איך עושים ברית מילה לפי ההלכה?
מדריך זה מפרט את כל התהליך של ביצוע המצווה – מפורט כאן כל מה שמוהל צריך לדעת, כולל תמונות של בובת דמו.
סרטון הממחיש איך עושים ברית מילה על בובת דמו, מתוך קורס מוהלים של מכון עליה.
תאורה מעל
יש לשים לב לתאורה בזמן הברית שתהיה מלאה, לא אדומה או כחולה.
הכלים לביצוע הברית מילה
כל הכלים צריכים להיות נקיים, גם חיצונית. יש לשטוף את הכלים במים וסבון. רצוי לעבוד עם אוטוקלאב (ראה הסבר בעמוד. ).כשעובדים עם אוטוקלאביש להכניס את הכלי למעטפה לפני הכנסה למכשיר, וכך יישאר סטרילי גם לאחר שמוציאים את הכלים מהמכשיר – אלו דרישות משרד הבריאות. בפועל, מעט מאד מוהלים עושים את הדבר הזה, משום שזה יקר ותופס מקום רב.
במרפאות שיניים ישנו אוטוקלאב בדרך כלל ואפשר לנסות להעזר בהם על מנת לחטא את הכלים. אופציה נוספת היא להשרות את הכלים 20 דקות באלכוהול, כמובן לאחר שטיפת הכלים היטב בסבון. אופציה נוספת היא תכשיר 'ברביסייד'- תרכיז שמחטא מאד טוב את הכלים. לאחר החיטוי מומלץ לשים את הכלים במעטפה.
בברית המילה עצמה יש להכין מגש ולהניח עליו בד שעליו יונחו הכלים (על גבי נייר סטרילי). יש לשים את כל הכלים בצורה קלה ונגישה. אם הכיסא צמוד מדי לשולחן זה דווקא מקשה על הנגישות.[1] מיקום הכלים: לאדם ימני יש לשים כלים מימין, שמאלי ישים את כליו משמאלו.
סטריליות
אי אפשר לעשות ברית סטרילית לגמרי משום שכל השדה אינו סטרילי, אך עלינו לעשות השתדלות.[2]
שולחן
חשוב שהשולחן יהיה יציב. יש לשים את הכלים על משטח ישר ולא על סטנדר עקום כדי שלא יזוזו. לאחר הצבת החפצים ולפני שמוציאים את הכלים יש להקפיד על:
ידיים
צריך לשטוף ידיים עם סבון ספטל סקראב (תכשיר שמשמש לסטריליזציה, השימוש בו עם מים וסבון) – תכשיר שאמור להשמיד את כל החיידקים, עם דגש על שפשוף מתחת לציפורנים. יש לבצע שטיפה כ3 דקות (אלו ההנחיות), לייבש עם נייר ולא עם מגבת.
חוץ מהרחיצה עם ספטל סקראב, יש גם ספטול (אלכוהול) לשים על הידיים ממש לפני הברית. הספטול לבדו לא מספיק לפי התקנות, אבל כדאי בכל זאת. לאחר שטיפת הידיים בסבון משתדלים שלא לגעת בדבר, ואם נוגעים במשהו (יין וכד') שמים ספטול .לא לוחצים ידיים לאף אחד לאחר השטיפה!
סידור הכלים
יש להניח את הכלים בסדר הבא (מהקרוב לרחוק:) מגן < סכין < מספריים. בנוסף יש להכין תחבושות( 2-3 תחבושות). מומלץ לשים את הכלים כך שיבלטו מעט מהמגש. את ההפרדה עושים בצד לפני הברית ולכן לא צריך לשים את המפריד על המגש. למקרה שהפריעה תהיה מורכבת כדאי שהמספריים יהיו זמינות.
