בית המוסר
במעלת ניצול הזמן
פרשתינו הק' מתחילה עם אחד מהעשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ע"ה, ניסיון עזיבת ארצו ומולדתו, אברהם אבינו ע"ה עשה נפשות רבות בחרן, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי ביתו כל' הרמב"ם, מעצמה שלימה אשר מן הסתם היתה במקום יישוב מגודר עם מטבח כשר, יישוב חרדי לכל דבר – בלי פוליטיקה ונגיעות זרות אך ורק לשם שמים. והנה בפתע בלא התראה הקב"ה מצווה אותו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך", ואברהם אבינו קיבל את ההוראה ואף הוסיף ע"ע, ולקח עימו את כל אותם האלפים והרבבות אל הלא נודע. ובמדרש מסופר שאברהם חיפש בדרכו מהו המקום שלשם הקב"ה רוצה שילך, ובדרכו הגיע לארם נהרים וראה אותם אוכלים ושותין ופוחזים, וכן הלך לארם נחור הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה (פ"א ה"א-ה"ג) מתאר את המציאות שהיתה בזמן אברהם ואף שם היו אוכלים ושותים ופוחזין ואמר לא לכאן הקב"ה רצה שאלך, עד שהגיע לסולמה של צור וראה אותן עסוקין בניכוש בשעת ניכוש, בעידור בשעת עידור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב"ה "לזרעך אתן את הארץ הזאת".
מבואר שחלק מהניסיון היה שאברהם צריך מעצמו להבין להיכן הקב"ה שלחו, והמבחן של אברהם היה שבארץ שאוכלין ושותין ופוחזים שם הקב"ה לא ישלח אותי, אבל לארץ שמנכשים ומעדרים בזמן, לשם הקב"ה כיוון אותי. לנו יש ליקח מזה מוסר גדול, שבשביל לבנות ולהיבנות, כוכבים הטיפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם, ולבו משוטט ומבין חייב שיהיה בלב האדם אהבת העמל! וערך הזמן! העמל והיגיעה הינם ייעוד ותכלית החיים, כמאמר הכתוב "אדם לעמל יולד"', וטובי לדזכי שעמלו בעבודת הרי לנו שהבטלה אינה חיסרון רק מחמת שמביאה לידי חטא, אלא כל המהות של האדם, כל האפשרות של האדם לחיות בבריאות הנפש והגוף, היא רק ע"י שהוא עסוק, ועל אחת כמה וכמה אדם העוסק בתורה, ככל שיהיה זמנו מנוצל, ככל שערך הזמן יהיה ערך עליון אצלו, הרי שיוכל להספיק בלימודו כפול ומכופל מהאדם שאינו מנצל את זמנו עד הסוף, ה' יזכנו שיהיה עסקנו תמיד בתורה ובעבודת ה'.
פנינים על הפרשה
מדוע גלו ישראל למצרים? בפרשתינו איתא "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ" וברמב"ן כתב וז"ל 'גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא כי האלהים ברעב יפדנו ממות ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה במקום המשפט שמה הרשע והחטא', מבואר ברמב"ן דבר נורא, שכל סיבתה של גלות מצרים הינה גזירה משום שאברהם אבינו ע"ה לפי דרגתו היה עליו להשאר בארץ ישראל אפילו שיש רעב, ולהאמין באמונה שלימה שהקב"ה יפדנו מן הרעב. יסוד זה בא ללמדינו כמה האדם צריך לחזק ולהתחזק באמונתו בהקב"ה אשר הוא זן ומפרנס לכל, וכידוע שע"י האמונה אפשר להשיג את מבוקשו וצרכו של האדם, וכמעשה שהיה בילד כבן שמונה אשר היה מאוד אוהב ציפורים, ויום אחד ראה ציפור דרור מזן מסויים אשר הוא רצה וחפץ להחזיק אותה ולשחק עמה, עמד הילד בתפילה והאמין באמונה שלמה שהוא ישחק אם אותה ציפור, ומיד ירדה לפניו הציפור ושיחק עמה, וכשסיים הלכה לדרכה, הרי לך שאף בקשתו של אותו הילד התקבלה בזכות אמונתו השלימה שהקב"ה כל יכול, ובודאי כל אדם אשר יאמין באמונה שלימה בכל עניין שיצטרך, תתקיים רצונו, ונזכה בעז"ה ל"והאמין בה' ויחשבה לו צדקה"!
