חג הסוכות "מהו חג שמחתינו"

בביאור מדוע דוקא חג הסוכות הוא חג שמחתינו חג הסוכות זה הזמן הכי שמח אצל עם ישראל, לא זו בלבד בזמן המקדש שאמרו במשנה כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה בימיו, אלא גם בימינו אנו כמו שאנחנו מזכירים בתפילות, שהוא זמן שמחתינו, וצריך להבין מה המיוחדות של השמחה בחג הזה,

הרי שיצאנו מעבדות לחירות בחג הפסח, שם אמורה להיות השמחה הכי גדולה, שהרי מאתיים ועשר שנים היינו במצרים, ומהם שמונים ושש שנים רצוף של עבדות בחומר ובלבנים וכן עבודה בשדה, יצאנו מהעול הכבד הזה, וביותר שיצאנו מהשיעבוד הרוחני, כל עם ישראל חוץ משבט לוי עבדו עבודה זרה בארץ מצרים, עד ארבע ימים לפני יציאת מצרים עבדו עבודה זרה, כמו שמבואר שבעשור לחודש אומר להם משה רבינו"משכו ידיכם ועשו את הפסח", ופי' רבותינו שאמר להם משכו ידיכם מעבודה זרה. זאת אומרת שהם היו שקועים באלילות, לא בכדי אמרו רבותינו שישראל במצרים היו במ"ט שערי טומאה, כל שער של טומאה זה איום ונורא, ארבעים ותשעה שערים של טומאה זה איום ביותר, ויצאנו מכל זה בחג הפסח, מתוך כל הטומאה הרוחנית הזאת, ומתוך כל השיעבוד שהיה, ואת השמחה קבעה התורה בחג הסוכות שהוא ששה חודשים אחר השמחה הגדולה, וא"כ מדוע רק בסוכות הוא חג שמחתינו.

מדוע חג שמחתנו איננו בשבועות?

וביות ריש להקשות למה חג שמחתינו הוא לא בחג השבועות שהרי אז קיבלנו עלינו את התורה הקדושה היה מעמד גדול, מעמד הר סיני, כל העולם כולו דמם, אפי' בעלי חיים דממו, שום קול בעולם, שקט מוחלט, ונשמע קולו יתברך, לעם ישראל לעם הנבחר, ראינו מה שלא נראה, כל העם רואים את הקולות, ואז יצאנו לגמרי מידי הסיטרא אחרא, וכמו שאומרת המשנה באבות על הפסוק "חרות על הלוחות",'אל תקרי חרות אלא חירות', אפי' המיתה התבטלה ע"י מלאך המוות, זה הזמן הכי שמח וא"כ למה אנחנו שמחים בחג הסוכות. שלמה המלך אומר בשיר השירם"צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו", רבותינו אומרים שהכוונה על הקב"ה, ביום חתונתו זה משל למעמד הר סיני, וביום שמחת ליבו זהו בנין בית המקדש, יום מתן תורה נקרא חתונתו של הקב"ה, כביכול קידש את כנסת ישראל בחג השבועות,"כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו", נפלא מאוד, אבל בעונותינו מה קרא לא הרבה אחר כך בי"ז בתמוז בסיום ארבעים יום,

שמחת התורה וחטא העגל

נעשה העגל וכולם חגגו סביבו, עד שאפי' משה רבינו מי כמוהו עניו מכל אדם חרה לו מאוד וישלך מידיו את הלוחות. כל המעמד הנכבד הזה של קבלת התורה בהר סיני נעלם, ועם ישראל עבדו את העגל וישתחוו לו ויזבחו לו ואמרו 'אלה אלוהיך ישראל אשר העלך מארץ מצרים',מכיון שכן השמחה של קבלת התורה לא היתה שלימה, אלא נחסרה בעקבות מעשה העגל,

"לבבתיני באחת מעיניך"

רבותינו אומרים על הכתוב בשיר השירים "לבבתיני אחותי כלה ליבבתיני באחת מעינייך", אומר הקב"ה לכנסת ישראל לבבתיני, חיבבת אותי אבל רק באחת מעינייך, אומרים רבותינו דבר נורא, עין אחת היתה להקב"ה כשאמרו נעשה ונשמע, ועין שניה היתה בעגל, ומתבאר לכאן 'למפרע שלא היתה קבלה גמורה כיון שעין אחת לא היתה בקבלת התורה, אלא היתה בעגל. אז היו ככלה שמזנה בתוך חופתה, עדיין בחופה, משה רבינו עדיין למעלה,

