בית המוסר
מסירות נפש למען הכלל
בפרשתנו איתא אלא תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, ומובא בחז"ל דיש מרבותינו שדורשים אותו לשבח, שאם בדור כזה היה צדיק כ"ש בדורות אחרים, ויש שדורשים לגנאי דביחס לדורו היה נחשב צדיק, אבל ביחס לדורות אחרים לא היה נחשב לכלום. והרבה ביאורים נאמרו מה היתה התביעה על נח, ואחד הפירושים הוא שהיה חסר לו בנדיבות לב כלפי דורו, היתה תביעה על נח מדוע כשהוא רואה את העולם בחטאו, והוא יודע שהם הולכים לאבדון, הוא לא משקיע מאמצים יתרים להצילם, אמנם כתוב שהיה בונה וכשהיו שואלים אותו היה מתריע מפני המבול, אבל עדיין היה מצופה ממנו יותר, היה מצופה שיסתובב וינסה לחזק את בני האדם, ולהוציאם מבור תחתית שבו הם היו, ולהחזירם בתשובה.
וזה מלמד על עצמינו כמה חשוב לאדם להשקיע לא רק בשביל עצמו אלא בשביל הסובבים שלו, לפקוח עין לאלה שמסביבו, להרים קרנה של תורה, לחזק ולרומם את כל יהודי ויהודי באשר הוא, כפי צרכו, היה לנו דוגמא חייה בזה, והיא דמותו של מרן אביר הרועים רבינו עובדיה יוסף זיע"א, אשר בשבוע זה חל יום האזכרה, אשר זכיתי לשמוע הרבה תורה מפיו, עוד בבחרותי הייתי מגיע לשמוע שיעורים ממנו, זכה דורינו לאדם גדול בתורה, גדול ביראה, מתמיד עצום, אבל בלי סתירה לכל זה, היה כל כולו מסירות נפש למען הכלל, היה נוסע ממקום למקום, מוסר שיעור אחרי שיעור, מקרב כל יהודי, ומוסר נפש על כל נשמה!
היה מעשה בנער חרוץ ביישוב מעלה אדומים אשר בסיום לימודיו בבית הספר רצה להמשיך לישיבה קדו', אלא שאביו מנע ממנו, שמע מזה מרן ע"ה בהיותו בגיל שמונים ושש, לא התמהמה יצא מביתו לעת ערב, ונסע לביתו של הנער ונקש על הדלת, וכשפתח בעה"ב את הדלת נבעת ונפחד, באומרו למרן מדוע כבודו טרח להגיע אלי? , אמר לו מרן שמעתי שיש לך בן פיקח, ובאתי לקחתו לישיבה, . . אמר לו האב כבוד הרב הוא שלך! מה שכבודו רוצה יעשה! , זה מסירות נפש, זה אי התעלמות מכל נשמה שהיא, ובאין ספק שלא סתם זכה למה שזכה, אשר עד היום תורתו נלמדת בכל בית יהודי, אשרינו שזכינו!
פנינים על הפרשה
השפעה של חברה רעה
"ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני מי המבול" (ז, ז). פירש רש"י "מפני מי המבול " אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים, והרי יש לנו לשאול מה קרה אלא במשך מאה עשרים שנה ואיך כך פתאום קורה? , לנח שהמים הם שהיו צריכים להכניס אותו והלא מבואר בחז"ל שהוא בעצמו הלך לשכנע אנשים שיחזרו בתשובה ושיש מבול, וכל זה לא עשה ביום יומיים זה ירד נח ברוחניות למרות שהיה צדיק וחסיד, אבל בגלל שהיה בחברת רשעים התדרדר.
