כל מה שצריך לדעת על איסור הטמנה בשבת – מפורט לכל הדעות

הקדמה

הנה מובא בגמרא [שבת לד.] "מפני מה אמרו אין טומנים בדבר שאינו מוסיף הבל – גזרה שמא ירתיח.
מפני מה אמרו אין טומנים בדבר המוסיף הבל אפילו בערב שבת – גזרה שמא יטמין ברמץ שיש בו גחלת".

וצריך להבחין בשתי סוגה הטמנה:

1. איסור הטמנה בדבר המוסיף הבל – והיינו שאסור לעטוף את הקדרה בחומר המוסיף על חומה. וטעם האיסור הוא, שמא יטמין ברמץ [אפר חם] שיש בו גחלים, ואם יעשה כן חוששים שמא יחתה בגחלים, ועל כן אסרו זאת אף בערב שבת.
2. איסור הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל – טעם האיסור הוא. שמא בשעה שיבוא האדם להטמין את הקדרה, ימצא שהצטננה ויבוא להרתיח את הקדרה. איסור זה הינו רק בשבת עצמה,
   אולם מותר להטמין בערב שבת בדבר שאינו מוסיף הבל, מפני שגזרו שמא יטמין, ובערב שבת אין כל חשש שמא ירתיח.

הטמנה בדבר המוסיף הבל

בזמן חז"ל היו מטמינים בדברים המוסיפים הבל,
כגון חול או פסולת של זיתים, אולם בימינו דברי אלה אינם מצויים. ומכל מקום ישנם גם בימינו כמה אופנים של הטמנה בדבר המוסיף הבל:

כיסוי קדרה שעל גבי האש  – אע"פ שהבגדים אינם מוסיפים הבל. מחמת עצמם, מ"מ החום הבא מלמטה מצטרף עם הבגדים והרי זה כמוסיף הבל. [שו"ע רנז, ח] ועל כן אסור להטמין קדרה המונחת ע"ג הפלטה, או לעטוף מיחם בבגד מיוחד המותאם למיחם.

כיסויים שאין בהם איסור הטמנה – מכסה הקדרה. אינו נידון כהטמנה מפני שעיקר מטרתו היא לשמור את האוכל מפני חרקים ולכלוכים. וכן אם מניח על המיחם דבר מאכל על גבי צלחת.
מותר לכסותו בכיסוי אחר,
שאין זה נידון כהטמנה אלא כמכסה מפני אבק ולכלוך העלולים לבוא על המאכל. [שם רנז, ב, אגר"מ או"ח ד, עד].

הטמנה במקצת

נחלקו הראשונים אם הטמנה במקצת נאסרה או שאינה בגדר הטמנה. 

להלכה: דעת השו"ע [רנג, א] לאסור בזה

           דעת הרמ"א [שם] להתיר בזה.

המשנה ברורה [שם] פסק להתיר בזה. וכתב באור לציון [יז, י], שאף שפסק השו"ע לאסור, המנהג להקל כדעת המהר"ם בן חביב בתשובה, והובא בספר ארץ חיים [רנז], [ואולי מנהג זה הוא גם לדעת השו"ע] ומ"מ טוב להחמיר שלא יעשה זאת אלא לצורך סעודת הבוקר ולא לצורך סעודת הלילה, וכן יחמיר שלא להניח כלל שמיכות על הסירים אלא באופן שאין השמיכות נוגעות בהם. וכן כתב להקל בזה בשארית יוסף [ח"ג עמוד שעז] אם אין הבגדים נוגעים בדפנות הסירים.  אולם החזון איש [לז, יט] פסק להחמיר בזה.