הסנדק
חשוב להקפיד שהתינוק יהיה ישר ויציב בידיו של הסנדק. כדי לפתור את בעיית הגובה של רגלי הסנדק, וגובה הכיסא המשתנה – אומרים לסנדק לסגור רגליים חזק. אם רואים שהרגליים של הסנדק עקומות אפשר לשחק עם הכיסא, לקרב ולהרחיק את השרפרף או את הכיסא כך שזווית הרגליים תהיה ישרה. את התינוק יש לשים כך שראשו כלפי הסנדק ורגליו כלפי המוהל
מורידים טיטול ולוקחים חיתול בד, שמים מתחת לרגליים של התינוק עד ממעל לעכוז ומפשקים את רגלי התינוק .לאחר מכן עוטפים את רגלי התינוק באמצעות הטיטול ומבקשים מהסנדק להחזיק בטיטול, כך שייווצר שטח עבודה קל ואצבעות הסנדק יימצאו מחוץ לשטח העבודה.
הפרדת עור הערלה
עור הערלה הוא החיצוני ביותר באיבר. מתחתיו נמצא עור הפריעה (דבוק לעטרה) ומתחתיו העטרה וגוף הגיד .מטרת ההפרדה היא לשחרר את עור הפריעה ובכך להקל על הפריעה. כמו כן, יש עניין לתפוס גם חלק מעור הפריעה בתפיסת עור הערלה. אם מבצעים הפרדה כראוי, הסיכוי לתפוס חלק מעור הפריעה גדל .
רוב המוהלים עושים את ההפרדה[3] בצד ולא כאשר התינוק נמצא כבר על הסנדק, וזאת מכמה סיבות: ראשית ,רוב האנשים לא מבינים מהי הפרדה ולא כדאי לעורר שאלות מיותרות. שנית, מבחינה "שיווקית" אנשים אוהבים לראות ברית מהירה, ללא דם או בכי.
אם עושים את ההפרדה לפני כן, חוסכים זמן במילה עצמה. בנוסף, בזמן ההפרדה המוהל יכול להעריך איך תהיה הברית (קשה או קלה) איך התינוק מתנהג, כמה דם ירד וכו '- אלו הערכות שעוזרות מאד למוהל. עם זאת, כמובן שאפשר לבצע הפרדה גם על הסנדק.
החיסרון בביצוע ההפרדה בצד הוא שאם עושים אותה כרבע שעה לפני הברית, העור עלול להתנפח ואז אי אפשר לתפוס ולשים מגן.[4] לכן ההמלצה היא לעשות סמוך לברית, אך לוודא לפני כן שהברית אכן עומדת להתחיל בדקות הקרובות.
כאשר אבי הבן אומר שאפשר להתחיל
יש לוודא אתו שהמצב אכן כך (לשאול "האם כולם הגיעו? אתה בטוח? מחכים לעוד מישהו? בטוח שכולם פה?") ואם אכן כך, אז המוהל מודיע לאבא שהוא צריך להכין את התינוק. הולכים לצד בליווי אדם שיחזיק את רגלי התינוק ועושים את ההפרדה .
איך עושים בפועל את ההפרדה?
עור הערלה והפריעה צמודים זה לזה,[5] ולכן פעמים רבות שני העורות נדבקים מבלי שייראה שום נקב על עור הערלה. כדי לזהות איפה הנקב נמצא בעזרת הציפורן – המוהל מושך את העור כלפיו (זה העיקר) וכשהנקב מתגלה מכניסים את המפריד.
את ההפרדה עצמה מבצעים עם ימין (היד החזקה) וביד שמאל מושכים את העור, מחזיקים את המפריד כמו עיפרון ונכנסים אל בין העורות מן הצד ולא אל מרכז עטרה (לא נכנסים למרכז העטרה משום שאז אפשר להיכנס בטעות לנקב השתן).
מכניסים את המפריד צמוד לאחד מצדי האיבר, מותחים עם היד שתופסת את העור כלפי מטה שהמפריד לא יברח ואז מעבירים מכיוון שעה
12 לשעה 6 ובחזרה ל12 ושוב ל6 מן הצד השני .לא עושים זאת על הפרנולום!