אלא יש לנו לדעת דבר גדול שממנו אנחנו צריכים מאד מאד להיזהר והיא חברה רעה, שבמשך מאה ועשרים שנה, שזה ארבעים ושלש אלף ושמונה מאות ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב". ימים. במשך כל יום ויום כסיל אחר בא אליו, צוחק עליו ושואל אותו שאלות של כפירה ומי יכול לעמוד בדבר כזה (אלא אם כן יש לו הרבה תורה ומוסר) ובגלל וכן כתוב (סנהדרין קג) אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה, ואחת מהם כת לצים דכתיב (הושע ז, ה) "משך ידו את לצצים ", פירש רש"י משך הקב"ה את ידיו מן הלוצצים שלא להתקרב אצלם. וכותב דוד המלך ע"ה (תהילים א, א) "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים
להתפלל על הדור
ביאור למה נח בתחילה נקרא 'צדיק תמים' ולאחמ"כ רק 'צדיק'
אומר הפסוק "אלא תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" התורה מעידה על נח שהוא "צדיק תמים", ובהמשך הפרשה לפני שנכנס לתיבה אומר הקב"ה לנח "בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", מבואר כאן שהקב"ה אומר לו "צדיק", המושג 'צדיק' קרוי על אדם שמקיים את כל התורה כולה, לא עושה שם עוון, לא מבטל שום מצווה, זה נקרא צדיק, והמושג 'תמים' זה שלם כמו תמים תהיה עם ה' אלוקיך ומתרגם האונקלוס "שלים תהא בדחלתא", שלם תהיה ביראת שמים, המושג של תמים זה שלם ביראת שמים, וא"כ נשאלת השאלה מדוע בתחילה קראו צדיק תמים, החשיבו בשתי המעלות גם שהוא צדיק, וגם שלם ביראת שמים, ומאידך אחר כך קראו רק צדיק.
הגאון רבי יצחק קארו אביו של מרן הבית יוסף זיע"א, הוסיף להקשות שבתחילת הפרשה כתוב "צדיק תמים היה בדורותיו", ומאידך כשנכנס לתיבה אמר לו "בדור הזה", והק' מהו א"כ שינוי הלשון שתחילה קראו צדיק תמים בדורותיו, ואחר כך רק צדיק, בדגש על הדור הזה, וביאר שנח היה בשתי תקופות בדור המבול ובדור הפלגה, לפני המבול חי שש מאות שנה, ואחרי המבול חי שלש מאות וחמישים שנה, והיה הבדל במהות החטאים בין דור המבול לדור הפלגה, בדור המבול היו מושחתים במעשים, עברו על ג' עבירות חמורות שבתורה, עברו על גזל, הונאה וריבית, היו מושחתים במידותיהם, ומאידך בדור הפלגה כבר לא היה שחיתות, אבל היו כופרים באמונה, עשו מגדל גבוה ועשו למעלה עבודה זרה, כפרו בה' יתברך.
וא"כ כלפי דור המבול שהם מושחתים במידות שייך להגדיר את נח כצדיק, וכלפי דור הפלגה שייך להגדיר את נח ביחס לדורו שהוא תמים, כמו שרש"י מפרש תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל שלו, התמימות, ולפי"ז מבואר היטב הפסוקים, כשהתורה מעידה בתחילת הפרשה שנח היה צדיק תמים, היא מדגישה שזה היה בדורותיו, כי היו תקופות שעיקר גדולתו כלפי דורו היה בצדקותו, וזהו כשנכנס לתיבה קראו רק צדיק בדור הזה, והיו תקופות שעיקר גדולתו כלפי דורו זה התמימות שזה היה בתקופת דור הפלגה.
כח הצדיק שבדור לבטל את הגזירה
ויש שביארו ביאור נוסף, רבותינו אמרו על הפסוק "ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו איתו אל התיבה מפני מי המבול" ומפרש רש"י 'אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים', בפשטות הכוונה שהיה מסתפק כן להיכנס לא להיכנס, יהיה מבול או לא, ואחר שראה שהתחיל פחד ונכנס לתיבה, א"כ הוא כבר נתערער באמונה שלו, וזה אחרי שעסק בבניית התיבה מאה ועשרים שנה, לא פשוט, החיות בהמות וכו', זה עבודה קשה, וכל האנשים שאלו אותו מה אתה עושה, ואמר להם שהקב"ה הולך להביא מבול על העולם, וברגע שצריך להיכנס לתיבה, ואחר שכל החיות וכל הבהמות באים ונכנסים לתיבה, כולם באו רואים בעליל שזה אמת שהולך לרדת מבול.
