מתוך צום ורעב! אז איך? אתה קובע בפסקנות, שאי אפשר לקרוא ספר כזה עבה ביום אחד אל א, הוא אשר אמרנו, שגם בענין יום הכפורים, זה מנוי וגמור אצל האדם, שגומרים! מידי שנה את כל המחזור בצום, מתחילה ועד סוף, הרי לנו, שבגלל המוסכמה הזו שזהו חמץ וזהו יום כפור אז הלב אינו ממאן כי כבר רגיל הוא בדבר. אבל איך הלב נותן לאברהם אבינו לכבוש את רחמיו, לשחוט את בנו? ולהעלותו לעולה ובפרט, שהנבואה הזו נאמרה לאברהם אבינו בלילה, והוא מוכן מיד לקיים את דבר ה'! ואומר הנני! ולא, זו בלבד, אלא משכים בבוקר וחובש בעצמו את החמור, כמו שאמרנו לעיל ולוקח את שני נעריו איתו, את אליעזר ואת ישמעאל, ולא מדבר עם יצחק בנו על הענין הזה בכלל, אלא רק בדרכם בדרך, הוא רומז לו בתשובתו 'אלוקים יראה לו השה לעולה–.'בני ויתרה מזו, כאשר קורא לו מלאך ה' מן השמים ואומר לו 'אל תשלח ידך אל? הנער', מדוע צריכים לקרוא לו מן השמים? למה צריך הפסוק להדגיש זאת אלא אמרתי בזה, שאברהם אבינו היה כל כך זריז, שאם היה המלאך ממתין! ויורד עד אליו ורק אז אומר לו כך, כבר היה מספיק לשחוט את בנו, ולכן כבר מן השמים הזהיר אותו ואמר לו מיד: 'אל תשלח ידך אל הנער'. ואברהם אבינו מתחנן, אולי בכל זאת, להקיז רק טיפת דם! אומר לו המלאך 'ואל.'תעש לו מאומה ולכאורה, היה לאברהם אבינו לשמוח ולרקוד, ברוך ה' עמדתי במבחן, זהו… זה, אפשר לחזור הביתה אבל לא! אברהם אבינו מתעקש כביכול לעשות לפחות. משהו? מה הענין בזה אלא, שאברהם אבינו חשד את עצמו אולי לא עשיתי את מעשה העקידה בלב שלם, ומשום כך, אומרים לי מן השמים – לא לשלוח בו יד! כי אם אין כאן לב שלם, אין זה קרבן עולה, אלא זוהי רציחה! ולכן, ביקש לכל הפחות להקיז דם, כדי להוכיח שבאמת עושה לשם! שמים: ועל כך אמר לו המלאך כי עתה ידעתי, כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. דהיינו, שעכשיו במעשה הזה שאתה מתעקש בכל זאת! לעשות לו משהו, ידעתי כי ירא אלוקים אתה! ועושה כל מעשיך לשם שמים אבל דע לך, שמעולם לא עלתה על דעתי שבאמת תשחט את בנך, אלא כך אמרתי לך 'העלהו לעולה' תעקוד אותו על המזבח ותו לא, לא אמרתי לך. לשחטו? אז מהיכן הכח הגדול הזה, מה הסוד הטמון כאן הנה, בכל יום ויום אנחנו קוראים את פרשת העקידה. ואני חושב לעצמי כמה פעמים, שבאמת זיו, הפנים שלנו היה צריך להשתנות, בכל פעם שקוראים את פרשת העקידה! מרוב התרגשות זכורני, שבצעירותי, כשהייתי ילד, הייתי מתרגש ובוכה בתחילת הסיפור של מכירת יוסף, לא הייתי זוכר את סוף הסיפור. והייתי אומר בלבי, מסכן יוסף, הצדיק, מה עושים לו! מה רוצים ממנו? למה השליכו אותו לבור? וגם כאן. בפרשת העקידה, היינו צריכים להתרגש בכל פעם מאברהם אבינו ע"ה

