שמן זית שאינו ראוי למאכל האם כשר לנר חנוכה?

שאלה: שמן זית שאין ראוי למאכל אם כשר לנר חנוכה?

תשובה:

תשובתו של הרב הלוי ואזנר שליט"א

א) האיך נתכחש לדברי חז"ל

תמה אני וצר לי לשמוע שיש אוסרים "שמן למאור" לנר חנוכה, מאן גבר מי יתחכם ומי יתכחש למסקנת הש"ס (שבת כא:), ולפשטות הפסק וההוראה אשר יצאה מפי הרמב"ם (פ"ד מהל' חנוכה ה"ו) ומפי כל בעלי הטור והשו"ע (סי' תרע"ג א') פה אחד, ש"כל  השמנים" והפתילות הפסולים לשבת, מפני שאין אורן יפה, ואין נמשכים אחר השמן, כשרים לנר חנוכה, וכלשון הטור (שם), ומשמע שם ושם דהיינו אף לכתחילה ולהידור, ואף הב"י והד"מ שהעתיקו בשם כמה פוסקים ראשונים וכן הרמ"א לא הוסיפו אלא שיש שום הידור, היינו "בשמן זית", אבל לחלק בסוגי השמן זית, ובפרט כנידון דידן, בו הכל עדים, שגם השמן למאור אורו צלול כסתם  שמן זית, ולא עוד אלא ששמעתי מכמה מבינים שגם השמן למאור ראוי לאכילה, ולמעשה גם לזה איני צריך, כי לפמש"כ כל סוג שמן זית שהוא כשר למהדרין למנורה.

ב) שמן זית – לא  זך – ולא כתית

ומה שציטט בשם קדמון וכן כתבו יחידים, דיש הידור להתדמות לשמן שהשתמשו במקדש, אמת נכון הדבר, אבל גם לדעתם "שמן זית" שמענו, אבל "שמן זית זך כתית למאור" מאן דכר שמיה, ונאמנים עלינו רבותינו ז"ל שאף בלשון המחמירין והמהדרין לא שמענו רק "שמן זית" ותו לא מידי, וזאת על אף שהם היו בקיאים היטב ביצור כל סוגי השמנים הנעשים מהזית, וחילקו בין השמן הראשון למנורה והיתר למנחות, ועיין עוד ( מגילה יג. וש"מ), ועל כרחך דקים להו דמאחר שכל סתם שמן זית דולק יפה, וכדאיתא בגמ' (שבת כג.) אמר רבי יהושע בן לוי, כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר, אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי, אמר האי משך נהורי טפי, כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא, אמר האי "צליל נהוריה טפי" ע"כ, די בעדותם והוראתם שלא להתחכם ולחלק בדבריהם.

ג) אין כאן אף זכר מיאוס

גם מה שהעיד מאן דהוא המפרסם בשם הגאון הרב י"ש אלישיב זצ"ל שאסרו מטעם מיאוס, אני שמעתי ולא אאמין שיצא פסק זה מפיו, ומרוב אהבת התורה כנראה לא הראו לו ולא ניסו בפניו שמן זה, ועוד דא"כ גם בשבת היה לנו לאסור השימוש בשמן זה, ועל כרחך שאין בידינו לחדש עניני מיאוס חדשים, אך ורק מפני צבע השמן בבקבוק וכדו', כל עוד שהנר נמשך אחר הפתילה בשניהם, מה עוד שכבר מצאנו באחרונים שלא חששו למיאוס לנר שבת רק כשמצאו עכבר בשמן, וכן הובא במ"ב לענין נ"ח (שם ס"ק ג'). 

ד) אם באנו להדליק כבמקדש – המנורה ושאר עניניה קודמין

ומלבד כל האמור, תמה תמה אקרא לכל הנוטים להדר לקחת שמן זית הראוי לאכילה דומיא דמקדש, כ"ש שהיה להם להשוות זמן הדלקתו שיתן שמן בכדי שיבער כל הלילה, דומיא דמנורה, וראה זה פלא שאפילו על מה שהעתיק המג"א בשם המע"צ, שנר בית הכנסת צריך שיבער עד חצות הלילה חלקו הפוס'.

ועוד א"ת כדעת המצריכים להדליק מעין השמן שבמקדש, על אף שהוא אינו ניכר רק בשעת הכנתו ויציקתו, כ"ש שהיה להם להצריך לעשות גוף המנורה הנראה לעין כל ממין שתהא דוקא ממתכות כבמקדש, ובפרט שהידור זה ניכר לעין כל, אה"נ שאסרו לנו של שבעה קנים, אבל לכה"פ של שמונה קנים מותר, וכרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ז) ז"ל, אבל עושה, "מנורה של חמשה קנים – או של שמונה קנים" או מנורה שאינה של מתכת, "אף על פי שיש לה שבעה קנים", עכ"ל,  ואשר לפי"ז היה להם לגלות למי שהיכולת בידו שידליק במנורה, א) של זהב, ב) הגבוהה י"ח טפחים, ג) עם שלש  מעלות וכדו', ועל כרחך שלא נצטוינו לדמות בכל ענין רק לזכר בעלמא למנורת המקדש, וכדפשיטא ליה לאאמורז"ל בתשו' (ח"ט סי' קמ"ג) שהזכיר גם מע"כ.

ה) חיישינן לתקלה

ולענ"ד מכמה וכמה טעמים עדיף אדרבא להשתמש דוקא בשמן זית למאור, ולא בשמן זית זך הראוי לאכילה, דבכל כי האי "חיישינן לתקלה" ומאחר שהוא דבר ההוה ומעשים בכל ימי החנוכה, שנשאר שמן בנר אחר שכבה, וקיי"ל (סוס"י תרע"ז) דעושה לו מדורה ושורפו בפ"ע "דחיישינן לתקלה", וכדאי' בטור והובא במ"ב (שם ס"ק יט), וכן מצאנו ככמה כמה ענינים בש"ס דחששו דאתי לידי תקלה, והנה חשש זה שייך רק בשמן זית זך הראוי לאכילה, וכידוע שהוא מסוגל לזכרון ובריאות הגוף, לאפוקי שמן למאור שאין ראוי לאכילה.

ו) התורה חסה על ממונם של ישראל

מה עוד ששמן זית זך הראוי לאכילה יקר יותר, ומאחר שלכתחילה יכול לצאת לכו"ע בשאר שמנים, אסור להדליק בשמן זית זך, מהטעם "התורה חסה על ממונם של ישראל", שמטעם זה אפילו בביהמ"ק חששו לה בכמה ענינים מהם חומר שממנו נעשה הקלפי (יומא לט.) אף שאין עניות בציבור, וכמש"כ הריטב"א שם  שהטעם שלא עשו אותו מזהב, על אף שאין עניות בציבור, מאחר "שאינו אלא לזמנו", כ"ש בני"ד שאינו אלא לזמנו – וחצי שעתו הקצרה.

הגרבצ"י הלוי ואזנר שליט"א
אב"ד בד"ץ ובית הוראה שבט הלוי