המדריך לכשרות

מאת הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א

מחבר הספר "הכשרות למעשה", רבנות מקומית מבשרת ציון, ומנהל תחום הכשרות במכון עליה.

לעיתים תכופות אנו נשאלים האם אפשר לאכול במסעדה כזו או אחרת, התעודה במקום אכן " רבנות מהדרין", האם אפשר לסמוך? או צריך שיהיה תוספת של תעודה בד"ץ כזה או אחר?

מה קורה בבתי מלון או ארוחת בוקר מטעם העבודה כאשר התעודה במקום רבנות רגילה, האם ניתן לאכול שם? ובכלל איזה שאלות עלינו לשאול את המשגיח במקום כדי לדעת שכשרות המקום עונה על דרישתנו?

כמובן שעדיף להימנע ממצבים כאלו ולכתחילה לדאוג לכשרות מהדרין!

תעודת כשרות רגילה/ מהדרין

הקדמה

כאשר מוצגת תעודת כשרות "מהדרין" במסעדה/ אולם שמחות/ בית מלון, הוי אומר שניתן לאכול במקום זה ללא כל חשש ולכל הדעות והשיטות בהלכה וכמו שנאמר "יאכלו ענווים וישבעו".

הדברים אמורים כמובן ברבנות מקומית שעושה מלאכתה נאמנה ובפיקוח ומעקב צמוד אחר אותם בתי עסק.

אולם מקום בו מופיע תעודת כשרות "רגילה"- רבנות מקומית זאת אומרת, שהמאכלים הנמצאים שם אמנם כשרים אך לא בהידור הן מחמת המוצרים עצמם והן מצד תנאי בישולם.

אפיית לחמים- עוגות

באפיית לחמים ועוגות יש לנו מספר דברים שצריכים לתת עליהם את הדעת.

א. ניפוי קמח ב. הפרשת חלה ג. כשרות הפרודוקטים- חומרי גלם.

כאשר יש תעודת כשרות "רגילה" לאותו מקום, ברור הוא שמפרישים חלה ומנפים קמח והדלקת האש או התנורים מתבצעת על ידי יהודי [די בהדלקה במקום אפיה אף לדעת מרן השו"ע יו"ד סימן קיב].

אולם במקום כאלו, השאלה כמה זמן נמצא המשגיח באותו בית עסק, ומן הסתם אינו נמצא כל שעות היום ומסתמכים על אחד העובדים שכיפה על ראשו דמתקרי "נאמן כשרות" שידאג להדלקת התנורים ולהפרשת חלה ובמקרה הטוב המשגיח מכין קמח מנופה מבעוד מועד.

[ולצערנו הרב ישנם בדצי"ם שמסתמכים על כך. והגריעותא שבדבר, היות ואותו אדם לא מרגיש שהעבודה שלו הוא פיקוח הלכתי, תפקידו לעבוד במטבח ובדרך אגב הוא עושה "חסד" להיות אחראי ולעשות עבודת המשגיח].

אולם במקום שהתעודה "מהדרין" מקפידים שהמשגיח יהיה מזמן הפתיחה (שהוא שעות לפנות בוקר) ועד לסיום זמן הכנת הבצקים.

וכמובן כשרות חומרי הגלם, במקומות מהדרין דואגים שהמוצרים יהיו בכשרות מהדרין/ בד"ץ ברמה גבוה, אולם בכשרות רגילה סומכים אף על אותם מוצרים שאינם מהדרין, וכן מוצרי חלב בכשרות רגילה, ואף מסתמכים על אותו מוצר המכיל אבקת חלב נכרי.

בישולי גויים

ידועה המחלוקת בין מרן השו"ע לרמ"א (יו"ד סימן קיג) האם כדי להימנע מאיסור בישולי גויים די בהדלקת האש ע"י יהודי או שצריך שהיהודי ישתתף גם בעצם הבישול כגון, הנחת הסיר על גבי האש.

ולדעת מרן השו"ע יש להחמיר ובישול אין דינו כאפייה ולא די בהדלקת האש.

במקומות "מהדרין" הוי אומר, שגם הדלקת האש וגם הנחת הסיר מתבצעת על ידי יהודי. אולם בכשרות רבנות "רגילה" הבישול מתבצע על ידי נכרי ורק ההדלקה על ידי ישראל. [אף שבדיעבד כתב בשו"ת יביע אומר שיש לצרף לספק ספיקא את דעת הראב"ד במקום שהבעלים יהודי].

וכאן המקום להעיר על אותם בתי מלון בחו"ל שנמצאים בבעלות גוי ובכשרות טובה, אין ליהודי מעדות המזרח על סמך מה להקל לאכול שם גם אם ההדלקה התבצעה על ידי יהודי כל עוד היהודי לא היה שותף בפועל בבישול.

