מסירות נפש יהודית במחנה – והנכד שמצא את דרכו מחדש

בסוף מלחמת העולם השנייה, כשהטנקים הסובייטים כבר התקרבו אל מחנות העבודה, הבינו הנאצים שהסוף שלהם קרוב. הם התכוננו לברוח ולנטוש הכול. אבל ממש לפני הבריחה במחנה אחד, למפקד המחנה הנאצי היה “עניין אחרון” שהיה חשוב לו לסגור.

הוא הורה לאסוף את כל היהודים לרחבה המרכזית. בין הנאספים עמד גם רבי שרגא פיבל – יהודי זקן, מוכר ואהוב במחנה, שלא אכל מעולם מהמאכלים הטמאים שנתנו ליהודים במשך כל שנות השהות שם. הנאצים ניסו להכשיל אותו שוב ושוב, אבל הוא לא נשבר. מסירות הנפש שלו הציקה להם יותר מכל.

האיום האחרון

מפקד המחנה ניגש אל רבי שרגא כשהוא אוחז ביד אחת מזלג ועליו בשר טרף, וביד השנייה אקדח טעון.
“תשמע,” אמר, “המלחמה נגמרת. הסובייטים בדרך. אנחנו מפסידים. אבל דבר אחד אני לא מסוגל לשאת – שאתה הצלחת להישאר חזק ואני לא הצלחתי לשבור אותך. רק אם תטעם מהבשר הזה – אתה יוצא מכאן חי. אם לא? אני יורה בך עכשיו.”

רבי שרגא הביט בו, חייך בזלזול קל ואמר בשקט:
“בכל המלחמה שמרתי על כשרות. גם עכשיו איני מתכוון להפר את זה.”

המפקד לא חיכה. הוא ירה בו מטווח אפס ורבי שרגא נפל על האדמה, מתבוסס בדמו, והשיב את נשמתו לבוראו.

הבן שומע את הסיפור – והכאב שלא מרפה

לאחר המלחמה, כשבנו של רבי שרגא פגש את ניצולי המחנה, הם סיפרו לו את מה שהתרחש. הכאב היה גדול מנשוא: אחרי כל מה שעבר, אחרי ששרד את הגיהנום – דווקא ממש לפני החופש, הוא נרצח. וכל זה רק משום שסירב לאכול מאכל לא כשר.

שנים אחר כך – מסעדה בתל אביב מטלטלת חיים

שנים רבות עברו. סוחר נשק מתל אביב, בעל עסקים מסביב לעולם, ישב במשרדו. אשתו התקשרה וביקשה שיביא אוכל הביתה מכיוון שלא הספיקה לבשל באותו היום. בדרך חזרה הוא עצר במסעדה חדשה, לא כשרה, שנפתחה ליד המשרד.

כשעמד בתור הארוך שהשתרך בכניסה למסעדה, הוא ראה את המוכר מכניס את הבשר הלא כשר לפיתות – ופתאום רעדה עברה בגופו.

הוא נזכר: כילד, הוריו סיפרו לו שסבו הקדוש – רבי שרגא – נהרג רק משום שסירב לאכול בשר טרף. “ואני?” חשב לעצמו. “עומד לקנות בדיוק את אותו בשר שסבא מסר את נפשו שלא לאכול?”

הבחירה הייתה ברורה.

ההחלטה ששינתה את חייו

הוא יצא מהתור, חזר הביתה בידיים ריקות, והתיישב מהורהר על הספה. שם החל לראשונה בחייו לחקור את היהדות, את המשמעות, את העבר ואת השורשים.

הדרך שהתחילה באותו רגע קטן – הפכה לתפנית חיים. הוא חזר בתשובה שלמה, הקים ארגון עצום שפועל עד היום להשיב יהודים למורשתם –
והפך לרב יוסף וליס, מנכ״ל ארגון "ערכים".

כמו שאמרו חז״ל:
“אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה.”