וכתב הגרש"ז [הובא בשש"כ א, הערה קצה], ששיעור ההטמנה הוא, כאשר משאיר חלק חשוב מהקדרה מגולה, באופן שגילוי זה גורם הפסד משמעותי לחום הקדרה, אולם אם זה מגולה רק שיעור מועט אין זה בגדר הטמנה במקצת, ואין הבדל בין אם כיסה את הקדרה מלמעלה והשאיר מקום מגולה בחלקה התחתון, או שכיסה מלמטה והשאיר מקום מגולה למעלה. [ארחות שבת ב, פ]

העצה המובחרת: לתת קרש ארוך או רחב על גבי הקדרות מלמעלה,
ועליו ייתן את הבגדים או השמיכות, באופן שהבגדים לא ייגעו בשולי הקדרה, ואזי מותר אף אם הקדרה עומדת ע"ג האש. [שו"ע רנז, ח]

קדרה כפולה [קרק – פוט]

דרך בישולה: סיר בתוך סיר, כאשר הסיר החיצוני מתחמם ע"י גופי חימום חשמליים,
ובסיר הפנימי מונח התבשיל.

הדין: יש אומרים שאין בזה איסור משום הטמנה ובתנאי שיכסה את כפתור ההפעלה, ויש חולקים.

הטעם: טעם המתירים הוא,
שהגזרה שלא להטמין היא משום החשש שמא יטמין ברמץ. וזה שייך רק במה שהוא עתיד לאכול בלילה ולא במה שמטמין לסעודת שחרית. ועוד יש להתיר מטעם ספק ספיקא, שמא לצורך מחר אינו הטמנה. ושמא כל שאינה מכוסה למעלה בבגדים לא נחשב הטמנה. [חזו"ע שם עמוד סד]

יש מחמירים [הגרי"ש אלישיב הו"ד בארחות שבת א, עמוד קיג, וכן דעת הגרש"ז אוירבך, וטעמו כיוון שרוב הקדרה מוקפת בגופי חימום, הרי זה ממש כקדרה טמונה בגחלים, וההפסק המועט של האוויר בין הקדרה למכשיר החימום אינו נחשב הפסק]

ודעת הגר"ש ואזנר [בתשובה המובאת בבירורים ארחות שבת, א, סימן ב], שאף שיש מקום להחמיר, מ"מ קשה למחות ביד המקילים, כיוון שהקדרה מגולה מלמעלה, וי"ל שגם זה נחשב כהטמנה במקצת.

העצה המובחרת: כתב הגרש"ז עצה לזה,
לתת קדרה מפח שתפסיק בין קדירת החרס לבין מכשיר החימום באופן שיתמעט קצת החום. והגרי"ש אלישיב נתן עצה לזה,
להגביה את הסיר הפנימי באופן שיהיה הפסק אוויר ניכר בין מכשיר החימום שלמטה לבין שולי הקדרה.
הערה: לגבי איסור שהייה. כיוון שיש במכשיר זה דרגות חום שונות, ורגילים לבשל בו,
הרי זה ככירה שאינה גרופה וקטומה ואסור להשהות בתוכה תבשילים שלא נתבשלו מערב שבת.
כמאכל בן דורסאי, ועל כן צריך לבשל את המאכלים מבעוד יום כדי שיהיו ראויים לאכילה ע"י הדחק.
ולגבי חזרה בשבת – כיוון שמכשיר זה נידון ככירה שאינה גו"ק, אין להחזיר תבשיל בשבת לתוך המכשיר.

הטמנה באוכלים

הקדמה

כתבו הראשונים [רבנו יונה, מובא בר"ן שבת פ"ד, רשב"א שבת מ.] שבשבת עצמה אסור לעטוף קדרה עם אוכל ולתת אותה ע"ג מיחם עם מים רותחים, אף כשאינו עומד על האש, והטעם בזה הוא, מפני שמוליד בשבת חום בדרך הטמנה ודומה לדבר המוסיף הבל. אולם כיוון שאינו מוסיף הבל ממש, לא אסרו זאת אלא בעושה כן בשבת עצמה ולא בערב שבת. [שו"ע רנח, א]

הטמנה מלאה באוכלים 

נחלקו בזה הפוסקים:

דעת החזו"א [לז, לב] והחזו"ע [שבת א עמוד סו] להתיר בזה, כיוון שהמים החמים בכלי שני הם, ומקרי אינו מוסיף הבל, ועוד שאין גזרת הטמנה במים שבכלי. ועל כן מותר לתת בקבוק שיש בו חלב או דייסא, לתוך כלי שני שיש בו מים כדי לחממו, או ביצה מבושלת לתוך כוס עם מים חמים.

