סימן רס"ד - סעיף ג'
כיצד מלין?
חותכין את הערלה כל העור החופה העטרה עד שתתגלה העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ואח"כ מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה וכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטייה או אבק סמים העוצרים הדם:
הגה: ויהיה נזהר אם יש לאספלנית שפה שיהפכנו לחוץ ולא לפנים שלא לדבק במכה ויבא לידי סכנה (ר' ירוחם נתיב א)':
פה השו"ע מתחיל את החלק המעשי, שיבואר בהמשך.
שלבי ברית המילה
- חותכים את העור החופה את העטרה – עור הערלה.
- אחר כך קורעים בציפורן את עור הפריעה ומפשילין אותו מתחת לעטרה
- השלב האחרון הוא המציצה. כל מוהל שלא מוצץ 'מעבירין אותו'. המציצה היא החלק הפשוט ביותר – מכניסים את האיבר לפה ומוצצים, כפי שיבואר לקמן.
הרמ"א כותב שאם יש צד אחד לתחבושת שהוא עם כל מיני חוטים עדיף שלא לשים אותו על המכה כדי שלא יגרום לדימום כשמורידים את התחבושת, והדבר יפורט בהמשך .
עור הערלה הוא החיצוני ביותר, מתחתיו עור הפריעה ומתחתיו העטרה. בברית חותכים את עור הערלה, קורעים את עור הפריעה ומקפלים אותו על העטרה .
מה דינו של מוהל הרוצה בתפיסה אחת לחתוך את עור הערלה ואת כל עור הפריעה?
גם בברית רגילה לרוב חותכים יחד עם העורלה גם חלק מעור הפריעה. חיתוך עור הפריעה קשה מאד משום שעור זה קשה מאד למתיחה. פעולה זו נעשית אפשרית בעזרת 'מוסקיטו' (סוג של מלקחיים של חדר ניתוח, ראה תמונה) מכניסים את ה'מוסקיטו' כך שיתפוס את שני העורות ביחד, ואז מכניסים את המגן וחותכים את שני העורות בבת אחת – דבר שחוסך את חיתוך הפריעה, אך גורם לצער רב לתינוק.
השאלה היא האם מותר לעשות ברית עם מוסקיטו? בחו"ל הדבר נפוץ יותר, אך גם בארץ הוא קיים. מבחינת הדין אין איסור בדבר, אבל ישנה מסורת שמימי אברהם אבינו ברית מילה נעשתה בשני שלבים – מילה ופריעה. בנוסף, גם בשו"ע כתוב "חותכים את הערלה. ואחר כך פורעים את הקרום", כלומר, מדובר שני שלבים – חיתוך ופריעה.
יתר על כן, כתוב שם גם "פורעין בציפורן". למעשה אין שימוש במוסקיטו, כיוון שאמנם הברית בסופו של דבר כשרה, אך על פי המסורת ופשט השולחן ערוך לא רצוי לעשות כן. יש להוסיף כי על פי הסוד יש עניין גדול לקרוע עם הציפורן .
לסיכום: לכתחילה עדיף שלא, אבל מי שעושה כך אין למחות בידו .
הערה: במילת גיד קטן במיוחד, לא ניתן לתפוס עם האצבעות את העור ואז לכולי עלמא מותר להשתמש במוסקיטו (ובמקרה זה ולא תהיה פריעה). לכן חשוב שלכל מוהל יהיה מוסקיטו. אפשרות נוספת היא לתפוס עם המוסקיטו אך להשאיר מעט עור לפריעה, באופן הזה: תופסים כמעט עד חוט הסובב, מכניסים את המגן קצת מעבר ואז בחיתוך יישאר קצת מעור הפריעה ונוכל לבצע פריעה ביד (דבר זה קשה לביצוע ודורש מיומנות וניסיון).
6 תגובות
האם ישנו הצע בארץ לביקוש של ברית מילה ללא הפריעה, או שחייבים להביא מוהל מחו"ל ?
זה נוגד את צורת המילה המסורה לנו מאבותינו
אני אמא לחמישה בנים
כואב לי ממש לקרוא את זה,פשוט כאב לב מטורף!
ילדתי ביום שישי וביום שישי הזה הולכים לערוך ברית מילה לתינוק שלי שרק עתה נולד
מה הפשט של כל הנ"ל? למה עושים את זה? צמרמורת לקרוא את זה ????
אם תהיה תשובה, אשמח
רוצה להגיע לברית עם הבנה יותר עמוקה כדי להצליח להיות רגועה איתו
זאת המצווה שהכי הכי קשה לי ביקום!!
אקדים ואומר שלא כל דבר ביהדות חייבים להבין.
לגבי מצוות מילה יש הרבה הסברים הגיונים, והראיה הגדולה היא שרוב היהודים גם אלו שלא שומרים תורה ומצוות מקיימים אותה.
עשיית הברית מביאה את היהודי לשלמות הגוף, וזה אות ברית בגוף שלנו ביננו להקב"ה.
בנוסף עשיית הברית ע"י מוהל מומחה גורמת לכאב מינימלי כמו זריקה, ויש מוהלים שעושים ברית אף ללא בכי כלל של התינוק, הבכי של התינוק נובע הרבה פעמים מעצם הנגיעה בגופו וכו.. (בדומה להחלפת טיטול)
והסיבה העיקרית לברית, זה גם מבחינה רפואית, שהמון רופאים ממליצים עליה, העור שמוסר (העורלה) במהלך הברית הוא עור מיותר, שאם לא חותכים אותו, יכול להצטבר חיידיקים וזיהומים במהלך החיים שגורמים למחלות, ולכן אף אנשים שאינם יהודים עושים את הברית.