למעשה סדר הפעולות הוא כדלקמן: תפיסה בשמאל כלפי המוהל, הכנסת המפריד בימין, תפיסה חוזרת בשמאל כלפי מטה והפרדה בימין.
![]()
שלבי ההפרדה (למוהל ימני)
*תמונות של איבר דמו
שלב א'
זיהוי הנקב
המוהל מושך את העור כלפיו (זה העיקר) וכשהנקב מתגלה מכניסים את המפריד.
שלב ב'
הכנסת המפריד
המוהל מכניס את המפריד בין עור הערלה לעור הפריעה. יש להכניס את המפריד ומיד להטות אותו כלפי חוץ כדי שלא יכנס פנימה, אלא יידחק בין עור הערלה לעור הפריעה.
שלב ג'
שינוי התפיסה
המוהל תופס את עור הערלה (ביד שמאל) בחלקה התחתון, כלומר בשעה 6, ומותח את העור בצורה כזו שיהיה ניתן להזיז את המפריד בצורה קלה לצדדים.
שלב ד'
הפרדת העורות
המוהל מפריד את שני העורות זה מזה, על ידי משיכת המפריד לכיוון שעה 6 ואז בחזרה ל12 ושוב ל6 דרך הצד השני. אין לעשות הפרדה בשעה 6
(זהו הפרנולום, ראה איור בעמוד..)
תפיסת הערלה "התפיסה"
התפיסה היא חלק קריטי וחשוב מאד. אם עושים תפיסה נכונה הכנסת המגן והברית תהיה חלקה יותר.[6]
לפני התפיסה יש למתוח את העור כלפי מטה (כלפי הבטן) ואז ניתן לראות איפה חוט הסובב נמצא. מתיחת העור גם עוזרת להוציא קצת את הגיד משק האשכים ולאפשר מקום לתפיסה.
תפיסה עושים ביד שמאל ומתיחה ביד ימין. מותחים את הגיד ביד ימין. כדי שהתינוק ייחשב מהול צריך לחתוך מעבר לחוט הסובב.
לכאורה היה מספיק לתפוס רק מעט מעבר לחוט הסובב, אך בפועל תופסים הרבה מעבר לחוט הסובב, וזאת מכמה סיבות:
סיבה ראשונה
היא בכדי לוודא שחוט הסובב יתגלה בכל היקפו.
סיבה שנייה
היא שעור הפריעה החתוך מתאחה עם עור אחר (החלק התחתון של עור הערלה) ורק אז הוא מפסיק לגדול. לאחר הברית, עור הפריעה המקופל וקו החיתוך של עור הערלה צריכים להיות צמודים ככל הניתן.
יש להקפיד גם שעור הפריעה לא יעבור את קו החיתוך
משום שאם יעבור הוא ימשיך לגדול ובתהליך ההחלמה תיווצר טבעת לא אסתטית (הנקראת "שטריימל"). המטרה היא שעור הפריעה לא יעבור את קו החיתוך אך יהיה צמוד אליו וכך הם יחלימו ביחד.
לכן בתפיסה כדאי לתפוס קצת יותר על מנת להשאיר מקום לעור הפריעה להתקפל. כך יובן מדוע יש לתפוס קצת יותר מעור הערלה וגם לתפוס את עור הפריעה (על ידי ביצוע הפרדה ועל ידי תפיסה טובה) – שהרי כך אזור המילה יהיה אסתטי יותר.
מצד שני, אם התפיסה הייתה גדולה והגיעה עד אמצע הגיד ומטה יישאר שטח גדול חשוף לזיהום שכדאי להימנע ממנו. הדבר תלוי בגודל הגיד – אם הגיד קטן מאוד יש צורך לתפוס ממש עד הבטן כדי שיהיה מקום לעור הפריעה, אולם אם הגיד גדול יש לתפוס קצת יותר מחוט הסובב .תמיד עדיף לתפוס קצת יותר מאשר פחות מדי.