אולם דעת הט"ז [רנח, א], והמשנ"ב [שם] לאסור, כיוון שזהו דרך הטמנה ממש, שהרי כל הכלי טמון בתוכו, והטמנה אסורה אפילו לזמן מועט.

הטמנה חלקית: אולם אם משאיר את ראש הבקבוק מחוץ למים, הרי זה מותר גם לדעת החולקים. [ארחות שבת א, צ- צא]

הטמנת מאכל עטוף בשקית לתוך קדרת חמין בערב שבת

מותר לתת בערב שבת לתוך קדרת החמין מאכל עטוף בשקית בד או בנייר כסף, כגון קוגל או אורז, ואין בזה איסור הטמנה, כיוון שאין כוונת הנותן להטמין אלא שיהיה בפני עצמו ולא יתלכלך מהמאכל. [הגרש"ז בשש"כ ב, מב, סג, אול"צ שם סעיף יג] ולדעת החזון האיש הנ"ל אין שום חשש.

ויש פוסקים המצריכים לעשות חורים בשקית, על מנת שמאכל זה יהיה נידון כמאכל אחד. [מנחת יצחק ח, יז שבט הלוי ג, מז, שבות יצחק הטמנה פ"כ בשם הגרי"ש אלישיב]

הטמנת מאכל עטוף בנייר כסף לתוך קדירת חמין בשבת

אם עוטף דבר מאכל בנייר כסף, אפילו שהוא מבושל כל צרכו, אסור להניחו בתוך קדרת החמין על האש, זה נחשב כהטמנה ממש.

הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל

הקדמה

אסרו חכמים להטמין בשבת אף בדבר שאינו מוסיף הבל, גזרה שמא ימצא את קדרתו צוננת וירתיחנה, כלומר שישנו חשש שכאשר בא להטמין את המאכל כדי לשמור את חומו, עלול לראות שהמאכל נצטנן וייכשל בהרתחתו על האש. ועל כן אסור לאדם להטמין בשבת מאכל חם בבגדים או שמיכות על מנת לשמור את חומו.

האופנים המותרים

אולם בערב שבת מותר, ולכן אם חימם סיר על האש ביום ששי, רשאי הוא לעטוף אותם בשמיכות וכדומה, על מנת לשמור את חומם, ובתנאי שלא יעמיד את הקדרה על מקור חימום אחר כגון מיחם או רדיאטור. [ארחות שבת שם עמוד קיח], וכן מותר להטמין בבין השמשות [13 דקות וחצי לאחר השקיעה] בדבר שאינו מוסיף הבל.

אם הטמין בערב שבת בדבר שאינו מוסיף הבל,
רשאי להוסיף עליו בשבת עוד בגדים ולהטמין בהם את הקדרה. וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת, מוסיף.
וכן אם רוצה לטילו כולו ולתת אחר במקומו. בין שהראשון חם יותר מהשני בין שהשני חם יותר מהראשון. אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין יכול ליטלו לכסותו בגלופקרין.
אולם כל זה הוא בתנאי שנתבשלה הקדירה כל צרכה. אבל אם אינה מבושלת כל צרכה,
אפילו להוסיף על הכיסוי. אסור שתוספת זה גורם לה להתבשל. [שו"ע רנז, ד]ה

הטמנת צונן

מותר להטמין בשבת דבר צונן בדבר שאינו מוסיף הבל כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צינתו. אבל בדבר המוסיף הבל, ואפילו להטמין צונן גמור ואפילו מבעוד יום גם אסור. [שו"ע שם ו]