ענין ההשתחוויה– התבטלות גמורה

להשי"ת סוד הענין טמון במדרש הבא, המלמד אותנו על גודל ענין ההשתחוויה. ישנו: מדרש פלא (בראשית רבה פרשה נו, ב) וזה לשונו "א מר רבי יצחק הכל בזכות ה ה שתח ויה ו: אברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות ה ה שתחויה:, שנאמר 'ונשתחוה ונשובה אליכם.' ישראל לא נגאלו אלא בזכות ה השתחויה, שנאמר: 'ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו', התורה לא נ י תנה אלא בזכות השתח ו ויה, שנאמר: 'והשתחויתם מרחוק.' חנה לא נפקדה אלא בזכות השתח ו ויה שנאמר: 'וישתחו שם לה. ו הגל יות אינן מתכנסות אלא בזכות ה השתחו ו יה שנאמר: ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו', והשתחוו לה' בהר הק ו דש בירושלים '. בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתח ו ויה שנאמר: רוממו ה' אל וק ינו והשתחוו להר קדש. ו המתים ם אינ ם חיי אלא בזכות ה ה שתח ו ויה שנאמר: וב או נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו ". זהו מדרש מופלא! אברהם אבינו אומר לנעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה ונשתחווה ונשובה אליכם. לכאורה, לא היה צריך לומר להם שהולך עם יצחק להשתחוות לה'. בפשטות היה נראה, שאברהם לא רצה לגלות להם שהולך להעלות את יצחק לעולה, ומכיון שבודאי עומד להשתחוות שם לה' לפיכך אמר להם כך. אבל מאחר שהמדרש הזה מביא כאן רשימה של דברים ובכללם הגאולה העתידה ואפי, לו תחיית המתים! שלכל אלו זוכים רק בזכות ההשתחוויה. שמע מינה, שיש כאן משהו מיוחד? וצריך להבין מה כל כך מיוחד בהשתחוויה הזו למעשה, גם היום, כאשר פוגשים אדם חשוב, קדים לו קידה בכבוד, שוחים, לפניו מתוך יראת כבוד. מה הענין בהנהגה הזו? וכל שכן, בהשתחוויה ממש שהיא פישוט ידיים ורגלים והשתטחות גמורה על הארץ, וכמו שאומרים.'בפיוט עוקד והנעקד 'ואני והנער להשתטח אלא ענין ההשתחוויה, מבטא התבטלות גמורה למי שמשתחוים אליו. אני בטל ומבוטל לגביו. והביטול הזה הוא דבר גדול מאוד. וכאן טמון סוד הכח בעמידה בנסיונות של אברהם אבינו, שעלה על כולנה נסיון זה של העקידה: וכפי שנבאר

אי אפשר לאמונה שלימה בלי התבטלות לקב"ה הנסיון של 'לך לך'

