ישנם חתנים החושבים שסכום הכתובה נועד כדי להרשים, וע"כ כותבים בכתובתם סכומים מופרזים מאוד בסך של מיליוני שקלים, שברור שאין באפשרותם לשלם,
וע"כ במידה ומגיעים להתגרש, הם טוענים להגנתם שלא התכוונו לשלם ולהתחייב, משום דהוי אסמכתא, ואסמכתא לא קניא,
ויש לדון האם יש ממש בטענתם, דהוי אסמכתא, ועוד יש לברר האם במידה ואינם יכולים לשלם את מלוא הסכום,
האם ישלם לכה"פ את מה שיכול לשלם, או שפטור לגמרי מתוספת הכתובה.
והנה יש הטוענים טענת "משטה אני בך", כלומר שלא נתכוונתי באמת להתחייב, והנה בכתובה שיש בה שבועה, י"ל דמ"מ א"א לומר משטה אני בך,
דדווקא בדבר שהתשלום אינו תואם את ערך הדבר, וכמו באדם שעובר את הנהר שהמחיר הוא מופרז ביחס לפעולה,
משא"כ בנישואין שכל מחיר לא שווה לדבר הגדול הזה שהוא נישואין.
הסבר אודות הכשרת מסדרי חופה וקידושין
וכמו"כ אין לטעון שיש "אומדנא" שלא הסכים לשלם סכום גבוה כ"כ, משום שהרי הוא מאמין שיחיה עם אשתו באהבה ואחוה ושלום ורעות, וא"כ אין כאן חתונה ב"תנאי" שלא ישלם, אלא ב"תקוה" שלא ישלם,וכן הטענה של אסמכתא אינה נכונה משום שכל סכום הוא מוצדק ביחס לגירושין,
וסברא נוספת מדוע אי"ז אסמכתא משום דברי התוס' בכתובות נד,ב שכתבו "תימה דעכשיו שנהגו שהחתן כותב לכלה מאה ליטרין,
אעפ"י שאין לו שוה פרוטה" ותירצו "כיון שמשעבד גופו לזה החוב מעתה ולכשיהיו לו נכסים לזה החוב מעתה ולכשיהיו לו הנכסים, חל שעבודו מעתה",
וא"כ ה"נ הכא שבדבר שמשעבד גופו ליכא טענת אסמכתא, והנה נושא זה של סכומי כתובה מופרזים, אינו דבר חדש,
ומ"מ לא דנו בזה הפוסקים הראשונים והאחרונים, שיפטר מסכום הכתובה, ורואים שהחיוב הוא חיוב מוחלט, אולם אמר ע"ז הג"ר עזרא בצרי שליט"א אב"ד ירושלים שפעם הגירושין לא היו שכיחים כ"כ,
וא"כ הכתובה היא בעיקר למצב שימות לפניה, וא"כ זהו פיצוי ע"כ שאינה יורשת.
וכן פסק הגרי"ש אלישיב זצ"ל שחיוב הכתובה הוא חיוב גמור, אף כשכתב סכום מופרז.
ולמעשה נוהגים בבתי הדין לפי העניין לראות כמה אפשר לחייב את הבעל לשלם, ולפעמים גבו את מלוא הסכום.
ראה תיק ביה"ד האזורי חיפה
2720- 24
ותיק ביה"ד האזורי נתניה 75980938-21
ותיק ביה"ד הגדול 3222-64
ובתיק ביה"ד האזורי ת"א 11865144- .21
