ישנם כמה אופנים להיתר שהיית תבשיל בערב שבת אפילו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה:
- תבשיל שנתבשל בשיעור של מאכל בן דורסאי לדעת הרמ"א, וכמו שהבאנו לעיל.
- טוח בטיט – בגמרא [שבת יח:] מובא שמותר להשהות בשר בתוך תנור שיש בו גחלים אע"פ שאינו גרוף וקטום, אם סתמו את פי התנור בטיט ואי אפשר לפותחו. ועל כן כתב החזון איש [לו, לג] שניתן לעשות זאת בימינו ע"י סגירת דלת התנור במנעול. וכתב בארחות שבת [ב, יח] שנראה שהוא הדין גם בהדבקת נייר דבק על הכפתורים.
- קדרה חייתא – עוד היתר שמובא בגמרא [שם], אם הניח תבשיל שיש בו חתיכת בשר חיה, שצריך זמן רב כדי לבשלה, ודאי מסיח הוא את דעתו ממנה ולא יבוא לחתות בגחלים. לפי דברי המשנ"ב [רנג, ט] ההיתר הוא רק בבשר ולא בירקות חיים שיכולים בקלות להתבשל.
- אם השהה לצורך סעודת היום – ואינו רגיל לאכול ממנו בלילה. [בה"ל ד"ה להשהותו]
- אם אין לו שום פת ותבשיל אלא זה בלבד. [משנ"ב רנד, לג]
שגג או הזיד בדין שהייה
הניח קדירת תבשיל בערב שבת ע"ג אש שאינה מכוסה ושכח:
אם בשקיעת החמה לא היה התבשיל מבושל כמאכל בן דורסאי – אסור באכילה.
אם נזכר כל זמן שלא הספיק עדיין להתבשל כל צרכו. יש לו בהקדם האפשרי לסלקו ולהורידו מהאש,
אפילו כבר נכנסה השבת, ויניחנו מיד בצד, כי התבשיל מוקצה הוא.
וכן אם פשע ובמזיד השהה. אלא שבזה במוצ"ש לדברי הכל חייב להמתין בכדי שיעשה,
ולאחר מכן מותר התבשיל גם בשביל אותו שפשע.
והטעם שהשוו חכמים לקנוס בשהייה את השוגג כמזיד, משא"כ בשאר איסורי שבת, איתא בגמרא [שבת לח.] שרבו המשהין במזיד, ואומרים שוכחים אנו, חזרו וקנסו על השוכח, והיינו, כיון שאיסור 'שהייה' קל בעיני בני אדם שכיח שיעשה במזיד ויאמר שוגג הייתי, משא"כ שאר איסורי שבת.