ובכל אופן נח היה מקטני אמנה חשש אולי לא יהיה מבול, בזה רואים שירד התמים שלו, הוא כבר לא שלם ביראת שמים, הוא מפקפק אם יהיה מבול, הקב"ה אמר שירד מבול אין שאלה וודאי ירד מבול, איך שייך שאתה מפקפק, ולכך קראו הפסוק כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כאן כבר חסר בתמימות. ולכאו' יש לתמוה הרי התורה מעידה שהוא צדיק, וא"כ איך יתכן שאחר שעבד מאה ועשרים שנה, בתמימות אמיתית, שמפקפק האם יהיה מבול או לא, איך זה יתכן, אלא נראה לכאו' לבאר ע"פ הפסוק בנביא "כי לא יעשה ה' הלוקים דבר כי אם גילה סודו ביד עבדיו", הקב"ה לא גוזר גזירות רעות אלא א"כ יתגלה לצדיקים שבאותו הדור, לנביאים של אותו הדור, ובשביל מה מגלה להם בשביל שיתפללו שיבטל את הגזירה, ואם הם לא יסכימו הקב"ה יבטל את הגזירה.
כמו שמצינו אצל אברהם אבינו ע"ה שהקב"ה הודיע לו שהולך להפוך את סדום, ואברהם אבינו ע"ה עמד והתפלל, בסוף שלא היו עשרה צדיקים הסכים שסדום תתהפך, זאת אומרת שבלי שהצדיק יחתום על הגזירה הקב"ה לא יעשה את אותה הגזירה, יש פסוק 'צדיק מושל יראת אלוקים' זאת אומרת הקב"ה אומר אני מושל בכל העולם, מי מושל בי כביכול צדיק, אם אני גוזר גזירה הוא "תמים תהיה" התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא יכול לבטל, ואם הוא גוזר גזירה אני לא מבטל אני עושה מה שהוא אומר. בתמימות', א"כ בדור הפלגה בולט אצל נח כנגד הדור וכן מצינו במלחמת עמלק "והיה כאשר ירים ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו גבר עמלק", מה הכוונה שע"י התפילה שלו שהרים ידיו לתפילה, אז גברו ישראל, גם נח היה צדיק, גם לנח היה את הכח הזה של צדיק של אותו הדור שהיה בכוחו לא לתת שיהיה מבול בעולם, ומאמין ולא מאמין פירושו שלא היה מסכים שירד המבול, ולא התפלל, אבל בתוך ליבו הסתפק האם להסכים לגזירה או לא, מצד אחד זה עוון גמור אבל מצד שני להרוס את כל העולם, אבל כשהתחיל המבול הבין שאין מה לעשות ואז נכנס לתיבה.
מדוע נקרא המבול 'מי נח'
ובהפטרה נקרא "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח על הארץ, כן נשבעתי מקצוף עלייך וכו' משלומי לא תמות אמר מרחמך ה'", אומרים רבותינו מה זה 'מי נח', מי המבול, מי המבול קוראים להם מי נח, ולכאו' קשה וכי נח הביא את המבול, אומרים רבותינו כן, נח הוא עשה נגד כל העולם כולו, והכניס לתיבה את כל סוגי זה שהביא את המבול, מאשימים את נח הצדיק שהתורה מעידה עליו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, ועל נח כתוב כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ועליו כתוב ונח מצא חן בעיני ה', הלוואי על כל אחד שהכתוב יעיד עליו שמצא חן בעיני ה', אין דבר גדול מזה, ואנו שומעים שהנביא קורא למי המבול מי נח, הלב מתחיל לרטוט מה זה איך יתכן שנח מואשם שהוא זה שהביא את המבול.