מומחיות של התפיסה
המומחיות של התפיסה לא מתבטאת רק בתפיסת עור הערלה אלא גם בתפיסת חלק מעור הפריעה. עם יד ימין מורידים את העור ועם יד שמאל תופסים כך שכף יד המוהל נמצאת כלפי מעלה (וסימנך: שערות למעלה).
יש להציב אצבע מקופלת ואגודל ישר על קיפול האצבע (אצבע 2) ולתפוס את עור הערלה ועור הפריעה על העטרה. ברגע שמתחילים לתפוס, אין למשוך! מיד כשתופסים העטרה בורחת פנימה, לכן אם עושים את זה בבת אחת מפספסים את עור הפריעה שבורח פנימה עם העטרה.
לכן צריך לתפוס חזק מאוד ולאט לאט למשוך
ותוך כדי שהעטרה נכנסת פנימה ללחוץ חזק יותר. ניתן לנסח כלל – בברית מבצעים הכל בזריזות, חוץ מאת התפיסה שצריך לעשותה בנחת ובכוונה. תפיסה טובה מתרחשת חזק ולאט לאט, מרגישים שעור הפריעה נתפס ואז מושכים קצת אחורה .
תפיסה טובה תגרום לכך שככל שמתרחקים מהעטרה, הכנסת המגן תהיה קלה יותר, העור יהיה מתוח והחיתוך יהיה קל יותר.
הגיד לפעמים נראה קטן, דבר המקשה מאד על התפיסה. מה שניתן לעשות זה ללחוץ עם יד ימין משני צידי הגיד על הבטן, ומותחים את הגיד כלפי מטה, לאחר מכם מושכים את הגיד כלפי מעלה ועם גב יד שמאל לוחצים ומותחים כך שהגיד יהיה גדול יותר. מבצעים מתיחה עם ימין ותפיסה עם שמאל. חשוב לראות איפה תופסים!
לפני שמתחילים את התפיסה צריך לוודא שהאזור יבש. צריך להגיד לאם שלא לשים משחה על האזור ביום הברית כדי שיהיה אפשר לתפוס בקלות.
רוחב חריץ המגן (לפי הוראות הרבנות) צריך להיות 0.5 ס"מ או 0.8 ס"מ, וכך גם ממליץ הרב. לפעמים אחרי שתופסים עור הפריעה בורח (מרגישים את זה) ואז ההמלצה היא לשחרר ולתפוס מחדש.[7] לא משחררים את התפיסה אחרי ששמים את המגן!
יש תינוקות ששק האשכים שלהם מתחיל במקום מרוחק יותר קרוב לעטרה.
אם מסתכלים מלמעלה לא רואים את זה, אך אם מסתכלים על הגיד מלמטה רואים גיד קטן מאד (כי שק האשכים מתחיל גבוה). לכן אם תופסים מבלי להסתכל מלמטה אפשר חלילה לתפוס ולחתוך את השק בטעות.
במקרה שכזה, תופסים בצורה אלכסונית – מלמטה מעט ומלמעלה הרבה. זו ברית מורכבת הדורשת תפיסה עדינה משום שהפריעה כנראה תברח. ראוי שמוהל מתחיל לא ימול בברית כזאת.
במקרה שהגיד קטן מאד ,יש לתפוס עור עד הבטן. התפיסה תגרום לפתיחה קטנטנה של שק האשכים. לא להיבהל אם במקרה כזה השק נפתח קצת. ניתן לחבוש זאת באופן רגיל.
המגן
במציאות קשה יותר להכניס את המגן מאשר בתרגול עם הבובות, כלומר צריך להפעיל קצת כוח כדי להכניס אתהמגן בברית אמתית. מכניסים את המגן מתחת האצבעות – לא ממש צמוד לאצבעות, אלא במרחק 1 מ"מ מהאצבעות, כדי שיהיה מקום להעביר את הסכין.
