כוח הכשרות בילדות: הסיפור המדהים של משה נח ורבי עקיבא איגר

בכל שעות היום, מאותו יום שרבי עקיבא איגר הגיע ללמז’ע, לא הפסיקו לזרום אנשים לבית שברחובות האפלים של העיר. שם התגורר קרובו של הרב.
בין האנשים שהגיעו לאותו בית קטן הגיעה גם הרבנית הדגולה והידועה עטיל.
לאחר שעות ארוכות שהמתינה בתור, נכנסה אל הגאון ופרצה בבכי.
עטיל, הגבאית שתמיד מלאה חיים ושמחה, ושבכל נשמתה היא רודפת אחר כל מצוה המזדמנת לה – מה קרה לה?

למה בכתה עטיל?

לעטיל יש תשעה בנים הלומדים בישיבות, וכולם ידועים כעילויים בעלי ראשים חריפים – חוץ מאחד ידוע בשם משה נח, שלדאבון הוריו לא נתברך בכשרונות, ואינו יכול להבין אפילו שורה אחת בגמרא.
עטיל כבר היתה בענין זה אצל הרבה גדולים וצדיקים, וניסתה הרבה מיני סגולות בשבילו, אבל שום דבר לא עזר.
בזמן שרבי עקיבא איגר הגיע לעיר, משה נח היה כבר בן חמש עשרה, ובהבנת הגמרא הוא היה כמו ילד בן שלוש.
הדבר היה מאד תמוה. מאחר שבעיניני העולם, ובמיוחד בכל הנוגע לחשבונות וללימודים אחרים – הוא היה טוב בהרבה מאחיו.
הוא תפס דברים במהירות ובלי מאמץ, אבל כשהדברים הגיעו לגמרא – הכל היה אצלו הפוך.

חכמתו ועצתו של רבי עקיבא איגר

הגאון רבי עקיבא איגר שמע את לבה של האם השבורה, שהיא כל כך מודאגת לעניני הלימוד של בנה.
הרב אמר לה: “גדולי הפוסקים כותבים שחייבים להיות זהירים מאד, ושאפילו ילד אסור לו לטעום ממאכלות אסורות. הדבר נוגע בעצם הנשמה, וכשהילד גדל – הוא מקבל על ידי זה טבעים שאינם טובים,
וראשו נסתם בכל מה שקשור לתורה.”
“מה?” שאלה עטיל בהיסטריה. “האם בני, כאשר היה ילד, אכל מאכל אסור?! חס ושלום, רבי – דבר כזה לא קרה מעולם, וזה לא יתכן!”
הגאון השיב לה ברגיעה: “נראה לי שכשיהיה ילד – הוא אכל מאכל אסור, ורק זו. לפי הסיפור שלך – יכול להיות שזו הסיבה למה הוא אינו מבין גמרא.”
“אם כן, מה העצה לכך, רבי?” עטיל, שהיתה חדורה באמונת חכמים, נרגעה קצת ושאלה.
דבריו היו ברורים:
לעסוק בתורה בדחקות, ולעמול הרבה.
הגאון חזר על דבריו כמה פעמים, ובכך נסתיימה השיחה. ומיד נכנס אחריה הבא בתור.

תמיהתה של עטיל וההחלטה שקיבלו

עטיל הגיעה לביתה וסיפרה לבעלה, ר' הירש לייב, את דברי רבי עקיבא איגר בענין משה נח. והוסיפה: “מי יודע כמוך עד כמה יש לי מסירות נפש בעניני הכשרות.
עוד אף פעם לא נכנס לביתנו חלב שאני לא עמדתי על ידי החליבה.
הילדים – עוד אף פעם לא טעמו לחם מן הרחוב; אני בעצמי אופה להם. פירות שיש עליהם תולעים או ירקות שאינם מבודקים – עוד לא חדרו לביתנו מעולם. והבשר? הלוא אתה עצמך יודע שאתה, כמו רב מורה הוראה, עוד אף פעם לא הכנסת לבית אלא מה שראית בעת השחיטה ובעת הבדיקה. אם כן – מה קרה כאן? איפה נכשלה דרכנו?” אמרה עטיל בכאב.
לאחר כמה דקות נרגעה עטיל, ולאחר הרהור נוסף בדברי הגאון – אמרה לבעלה: “אולי הבן שלנו, משה נח, אכל בימי ילדותו איזה מאכל אסור? אולי אצל שכן, או חבר, או באיזו שמחה…?”
“צריכים פשוט לחקור,” אמרה עטיל. “כן… זה נשמע לכאורה הגיוני,” השיב ר' הירש לייב. והם החליטו שניהם לעשות כן. “צריך לברר היכן משה נח יכל היה לאכול מאכל אסור – בלי שראינו ובלי שידענו על זה.”