הגיע לאחר נסיון כבשן האש שאליו הושלך אברהם אבינו. הוא לא הושלך לשם בגיל שלש, אלא הרמב"ם כותב שבגיל ארבעים הכיר אברהם את בוראו. והראב"ד שם מקשה עליו בהשגות, הרי יש מדרש על הפסוק 'עקב אשר שמע אברהם בקולי' ששנותיו של אברהם הם מאה, שבעים וחמש תוריד מהם עק"ב שנים ששמע אברהם בקולי דהיינו מאה שבעים ושתים, ומכאן מוכח שבגיל שלש הכיר את בוראו. והמפרשים מתרצים, שאכן בגיל שלש שנים התחיל להכיר את הבורא יתברך, אבל הגיע. לשלימות ההכרה בגיל ארבעים, כמו שכותב הרמב"ם לא ידוע לי מהיכן לקח זאת הרמב"ם שבגיל ארבעים שנה הכיר את בוראו,'בשלימות, אבל אני חושב שמאחר שחז"ל אמרו באבות 'בן ארבעים לבינה שזה מבטא את ההבנה השלימה, שעושה את מעשיו בשלימות ההבנה וההכרה, לפיכך, עד גיל ארבעים אע"פ שעשה מה שעשה אפשר לא עשה את הדברים בהבנה. שלימה, אבל בגיל ארבעים כבר עושה בשלימות ההכרה והנה, אברהם אבינו נקרא אברהם העברי, ומדוע? אומרים חז"ל, כי כל העולם נמצא בצד אחד, והוא עומד מן העבר השני. חשבתי פעם, הרי כל אלו שעבדו עבודה זרה, הסטרא אחרא היתה מטעה אותם, כאילו שיש ממש בע"ז! הזו שהם עובדים. שאם לא כן, איך יתכן שהם אומרים לפסל מעץ אבי אתה ואומרים לפסל מאבן את ילדתנו. מתחילים לקרוא לפסל 'אמא' 'אמא'. וכי הם משוגעים? אלא בהכרח שהסטרא אחרא היתה מטעה אותם, עד שהיו חושבים בשכל שיש בהם ממש. ורבותינו ז"ל נתנו לזה דוגמא: אדם שהיה? לו חולה, היה הולך לעבודה זרה ומתפלל עליו, והחולה נתרפא! איך יתכן מה ב אמת קרה? אלא שהיה זמן קצוב לחולי שלו, והוא הגיע לעבודה זרה בדיוק ברגע שנגזר על בנו שיתרפא בלאו הכי [ואע"פ שאביו הלך לעבודה זרה – הקב"ה אינו חוזר בו מגזירותיו הטובות שגזר לרפאו מחליו] ומאחר שבא להיטמא – פותחים לו, ואת זה עשתה הסטרא אחרא, שיישאר בטעות. שלו, שיראה כביכול ישועות מהעבודה זרה וכך נשאר בטעותו אבל אברהם אבינו נמצא בעבר האחר, כולם שואלים אותו, תראה לנו את האלוקים הזה שאתה מאמין בו, היכן הוא? אומר אברהם אבינו בהכרח שיש אלוקים בשמים ובארץ, זה ברור! אבל תראה לנו אותו! הם רוצים לראות. אותו ולמשש אותו אברהם אבינו לא צריך את כל זה! כי ברגע שהוא הגיע לאמת, להכיר בבוראו, הוא בטל ומבוטל לגביו וכבר לא צריך לראות מראות אלוקים. וגם. בלי זה, הוא מאמין באמונה שלימה בהשי"ת האמונה השלימה היא! ההתבטלות, אי אפשר לאמונה שלימה בלי התבטלות

אברהם אבינו – עבד נאמן להשי"ת

על אברהם אבינו נאמר: 'ומצאת את לבבו נאמן לפניך'. עבד נאמן – אין לו שום קושיות, ועליו אומר הקב"ה למשה רבינו ע"ה 'חבל על דאבדין ולא,'משתכחין'. למי אומר זאת הקב"ה? למי שנאמר עליו 'בכל ביתי נאמן הוא כי האבות הקדושים עם כל הנסיונות שהעמדתי אותם, לא הרהרו אחר מ ידותיי! לא היתה להם שום קושיא! דוגמא להתבטלות, נוכל ללמוד מילד קטן, שבעודו תינוק, שעדיין אינו יודע ללכת הוא מתבטל לאמו, אינו מתנגד למה שהיא עושה, אין לו קושיות ולא שאלות, להיכן שהיא הולכת– הוא איתה. אבל ברגע שלומד ללכת, כבר יש לו רצון עצמי ומתחיל לדחות את! אמו, היא מושכת אותו לכאן, והוא מושך לכאן ומי אמר את זה? דוד המלך ע"ה בתהלים, שנאמר: 'כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי', כמו תינוק שיונק מאמו ובטל אליה, בלי שום שאלות, כך גם אני. מבוטל להשי"ת זהו פשר ההשתחוויה שהזכיר המדרש הנ"ל! וכעת, כשנחזור ונקרא את, דברי המדרש הנ"ל נבין את כל הרשימה המובאת שם ונראה שהכל היה בזכות הביטול להשי"ת– שבא לידי ביטוי במעשה ההשתחוויה. ומסיים המדרש ואומר, שגם

הגלויות עתידות להתקבץ בזכות ההשתחוויה,

ונסביר: מעט מה הקשר בין קיבוץ גלויות לבין הביטול העצמי הגלויות עתידות להת קבץ בזכות ההשתחוויה היינו במרוקו, היה לנו בית גדול במרוקו, בנין שלם בן שתי קומות, שכולו היה שלנו. לסבא ע"ה היו כמה בנים נשואים שכולם היו גרים בבנין. היינו. חשובים ומכובדים בעיני הערבים, עד שהיו משתחוים לפנינו ביראת כבוד והנה, יום אחד בהיר, מחליטים לעזוב את הכל ולעלות לארץ ישר אל. הגענו? לארץ ומה קיבלנו כאן פחון. מה זה פחון? מין ביתן עשוי מפח, והשמש יוקדת עליו ואיזה חום שורר בפנים, וכך היינו גרים במעברות. מה קורה כאן? עוזבים בתים מלאים כל טוב ובאים לגור בפחון? אכן, זוהי מהותה של ההשתחוויה! מידת הביטול העצמי, וזהו שאמרו במדרש שאי ן הגלויות. מתכנסות אלא בשביל ההשתחוייה, להתבטל ולעזוב הכל