חוט הסובב הוא קדמי יותר בחלקו התחתון, ולכן הרבה מוהלים אומרים שצריך להכניס את המגן מלמטה למעלה ובאלכסון כאשר המגן משוך קצת יותר בחלקו העליון ופחות בחלקו התחתון. אין צורך להשקיע בזה הרבה מחשבה. יש לציין שהכנסת המגן כואבת לתינוק, ולכן מיד שמכניסים את המגן יש לחתוך!
חיתוך הערלה
בביצוע החיתוך חובה להקפיד על חיתוך איכותי, עד הסוף. יש לחתוך צמוד למגן (באופן שטוח) ולא במקביל למגן, כי אז החיתוך יכול לברוח וחלק מהערלה לא ייחתך. צריך לחתוך כשהסכין מוטה באלכסון כלפי מטה. בדרך כלל המגן נופל לאחר החיתוך, אך אם הוא נשאר בכל זאת יש להוריד אותו.
אין צורך לעשות "הולכה והבאה" אלא די להוריד באבחה אחת. אם מתגלה קושי בחיתוך, ניתן לעשות הולכה פעם אחת .חשוב שהסכין יהיה מושחז היטב והעור יהיה מתוח, כך שהעור ייחתך בקלות.
חיתוך במקביל למגן: חיתוך בזווית למגן:
לא נכון! נכון!ֱ
קריעה
את עור הפריעה חשוב לקרוע עד הסוף. עור הפריעה מתחיל קצת מתחת לחוט הסובב, ואם לא קורעים אותו עד הסוף הוא עלול לחזור למעלה. אין סיבה לפחד שמא העור ייקרע לגמרי. יש לקרוע עד שמרגישים שלא נותר עוד מה לקרוע.
ניתן לוודא זאת לפני החבישה השנייה, ואם העור אכן לא קרוע עד הסוף אפשר להשלים את הקריעהלפני החבישה השנייה .
רוב הפעמים עור הפריעה קל לקריעה, אבל לפעמים לא. בעור הפריעה יש מעט עצבים יחסית כך שחיתוכו לא מכאיב במיוחד לתינוק. ישנן שתי שיטות לקרוע:
- למשוך את שתי הידיים לשני הכיוונים.
- למשוך בשתי הידיים למעלה ולמטה עם קונטרה, כמו פעולת מספריים. אפשרות זו מאפשרת בקרה יתרה על הביצוע.
היתרון בשיטה הראשונה הוא שהקריעה מתבצעת עד הסוף, אך ללא בקרה. היתרון בשיטה השנייה הוא שיש בקרה, אבל לא תמיד מצליחים לקרוע עד הסוף. הפתרון הכי טוב הוא לשלב את שתי השיטות: לתפוס את העור ,לקרוע קצת עם הציפורן של היד השנייה כמו בשיטה השנייה ואז לפתוח את הידיים כמו בשיטה הראשונה.[8]
מוהל שלא מצליח לפרוע
(= לא מצליח לקרוע) יכול אמנם לעשות זאת בעזרת מספריים, אך מקובל להשלים את הפעולה עם הציפורניים (יש בכך מעלה). צורה של V אחרי הפריעה מהווה סימן לפריעה טובה.[9]
אם נשאר עור פריעה עד למעלה, כלומר שהתפיסה לא הייתה טובה ועור הפריעה כלל לא נחתך, אלא רק עור הערלה נחתך ,אין לנסות לקרוע את עור הפריעה עם הציפורניים אלא יש להתחיל עם מספריים ואז לעבור לציפורניים .
לאחר הפריעה, עור הפריעה המקופל צריך להיות מעל לקו החיתוך (קרוב יותר לקצה האיבר). אם עור הפריעה גדול אז לאחר הקיפול והחיתוך הוא יעלה על קו החיתוך (מצב הנקרא 'שטריימל') באופן כשר אמנם אך לא אסתטי.