הימים שבין יום הכיפורים לסוכות – תיקון החתונה

והיה הענן קשור על ההר, כמו שכתוב שמשה ישב בענן ארבעים יום וארבעים לילה, וקיבלו רק באחת מענייך. אבל אומר הפסוק "ולכשתעשי בשני עינייך", וביום שמחת ליבו זה בנין בית המקדש, ימים אלה בין יום הכיפורים לסוכות, שהיו ארבע ימים, בימים אלו נדבו ישראל את נדבת המשכן, התחילו לעשות מעשה בשביל לבנות את המשכן, הביאו את התרומות שלהם האנשים ונשים, כולם התגייסו לתרום את המשכן, והגיע הזמן של ההכנה למשכן שזה בנין בית המקדש,"ולכשתעשי בשתי עייניך". עברו מיום קבלת התורה ועד יום הכיפורים מאה ועשרים יום,

רמז למאה ועשרים יום

ויש לרמוז את זה על הפסוק "לא ידון רוחי באדם לעולם בעבור שגם האדם הוא בשר", לרמוז שהגם שמעמד הר סיני היה מעמד נכבד ונפלא מאוד אבל זה לא נשאר, לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר בשגם זה גי' משה,ומסיים הפסוק "והיו ימיו מאה ועשרים ", ממתן תורה עד יום הכיפורים היו מאה ועשרים יום, ואז וברדת משה מן ההר נצטווה משה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אז ידון רוחי באדם אז יש ביום שמחת ליבו יש להקב"ה שמחה ביום שמחת ליבו.

מדוע חג הסוכות בתשרי ולא בניסן

בקושיית בעל הטורים מדוע חג סוכות הוא לא בניסן הגאון מוילנא מוסיף ואומר לתרץ קושיית בעל הטורים, שהקשה סוכות עושים למה בתשרי צריך לכאו' לעשותו בניסן, שהרי הסוכות הם זכר לענני כבוד, שבעת ימים כנגד שבעת ענני כבוד שהיה להם, וענני הכבוד היו בניסן בצאת ישראל ממצרים, וה' הולך לפניהם בעמוד ענן להנחותם הדרך, אז למה החג הסוכות שהוא זכר לענני כבוד נקבע לתשרי, אלא תירץ שאותם ענני כבוד הסתלקו אחר מעשה עגל למשך שמונים וארבע יום וחזרו אחרי בתשרי, ט"ו ביום שהתחילו לתרום ולנדוב לבית המקדש, ואחרי התשובה שעשו במשך הארבעים יום האחרונים, אז באו ענני הכבוד מחדש ביום ט"ו בתשרי, ולכך הסוכות שהוא כנגד ענני הכבוד בט"ו נקבע חג בתשרי. לכן הגם שיום חתונתו היתה במתן תורה יום שמחת ליבו הוא רק בתשרי, ועושים לכך שבעת ימי שמחה עם הקב"ה,

סוכות – זמן שמחתנו האמיתית

וכתוב ששבעה אושפזין עלאין קדישין באים אלינו בחג, ועם שבעת קודשא אושפיזין בריך הוא בעצמו בא אלינו, והוא מתעטר בשבעת האושפיזין שהכינוי שלהם שבעה כורתי ברית, וזה שהקב"ה בא אצלינו שעכשיו משום הוא שלו, השמחה שהתנדב ועם ישראל למקדש והיו מוכנים לקבל את השכינה, ומאז אנחנו זוכים שהקב"ה בא בעיטור של שבעה אושפזין אצלינו בסוכה בחג הסוכות. בשביל זה צריך כשנמצאים בסוכה להיות במורא לפחות כמו בבית כנסת, ויש אומרים שמעלת ישיבה בסוכה היא יותר מבית כנסת, כי הקב"ה נמצא איתנו, ואנחנו אומרים את זה 'עולו בצילא ונשב וכו' קדישין אלעין אושפיזין דמהימנותא בצילא דקודשא בריך הוא', הקב"ה נמצא איתנו שבעת ימים, זהו שבעת ימי השמחה, החתונה והקידושין לא עלו יפה, עכשיו זה עיקר השמחה, לכשתעשי בשני עינייך.