מסירות נפשו של חכם עובדיה ע"ה
אברהם אבינו – הראשון שפועל לגילוי מלכותו יתברך בעולם
אבינו ע"ה קודם שהפיץ את אור האמונה בהשי"ת, כאשר בני העולם היו טועים אחר העבודה זרה, ונביא כאן מעיקרי דבריו: בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם וכו' [והרמב"ם שם מבאר את שורש טעותם, וממשיך ואומר ]:ולא התוודעו אל הבורא יתברך אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר. ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו. כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עד שהשיג דרך האמת, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים וכו' ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו.
ה'! ו כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם וכו'. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר 'ויקרא שם בשם ה' אל עולם', וכיון שהיו העם מתקבצים אליו ושואלים לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם וכו'. וחיבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו לימד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם.
עכת"ד. רבינו הרמב"ם האריך כאן כדי להסביר את תחילת גילוי מלכותו יתברך דורות שהכירו את השם יתברך, כמו מתושלח ונח ועוד, אבל הם לא פעלו לגלות את מלכותו יתברך בעולם. ואפילו חנוך, שנהיה מלאך, ועד היום הוא חי וקיים ויש לו תפקיד גדול בשמים, הוא שר גדול בין המלאכים, אבל גם הוא לא עשה לגלות כבוד מלכות שמים. ומי כן עשה? אברהם אבינו! וזהו, שאומר רש"י על הפסוק 'נח איש צדיק תמים היה בדורותיו' שיש שדורשים אותו לגנאי, שאילו היה בדורו של אברהם לא היה חשוב כלום. ולכאורה מדוע? הרי הוא פעל לקיום העולם, שיישאר ולא ייחרב לגמרי! אכן כן, אבל הוא לא יצא לפעול ולגלות מלכות שמים בעולם, אלא רק הודיע להם, שאם לא יחזרו בתשובה -העולם ייחרב בעוד מאה ועשרים שנה ע"י המבול, אבל לא פעל להחזיר את האנשים לדרך הטובה. אבל על אברהם אבינו נאמר: אתה הוא ה' אלוקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך' אנחנו אומרים את הפסוק הזה מידי יום ביומו, ומדגישים בזה את הסיבה שבגללה נבחר אברהם אבינו, מדוע?
בגלל שהוא דאג לגילוי מלכותו יתברך בעולם! גם הוא היה יכול להיות איכפת לו מכבוד שמים! ואת היסוד הזה, הנחיל אברהם אבינו לזרעו אחריו, ליצחק אבינו וכן ליעקב אבינו וציוה אותם להמשיך את דרכו. וכבר הזכרתי בעבר, שאברהם אבינו למד עם יצחק ועם יעקב בחברותא, במשך חמש עשרה שנה! כך אומר הגאון חיד"א ולפי החשבון נמצא שמיום שנולד יעקב אבינו התחיל הלימוד יחד! כי יעקב אבינו היה בן חמש עשרה שנה בעת שנפטר אברהם אבינו. ואכן, כך מעיד הכתוב ואומר":כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". אהבת השי"ת היא היא שגרמה לו למסירות נפש כזו!
רבינו עובדיה יוסף – כדוגמתו של אברהם אבינו ע"ה
פעלים, וזכה לקרב את עם ישראל לאבינו שבשמים מאין כמוהו!
מדורות ראשונים – לא קם כמו רבינו עובדיה יוסף
הגאון היה באחד הכנסים שהיו כאן בשכונה, בתלמוד תורה 'ויאמר יצחק', את הבורא יתברך. והרב ע"ה, היה סמל ודוגמא לאהבת הבריות.