בפרשתנו כתוב שאחר המבול נח בנה מזבח והקריב קרבנות מהמינים הטהורים שהכניס לתיבה, שהרי מהם הכניס שבעה שבעה, ויש מספיק בשביל קיום אותם המינים, והיה לו בתוכנית שאחרי המבול יקריב קרבן לכן נצטווה להכניס מזה יותר מהמינים הטהורים, אומרים רבותינו הרי נח ידע שהעולם יורד ברוחניות, ראה כי מלאה הארץ חמס, וא"כ יש עליו תביעה למה לא הקריב קרבן כפרה על אנשי דורו עוד קודם תחילת המבול, היה מתפלל על אותו הדור, היה מתחנן להקב"ה שימחל על העוונות, ונח לא התפלל.
אחרי המבול כתוב "וירח ה' את ריח הניחוח, ויאמר לא אוסיף עוד לקלל את האדם", ואחר כך עושה אות ברית בינו לנח, עושה קשת "והיתה אות ברית ביני ובין הארץ", תראה מה גרמת בקרבן שהקרבת, גרמת שהקב"ה לכאו' ישבע שלא יהיה עוד מבול, למה לא העלת על דעתך קודם המבול לפייס את מידת הדין ע"י קרבן, לכן נקרא המבול על שמו, כי מי נח זאת לי, אותו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, שאנחנו אומרים על נח בסדר העבודה ביום הכיפורים 'כי בזכותו שמת לעולם שארית', בלי נח היה העולם אבוד לא היה נשאר ממנו זכר, נח הוא זה שעשה שהעולם ישאר, בכל אופן הנביא קורא למבול מי נח, כי יכלת להתפלל למה לא התפללת למה לא הקרבת קרבן.
בית דינו של הקב"ה ואברהם אבינו פסקו 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'
ומאידך אצל אברהם אבינו ע"ה מצינו שכן התפלל על הדור, וכמו שאמרנו אף אצל אברהם אבינו הקב"ה כביכול הודיע לו על רצונו להפוך את סדום, וכמו שכתוב בפסוקים שהקב"ה מספר לו את כל המעללים של סדום, הקב"ה מודיע לאברהם אבינו כמו שהודיע לנח, לנח אומר "לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר", ונח לא מתפלל לא הקריב קרבן, ואילו אצל אברהם מובא, שאברהם אומר "הנה נא הועלתי לדבר ואנכי עפר ואפר", אחר ששמע את מה שהקב"ה אומר על אנשי סדום שחטאם הוא בעריות וגזל, שזה אותו סוג של חטאים שהיה אצל דור המבול.
וביקש אברהם אולי יש חמישים צדיקים, אולי יש ארבעים וחמש וכו' וכל פעם ניסה למתק את מידת הדין על אנשי סדום, והקב"ה רמז לו, שיכול להתפלל שלח לו את גבריאל המלאך, מה היה צריך לאברהם רק את מיכאל בשביל לבשר את שרה, רפאל לרפאות את אברהם, וגבריאל למה בא, הוא בא כדי לרמוז לאברהם אבינו שיכול להתפלל, ולבטל את הגזירה. יש פסוק בתהילים "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", אומר הקב"ה מצאתי את דוד עבדי, איפה הקב"ה מצא אותו, אומר המדרש שהקב"ה מצאו בסדום, ולכאו' צריך ביאור מה שייך דוד לסדום, והביאור בפסוק זה יש לנו בתורה פרשה של איסור גיור של עמון ומואב, כל הגויים יכולים להתגייר, גם עמלק, אבל מעמון ומואב לא מקבלים גרים, גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה', ה' יתברך ניתק אותם מהזכות להתקרב, אפי' מצריים בדור שלישי התירו, וכל זה על דבר שלא קידמו אתכם בלחם ובמים, יש להם מידות רעות, הם צרי עין, הקב"ה מחיה אותם והם לא מוכנים לתת לשני כלום, הרי הם כמו סדום, בסדום אסור לתת צדקה לעני מי שנותן לעני הורגים אותו, חוק של סדום, חוקים ומשפטים בל ידעום, במדרש כתוב שפעם אליעזר עבד אברהם נקלע לסדום, קם אחד זרק עליו אבן על המצח ויצא לו דם, כמובן שהמשטרה הגיע ולקחו את שניהם למשפט מיידי, השופט שמע את התובע אליעזר ושמע גם את פלוני הרשע הנתבע, ופסק שאליעזר עבד אברהם צריך לשלם ממון למי שזרק עליו את האבן, אמר לו זה הקזת דם וזה שווה כסף, קם אליעזר וזרק אבן על השופט, ואמר לו שהשופט ישלם לפלוני שזרק עלי את האבן מה שהוא אמור לשלם לי על ההקזת הדם זה סדום, מידות רעות.