מה עושים במצב כזה? מסיימים את הברית כרגיל, אך לפני החבישה השנייה גוזרים את עור הפריעה מסביב משני הכיוונים: מ12- ל6, ומ6 ל12.
יש להגיד לאם לפני כן "עכשיו אני מוריד את התחבושת. יהיה קצת דימום וכדאי שלא להסתכל".
בדרך כלל זה יספיק בכדי להרחיק את האם. אם היא מבקשת פירוט יתר, ניתן להגיד לה "אני מוריד חתיכת עור על מנת שהעור יתאחה יפה".
הקשר בין ההורים למוהל צריך להיות שקוף וחלק.
בכל מקרה אין להוציא את כולם החוצה משום שזה מאוד מחשיד ומלחיץ את ההורים. יש מוהלים שאומרים שאסור לגזור את עור הפריעה גם אם הוא עולה על קו החיתוך .
אם המוהל תפס בחוזקה ונשאר מעט מאוד עור פריעה מתחת לחוט הסובב, הילד כבר מהול. למרות זאת, על פי הסוד כדאי לקרוע את השארית. בשבת אסור לעשות זאת משום שהוא כבר מהול. לאחר הפריעה, חובה לבדוק את כל העטרה ואת חוט הסובב ולוודא שהם גלויים ושלא נשאר חלק מהעור מלמטה דבוק לחוט הסובב. ניתןלראות זאת בעת החבישה. אם רואים שחלק מן העור עולה על חוט הסובב דוחקים אותו למטה.
פריעה
הדימום מתחיל בין החיתוך לפריעה, ולכן יש להזדרז במיוחד בין החיתוך לפריעה. השתהות תקשה על זיהוי עור הפריעה ועל תפיסתו מכיוון שהוא יהיה וחלק ומכוסה בדם. מוהל מתחיל שמשתהה בין החיתוך לפריעה יוצר לעצמו קושי מיותר.[10]
מוהל מתחיל שעלול להיכנס למצב הבעייתי המתואר לעיל, יכין מראש גזות שישמשו אותו ללחיצה על המקום ולניגוב הדם עד לעצירת הדימום, כך שיוכל לראות את עור הפריעה.
יש לנקות, לספוג ואז לעשות פריעה.
אחרי שחותכים מחפשים את עור הפריעה. מיקומו תלוי באיכות התפיסה. אם התפיסה לא בוצעה באופן מיטבי, עור הפריעה יימצא בקצה האיבר, אך אם התפיסה בוצעה היטב הוא יימצא אחרי חוט הסובב .
על מנת להקל על מעשה הקריעה יש לתפוס ולמשוך כלפי מעלה: תופסים ביד החלשה (שמאל), מרימים (לא למשוך, להרים!) וקורעים עם הציפורן בשעה 12, ביד החזקה ובאוויר (הסבר מפורט בהמשך.)
ניתן לראות את צורת הV בחלק המקופל של עור הפריעה. האזור הצבוע בוורוד הינו אזור התפר בין עור הפריעה המקופל לעור הערלה. כדי שאזור זה יתאחה באופן יפה כדאי להקפיד שקו החיתוך יהיה בדיוק איפה שעור הפריעה מתקפל וכך שני העורות יתאחו באותו המקום.
מציצה
שאיבה קלה מספיקה. אין גדר ממשי עד היכן צריך למצוץ, היות שכל האזור הוא קטן מאד. כמו כן, לא קיים מיקום מיוחד שבו יש לעשות את המציצה.
יין
לפי הקבלה יש עניין לשים מעט יין בפה, אך צריך להיזהר שלא יצא שכרנו בהפסדנו – אם המוהל יהיה מרוכז ביין,הוא לא יצליח גם למצוץ וגם לא לבלוע את היין.
לכן עדיף לשים מעט מאוד יין בפה. יש שמבצעים בתחילה מציצה ללא יין, וחוזרים עליה שנית עם יין.
