פיקוח חלאל והקשר לכשרות בפיקוח הרבנות

פיקוח חלאל – האם זה באמת אמין?

ישנם מוצרים המצריכים פיקוח "חלאל". לדוגמה, מכיוון שהמוסלמים אינם אוכלים חזיר, הם אמורים להקפיד שבחומרי הגלם לא ימצאו מרכיבי חזיר. אך ייאמר ברורות – כל המושג של המוסלמים בנוגע לפיקוח חלאל הוא חוכא ואיטלולא. אין אצלם בדיקות מעבדה לגלות רכיבים לא כשרים, והכול נעשה בצורה חובבנית ולא מקצועית.

הבדלים בין הסונים לשיעים בפיקוח חלאל

ישנם גם קצת הבדלים בין הסונים לשיעים. כבר סיפרתי בעבר שכשהייתי במפעל טונה באינדונזיה, הפגישו אותי עם "משגיח" חלאל שהגיע מטהרן לבדוק אפשרות לעסקה. לשאלתי מה הוא מחפש במפעל טונה מבחינה כשרותית, ענה לי שני דברים:

1. שהדג יוצא חי מהים, כי אם יוצא מת – נפסל לאכילה.
2. שיש לו קשקשים.

כאשר אמרתי לו שאני עובד עם ערבים וכל הדגים נאכלים, הוא ענה לי שהסונים לא מקפידים על קשקשים, אבל השיעים (שהם כמעט כל תושבי אירן) אסור להם לאכול אלא ורק עם קשקשים. את השאלה איך הוא יודע בתוך המפעל שהדג יצא חי מהים לא שאלתי, כי כנראה רק לעלי (החתן של מוחמד, שלדעת השיעים הוא חשוב יותר מהשווער שלו) פתרונות.

אגב, הוא אמר לי שהוא עובד במשרד הדתות האירני, כי אין באיראן גופי חלאל פרטיים כמו הכשרויות בארץ.

פיקוח חלאל בבשר – איך זה באמת מתנהל?

בקשר לבשר חלאל, כל משגיח שעובד בפירוק ואריזה במפעלים בחו"ל מכיר את התופעה שבמשרד קיימים פתקי אריזה המיועדים לייבואנים של מדינות ערב, כמובן עם לוגו החלאל. מכיוון שאין להם צוות חלאל במפעל, חוץ ממשגיח שמגיע לעיתים רחוקות ורואה את השחיטה שלנו, אין להם שום סיכוי לדעת האם הבשר שנארז בקרטונים שלהם הוא אכן מה שיהודים שחטו (שעל זה הם סומכים), או שזה ממאות הבהמות שהגויים הרגו בחשמל או בבורג החודר במוח (שתי שיטות ההמתה של הגויים במפעלים). לכן כל כשרות החלאל במפעלים היא שקר אחד גדול.

מה המוסלמים בישראל אומרים על כשרות החלאל?

כאשר סיפרתי את זה לערבים שאני עובד איתם, הם אמרו לי שהם יודעים שהיבואנים שלהם משקרים ומרמים אותם, ולכן ערבי שבאמת רוצה לאכול חלאל קונה בשר כשר מהרבנות.

חוויה בשאנגחאי – האם באמת חלאל?

אנקדוטה מעניינת: כשביקרתי במרכז שאנגחאי, באזור ה"בונד", איפה ששכן בית הכנסת "יד אהרון" ובו ישיבת "מיר" בזמן השואה, עברתי ליד חנות בשר ששני המוכרים עטו תרבושים. מיד הבנתי שזו חנות מוסלמית בהכשר חלאל. כדי להיווכח עד כמה הליצנות מגיעה אצל המוסלמים, ניגשתי ושאלתי האם זו חנות חלאל. אישרו לי מיד שאכן כך הדבר. ביקשתי לראות תעודת חלאל, ענו לי שאין להם, אבל שאני יכול להיות רגוע שהכול חלאל.

הודעתי להם חד משמעית שאני קונה בשר אך ורק במקום שיש תעודה. החלה מהומה ומריבה גדולה ביניהם, כשכל אחד מאשים את השני למה אין תעודה. ניצלתי את הכאוס והסתלקתי מיד מהמקום. בטח אתם שואלים מה היה קורה אם היו מציגים לי תעודה – מן הסתם הייתי מוכיח שהיא מזויפת, או לפי המנהג שלי היא אמורה להיות כתובה בכתב יד על עור כבש.

בדיקות פיקוח כשרות – בעיות ואתגרים

הבודק פנימי רואה רק את הדקירות עם הסכין – זה חתך גדול שגורם לפציעה רצינית הנראית באופן ברור ביותר. בדרך כלל הפועל הגוי שפותח את הבהמה פוסק בעצמו ומודיע לבודק פנים "הבהמה הזו היא לא בשבילכם".

הבעיה העיקרית היא בשני האופנים האחרים של הדקירה:

1. דקירה עם מברג שעושה נקב של כשני ס"מ. פעמים רבות הוא מגליד או עושה רושם קטן שקשה לבודק פנים לראות לפני שהכרס נופל לשולחן, ואין לו זמן להתעסק עם זה, כי עליו להזדרז לבדוק את הריאות. לכן הבודק כרס החיצוני עשוי לגלות זאת, אך אם הנקב הגליד לחלוטין, כנראה שלא יגלה אלא אם הוא מומחה.
2. דקירה עם זריקה להחדרת חומר מונע תסיסה – זהו האופן הבעייתי ביותר לגלות, מכיוון שהנקב מגליד לחלוטין כמעט ואין אפשרות לגלות אותו חיצונית. המשגיח המומחה מותח את עור הכרס ועליו להבחין בנקודה לבנה קטנה עם שבילים דקים המובילים אליה.

לסיכום, גם כאשר מדובר בפיקוח חלאל וגם כאשר מדובר בכשרות, נדרשות בדיקות מקצועיות ומעמיקות כדי להבטיח שהמזון עומד בסטנדרטים הנדרשים. חשש לנקב או כל סוג של פגיעה עלול לפסול את הבהמה לאכילה, ולפי פוסקים רבים המצב היום הוא יותר ממיעוט המצוי, ומכיוון שאנו פוסקים שנקב כלשהו מטריף ולא רק טפח, יש להקפיד מאוד על הבדיקות.