דביקות בדרכו – למרות כל הצרות והתלאות
צרות ובעיות וכך גם כשהיה רב בתל אביב, כל מיני מתנכלים מתוך שנאה וקנאה ותחרות, והרב המשיך בדביקות בדרכו, ולא חת מפניהם. ולא זו בלבד, אלא שהצליח להישאר בצלילות הדעת, בהתמדה בתורה ובזיכוי הרבים שלו, מבלי לסגת לאחור! וכך פעל ועשה עד ימיו האחרונים. ואכן, מי שראה את המחזה שהיה אתמול סביב הציון שלו, התפעל לראות איך מכל הארץ הגיעו! הגיעו אליו רבים, מן הצפון ומן הדרום, ממש הילולא בעולם, ע"י אברהם אבינו ע"ה. וזהו אומרו, שאמנם, היו יחידים באותם שלימה! כמו במירון, שמגיעים מכל קצוי הארץ. זה מראה לנו, את גודל ההשפעה שהיתה לרב על הציבור בכל מקום ומקום.
כח ההתמדה בלימוד התורה
הדביקות של הרב וההתמדה בלימוד התורה, היתה לאות ולמופת, הוא קיים כפשוטו לעסוק בתורה בכל מצב 'בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך' ולא הסיח דעתו מן התורה אפילו לרגע אחד, וכמו שנספר: ביום החתונה של הבן הגדול שלי, ה' ישמרהו, קבענו עם הרב לבוא ולקבל ברכה ממנו. הלכתי עם הבן ועם הכלה, ועם ההורים של הכלה ועם הרבנית שלי, ששה אנשים במספר, וקבענו עם הרב בשעה עשר בבוקר. הגענו בזמן, והרב היה לומד בחברותא. אבא של הכלה היה בן בית אצל חכם עובדיה, ה וא פנה ואמר למרן:כבוד הרב, הבאנו את החתן. הרב שם ידו על ראש החתן, בירך אותו ומיד המשיך ללמוד עם החברותא במקום שפסק. שוב פנה אליו אבי הכלה ואמר:כבוד הרב, גם בתי הכלה כאן. אהה, הרב הפסיק, בירך אותה ומיד חזר ללמוד. שוב המשיך ואמר לו:גם רבינו יצחק כהן כאן, מלאך כמו חנוך, אבל חילול השם הנורא, ששכחו את הקב"ה – כאב לו! היה אהה, הרב הפסיק ובירך, ושוב המשיך ללמוד. וגם הרבנית שלו כאן, אהה, אמר הרב, בירך אותה והמשיך ללמוד. וגם אני והרבנית שלי כאן, אמר אבי הכלה, הרב שוב הפסיק, בירך אותם ומיד המשיך ללמוד.
המחזה היה מדהים! שש פעמים, הרב שוב ושוב חוזר ללמוד בין כל ברכה וברכה. כמו להבדיל איזה ילד קטן ששקוע במשחק שלו, וכשקוראים לו, הוא מרים את הראש ותיכף חוזר למשחק שלו, כי כל החיות שלו שם. ולא רק בזמני שמחה, אלא גם בזמני צער ואבלות, ראינו את דביקותו הנפלאה של הרב בלימוד התורה, וכמו שהיה בשעה שישב שבעה על בנו, חכם יעקב יוסף ע"ה. הלכתי יחד עם חכם ברוך שרגא לנחם את הרב. באו מכל העולם לנחם אותו, רבנים נכנסו בזה אחר זה לחדר שהרב היה יושב והנה, ה' יתברך הראה לנו בדורנו כיוצא באברהם אבינו, וזה היה מורנו שם לנחמו. לפנינו בחדר, היה הרב של בני ברק, הגאון הרב לנדא שנפטר ורבינו הגר"ע יוסף ע"ה, מי שהכיר אותו וליוה אותו במשך שנים, ראה את לאחרונה. הוא היה חולה ורוטט ברגליו ועם כל זה התאמץ ובא לנחמו. חכם מסירות הנפש שהיתה לו כדי לזכות את הרבים. זה ממש הפלא ופלא! להיות עובדיה היה לומד הלכות אבילות בחברותא והשמש ר' צבי חקק אמר לרב: אדם גדול בתורה בסדר גודל כזה, כמו שהיה הוא עליו השלום, ובד בבד רבינו, הרב לנדא של בני ברק כאן. הרב הגביה את עיניו ואמר לרב לנדא: לרדת אל העם, ולפעול על כל צעד ושעל בשביל לקרב את עם ישראל אני הכרתי את אבא שלך, הוא היה מזכה הרבים. ותיכף ומיד, המשיך ללמוד לאבינו שבמים. הרב לא הניח זוית ופינה, ובמסירות נפש עצומה, מסר את עם החברותא במקום שפסק. לאחר שתי דקות, שוב פנה אליו ר' צבי חקק גופו במאמץ למעלה מן המשוער, ואכן, הצליח בזה! הוא לא הפסיד בשום ואמר לו:רבינו, הרב לנדא עדיין מחכה כאן. אהה, אמר הרב, הגביה את תחום, לא בתורתו – כי המשיך לגדול ולעלות, ולא במשפחתו -כי זכה עיניו ואמר לו':גם אתה תמשיך לזכות את הרבים כמו אבא שלך'. ומיד חזר להקים משפחה של בנים תלמידי חכמים, כולם, יושבים בשבת תחכמוני ורבי לתלמודו והמשיך עם החברותא.