חקירת ההורים – תחילת הגילוי

כשמשה נח חזר בערב לביתו מהישיבה – חיכו לו ההורים בחוסר סבלנות. ר' הירש לייב קרא לו, והתחיל להתעניין בלימודיו בישיבה: מה הוא למד היום, מה קשה לו, ותוך כדי דיבור – שאל אם אכל מאומה אצל אנשים מבחוץ.
אבל משה נח טען שהוא תמיד שומע על צַו האם, ומעולם לא אכל שום מאכל בלי רשות. וככל מה שהוא זוכר – מעולם לא אכל אצל זרים, חוץ ממה שאמו בעצמה הכינה לו.
אבל ר' הירש לייב לא מרפה. הוא בטוח בדברי רבי עקיבא איגר, ולוחץ על משה נח להפעיל את הזכרון, כדי שאולי יזכור אם בכל זאת הכניס לפיו מאכל מחוץ לבית – אפילו אם זה קרה לפני עשר שנים.

הזיכרון שהתבהר – סעודת חתונה לפני 10 שנים

לאחר מאמץ גדול בזכרונו, אמר משה נח: “כן, אבא… אני נזכרתי במשהו. בעת שהייתי בן חמש, באחד מימי החנוכה, כשחזרתי מהחדר יחד עם חבר – עברנו ליד אולם אירועים של העיר היכן שנערכה חתונה, ואז יצא אלינו אחד מהמחותנים והכניס אותנו פנימה. שם הוא כיבד אותנו בצלחת מרק וחתיכת עוף, הייתי אז כל כך רעב ששכחתי כלל מציווי האם.”

התמיהה מתעצמת – הרי הקייטרינג היה כשר לחלוטין

ר' הירש לייב כבר יודע עתה כי בנו אכל בעת צעירותו סעודה אצל זרים, אבל ביחד עם זאת תמיהתו של ר' הירש לייב הלכה וגברה, מאחר והלא ידוע כי הקייטרינג שם שייך ליהודי ירא שמים וחכם,
ר' אליעזר טרונק, שוחט העופות מהעיר, גם ידוע כחסיד ובעל מעשים טובים. אז אם כן – איך זה יכול להיות שדווקא בעת אותה סעודה שהילד היה שם –
אכלו אוכל טרף, רחמנא ליצלן?

פניה לבעל האולם – חיפוש אחר זכרונות ישנים

ר' הירש לייב מחליט לפנות קודם כל לבעל האולם, אולי הוא עוד זוכר את אותם המאכלים שהגישו אז בחתונה. למחרת מיד אחרי תפילת שחרית היה כבר ר' הירש לייב אצל ר' אליעזר בבית. “את ארוחת החתונה שנערכה אצלך בתקופת חנוכה,” – שואל ר' הירש לייב – “אולי אתה זוכר, ר' אליעזר, לפני כך וכך שנים?” “מה אתה מדבר, ר' הירש לייב?” פותח עליו ר' אליעזר זוג עיניים כבדות. “כמעט פעמיים בשבוע נערכות כאן חתונות גדולות וידועות, ואיך אני יכול לזכור בדיוק את אותו החתונה שנערכה לפני עשר שנים?” אבל ר' הירש לייב מתחנן אליו ממש בתחנונים שינסה בכל זאת להזכר. והוסיף: “הדבר נוגע לי ממש לחיי.”

החיפוש במרתף – מציאת פנקס החשבונות

אז ר' אליעזר תפס את ר' הירש לייב וירד עמו למרתף, ושם ליד המנורה החל לחפש בספרי החשבונות. ועד שמצא – כתבו באותו פנקס כדלקמן: ביום השני של חנוכה, כ"ו כסלו בשנת תקפ"ו, נערכה חתונת ר' יקותיאל האלפערט (בזיווג שני). “והוא שילם מראש את כל ההוצאות”. ר' הירש לייב ראה שעקשנות משתלמת, הוא כבר יודע שלמי היתה החתונה. הוא רק צריך לעבור על יד יקותיאל המתגורר ברחוב הסמוך ולבדוק מה קרה אז עם העופות ששחטו אז באותה חתונה –ומי הוא אותו שוחט.