והסיבה שלא עושים בהרדמה, כי הזריקה כואבת יותר מהברית עצמה, ומסוכנת.
והמדהים ביותר, זה שהזמן הטוב ביותר לעשות את הברית הינה ביום השמיני אז רמות הדם בגוף של התינוק מתאימות לעשיית הברית.
וזה רק מראה על האמת והחוכמה של התורה הקדושה ! לסיכום
1) זה אות ברית עם הקב"ה
2) הכאב הוא הרבה פחות ממה שאנו חושבים
3) זה טוב מבחינה רפואית.
כתוב בספרים שבזמן בכי התינוק, הקב"ה מתמלא רחמים, וזה זמן מצויין להתפלל ולבקש.
אני רוצה להוסיף על הדברים שנאמרו בטוב טעם על ידכם
הרמב"ם (מורה נבוכים חלק שלישי, פרק מט), מבאר מדוע נצטוונו לערוך ברית מילה דווקא בגיל שמונה ימים, ולא לחכות עד שיגדל, ומונה מספר טעמים, והטעם השני הוא:
"שאין הוא כואב כמו שכואב גדול, בגלל רכּוּת עורו ובגלל חולשת דמיונו, כי [האיש ה]גדול חושב לנורא וקשה את הדבר שהוא מדמה שיקרה, לפני שהוא קורה [-כלומר התינוק עדיין אינו מפותח, וגם אינו מבין את מה שנעשה בו, ושוכח במהרה את הכאב, לעומתו נער או איש בוגר היה חש את הכאב בצורה נפשית ופיזית חזקה יותר, כך שהברית היתה מותירה בו טראומה וצלקת בנפשו).
מבואר בדברי הרמב"ם יסוד חשוב, כי חלק גדול, ואלי אפי' עיקר, הכאב בברית המילה הוא לאו דוקא מעשה הברית עצמו, אלא הדמיון שאדם מדמיין במוחו את הכאב שיחווה בשעת הברית, דבר זה אינו קיים כ"כ בילד קטן שאינו יודע מה עושים עימו ואינו מדמיין כלל את הכאב, וממילא חווה רק את הכאב עצמו בלי התוספת כאב שהדמיון מייצר.
אפשר להרחיב את התשובה הזאת, ע"פ העובדה הידועה כי כאב הוא כעין 'שדר' שמועבר מהאיבר הנפגע למח שאומר 'כואב' לי כאן', וזאת כדי שהאדם ישים לב למה שקורה עימו ויטפל בעצמו, כאב הוא בעצם מנגנון הגנה של הגוף. כשקורה משהו שמסכן את הגוף כמו חתך מכה או לחץ חזק קולטנים מיוחדים שנמצאים בעור בשרירים ובאיברים פנימיים מזהים את הנזק או האיום לנזק ושולחים אותות חשמליים דרך סיבי עצב אל חוט השדרה. משם האותות עולים למוח ושם הם מתורגמים לחוויה של כאב. כתוצאה מכך המוח שולח הוראות חזרה לגוף למשל להזיז את היד מהמקום שנכווה להפעיל שרירים או לשחרר הורמונים. [וזהו א' מהטבות שעשה עימנו הקב"ה שהאדם מרגיש את כאבי גופו ויודע לבדוק את סיבת הדבר ולטפל בעצמו, ועי"ז נמנעים ממנו הרבה מחלות, שע"י הזיהוי שלהם והטיפול בהם מתרפא, ואכמ"ל].
ישנם שיטות שמנסות להפחית כאב לא על ידי טיפול בגורם שלו אלא על ידי "שיבוש" או חסימה של האותות שמעבירים העצבים מהמקום הפגוע אל המוח. למשל: תרופות משככות כאב – חלקן פועלות על העצבים בחוט השדרה או במוח, ומונעות מהאות החשמלי להתקבל או להתפרש ככאב.
הרדמה מקומית – חומרים שמוזרקים ליד עצבים באזור מסוים (כמו אצל רופא שיניים) וגורמים להפסקת העברת אותות הכאב מאותו אזור.
גירוי חשמלי – שימוש במכשירים שמעבירים פולסים חשמליים חלשים דרך העור. הפולסים "מתחרים" עם אותות הכאב ומקטינים את תחושת הכאב (כדוגמת מכשיר הטנס).
קרח או חום – שינוי בטמפרטורה משפיע על קולטני העצב ומאט או משבש את האותות שעולים למוח.
ולא רק ע"י שיבושים חיצוניים אפשר להפחית את הכאב, אלא גם הגוף בעצמו עושה "שיבוש טבעי" על אותות הכאב בעזרת חומרים שהוא מפריש.
אחרי שהבנו את כל זה נבין היטב כמה גדולה ההשפעה של הדמיון על תחושת הכאב, כי הכאב מורגש במקום בו הגוף נפגע, אך בעצם הכל קורה במרכז השליטה של הגוף – המח – שם האדם 'מרגיש' את הכאב, לא פלא שאדם השרוי תחת סם הרדמה אינו חש בכאב כלל, ולכן דוקא באדם גדול שמדמיין כמה יכאב מעשה הברית מילה הכאב חזק שבעתיים, לא בגגל שבאמת כובא לו ברמה שמרגיש, אלא בגלל שהדמיון שלו מכפיל ומשלש את עוצמת הכאב וגורם למח לשדר כי הכאב הוא ברמה גבוהה מאוד, וכמובן שידיעת ענין זה אינה יכולה להעלים לגמרי את תחושת הכאב, כי האדם מדמיין גם נגד רצונו.
וממילא מובן מדוע התורה ציוותה למול את התינוק ביום השמיני ללידתו דוקא ולא לחכות עד שיגדל.
יישר כוח על ההוספה 🙂