ואברהם אבינו מתפלל עליהם אולי בתוכם יש צדיקים, אולי עשרה צדיקים, והקב"ה משיב לו שאף אם ימצא שם עשרה לא אשחית בעבור העשרה, ולכך הוחלט שסדום נהפכת, וא"כ יש לתמוה אף נח ידע שאין לו על מה להתפלל כי אין צדיקים אז מה אם כן התביעה עליו, אבל זה לא נכון כי בלי תפילתו של אברהם אבינו על סדום לא היה לוט ניצל, ולא היה יוצא ממנו דוד המלך עליו השלום, "המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה וכו'" ומבואר שהרי נפסק עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, ומי עשה את ההכרעה הזאת, אברהם אבינו, בתפילה זו אברהם הציל את לוט, אבל לכאו' נראה לבאר שלא רק ע"י התפילה הציל את לוט, אלא אף אברהם הוא זה שהכריע לדורות, בבית דינו שעמוני ולא עמונית.
והמקור לזה הוא בפרשת וירא שכתוב 'והוא יושב פתח האוהל כחום היום' בכתיב כתוב ישב, וקרינן יושב, אומרים רבותינו שבא הקב"ה אליו מפני הכבוד ביקש לעמוד, היה ביום השלישי למילה, עדיין נחשב חולה שיש בו סכנה, אמר לו הקב"ה שב על תעמוד, ואתה תיהיה סימן לבניך, שכשהדיינים יושב ים בדין הם יושבים ואני עומד שם, שנאמר 'ואני ניצב על עדת אל', ולכאו' זהו מדרש פליאה מה הקשר, בין נימול שחולה לסימן לבי"ד, כתוב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, זה היה באותו יום, וכשכתוב ובא ה' הוא ובית דינו, הקב"ה בא עם בית דינו, בבית דין אפשר לצרף עוד דיינים, בא הקב"ה ואברהם בא לעמוד, אמר לו הקב"ה תשב תתקרב לבי"ד, והקב"ה דן עם אברהם אם להפוך את סדום או לא, ועל מה דנים שם, דנים האם אומרים עמוני ולא עמונית או לא, הדיון היה על דוד המלך שרות שבאה להתגייר האם מקבלים אותה או לא, וצריך שבי"ד של מטה יפסקו את הדין, לכך ביקש ממנו הקב"ה שידון איתם האם גם לוט יכלל בהפיכה או שלוט ינצל.
מי צריך להחליט אברהם, מה נפק"מ אם עמוני אסור לבא בקהל או אף עמונית, האם נהפך את סדום עם לוט, ג' המלאכים עמדו ניצבים עליו, הם עמדו וחיכו לפסק דין ואברהם רץ לקראתם ושאלו אותו המלאכים איה שרה אשתך, איפה שמענו שאנשים שואלים על אשה איפה היא, כנראה היה צורך לשאול, כי יש צורך לדין שהיה עכשיו עם המלאכים, ובית דינו של הקב"ה, השאלה היתה מדוע אשתך לא עוזרת לך להגיש את המאכלים לאורחים, אמר להם אברהם הנה היא באוהל אין דרכה של אשה לקדם את האורחים, איש דרכו לקדם, זה פסק דין של אברהם אבינו, אמרו לו אם ככה אם כן צריך מהר להציל שלא קידמו אתכם בלחם ובמים, אבל אחר שפסק אברהם שאין דרכה של אשה לקדם, א"כ ע"כ פסק דינו של אברהם עמוני ולא עמונית היא עם טעם, שהרי עמונית אשה לקדם.
