שמירת הבריאות חובה או רשות

הרב אליהו עטיה

שאלה: שמירת הבריאות חובה או רשות?

רוב האנשים, אם נשאל אותם אם יש בשמירת הבריאות מצוה וחובה, יאמרו שמעולם לא נתנו את דעתם על כך. לכל היותר יגידו, בצורה בלתי מחייבת, שזה נכלל במצות "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" )דברים ד, טו(. מעניין לציין, בפשוטו של מקרא זה לא נאמר על שמירת הבריאות, אלא הפסוק מדבר על ההרחקה מחטא עבודה זרה.

ואף הרמב"ם לא מביא את זה בחיוב שמירת הבריאות.

אמנם הגמ' בברכות דף לב: מביאה את זה בהקשר של זהירות מסכנות, ועל בסיס זה כתב בעל הקצש"ע (לב,א) שצריך לשמור על הבריאות. אמנם יש לעיין בגדרי הדבר.

האם מדובר בחובה גמורה, הנהגה טובה או מידת חסידות? ואם תמצי לומר חובה– האם זה דאורייתא או דרבנן?

אם נעיין בכתובים נמצא כמה מקורות מפורשים:

1. "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט). והובא ברמב"ם (דעות ד,א) כמקור לחובת שמירת הבריאות: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים"
2. "בל תשחית" (דברים כ,יט) – על פי הגמ' בשבת (קכט. וקמ:) שהאיסור הוא גם על השחתת הגוף, "בל תשחית דגופא עדיף". והדעת נותנת שאם אני מצווה שלא להשחית חפץ דומם, קל וחומר על הגוף שהוא כלי חיוני בעבודת ה'.
   
3. "ורפא ירפא", לחלק מהראשונים היא מצווה גמורה. והובא בחובות הלבבות (שער ד' פ"ד): "בעניין הבריאות ישתדל בסיבות שטבען התמדת הבריאות כפי שנצטווינו "ורפא ירפא". ענין זה נכלל לדעת הלל במדרש (ויקרא רבה לד, ג) בפסוק (משלי יא, יז) "גומל נפשו איש חסד", לגמול חסד עם הגוף לנקותו ולרוחצו.

וא"כ קל וחומר לשמור את בריאותו, כל זה נכלל במצוה זו לדעת התנא נשיא ישראל הלל הזקן!! וכך פוסק להלכה בטור (סוף סימן קנ"ה), וז"ל: ומצוה להנהיג עצמו במידה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו כדי שיהא בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה. והעתיק את לשונו גם במשנה ברורה שם (ס"ק י"א).

היטיב לחדד ענין זה החזון איש באיגרותיו (קובץ אגרות, ח"א קלו-ז): "וכשאני לעצמי, הנני חושב את ההשתדלות הטבעיות במה שנוגע לבריאות, למצווה וחובה, וכאחת החובות להשלמת צורת האדם, אשר הטביע היוצר ברוך הוא במטבע עולמו… הדקדוק על אמצעי הבריאות היא עבודה אהובה לפניו יתברך".

מן המקורות הנ"ל נראה כי שמירת הבריאות היא חובה גמורה (ולחלק מהשיטות חובה דאורייתא), אשר מופיעה בגדולי הפוסקים ואף בפוסקי זמננו. אם כן, אדם אשר מתאפק מלאכול דברים מזיקים כמו בורקס וקולה – מתוך כוונה לשמור על גופו בריא וחזק לעבודת הבורא- זוכה לקיים כמה מצוות עשה ולא תעשה דאורייתא!! בדורותינו יש צורך לעורר על דבר זה יותר.

בדורות הקודמים באופן טבעי אנשים היו פעילים יותר, הלכו הרבה ברגל, ואכלו הרבה הרבה פחות. לא היה כל כך הרבה שפע, וגם לא היה מזון תעשייתי עם כל הכימיקלים המזיקים. לא היתה כמעט קרינה, פחות עשן וזיהום אוויר. העולם היה פשוט יותר, נקי יותר. אבל המציאות השתנתה, והגיעה העת לתת את הדעת על חובתנו בעניין זה.

נסיים בדבר מדהים שכתב המהר"ל מפראג

על דברי הגמרא ביבמות (דף קא:), המציינת שבריאות ("חילוץ עצמות") היא "מעולה שבברכות" (לא פחות!). מבאר המהר"ל (בחידושי אגדות שם), שכל הברכות שניתנות משמים, ניתנות על היסוד של בריאות הגוף, זהו הכלי לקבל ברכת שמים. בלשונו: "זו מעולה שבברכות, פי' שכאשר האדם חזק [וזריז] – דבר זה הוא יסוד ועיקר לכל הברכות. כי כאשר חזק וזריז בעצמו הוא בריה שלימה ואז הוא מוכן לקבל הכל.

ולא כן אם האדם מציאת חלש בעצמו, אין מוכן לקבל ברכה, ולפיכך דבר זה מעולה שבברכות והוא יסוד הכל. והבן זה מאוד מאוד".

"בעניין הבריאות ישתדל בסיבות שטבען התמדת הבריאות כפי שנצטווינו "ורפא ירפא"

חובות הלבבות, שער רביעי פ"ד