בחג נידונים על המים

בחג נידונים על המים בימי החג כתוב שיש דיונים בשמים כמו בראש השנה, אלא שבראש השנה נידון כל העולם כולו על כלל העניינים באופן כללי, ובחג הסוכות יש דיונים בשמים כמה גשמים יהיו, וכדברי המשנה 'ובחג נידונים על המים', וכנראה זה לא פשוט בכלל, משום שהגשמים הם חיים לעולם, יש מדברות שלא יורד בהם שם גשם, ולכן הכל שמם אין ישובים של בנ"א, עם כל הטכניקות החדשות, ועם כל הטכנולוגיה לא הולכים לגור במדבר כי אין שם גשם, ואמרו רבותינו ז"ל גדול יום הגשמים יותר מיום תחיית המתים, וזהו בחג נידונים על המים, ויש בזה משמעות רצינית לימים האלה. והתורה ציוותה אותנו לנסך מים בחג הסוכות, בכל השנה מנסכים רק ביין, אבל בחג מנסכים גם יין וגם מים, והם יורדים דרך נקב מיוחד שהיה מוריד גם את היין וגם את המים לתהום,

חג הישועות

נשים לב שבחג הזה אנחנו מבקשים הרבה ישועות, חוץ ממה שבהלל אומרים אנא ה' הושיעא נא, וכן כל ההושענות, ובהושענא רבה עולה על כולנה וכמה פעמים מבקשים אנא הושיעא נא, אנא אל נא הושע נא ,אנא אל נא הושיעא נא והצליחה נא וכו' מהישוע גדול וחלק ,המבקשים בהושענות זה על המים, וכן ביעלה ויבוא מבקשים ישועה. על כן יש לשים לב שתפילותינו בימים אלו יהיו בכוונה גדולה, כי אם מבקשים ישועה כל כך הרבה זה אומר גם שצריך ישועה ושזהו זמן דין, ומאידך זה אומר שזהו זמן מסוגל לישועה ורק צריך להתפלל על כך בכוונה ובעז"ה הקב"ה יושיע אותנו בכל הנצרך בכלל ובפרט.

בחיוב השמחה בחג

שמחת מצוה ולא הוללות יש לנו שמונה ימים שבעת ימים זה סוכות והיום האחרון הוא שמיני עצרת ושמחת תורה, ועיקר השמחה כותב הרמב"ם הוא לשמוח שמחה של מצוה זה עיקר השמחה, עם ישראל השמחה שלו היא המצוה, ביום טוב נחלקו רבותינו התנאים ר"א ור"י לכוונת הפסוקים שפעם כתוב שהשמחה היא שלנו עם עצמנו, ופעם כתוב שהשמחה עם הקב"ה, ר"א אומר התורה נתנה לנו בחירה לבחור מה שרוצים, או כל היום ללמוד ולהתפלל וזה יו"ט, ואם רוצים כל היום לאכול ולשתות, או כולו לה' או כולו לכם, ור"י ביאר חציו לכם וחציו לה', וקי"ל כר"ילגבי ר"א, וא"כ נפסק שחציו לכם וחציו לה'.

חצי בדיוק לא הכוונה אלא הכוונה חלק כך וחלק כך, יש שמובילים שהחצי הגדול שלהם הוא אכילה ושתיה, וחלק העיקר זה לימוד התורה העיקר שיהיה גם זה וגם זה, וזה ודאי שאין עניין כל הזמן לאכול, אדם יאכל כמה שצריך והשאר יתעסק בדברי תורה, ולא לעשות דברים אחרים לא טיולים ולא בילויים ובוודאי לא משחקים, חול המועד זה לא זמן לבילויים, זהו חול המועד, זהו להתעסק ובמקום במלאכה, שאסור חג יום בדברים גבוהים יושבים ומשחקים, כמו הערבים שבשוק הערבי יושבים ומשחקים.

הקב"האומר לאברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", ולא אמר לו איפה, ומבואר במדרש שאברהם הלך לכמה ארצות, וכל מקום שהיה מגיע היה רואה אנשים אוכלים ושותין ופוחזין, אמר אברהם אבינו לא יתכן שהקב"ה אמר לי ללכת למדינה כזאת, עומדים קבוצה מצד אחד וקבוצה מצד שני ובועטים בכדור, אמר אברהם אבינו וודאי לא לכאן הקב"ה רוצה שאלך, אין טירוף דעת יותר מזה, הזמן של החיים של האדם יקר מאוד, והם עסוקים בשטויות בהבלי העולם, ומבזבזים את חייהם לשוא, ועליהם אומר איוב "ערום יצאתי וערום אשוב שמה", אין בהם כלום.