הסוד של אבותינו הקדושים– מידת ההתבטלות

וזהו הסוד של האבות הקדושים, הם ביטלו את עצמם! במשך מאה שנה אברהם אבינו ממתין שיהיה לו בן. הוא זוכה להוליד את יצחק אבינו, ומגדל ומחנך אותו במשך37 שנים, ואיזה חינוך הוא קיבל! עד שבגיל כזה הגיע יצחק אבינו למדרגה גבוהה מאוד בדומה לאברהם אביו, עד כדי כך, שכאשר היו הולכים בדרך לא היו מבחינים מיהו אברהם ומיהו יצחק לא רק במראה החיצוני, אלא גם במהות היו דומים ז. ה לזה והנה, אברהם אבינו לוקח את יצחק, כאילו זה תינוק קטן והולך להעלות אותו לעולה. הוא משכים בבוקר בזריזות ובשמחה. כל זה נובע מביטול. הרצון לגמרי לפני השי"ת כשגרנו במושב, לפעמים היינו שוחטים עגל או שור. והנה, בעל העגל היה עומד ליד השוחט וממתין לשמוע אם הוא כשר או לא. השוחט בודק את הריאות שלו, ומכריז: העגל טרף! תביא טרקטור ותזרוק אותו לוואדי שמחוץ למושב, שיהיה למאכל לחיות השדה ולעוף השמיים. ובעל העגל הזה לא פוצ ה פה! אע"פ שיש לו כאן הפסד מרובה! הרי הוא קנה אותו בעשרת, ועם כל זה, הוא מקבל עליו מיד את הדין! מה קורה כאן? זהו₪ אלפים. ביטול עצמי היה יהודי אחד במושב, שמידי שנה בחג הפסח ובחג הסוכות היה נוהג לשחוט עגל, והיה שולח אליי את הסכינים שלו לבדיקה. והנה, בשחיטה האחרונה, הוא שחט שלשה עגלים וכולם יצאו לא חלק. ואותו יהודי, לא היה. מוכר בשר כזה ליהודים, אלא מוכר בזול לערבים, ומפסיד על זה כסף, והנה הוא מצלצל אליי לפני ששוחט את העגל הרביעי, כדי שאברך אותו שיהיה? חלק. ולכאורה, איך אתה הולך לשחוט עוד עגל? הרי הפסדת כבר שלשה בירכתי אותו, וכך היה! העגל יצא חלק. אמרתי, שהוא זכה לזה בזכות המסירות נפש שלו, שהיה מוכן לשחוט עוד עגל ועוד עגל, וכל זה כדי ש יהיה. לו בשר מהודר לחג. זהו ביטול הרצון לפניו יתברך

סוד העמידה בנסיונות– כח ההשתחוויה וזהו

שאמרו חז"ל: בטל רצונך מפני רצונו! זהו סוד העמידה בנסיון. בחיי האדם, יש נסיונות רבים. אנחנו לא שמים לב, אבל מידי יום ביומו, יש לאדם נסיונות, עם בני ביתו, עם שכניו, עם מתפללי בית הכנסת. איך הוא מדבר לזולת, איך הוא מתנהג עמהם. ואם נשים לב, במשך עשרים ואר בע שעות! ביממה, יש לאדם נסיונות יש לנו מאה ברכות בכל יום, וגם מאה נסיונות בכל יום! כל ברכת המזון היא נסיון. לאדם, איך הוא יברך, האם בכוונת הלב בלי היסח הדעת או לא. כל פרט בעבודת השי"ת היא נסיון. כל היום אנחנו בנסיונות ו מהו הסוד! להצליח ולעמוד בנסיונות? זהו כח ההשתחוויה! הביטול העצמי