הטמנת קדרה שהוסרה מעל האש

אם הסיר את הקדרה מעל האש אסור להטמינה בבגדים והרי זה בכלל הטמנה. [שו"ע רנז, א]
אולם אם העביר את תכולתה לסיר אחר. מותר לעטוף את הסיר השני עם האוכל בכל דבר שאינו מוסיף הבל. [שו"ע שם ה] והטעם לכך. כתב הרמב"ם, כיוון שהעביר את המאכל לכלי שני דינו כצונן ומותר להטמין את הצונן בדבר שאינו מוסיף הבל. ורש"י כתב, שהואיל והעביר את האוכל לכלי אחר אינו חושש כ"כ על חומו. וממילא לא גזרו בזה חכמים שמא ירתיח.

מילוי טרמוס בשבת

הדין: מותר למלא טרמוס בשבת מים רותחים מן המיחם לתוכו.

הטעם: הרי זה דומה למעביר את המאכל מכלי לכלי אחר.
ועוד שהתרמוס נידון ככלי אחד. כשם שהנחת אוכל בתוך הסיר אינה נחשבת כהטמנה, אף שהקדרה שומרת על חום התבשיל. [חזון איש לז, לב, חזו"ע שם עמוד ע]

מילוי בקבוק גומי

הדין: מותר למלא בקבוק גומי המיועד לחימום הגוף.

הטעם: היות והעיקר כדעת הרמב"ם הנ"ל, שההיתר הוא משום דדינו כמטמין צונן.
על כן מותר להטמין בקבוק גומי, משום שהוא כלי שני, וכן דעת החזון איש. [שם]

עבר והטמין באיסור

עבר והטמין מערב שבת בדבר המוסיף הבל, אם התבשיל היה מבושל כל צרכו מערב שבת,
מותר לאוכלו בשבת אף אם היה מצטמק ויפה לו. [שו"ע רנז, א]
ובשעת הצורך אפשר להקל אף אם לא נתבשל מבעוד יום אלא כשיעור מאכל בן דורסאי. [בה"ל ויש אומרים]

עבר והטמין בשבת – תבשיל חם בדבר שאינו מוסיף הבל. כגון שהסיר בשבת קדרה מעל האש והטמין אותה בבגדים, אין לאסור את התבשיל בדיעבד,
כי הטמנה זו רק מונעת את התבשיל מלהצטנן, והוא עומד בחמימותו כשעה הראשונה. [מגן אברהם שם יג, משנ"ב שם ח]

הניח בשבת דבר מאכל קר על גבי מיחם והטמינו באופן האסור – אסור לאוכלו בעודו חם, וצריך להמתין עד שיתקרר ויחזור לדרגת החום שהייתה לו קודם ההטמנה. [בה"ל רנג, ה ד"ה להחם]

ודבר זה מצוי, כאשר מוציאים דבר מאכל מהמקרר ומניחים אותו על גבי המיחם, ואם שגגו והטמינו אותו באיסור – אסור לאוכלו עד שיצטנן כבתחילה.

כיסוי קדרה שיש בה עצמות

נחלקו הפוסקים האם מותר לכסות קדרה שיש בה עצמות לא מבושלות:

דעת השש"כ [א, יח] ושו"ת מנחת שלמה [סימן ו] שאסור לכסות את הסיר, שהרי בכך מקרב את בישולן, וכן דעת האור לציון [ח"ב עמוד קס] אלא שהוסיף בהערה שם שזהו דווקא בלילה,  אולם בבוקר מותר להחזיר את הכיסוי אפילו אם יש בקדרה עצמות בקר, שבוודאי נתבשלו כל צרכם.

אולם דעת הילקוט יוסף [שבת ג עמוד רמו] שמותר לכסות בשבת קדרה שיש בה עצמות, אולם אם מתכוון בעת הכיסוי לגמור את בישול המוח שבתוך העצמות, או שדרכו לאכול את העצמות אין להקל.