אבל מי שעוסק בתורה מי שמתפלל ומי שעושה חסדים, הרי זה קונה עולמו בונה את עצמו, נהיה בן אדם באמת לא איזה חייה משופרת, עדין נפש, בכל מקום שרואים אותו אומרים אשרי אביו ואשרי אמו, אבל סתם לבזבז את החיים בשטויות ובמשחקים מה התועלת בזה. הרי זה לא חיים, בחור קם בבוקר בשתים עשרה אוכל משהו ויוצא, מגיע בשתיים בלילה לבית ושוב ישן, מה עשה כל היום,

לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא בשביל שיעסקו בתורה

אמר אותו חכם בירושלמי אם היה לי כח הייתי מתיר לעשות מלאכה בחוה"מ, הרי לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא בשביל שיעסקו בתורה אם לא עושים את זה מה שווה החיים, לאכול יותר, יש אנשים שכל החיים אוכלים יותר, לעשות את בטנם אלילים, ה' ישמור. רבותינו תקנו לנו בתפילת ערבית לומר "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה","ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך", כי זה עיקר החיים ובשביל זה נברא העולם, אז כל השנה האדם טרוד אבל בחוה"מ אין סידורים אין קופ"ח, זה לא ניתן בשביל לאכול כל היום או לבלות, אלא בעיקר בשביל ללמוד תורה, ומה שנאמר חציו לכם לאו דוקא חציו אלא שעיקר היום יהיה בתורה.

כמובן שיש לאדם ברוך ה' משפחה וילדים, צריך לשבת עם הילדים וללמוד איתם, וגם בסעודות חשוב מאוד ההווי המשפחתי עם דברי תורה, עם שירה ביחד עם כל הילדים, כך צריך, זה תוכן של החג, חג הסוכות תעשה לך, תעשה את עצמך, תבנה את עצמך תעשה את עצמך יותר ערכי, ע"י תורה ע"י תפילה מיוחדת עם נעימות בלי להזדרז, הרי אם היה לך פגישה אפי' עם ראש הממשלה, לא היית מזדרז ככה, אז פה אתה מדבר עם הקב"ה ויכול לדבר איתו מה שאתה רוצה, ואתה ממהר, מה קרה, הוא נותן לך עינים ואוזניים ומגדל אותך, ומחייה אותך, ואתה מזדרז כשאתה מתפלל וכשאתה קורה קר"ש וכשאתה מברך, לפחות במועד שאז אתה לא ממהר לאף מקום ואין מלאכה, לשמוע קריאת התורה בדקדוק, יש כאלה שבזמן הקריאת התורה נזכרים ללמוד ולראות את המפרשים, הרי זה נגד השו"ע שכתוב שאסור לעשות כלום בקריאת התורה.

אנחנו אומרים קדשנו במצותיך וכו' וכן בכל ברכה של המצוות אומרים אשר קדשנו במצוותיו, נשאל את עצמינו אחר שקראנו קר"ש, אחר ברכהמ"ז, גמרנו שחרית, האם הרגשנו פעם יותר קדושים, מי יכול להגיד אני התחדשתי והתקדשתי אחר התפילה, ואם בן אדם לא מרגיש כן וכי זה הולך לאיבוד.

והטעם לכך שלא מרגישים, יובן ע"פ מעשה, בצעירותי קניתי מקרר, ולאחר זמן הוא הפסיק לקרר, הזמנתי טכנאי עבד על זה חודשיים ולא תיקן את זה, אחר זה בא אלי טכנאי אחר לתקן ואמר שחסר גז, ואחר שמילא גז זה קירר כמו שצריך, מתי מתקדשים במצווה כשכל התנאים שבמצוה קיימים, וכשחסר תנאי במצוה אין את ההתחדשות,

אמר אחד החכמים אם אני אחרי התפילה מרגיש כמו לפני התפילה סימן שלא התפללתי, אני צריך להרגיש אחרת, כי נפגשתי עם הקדוש ברוך הוא, ואחר שיוצאים מפגישה עם ראש ממשלה או שר חשוב הרי מרגישים אחרת, הרי כ"ש כאן שצריך להרגיש ככה, הרי דיברת עם הקב"ה כדבר איש על רעהו כביכול, וכי רק המקובלים שעושים כוונות מרגישים, הרי גם אנחנו הפשטנים צריכים להרגיש שדיברנו עם הקב"ה ובקשנו ממנו את כל הבקשות שאנחנו צריכים.

יה"ר שנזכה לשמוח בחג הזה כיאות לבן תורה, ובתפילה התורה, בלימוד אותו וננצל כראוי, ועי"ז נזכה לשמחה אמיתית, ולישועה ונזכה ברצון, תפילותינו כל ויתקבלו גדולה, לגאולה קרובה במהרה בימינו אמן ואמן.