במקום שאין אפשרות לאיש, האם יכולה אישה להיות משגיחת כשרות?
יש לדון האם אישה יכולה לשמש כמשגיחת כשרות, וכמובן שאנו דנים על מקומות מסוימים שאסור לאיש להיות שם, במקומות כמו בריכות ומרחצאות לנשים?
מצינו נאמנות מיוחדת למיילדת שנאמנת להעיד על הולד, מתי, וממי נולד, ומי נולד ראשון, ואם כן רואים שהתורה נתנה נאמנות לאשה, אולם אין זה מוכרח דאפשר דדווקא במקרה זה הוי נאמנות מיוחדת, והראיה שזו נאמנות מיוחדת מזה שלא צרך ב’ עדים, למרות שבדרך כלל ביוחסין צריך ב’ עדים.
אפשר להוכיח דאישה נאמנת כמשגיחת כשרות, מדברי רש’’י (בחולין י”ב וביבמות פ”ח:) שיודעים דין עד אחד נאמן באיסורין מזה שאם לא כן היאך אדם אוכל בביתו וסומך על אשתו שהאוכל שהיא מגישה לו הוא כשר, ומוכח דאישה גם נאמנת באיסורים, אעפ’’י דאינה נאמנת בממונות, אולם מ’’מ יש לדון מבחינה פרקטית אם יהיה לאשה האומץ להילחם ולעמוד מול בעל הבית.
וראיתי מכתב שכתב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט’’א להרב צבי רייזמן מח’’ס רץ כצבי
ולעם הנדון האם אפשר למנות אישה כמשגיחת כשרות, ונשאלנו בדבר אלמנה שבורה האם אפשר למנותה כמשגיחה, וצידדנו שבשעת הדחק גדול אפשר למנות כמשגיחה, עכ’’ל.
אלא שמזהיר מענייני יחוד. וכמובן שבשעת הדחק מתיר את העניין הפרקטי, שאם אישה אינה נאמנת מה יעזור שעת הדחק.
ולמעשה כיום הרבנות הראשית וכן הרבנות הצבאית מכשירים נשים לשמש כמשגיחות כשרות