הסכנה שבאינטרסים של האדם וביטולם

ע"י כח ההשתחוויה אם נתבונן נראה שבכל מעשה שאדם עושה, הוא מיד חושב באופן אוטומטי? מה האינטרס שלו מזה, מה יצא לו מזה, האם הוא ירויח מזה או יפסיד מזה! כל הזמן אינטרסים לא צריך להפעיל את הכח הזה, הוא פועל באופן מיידי! ואוטומטי אבל כשיש את כח ההשתחוויה – זהו ביטול האינטרסים. וצריך: לדעת, שזה דבר לא פשוט בכלל, ונמחיש זאת ע"י הדוגמאות הבאות בא אליי השבוע יהודי אחד שרצה לבנות מרפסת סוכה על ברזלים, הוא ביקש רשות מהשכן שלו – והשכן מסרב! והוא מספר, שכאשר השכן הזה בנה לעצמו חדר בבנין למטה בלי רשיון – הוא ביקש ממנו רשות, והוא לא. התנגד. אבל עכשיו, השכן מסרב אפילו לבניה קלה של סוכה על ברזלים ורק אחר י דין ודברים רבים, ביקש אותו יהודי רשות מהשכן להעמיד עמוד אחד בסוף החצר שלו, בפינה, לתמוך במרפסת סוכה, וגם על זה הוא לא מסכים, כי אולי זה יפריע לו לראות את הנוף. זה נורא, עד להיכן אדם יכול! להגיע בגלל האינטרסים שלו מספרים על מרן החפץ חיים, שהודיעו לו שיש יהודי אחד שרוצה למסור, לשלטונות את הבן של השכן שלו, שהוא משתמט מהצבא הרוסי. ידוע שהצבא הרוסי היה מגייס למשך עשרים וחמש שנה, ומי שהיה נכנס לשם– היה נעשה ככל הגו יים ומאבד את יהדותו, רח"ל. החפץ חיים קרא לאותו יהודי, ודיבר איתו במשך שעות עד השעות הקטנות של הלילה, ובתוך דבריו אמר לו הח"ח, אתה היום מלשין על הבן שלו, אבל מחר מחרתיים הוא יבוא: וילשין על הבן שלך! וזה עונה בשאט נפש שילשין… לא איכפת לי! החפץ חיים הלך לנוח לפנות בוקר, בשעה שלוש, ותיכף ק ם באשמורת הבוקר והמתין לאותו יהודי בצומת, לדבר איתו עוד פעם. ואותו רשע, לא השתכנע ואכן עמד ללכת להלשין. אמר לו החפץ חיים: דיברתי איתך כל הלילה, ולא השתכנעת, אני מזהיר אותך וגם מבטיח לך – שלא תצליח להלשין! אותו יהודי נבהל מדבריו, נפלה עליו אימה ופחד ולבסוף. לא הלך להלשין, כמה יש להתבונן במעשה הזה: הרי החפץ חיים היה כבר זקן ויושב בישיבה גדול הדור בארצות אירופה, והוא יושב שעות על גבי שעות ומנסה לדבר לליבו של אותו יהודי, וזה מתעקש ונשאר בשלו! הוא הולך להלשין! כמה אדם שקוע בתוך האינטרסים שלו, לפגוע באותו שכן, לסגור איתו חשבונו. ת וכמו שאומר המסילת ישרים שהנקמה –, מתוקה מדבש לנוקם. ורק לבסוף כשחשש על חייו–. נמנע ולא הלך ביטול הרצון העצמי שלנו – זהו עיקר עבודת השם שלנו! וכך אומר הכתוב: בנסיון של חוה עם עץ הדעת ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל? ותיקח מפריו ותאכל וכו'. מה יש כאן רצון עצמי ותאוה לאכול מן העץ, ומה זה גרם? לחורבן לכל העולם עד היום! אם חוה היתה מבטלת את הרצון שלה בפני רצון השי"ת – לא היה קורה כל מה! שקרה