זכרונו הפלאי של הרב
הרב זכה לסייעתא דשמיא, ממש הפלא ופלא. היה יהודי אחד ששמו בקשי, שהיה לו בית דפוס, והוא לקח על עצמו להדפיס את ספרי טהרת הבית של רבי מאיר מאזוז ע"ה ראש ישיבת כסא רחמים, והוא אמר באותו כנס, הרב. ובעל הדפוס הזה סיפר לי, שהיה מתעכב עם ההדפסה של הספרים, שמדורות ראשונים, לא קם אחד כמו רבינו עובדיה יוסף. והוא הסביר, שלא והרב היה שואל אותו מידי פעם מה עם ההדפסה? וזה היה דוחה ואומר, עוד זו בלבד שהרב המשיך לגדול בתורה ולחבר חיבורים עצומים, אלא שגם מעט, עוד מעט. והנה, יום אחד, הרב פנה אליו וביקש הסבר, למה ההדפסה קירב את עם ישראל לאבינו שבשמים. וזוהי אהבת ה' באמת! כך מובא מתעכבת כל כך? ובעל בית הדפוס, נאלץ להודות, שאבדו לו שני דפים בספרי, וגם הרמב"ם מעתיק את זה להלכה, שבכלל מצוות ואהבת את ה' מכתבי היד של הרב, והוא מחפש ומחפש ולא מוצא אותם, ומשום כך אלוקיך -שתאהבהו על הבריות! דהיינו, שתפעל ותעשה שהבריות יאהבו ההדפסה מתעכבת! אמר לו הרב, זה הכל? תגיד לי איזה דפים אבדו לך. הוא הראה לרב את המיקום של הדפים, והרב אמר לו, תבוא אלי מחר ותיקח שני דפים חדשים. ואכן, הרב ישב וכתב את שני הדפים החסרים מתוך זכרונו, עברו על הרב במשך החיים צרות רבות ותלאות קשות, גם כשהיה אב"ד וכך ההדפסה יצאה לדרך. והנה, לאחר זמן מה, מצא בעל הדפוס את שני במצרים, כמה התנכלויות ורדיפות, וגם כשהגיע לעיר פתח תקוה היו לו הדפים האבודים, הוא השוה אותם לדפים החדשים שכתב הרב, ונדהם לראות שהדפים זהים מלה במלה!
גם אני זכיתי שדחקתי בחכם עובדיה, כדי שידפיס את חלק ג' של טהרת הבית, וכמה פעמים הפצרתי בו ודחקתי בו, שחלק ג' של טהרת הבית חשוב לציבור, עד שלבסוף כתב והוציא אותו לאור, תהלות לאל.
הרמת קרנם של הספרדים בדורנו -בזכות מרן הרב
הנה, מה שזכינו אנחנו הספרדים להתרומם בדורנו, להיות לנו ברוך ה' שם עולם, זה בזכות רבינו עובדיה יוסף! הוא עודד כל בן תורה, היה הולך ממקום בשבוע. למקום למסור שיעורים, אם זה בכוללים, אם זה בישיבות, אם זה לבעלי בתים פשוטים, וכמובן בשיעור הלויין שייסד וזכה להשמיע את חידושי תורתו בכל העולם! וכל זה נבע מתוך האהבה הגדולה שהיתה לו להשי"ת, והכל עשה מתוך ענוות חן.
