מאת הרב אליהו שטרית שליט"א החברותא של מרן זצ"ל
סיפר לי רבינו על הצרות שהיו עושים לו במצרים, שרוב האנשים בקהילה שם לא היו טובים, והיה להם בית חולים בקהילה, ורבנו הלך פעם לבדוק לפני פסח איך הם מכינים את האוכל והכלים וכו, וכשבדק ראה שגם בשאר ימות השנה האוכל שם לא כשר, שהם קונים נבלות וחלב מהגויים, וגם לא מולחים את הבשר ומבשלים אותו כמות שהוא.
פנה הגר"ע יוסף זצ"ל ושאל את הטבח: איך הוא צולח את הבשר? הוא אפילו לא הבין אותו, וענה לו, שהוא שם מלח בקדרה.
וביקש מהם רבינו שיעשו לפחות מחלקה אחת של כשרות, והם לא הסכימו!
אז הלך רבינו לרב הראשי שם, וסיפר לו על זה ואמר לו שרוצה להודיע בבתי הכנסת שאסור לאכול בבית החולים הזה, אבל הרב הראשי שם, אמר לו שלא כדאי להודיע, ושזה יגרום לבעיות וכו'…
הגר"ע יוסף זצ"ל לא שמע לו ובכל זאת הכריז בבתי הכנסת שאסור לאכול בבית החולים, ואם משהו נזקק לבית החולים, שייקח איתו אוכל כשר וכו'.
ומיד מסר רבינו גם מכתב התפטרות, וראשי הקהל שם שהיו רשעים, קיבלו מיד את ההתפטרות.
ודע לך הקורא כי תשובת הגר"ע יוסף זצ"ל ביביע אומר ח״ט חיו״ד סי׳ כז. שמוזכר בה ״ראובן״ היא על רבינו עצמו, וכתב אותה רבינו אז בעקבות האירועים שהיו לו.