אם עשים זאת בלי יין (כפי שהרב מציע) אז צריך רק להכניס ולמצוץ (אין כמות מספקת לירוק במצב כזה). רק כשעושים עם יין יש מה לירוק לאחר מכן על העפר.[11]
שפופרת
במשך כל הדורות ביצעו מציצה בפה .הביאור הלכה אומר שמציצה באמצעות שפופרת היא איכותית יותר. למרות שהדבר מותר, בציבור החרדי נהגו שלא לעשות בשפופרת.[12] כמובן שאם המוהל חולה (לדוג': שפעת, דלקת גרון ,הרפס או פצעים בפה ויש אומרים גם אפטה, וכל שכן אם התינוק חולה) חייבים לעשות בשפופרת.
הרב אלישיב טוען שאם למוהל יש לו פצעים עדיף שמישהו אחר יבצע מציצה מאשר שהמוהל ימצוץ בעזרת שפופרת. מקובל לומר שאם הורי התינוק שומרים על טהרת המשפחה ניתן לעשות בפה ואם לא אז לעשות בשפופרת. לפי הנחיות משרד הבריאות, יש להודיע להורים אם עושים בפה .כל מוהל צריך לשאת שפופרת לעת הצורך, וכדי שלא ייזל דם רב יש לשים ספוג בשפופרת.
חבישה
מטרות החבישה הן: לשמור על עור הפריעה שלא יחזור, לעצור את הדימום, להפחית כאב באמצעות מניעת שפשוף עם העור ולמנוע זיהום.
מיד לאחר הברית יש לשים תחבושת כלשהי[13] (עדיף נצמדת). לפני החבישה יש להרטיב מעט את התחבושת, לשים עזרקאין ג'ל (Esracain)[14] ומעט מהאבקה, ואת הכל ביחדעל האיבר, כאשר המיקום המדויק אינו חשוב כל כך.
לאחר מכן, בחבישה השנייה, יש להקפיד שהחבישה תעלה על גבי העטרה (כולל עור הפריעה) ותגיע עד חוט הסובב (לא כולל). חוט הסובב הוא מחסום לתחבושת שלא תעלה ותיפול.
כל אחד יחבש כפי שנח לו, כאשר המטרה היא עצירת הדימום והחזקת עור הפריעה מתחת לסובב. אפשר לשים את התחבושת באמצע וללפף את שני הצדדים, או בכל צורה אחרת הנוחה למוהל.
ישנם כמה סוגים של תחבושות.
עדיף שלא לגזור את התחבושת כדי שלא יצוצו חוטים. ישנן תחבושות לא ארוגות שהן עדיפות (מכיוון שהן לא נדבקות), ישנן תחבושות נצמדות שקל מאוד לשים אותן אך קשה להורידן. ישנה אפשרות נוספת לשים בהתחלה חבישה שלא נדבקת, ועליה לשים את התחבושת הנצמדת.
אם הדימום לא נעצר
נשים עוד תחבושת. האזור של הפרנולום (שעה 6) הוא האזור שמדמם. לפעמים גם אחרי החבישה יש עדיין דימום מהפרנולום. אם כן, ראוי להשתמש באבקה, או לקחת תחבושת קטנה ולשים אותה על האזור המדמם .
גם אם לא קיים דימום, אין להוריד את התחבושת מפני שמטרתה אינה רק לעצור את הדימום אלא גם לאחות את העור. הדבר החשוב ביותר בחבישה הוא להימנע מנמק ,ולכן חשוב שלא לחבש חזק מדי.
סימנים לחבישה לוחצת הם: אצירת שתן (סימן ראשון), עור אדום, תינוק לא רגוע, שינוי צבע העטרה לכחול.
כשיש גיד קטן (מרחק קטן בין חוט הסובב לבטן)[15] יש להכין תחבושת צרה יותר, כיון שבמצב כזה מתגבר החשש שהתחבושת תיפול עקב המרחק קטן ודחיקת הבטן את התחבושת החוצה.