מעשי מופתים ע"י מרן הרב
עצמו. ונספר בזה מעט: לפני שנים, הוא היה מקבל קהל בימי שישי. יום אחד, הביאו לפניו ילדה אחת, שהיתה נובחת כמו בעל חיים רחמנא ליצלן, היא איבדה את יכולת הדיבור שלה. הרב בירך אותה וביקש שיביאו אותה גם בשבוע הבא. ושוב הביאו אותה לפניו – והרב בירך פעם שניה וביקש שיביאו אותה שוב בפעם השלישית. ושוב פעם הרב בירך אותה, ואז יצאה מלפניו והתחילה לדבר, חזר לה הדיבור. את המעשה הזה סיפר לי המזכיר של בית ההוראה, שהוא היה עד למעשה הזה, הוא ראה אותו בעצמו. לבקר אותו, אבל לא רצו לתת לו להיכנס, כי אותו יהודי היה בבידוד, והיה מאוד סייעתא דשמיא. חשש שלא יידבק באיזה חיידק. לאחר הפצרות, נתנו לרב להיכנס לבקר את החלים לגמרי.
הפסיק אותו ואמר לו:תפסיק, אין לנו זמן וזירז שמיד יתחילו בברית. הרב שליח ציבור. לא רצה שידעו שהברכה שלו עשתה פירות. את הלבנה. אומר הרב שאלתיאל, ראיתי בעיני איך שהרב אמר:מה באמת הוא עשה ככה? ונופף גם הוא בידיו, והלבנה התגלתה – ובירכו את הלבנה. עכ"ד. את דרכיו.
שיעורי תורה לרופאים ופרופסורים
הרב היה חכם לא רק בתורה, אלא בכל העניינים. ואכן, כל אנשי השלטון היו נכנעים מלפניו. יצחק רבין ושמעון פרס היו באים לשמוע שיעור פרטי אצלו! וכך גם רופאים ופרופסורים – היה להם שיעור פעם בשבוע מפי הרב ע"ה. ומהיכן אני יודע? כי פעם אחת לא היה יכול להגיע, וביקש ממני שאמסור את השיעור במקומו וכך התברר לי שהוא מוסר להם שיעור פעם וזהו שאמרו רבותינו על התורה הקדושה שהיא מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים, ובאמת, שכולם ייראו ופחדו ממנו, מחמת כבוד התורה שרחשו לרב.
איך אפשר בלי הספרים של חכם עובדיה?
הגאון רבי יצחק מורסיא ע"ה, שהיה כאן בכולל, סיפר לי שאחד הדיינים של הרב היה עושה גם מעשי מופתים, אני יודע מזה, אבל הוא היה מסתיר את בד"ץ העדה החרדית היה שכן שלו, והם היו מדברים בלימוד מידי פעם בפעם, ופעם אחת הרב מורסיא היה בביתו של אותו דיין, ואותו דיין אמר לו תוך כדי לימוד, שהרב עובדיה כתב בתשובה כך וכך. הרב מורסיא התפלא ושאל:מה? האם יש לכבודו את הספרים של חכם עובדיה?! וזה השיב לו על אתר:איך אפשר בלי הספרים שלו? ותוך כדי דיבור, פתח לו את ארון הספרים התחתון, והראה לו במדף נסתר את ספריו של הרב…
עדינות נפש של הרב לצד תקיפות בהלכה
הרב היה רחמן מאוד, מי שהיה בקרבתו היה רואה איזה רגש היה לו! אבל עם כל זה, הוא העמיד את הדת על תילה והיה תקיף בהלכה! לא חת מפני עוד מעשה, ביהודי אחד שהיה מאושפז בבית החולים במצב קשה. הרב הלך איש! עמד בין כל גדולי הדור להנהיג את ההלכה, ובשביל זה זכה להרבה החולה הזה, והוא בירך אותו לרפואה שלימה. והנה, בשבוע שלאחר מכן, אני זוכר שהרב היה מוסר לנו שיעור בכולל, במשך שעתיים וחצי! וכך היה שוב חזר הרב לבקר אותו, אלא, שאז נתנו לו מיד להיכנס לבקרו וכך אמרו עושה פעמיים בשבוע, אנחנו היינו קוראים את ההלכה והרב היה מוסיף לו אנשי הצוות הרפואי, שמיום שהרב בירך את היהודי הזה – מצבו רק ומחדש מתשובותיו ועוד. ובימות החורף, שהימים היו קצרים, הרב היה הולך ומשתפר, וברוך ה' הוא כבר יצא מהבידוד. ואכן, לאחר כמה ימים מוסר לנו חצי שיעור לפני מנחה וערבית ואז היינו מתפללים איתו, ולאחר מכן מוסר לנו עוד חצי שיעור לאחר מנחה וערבית. פעם אחת, לפני שניגשנו להתפלל מנחה, הגיע איזה יהודי אחד וביקש להיות שליח ציבור ואמר לרב הייתי פעם מוהל בברית, הכרתי את אבי הבן, וידעתי שזה כבר שתים עשרה 'שיש לו סיבה' דהיינו, יש לו חיוב. הרב השיב לו, גם לי יש 'סיבה' – וניגש שנה שאין לו ילדים, והוא התברך אצל מרן הרב וזכה לישועה. מרן הוזמן בעצמו להתפלל מנחה וערבית. לאחר שהלך אותו יהודי לדרכו, אמר לנו להיות סנדק בברית. והנה, לפני שהתחלתי בברית, עמד אבי הבן והתחיל הרב, הסיבה של האיש הזה – זה אבא שלו או אמא שלו שנפטרו, אבל גם להכריז בהתרגשות:רבותיי, הילד הזה נולד בזכות הברכה של… ומיד הרב לי יש סיבה להיות חזן – כי האיש הזה היה מתגלח בתער, ולכן, פסול מלהיות הרי לנו, גודל עדינות נפשו של הרב שהעמיד את ההלכה על תילה – מבלי וחכם ציון כהן הוסיף ואמר:הרב שאלתיאל שהיה אצל מרן הרב במשך שבע לפגוע באיש. ועוד היה מעשה כיוצא בזה, בעריכת חופה שנעשתה ע"י הרב, עשרה שנה סיפר, שבמוצאי שבת אחד, יצאו לברך את הלבנה, והיא היתה והזמינו את נשיא המדינה להיות עד. הרב קרא לו ואמר:מה זה? נתנו לך מכוסה כולה בעננים. ואז אחד המתפללים אמר לרב, שמספרים על הבבא בסה"כ להיות עד?! אני אתן לך יותר מזה! אתה תברך ברכה אחת מהשבע סאלי, שפעם אחת יצא לברכת הלבנה, והיו עננים, והבבא סאלי נופף בידיו ברכות… וכך נפתרה הבעיה, נשיא המדינה שמח מאוד שקיבל ברכה, והרב כביכ ול כמי שמסיר את העננים אילך ואילך ואכן העננים זזו הצידה ובירכו הוריד אותו מן העדות ובחר עד אחר כשר ע"פ ההלכה.
הרבצת תורה בגן ציבורי בחדרה
ואין לך דבר גדול מזה, שהרב היה הולך לכל מקום להרביץ שם תורה, ומכתת רגליו ממקום למקום. כמה בני תורה נהיו בזכותו! כמה בעלי בתים הנה, באמת הכתוב אומר':ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור'. לומדים היום תורה בזכותו, אין לתאר ואין לשער! פעם אחת, הלכתי עם ופירשתי בס"ד את הכתוב הזה כך:אם אתה רואה שמתקיים בך 'ותגזר אומר חכם ציון אחי לעיר חדרה, לחתונה של קרוב משפחה. והנה, בעודנו הולכים – ויקם לך' דהיינו, שדבריך מתקיימים, זה בגלל הסיפא של 'ועל דרכיך נגה שם ברחוב בחדרה, אני שומע את קולו של חכם עובדיה מדבר. אמרתי לאחי, אור' והיינו, אור התורה. בזכות עסק התורה ועמלה, המאיר וזורח עליך, חכם עובדיה כאן! בוא ונלך לשמוע אותו. הלכנו בעקבות הקול, עד שהגענו בגלל זה, משמיא קא זכו לך, שתגזור בפיך, והקב"ה יקיים דבריך! וזה היה לגן ציבורי בחדרה! אנשים ישבו שם בגן, והרב עומד על גביהם ודורש מתקיים אצל הרב ע"ה, אלא שהיה מצניע את עצמו, וזה מה שהנביא אומר לפניהם! זה היה בעשרת ימי תשובה, בין כסה לעשור, באותה תקופה היה 'עשות משפט והצנע לכת עם אלוקיך' זוהי ההנהגה הראויה לעשות, שיצניע מ תח גדול במדינה לפני מלחמת יום הכפורים, והרב היה מחזק את העם בדברי תורתו, בגן ציבורי…