לכך נפסק שמצילים את לוט, בשביל בנותיו שמהם יצאו רות ונעמה אשת שלמה, ועכשיו אברהם רק רוצה להציל עוד, להציל את כל סדום ועמורה, נתנו לו את הזכות להתפלל, ואחר שהתברר שגם עשרה אין, אז אברהם שב למקומו, אבל הרוויח שניצל לוט, וזהו הפסוק בתהילים מצאתי את דוד עבדי איפה בסדום, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, זה היה בפסק דין של אברהם, אבל זה לא הספיק רק הפסק דין, אלא היה צריך גם תפילה כדי שלוט ינצל, משל יש איזה שושנה בין החוחים כל החוחים יבשים, השושנה ירוקה, העץ שלה פורח, ונפל דליקה בעצים, ומה שצריך לעשות זה להציל מהר את השושנה, ולכן אברהם יתפלל שמיד לוט ינצל, ותפילתו הועילה להציל את לוט הוא שנאמר בפרשת וירא "ויהי בהפוך אלוקים את ההרים אשר ישב בהם לוט ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה אשר בהרים", הקב"ה זכר את הדין שנפסק בבית דינו עם אברהם, דבדין תורה ותפילה הציל את לוט, ובכך הציל את דוד עבדי.
מורינו הגה"צ ר' יצחק הכהן בן ימנה שליט"א הרה"ג ר' יעקב בן גלדיס כתון שליט"א הגה"צ ר' חזקיהו דב הכהן בן שושנה שליט"א הבחור שלמה ינון בן רבקה נ"י
התביעה על נח שלא התפלל על הדור, וביאור מה סבר נח שלכך לא התפלל
ואם נח היה מתפלל היה יכול להציל, וא"כ מובן איפה התביעה על נח למה לא התפלל, למה לא ניסה לבטל את הגזירה, וא"כ נשאלת השאלה נח שצדיק היה למה באמת לא התפלל שלא ירד המבול, נראה לבאר ע"פ הפסוק 'את האלוקים התהלך נח', והתחדש לי חידוש נפלא, אברהם דבק במידת החסד, מידת החסד זה לפנים שורת הדין, זה לימוד זכות, ולכך התפלל על סדום אפילו שהיתה חטאם גדולה עד למאוד, אבל נח התנהג במידת הדין, את האלוקים התהלך, אלוקים זה מידת הדין, והסיבה שנח ניצול מכיון שמצא חן בעיני ה', נח לפי מידתו מידת הדין את לוט, והטעם מכיון שכל החיסרון של עמון ומואב זה היה צריך להאבד גם הוא, ולכן הקב"ה לא התנהג איתו במידת החסד, אלא זה מידה אחרת שנח מצא חן בעיניו שאפילו הצלתו שלו הוא זה לא בגלל חסד אלא בגלל שמצא חן בעיני ה'. אין בה את החיסרון שלא קידמה, שהרי אין דרכה של כיון שנח היה מתנהג במידת הדין לא ראה מקום להתפלל עליהם, ולא להקריב קרבן, לכן הוא לא עשה את זה, וזהו את האלוקים התהלך נח, אבל אחרי המבול, שראה מה עשתה מידת הדין, אז השתנה והקריב קרבן וביקש שלא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ, ואז הקב"ה קיבל תפילתו והבטיח שיותר לא יהיה מבול על הארץ.
נמצא אם כן שנח היה צדיק גדול, ואף היה תמים, ולא ירדה תמימותו כלל, והסיבה שהיה מקטני אמנה אינו כי באמת ירד חלילה באמונתו, אלא כיון שהסתפק האם להסכים לכך שירד המבול, והסיבה שלא התפלל בכל זאת כדי לנסות לבטל את הגזירה, כמו שאברהם אבינו התפלל, זה משום שאת האלוקים התהלך נח, שהתנהג במידת הדין, ולא ראה סיבה לכך שיתבטל המבול, אבל עכ"פ אומר עליו הביא שהמבול נקרא מי נח, ואומרים רבותינו שבכל אופן היה מן הראוי ע"פ דרגתו להתנהג במידת הרחמים, ולהתפלל לה' שלא ירד המבול, שהרי הוא צדיק הדור, והיה בכוחו לבטל את הגזירה, ובגלל שלא התפלל קורא הנביא למבול מי נח.
