רבים הם הסיפורים הידועים על מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, אולם ישנם סיפורים שפחות ידועים בציבור מתקופות קדומות, אחד מהם הוא הסיפור שלפנינו, על מסירות נפשו של הרב על העמדת הדת על תילה במצרים:
כשהיה סגן הרב הראשי עוד בהיותו בן כ"ז שנים בלבד, וכך כתב הגר"ע בכתביו שהיה שם שוחט בשם ש.א. וכבר יצא עליו שם רע שמצאו כמה פעמים שהיה שוחט והסכין הייתה פגומה, ופעם אחת קנתה ממנו אשה בשר, וראה אותו אדם, והיה נראה בשר משונה , וכשהעיר לה על כך אמר שלדעתו הבשר טרף, הלכו לחנותו והחזירו לו את הבשר, ושילם לה המעות, וכשנשאל מאין זה אמר שזה בשר מן הצלעות, וכשבדקו בשר זה עם בשר מן הצלעות, היו הבשרים שונים, וכשהלכו לרופא בית המטבחיים, אמר שזה בשר של גמל, והשוחט ש.א. כששמע את זה, התחנן לרופא בית המטבחיים והתחנן לפניו שלא יספר דבר זה לאף אדם,
אולם אותו רופא לא שעה לתחנוניו, וקרא לו לבי"ד, אלא שבבי"ד הכחיש השוחט את הסיפור מכל וכל, אולם דברי השוחט לא התקבלו על ליבו של הגר"ע יוסף, וע"כ אמר שצריך שיהיה אדם שיפקח עליו שלא יעשה מעשים אלו בעתיד.
ואז הגיע אל הגר"ע, השוחט ש.א. וחמיו, ואיימו על הגר"ע באקדח, ואיימו לרוצחו נפש, וב"ה הצליח להינצל מהם, ואח"כ בא השוחט וחמיו, ובקשו מחילה מהגר"ע, ואחר שקיבל עליו שיהיה משגיח שיפקח עליו, ועי"ז מחל לו.