מסירות נפש וטירחה עצומה בכתיבת חיבורי הרב
הבן שלו סיפר לי, שכמה פעמים בלילה היה הרב מתעורר, ניגש לספריה, פותח איזה ספר לוקח עט ומציין לעצמו לעיין בו. ושוב פעם, חוזר לישון ושוב קם פעם שניה מוציא ספר נוסף ומציין לעצמו לעיין בו. וכמה כבר היה ישן? בין שעתיים לשלוש בלילה, ובתוך כך היה מפסיק את שינתו כמה פעמים לצורך חיבוריו! אברך אחד סיפר לי, שיום אחד, בא להתפלל במנין של הרב בבוקר והגיע טובה, תניח לי תפילין. אותו אברך נבהל ושאל:כבוד הרב לא מרגיש טוב? והרב הסביר, אני מרגיש טוב ב"ה, אבל במשך כל הלילה ישבתי לכתוב פסק שחכם בן ציון סובר. לה תיר עגונה, ומאחר שכתבתי בלי הפסקה, אין לי כח להזיז את האצבעות שלי, ואינני יכול לתפוס את רצועת התפילין בחזקה. ומיד התחיל הרב לבכות ואמר:מסכנה האשה הזו, ככה תישאר עגונה? איך אפשר? לא עצמתי עין, עד שמצאתי לה היתר.
שמירת זמנים בקפדנות
בכל פעם שהיו צריכים את הרב – הוא היה מוכן ומזומן, אבל היה שומר על הזמנים בקפדנות, בתכלית השמירה. פעם אחת, היתה חתונה של אחד מהבנים של הגאון הרב אלבז. מרן הרב הגיע לערוך את החופה, וכאשר נוכח לראות שהחתן עדיין לא הגיע, מיד פנה לאחוריו והלך, וכשהגיע החתן – הרב חזר. הרב היה מוסר שיעור בבית הכנסת שאול צדקה, ולפעמים הייתי מלוה אותו עד ביתו לשאול שאלות על השיעור, וראיתי שמיד בכניסתו לחדר לימודו, כל הספרים כבר פתוחים ומונחים על השלחן, והוא מיד צולל בעומק הלימוד, כאילו שלא הפסיק כלל באמצע. זוהי התמדה שאי אפשר לתאר ולשער! כשהייתי בבאר שבע, אבא המנוח ע"ה היה מאושפז בביה"ח סורוקה, ובאתי לבקר אותו. והנה, אמרו לי, שכעת המסוק של חכם עובדיה נוחת כאן, כי הרב בא לבאר שבע. הלכתי לראות אותו, ושמתי לב, שהמסוק עדיין לא המריא וכבר הרב אוחז את הספר פתוח בידו.
וזה מה שאמרו חכמינו ז"ל, ראה הקב"ה שהצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור. והרב ע"ה היה אחד מהם. אשרינו שזכינו לראות דוגמא חיה של צדיק כזה.
נסע למעלה אדומים כדי לרשום ילד לישיבה
את הציון שלו! לשלוח אותו לישיבה. שאל הרב את מי שסיפר לו, האם הוא מכיר היכן גר הילד הזה? אמר לו כן! אם כך, תיקח אותי עכשיו לבית שלו! נסעו ברכב למעלה אדומים, וכאשר הגיעו, בעל הבית פתח את הדלת ונבהל לראות את ישראל אמן ואמן. הרב. כבוד הרב עובדיה? למה הרב טרח עד לכאן, היה קורא לי והייתי בא! אמר לו הרב, שמעתי שיש לך בן שהוא מוצלח, ואני רוצה שתרשום אותו לישיבה. אמר לו בעל הבית, הבן הזה שלך, כבוד הרב! מה שאתה רוצה, הגה"צ ר' חזקיהו דב הכהן בן שושנה שליט"א תע שה איתו. וכך היה. כיום אותו בן הוא תלמיד חכם. הרב לא חס על זמן הלימוד שלו. וזה המעט שאני יודע, אבל באמת כמה מעשים טובים יש למרן הרב? אין מספר! שנאמר':אספרם מחול ירבון' – אומרים חכמינו ז"ל אלו מעשיהם של צדיקים! שהם רבים יותר מן החול אשר על שפת הים.