פניה ליקותיאל – שחזור פרטי החתונה

ר' הירש לייב ביקש ממנו שיספר לו בענין חתונתו בזיווג שני שנערכה לפני עשר שנים. מבלי שהוא תבע ממנו ומבלי שנאלץ לדחוף אותו לכך – ממשיך יקותיאל לספר נקודות מעניינות מאותָה חתונה, מאותה חתונה שהוא ארגן – מי היה רב מסדר הקידושין ומי היה השוחט של העופות לאותה חתונה. לר' הירש לייב כבר היה זה מספיק. הוא נפרד ממנו כשהוא מאחל לו אריכות ימים ושלום בית, ומשם הוא פנה מיד לביתו של השוחט.

פניה אל השוחט – החרדה מתגברת

כשנכנס לביתו של השוחט, מיד לאחר שר' הירש לייב נתן לו שלום, הוא שאל אותו:
האם אתה עתה עדיין זוכר איך היתה השחיטה בעת ששחטת את העופות לחתונתו של יקותיאל האלפערט לפני עשר שנים?
אותו שוחט זקן שכבר יצא לפנסיה מעבודת השחיטה בשל גילו המזקן, נהיה חיוור והתחיל לגמגם:
“ווי ווי! אותה חתונה של יקותיאל – שם נכשלתי בשחיטת העופות. כמה תעניות כבר התעניתי, ועתה אתה בא שוב להזכיר לי את עווני?”

השיחה הדרמטית – מה באמת קרה שם?

“האם השחיטה לא היתה כשרה חס ושלום?”
שואל ורועד ר' הירש לייב.
“לא, לא,” מרגיע אותו השוחט. “השחיטה היתה בתכלית הכשרות, אך צרה אחרת היתה כאן.”
והוא השתתק.
כאן שפך ר' הירש לייב את כל לבו בפני השוחט, והוא מספר לו את כל אשר אירע לבנו משה נח ומה אמר על כך ר' עקיבא אייגר.
הוא אינו יכול למצוא מנוח עד שימצא נכון מה היתה הסיבה הגורמת לכך, כדי שיוכל להזהיר אחרים כל כך.
השוחט התרשם מאד מדבריו של ר' הירש לייב.
הוא היה מלא התפעלות מראייתו הרחוקה והעמוקה של הגאון ר' עקיבא אייגר.

גילוי הסיבה האמיתית – סיפור הגט הפסול

“זה קרה לפני שלושים שנה…” – החל השוחט לספר בקול נמוך –
“יקותיאל האלפערט גירש את אשתו מהעיר ראוונע, והיו רבנים שפסקו את הגט.
הרב הקדוש ר' שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא והשולחן ערוך – עמד בראש אלו שאסרו אז את הגט של יקותיאל”.

מכתבו של בעל התניא – הגזירה על השוחטים

וזה לשון קדשו במכתבו של אדמו"ר בעל התניא והשולחן ערוך:
‘נדהמתי לשמוע מהמעשה שאסור שכזאת יקרה אצל יהודים, מה שבמקום קרוב אליכם אירע עם גט שהוא פסול מן התורה (מה שכתבו בגט את שמה של האשה).
וזאת למרות ששמה מהעיר ויגל הוא רחל, אבל כולם קראו לה בשם ראשע.
לכן מוטלת עלי החובה למנוע מהמגרש לה להתחתן עם אשה אחרת, ושתגזרו גזרה גדולה על השוחטים שחס ושלום לא ישחטו בהמה או עופות לחתונה, ואם חס ושלום יעשו זאת – תהיה שחיטתם נבלה’.
אז הבינו ראייתו הרחוקה והבהירה של הגאון, ואת סיבת הקושי בלימוד התורה של בנם.

הכתבה והסיפור בשיתוף עם ״קדושת השולחן היהודי״ הקרן להגברת המודעות בכשרות.

סיפור זה מדגים את החשיבות העצומה של ידע מקצועי בכשרות ושל השגחה קפדנית.

רוצים ללמוד לעומק את עולם הכשרות וההשגחה?
מכון עליה מציע קורס מקצועי להכשרת משגיחי כשרות.
[לפרטים נוספים על הקורס ⟵ לחצו כאן]