יש להגיד להורים לפני כן שהתחבושת עלולה ליפול, ולעקוב אחר התינוק זמן רב יותר מאשר הזמן שמצריך בדרך כלל תינוק רגיל.
הרב מרציאנו בודק את התינוק רבע שעה לאחר הברית, ואם התחבושת מתחילה ליפול מבצע חבישה חדשה.
הכר את מכון עליה
אם קראת עד לכאן ככול הנראה אתה תעניין בקורס שלנו – קורס מוהלים מוסמכים אנו במכון עליה הכשרנו אלפי בוגרים לעשות במקצועות קודש ובניהם להיות מוהל מוסמך, אז אנו מזמינים אותך ללחוץ על הכפתור ולעבור לדף מידע על הקורס.
[1] למה הרב מספר את זה? מעשה שהיה לרב שהכלים לא היו ממוקמים במקום טוב, היד נתקעה בכסא והסכין עף לרצפה .
הטעות הייתה שהכלים לא היו ממוקמים נכון.
[2] פרופ' משערי צדק הראה מה ההבדל בין ברית לבין חדר ניתוח, חדר ניתוח סטרילי כולו מראשו ועד סופו, המנתח מנקה את את ידיו ולבוש בחלוק וכו' לעומת ברית שהשדה לא סרטילי והתינוק לא סטרילי והמוהל לא תמיד מקפיד לא לגעת בשום דבר לאחר השטיפה, ובכל זאת אחוז הסיבוכים בחדר ניתוח הוא %0.3 ובברית מילה %0.006.
[3] מיעוט קטן לא עושה הפרדה כלל מתוך טענה שזה גורם עוד צער לתינוק, או שלא היו עושים כך מדורי דורות ואין לשנות .
התשובה לכך היא שסביר יותר שהפרדה דווקא מונעת צער, ואין שינוי במעשה הברית עצמו.
[4] הרב אלישיב סובר שבמקרה זה התינוק נחשב כחולה באחד מאבריו ולכן בכל מקרה לא ניתן למול אותו.
[5] למעשה זהו עור אחד שמתקפל וחוזר מאין שבא.
[6] בגיד לא גדול או שחלק נמצא בתוך הבטן ואנו לא רואים הכל ("גיד בלוע", צריך ללחוץ על הבטן כדי שיצא) קשה לעשות תפיסה בכזה מצב, כדי למנוע כזה מצב, מומלץ ללחוץ על הבטן בעדינות עם שתי אצבעות, כך אפשר להוציא את כל הגיד ובכך מקלים על מעשה התפיסה.
[7] הערה: אם אבי הבן עושה את הברית עליו להגיד את שלושת הברכות לפני ההכנסה, על מנת שלא ייווצר מצב שבו עור הפריעה יברח בזמן הברכות והפריעה תהיה גדולה מדי ותדרוש (מעשה שהיה לתלמיד.)
[8] לפי הקבלה לא שמים את שתי האצבעות ישירות על האיבר אלא ציפורן אחת והשנייה לאחריה .
[9] ספר מילה שלמה עמוד קיח.
[10] אימון על בובות מסייע לעשות זאת בצורה מהירה וכמעט 'אוטומטית.' כדאי לתרגל בבית את סדר הפעולות כך שיוכל לבצע הכל כשורה גם בשעת לחץ.
[11] מנהג חב"ד ומיעוט החסידים שיורקים את זה על המילה.
[12] ראה 'מציצה ורחיצה בחמין לאחר ברית מילה' הרב ד"ר מרדכי הלפרין, שנה בשנה תשס"א. שם מוסבר מבחינה רפואית מהי חשיבותה של המציצה (הערת המחברים).
[13] קיימת אבקות לעצירת דימומים ושיכוך כאבים שונות – אבקה של הרב גלבר מבני ברק עולה 400 ₪, אבקה שנקראת 'רינה פארם', אבקת 'דרמטול.'
[14] משחה משככת כאבים.
[15] או שחוט הסובב לא בולט מספיק לעצור את החבישה.