ייסוד הכולל – ע"י מרן הרב
והנה, גם אנחנו זכינו, שהישיבה הזו נוסדה על ידי הרב בשנת תשל"ח כאן בבית הכנסת בית שמואל, והוא היה המייסד של הכולל יחד עם הרב משאש ע"ה. זוהי זכות גדולה בשבילנו, והוא ליוה אותנו בכל פעם שהיינו צריכים, מוקדם לבית הרב וראה את הרב יושב לבדו. הרב קרא לו ואמר:תעשה וכמה פעמים מסר לנו שיעורים בהלכה. זכורני, ששאלנו אותו כמה פעמים האם לשער בנפח או במשקל, והשיב לנו בפשיטות שהולכים לפי הנפח, כמו בדרך כלל, היה משיב על השאלות ששאלנו אותו תיכף ומיד, ורק פעם אחת אירע, שהשיב לי:צריך לעיין. ושוב בשבוע הבא שאלתי אותו, ואמר לי: עדיין צריך לעיין. ושוב בשבוע השלישי השיב לי:עדיין צריך לעיין. ולאחר כחמש או עשר דקות, חזר אלי והתקשר ואמר לי את התשובה. אבל זה היה משהו יוצא דופן, כי בדרך כלל השיב על אתר וכמו שנספר:
הלכה למעשה בליל שבת קודש
כשהייתי בחור, אירע לנו פעם בערב שבת, שאחד הבחורים יצא לרחוב ושם לב שהיה לו עט במעיל שלו, ומיד הוא נעמד באמצע הרחוב ולא ידע מה לעשות. אמרתי לכמה בחורים, חכם עובדיה יוסף עכשיו מוסר דרשה בישיבת פורת יוסף בליל שבת, אולי זה יקח זמן. ואמרתי להם, שגם אני אלך לשאול את רב שכונת בית ישראל, שהיה חכם אשכנזי. כשהגעתי, מצאתי את רב השכונה יושב ולומד עם הבן שלו, שאלתי אותם את השאלה, וישבו לדון בזה שעה שלימה, ולבסוף פסקו ואמרו:תגיד לו שילך לאחור בשינוי, ויכנס לבית וינער את העט ממנו. ובדיוק כשחזרתי, ראיתי את הבחורים חוזרים מישיבת פורת יוסף. התעניינתי, האם הרב התמהמה ועיין בדבר או שהשיב מיד? ואמרו לי, הרב השיב מיד, שילך לאחור בשינוי לביתו, וינער את העט ממנו. התבוננתי בזה, כאן היה צריך שעה שלימה של עיון בהלכה הזו, ואילו הרב השיב על אתר. זהו מה שאמרו חז"ל', ושננתם' שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם, אל תגמגם ותאמר אלא אמור לו מיד! מה פירוש 'אל תגמגם ותאמר'? אלא הכוונה היא, שלא תשתהה בתשובתך, אלא שהכל יהיה מוכן אצלך. וכך היה הרב עליו השלום. בכל נושא וענין ששאלו אותו. הפלא ופלא! וכל זה מתוך ענוות חן.
הרב העמיד את הדיינות ברמה, כי המצב לא היה פשוט, וכך זכה לזכות את היה כל כך איכפת לו מטובת עם ישראל, ממש הפלא ופלא. וכך סיפר לי עד הדור. והיום, כאשר כבר כולם מכירים את גדולתו, כל העולם נוהר לפקוד ראיה, שפעם אחת אמרו לרב שיש ילד אחד במעלה אדומים, שאביו לא מוכן יהי רצון שיעמוד בתפילה עלינו ועל עם ישראל, וזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן ואמן!
