מעשה שהיה בתלמיד של הגרא"י הלוי סולובייציק שליט"א שפדה את בנו, ושאלו הגרא"י האם חשש לפדותו שוב פעם אצל כהן מיוחס?!
ושאלו התלמיד אם צריך לחוש שמא הכהן שפדה את בנו אינו כהן, מדוע שהגרא"י שהוא בכור והוא לוי לא יחוש לפדות את עצמו (כי אולי אין ייחוס לזה שהוא לוי ) ועפ"י השמועה נהנה הגרא"י מטענה זו.
אולם לכאורה יש לדון בזה, מאחר והגרא"י הוא בחזקת פטור, בעוד בנו הבכור של התלמיד הוא בחזקת חיוב.
ועוד שהישראל יכול לחוש שמא הכהן אינו כהן, ואילו הכהן והלוי אינם יכולים לחוש שמא אינם כהנים ולויים, כדי שלא להוציא לעז על הוריהם ויחוסם, [ולכאו' יש מקום לחלק בין חשש שאינו כהן לחשש שאינו לוי, שבחשש שאינו כהן ישנה אפשרות לביטול חזקת הכהונה ע"י זה שהוא בן גרושה וחלוצה, וא"כ מוציא לעז על אחד מזקניו שאולי נשא גרושה באיסור, מה שאין כן יחוס של לוי, אינו נשלל בשום אופן, וא"כ כל החשש הוא שמא מעולם לא היה משבט לוי, ולא שייך בזה לעז כ"כ]
ועוד יל"ד בזה עפ"י המעשה שהיה עם הגרי"ד הלוי סולובייציק זצ"ל [אביו של הגרא"י סולובייציק זצ"ל ] שהגיע לחזו"א עם אתרוגים, ושאלו החזו"א האם הופרש מעשר ראשון, וענה לו הגרי"ד שהוא לוי ואינו צריך להפריש מעשר ראשון, ואמר לו החזו"א שהרי קי"ל שכל מה שמחזיקים בזמן הזה כהנים ולויים היינו לגבי דרבנן ולא לגבי דאורייתא.
ואמר ע"ז הגרי"ז שכ"ז היינו דווקא ביחס של הישראל לכהן וללוי, אבל ביחס של הכהן והלוי כלפי עצמם, דנים את עצמם ככהנים ולויים אף לגבי דאורייתא, [עי' קובץ ישורון ח"ח עמ' קס"ח, שהביא את פרטי המעשה], ויש שגרסו במעשה זה שהגרי"ז אמר שמדין המוציא מחברו עליו הראיה אינו מחויב להפריש מעשר ראשון, ולפי זה תליא במה שדנו האחרונים האם דבר שהוא שלו מחמת משפטי הממון, נחשב "לכם" ואכמ"ל בזה, ועכ"פ רואים שיש הבדל גדול בין לוי שאינו מחויב אפילו מצד חומרא לפדות את עצמו, לבין בכור ישראל.