האבות הקדושים הורישו לנו את כח ההשתחוויה

אברהם אבינו ולאחריו יצחק ויעקב, אבותינו הקדושים, הם ייסדו עולם חדש, שהוא רצון השי"ת! ואת זה דוד המלך מבטא בתהלים ואומר: 'לעשות רצונך אלוקי חפצתי' עשיתי שהחפץ שלי, יהיה כולו רצון ה'! הרצונות העצמיים שלי–! מבוטלים אחד מגדולי בעלי המוסר היה אומר, מעולם לא שאלתי את עצמי האם אני יכול לעשו ת או לא, אלא אם אני צריך לעשות – עשיתי, ואם לא – לא עשיתי. כי אם אני רוצה– אני בודאי יכול! ולכן כל השאלה היא רק אם אני מבין שצריך לעשות, ואז ממילא היכולת לעשות – מגיעה! כי אם רוצים באמת–! יכולים: וזהו שאומר דוד המלך 'לעשות רצונך אלוקי חפצתי' והוא מסיים ואומר 'ותורתך בתוך מעי' מה הפירוש בזה? אומרים רבותינו ז"ל, שתי כליות היו לו לאברהם אבינו, והם היו יועצות לו על פי התורה. הוא לא קיבל תורה, מסיני! עליו נאמר בסוף שיר השירים, שלא היה לו מי שילמד אותו לא היה. לו מי שידריך אותו! אלא אברהם אבינו ידע מעצמו כיצד לפעול ולעשות וכך דורשים רבותינו (במדרש רבה) על הפסוק: "אחות לנו קטנה ושדיים אין לה, מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה אם חומה היא– נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אני חומה ושדי כמגד לות, אז: הייתי בעיניו כמוצאת שלום". וכך אומר המדרש "אחות לנו קטנה – זה אברהם אבינו, ולמה נקרא 'אחות'? מפני שהוא איחה 'וחיבר את כל באי עולם עם הקב"ה. 'ושדיים אין לה – לא היה לאברהם. אבינו מי שיניק אותו ויעניק לו דעת, לא היה לו אבא נורמלי ולא רב נורמלי "מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה– שיעמוד במבחן, האם יה יה חזק כמו חומה בצורה ויעמוד בנסיון, או שמא יהיה כמו דלת, שאינה יציבה, אלא פעם 'נפתחת ופעם נסגרת. והפסוק אומר 'אני חומה – אברהם אבינו היה כחומה בצורה, ועמד בכל הנסיונות, ואת זה הוא נטע בעם ישראל, וכך גם היה יצחק אבינו וכך גם יעקב אבינו היה כמוהו, ואנחנו, ע ם ישראל ירשנו את כח. ההשתחוויה הזה, שהוא ביטול הרצונות שלנו. וגם הגאולה אכן תלויה בזה זהו הסוד של פרשת העקידה, והשי"ת יזכנו לעשות רצונו ולעבדו בלבב. שלם

פנינים על הפרשה

נסיון העקידה לימד על כל הניסיונות

"ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו שם על אחד ההרים אשר אומר אליך", ובמדרש איתא 'אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הניסיון שלא יאמרו הראשונות לא היה בהם ממש'. ודברים אלו תמוהים עד מאוד, היאך יש להבין טענה זו, כי אילו לא היה אברהם ע"ה מעלה את בנו ע"ג המזבח, יאמרו הבריות שאין בנסיונות הראשונים שעמד בהן ממש, וכי הוא לא מסר את עצמו למיתה על קידוש שמו יתברך באור כשדים?, ועוד כהנה וכהנה בשאר הניסיונות עד כי יש לומר שבהעדר מעשה אחד יתבטלו כל מעשיו? נסיון העקדה היה שונה בתכליתו משאר ניסיונות, כיון שבשאר הניסיונות היה מקום לומר שאברהם אבינו היה אנוס לעשות כן ע"פ הדיבור, משא"כ בנסיון העקדה, היה הרבה סיבות כביכול לא לקיים אותה, שהרי היו יכולים לעלות קו' לאברהם האיך אני יעקוד את בני במזבח בזמן שהקב"ה אוסר להעביר את בנו למולך, וכן היה לו את דו"ד הידוע עם הס"מ, ויכל לחשוב לעצמו שאולי נבואה זו אינה ממקום האמת, אבל מכיון מגודל אהבתו לבורא לא רק שלא נכשל בזה, אלא 'וישכם אברהם בבוקר', הזדרז ועשה כן בשמחה, הרי שבזה הוכיח על כל הניסיונות שהיה לו ולימד על כולם שעשה כן ברצון ובאהבה!