ישנם מקומות מהדרין שמקפידים על בישול על ידי יהודי שומר תורה ומצוות שאינו מומר, היות ודעת הר"ן (הובא בב"י יו"ד סימן קיג) שטעם איסור בישולי גויים שמא יאכילנו דבר טמא.

אך לדעת בני ספרד ההולכים אחר הוראות מרן השו"ע, טעם איסור בישולי גויים כהרמב"ם משום חתנות, וממילא יהיה מותר אף אם הבישול התבצע ע"י יהודי מומר.

טיגון

בכשרות רגילה מקילים שהיהודי ידליק את המטגנת כדעת הרמ"א. אולם בכשרות מהדרין יש להקפיד שהורדת המאכל (כגון סופגניות) יבוצע על ידי יהודי, כדין בישול לדעת מרן השו"ע. [יש לציין, שמאכל הנקרא "פלאפל" אין בו משום בישולי גויים ומותר שגוי יוריד את העיסה של הפלאפל למטגנת, היות ואינו עולה על שולחן מלכים].

בשר- עופות

מקומות בעלי תעודת כשרות "מהדרין", אמורים להיות שאספקת העופות הינם בכשרות מהדרין והבשר בקר חלק לדעת מרן הבית יוסף.

אך יש להעיר, שעופות "מהדרין" המצוי בינינו, איני יודע מי לקח על צווארו לאשר לאותם משחטות לקרוא להם "מהדרין" ולהכשיל ציבור שלם שלא מבין בתוככי עולם הכשרות וכאשר הוא רואה את הכיתוב מהדרין בטוח שדי בכך.

וזאת מאחר [ואזכיר רק מקצת שבהם] ואותם משחטות לא בודקים את צומת הגידין שכיום הוא בגדר מיעוט המצוי וחובה לבדוק.

וכן בדיקת הסכינים כל זמן ממושך כרבע שעה ובו בזמן שנמצאת הסכין פגומה שלהלכה העוף טרף, סומכים על ביטול ברוב הלזה יקרא שחיטת עופות "מהדרין"? אתמה.

יש לציין, כי עופות בד"ץ על סוגיו עונה על הקריטריונים ובגדר מהדרין ואין חילוק בעופות בין בד"ץ ספרדי לאשכנזי.

ירקות ופירות

בקבלת פירות וירקות בין בכשרות "מהדרין" ובין בכשרות "רגילה"- דורשים בקבלת הסחורה שאכן יוצג אישור עם חותמת מהמשגיח שנמצא בשוק הסיטונאי, שאכן הופרשו תרומות ומעשרות וללא חשש ערלה.

אולם בבדצי"ם [כפי שראיתי בעדה החרדית] המשגיח בעצמו לאחר קבלת הסחורה מפריש תרומות ומעשרות לחומרה.

מוצרי חלב

ידוע מחלוקת הפוסקים האם ניתן להשתמש באבקת חלב נכרי ראה מה שכתבנו בסה"ק הכשרות למעשה מהדורה שלישית עמוד תכב] לכתחילה בן תורה ראוי להחמיר, בפרט בארץ הקודש שיש מבחר גדול של מוצרי חלב בכשרות מהדרין.

אולם בכשרות "רגילה" משתמשים אף במוצרים הנושאים אבקת חלב נכרי, או כשרות חלב וגבינות שאינם מהדרין. [שזה אומר: א. חליבה בשבת. ב. פרות שעברו ניתוח וחשש טריפה. ג. גוי שנמצא במחלבה לסמוך על מצלמה בלבד כדי למנוע איסור חלב נכרי ללא ירידה לשטח].

אולם בכשרות "מהדרין" לוקחים מוצרי חלב וגבינות מהדרין- בד"ץ. ואף לענין חמאה, לא מסתמכים על שעת עשייה בלבד ולא על החליבה (מיובא מחו"ל). והדין כן אף לענין מכירת גלידות [ובמקומות שיש גלידה חלב נכרי, אנו מציינים זאת על גבי תעודת ההכשר].

ובמקומות מהדרין אף מקפידים שלא למכור פיצה ועל גביו דג כגון אנשובי, היות ולדעת בני ספרד יש להחמיר בדבר מחמת חשש סכנה. וכאן המקום להעיר, שישנם בדצי"ם ההולכים על פי פסיקותיו של מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל ומאשרים באותם פיצריות מכירת גבינה ודג יחד, בניגוד לדעת הרמה של הראש"ל זצ"ל.

(הדברים הנ"ל הם כחומר להעשרה , וכל אחד ישאל את רבותיו)