בפתח דברינו יש להזכיר ולציין, כי איסורי תורה רבים תלויים בתחום כשרות המאכלים החל משחיטת הבהמה והעוף, בדיקת הריאה, מליחת הבשר, איסורי בשר וחלב, תערובות איסורים, חמץ בפסח, תולעים, מלאכות שבת. איסור ערלה, חדש, איסורי כלאיים, שביעית והפרשת תרומות ומעשרות. יין נסך, וכו'.
כמו כן, רבו גזירות חז"ל הקשורות לכשרות המזון, ומהן איסור חלב עכו"ם, בשולי עכו"ם, פת עכו"ם. דברים האסורים משום סכנה, וכו'. ומכאן החובה לכל משגיח כשרות לידע את ההלכות הללו על בוריים, שאם לא ידע, על מה יקפיד?!
אמרו חז"ל )אבות פ"ה משנה יח( כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה.
משגיחי הכשרות הם חוד החנית העומדים בפרץ מול יבואנים, בעלי אולמות, ומסעדות וכו', שדרישותיהם וצרכיהם, אינם עולים בקנה אחד עם דרישות ההלכה. פעמים שבאים לידי מריבות ועימותים עם משגיחי הכשרות העומדים בגאון ובדבקות, על משמרת הכשרות ודקדוק ההלכה. הרי הם, בבחינת מזכי הרבים שאין חטא בא על ידם.
ומאידך מצינו בדברי רבותינו )עירובין דף י"ג עמוד א'( : " אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי מאיר:
כשהייתי לומד אצל רבי עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר.
וכשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי: בני, מה מלאכתך?
אמרתי לו: לבלר אני.
אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת – נמצאת מחריב את כל העולם כולו?"
מכאן ניתן ללמוד לשאר 'כלי הקודש', בכלל. ולמשגיחי הכשרות בפרט. אשר אחריותם רבה מאוד. ויש שאחריותם על מאות ואלפי, ועשרות אלפי, צרכני מזון מידי יום ביומו. ואם חלילה משגיח הכשרות, יקל ראשו, בדקדוק ובעמידה על משמרתו, הרי הוא בבחינת "נמצאת מחריב את כל העולם כולו"…
משגיח כשרות יקר! עליך ולדעת שאתה שליחנו, ואנו שלוחי בית ישראל, ולכן אין לך להתפשר על קוצו של יוד מדרישות ההלכה. בעמידתך על העקרונות הללו אתה ממלא את תפקידך לא למענך אלא למען הציבור כולו, אין מקום לוויתורים ולפשרות. וויתור גורר ויתור, ופשרה גוררת פשרה שתוצותיהן מי ישרונה?
- פרשת שמות – מפי הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט״א
- מתי תפילין צריכות שיפוץ? 7 סימנים שחייב לדעת
- פרשת המן – הטקסט המלא וסגולה לפרנסה
- איך לבדוק תפילין בצורה נכונה ולדעת שהן כשרות
- קורס משפצי תפילין במכון עליה – כך נראית ההכשרה מבפנים
מן הראוי לצטט דברי הרמח"ל בספר "מסילת ישרים" )פרק יא – בפרטי מדת הנקיות( בחובת הזהירות מאיסורי המאכלים, וזה לשונו:
"והנה מי שיש לו מוח בקודקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל,לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור. אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש. אם כן מי איפוה יהיה המקל במקום חשש של איסור אם בעל שכל הוא. ועל דבר זה נאמר )משלי כג(: ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה עכ"ל."
ומדבריו למדנו עד כמה היכן מגיעה חובת הזהירות ממאכלי איסור, וכהמחשה לריחוק מהם עליו להחשיבם בעיניו כארס של נחש, שכל ברי הדעת מתרחקים ממנו ומכל ספק ספיקא שלו הרחק כמטחווי קשת.
וחובה זו שהזהיר עליה היא בביתו ובחומותיו, על אחת כמה וכמה כאשר שמדובר במאכל המיועד לרבים, שבוודאי עליו לנקוט משנה זהירות לבל יהיה לפוקה ומכשול לרבים, ויהיה בבחינת המחטיא את הרבים וכו', וגדול המחטיאו וכו'.
ויהי רצון שנהיה כולנו בבחינת "מזכי הרבים" אשר צדקתם מאירה ככוכבים לעולם…
