לבני ספרד – מותר להגעיל כלי כדי להעבירו מחלבי לבשרי או להפך. [החיד"א במחזיק ברכה תקט, סק"ב, פרי חדש יו"ד צז, סק"א, יביע אומר חלק ג, יו"ד סימן ד] אולם בני אשכנז נהגו להחמיר בזה, וכתב המגן אברהם [תקט, יא] שהטעם הוא, "משום שאם יעשה כן, לעולם לא יהיה לו אלא כלי אחד, ויגעילנו בכל פעם שירצה להשתמש בו, ויבוא לידי מכשול ותקלה", ובמקרים הבאים נהגו להקל:
- אם הכשיר את הכלי לפסח, מותר להשתמש בכלי למין השני לאחר הפסח, מכיוון שאין כוונת המכשיר להעביר מסוג אחד למשנהו. [משנ"ב תנא, ס"ק יט]
- אם זמן מה השתמשו בכלי זה רק למאכלי פרווה, ורק לאחר מכן מעבירים אותו לשימוש במין השני. [מהרש"ם חלק ב, רמא]
- אם עברו י"ב חודש ללא שימוש בכלי. [מהרש"ם שם]
- בשעת הדחק כאשר אין לו כלי לשימוש. [פרי מגדים, או"ח תנב א"א יג]
- כאשר הכלי נטרף ונאסר בשימושו המקורי.
- אם קבלו את הכלי במתנה ורוצים לשנותו מייעודו המקורי. [באר משה חלק ג, קה]
- אם מכשירו על ידי ליבון. [שם]
חמץ – היתר או איסור
הנה מובא בגמרא, שדווקא דבר איסור הנבלע בכלי ע"י אור צריך ליבון, אבל דבר היתר הנבלע בכלי ע"י אור, אף שאחר כך נאסר, כגון בשר קדשים שצלה אותו בשפוד ע"ג האור, אף שלבסוף נעשה הבליעה בשפוד נותר, מכל מקום הכשרו של שפוד זה די בהגעלה.
ונחלקו הפוסקים לענין חמץ הבלוע בכלי:
יש אומרים דזה גם כן נקרא 'התירא בלע', כי באמצע השנה כשנבלע החמץ בשפוד היה היתר, ועל כן די בהגעלה. ולשיטתם, כל כלים שתשמישן ע"י אור לעניין פסח די בהגעלה.
ויש אומרים שדווקא נותר, שבעת הבליעה לא היה שם נותר על הבשר כלל, לכן נקרא דבר זה בשם 'היתירא בלע', אבל חמץ שבעת השתמשות השפוד בחמץ היה שם חמץ על הבליעה, ועכשיו גם כן שמו חמץ, אלא שעתה נתעורר האיסור למפרע על שם חמץ, זה לא מקרי בשם 'התירא בלע', כי חמץ בלע בתוכו וגם עכשיו הוא חמץ, ובכלל 'איסורא בלע' הוא וצריכים ליבון.
סוגי הכלים ודרך הכשרתם
כלי אבן ואדמה
כלים העשויים מאבן שלמה דינם ככלי מתכות ומועילה להם הגעלה. [שו"ע תנא,ח] אולם אם נעשו הכלים משחיקת אבנים או אבקה דינם ככלי חרס. [דרכי תשובה יו"ד קכא, ס"ק כה]
כלי אדמה – אם הם מיובשים בשמש – לדעת החזון איש [או"ח קכ, ב] אסור להכשירם, אולם לדעת המשנ"ב [תנא, יח] והגרי"ש אלישיב יש להקל ולהכשירם בהגעלה.
ואם הם מיובשים בתנור – דינם ככלי חרס.
כלי אסבסט – דינם ככלי אדמה.
כלי מתכות
כל כלי מתכות לסוגיהם, כגון: אלומיניום, בדיל, ברזל, זהב, כסף, נחושת, נירוסטה, עופרת ופלדה, הכשרם כדרך שימושם, כבולעו כך פולטו.
כלים חדשים – יש מחמירים להגעילם ברותחים קודם שימושם, כי חוששים שמא משוחים בשומן אסור ומבריק [הר צבי יו"ד סימן קי], אולם דעת הרבה פוסקים להקל, מפני שאותו שומן פגום לאכילה. ועוד, שההגעלה ברותחים אינה יכולה להוציא את השומן הבלוע ע"י חום גבוה במיוחד. וכן הורה הגרי"ש אלישיב, שאם הדבר כרוך בטרחה, יש להסתפק בניקוי והרתחת מים בתוך הכלי עד שיגלוש מעבר לדופנותיו.
כלי אמאייל
כלי אמאייל, שהם כלי מתכת מצופה – נחלקו הפוסקים כיצד להכשירם:
יש פוסקים שהחמירו שלא להכשירם, שהרי מצופים בחרס ואין לו הכשר שמא יפקע. [חתם סופר יו"ד, קיג, שבט הלוי יו"ד, מג, חשב האפוד חלק א סימן קיז]
יש שכתבו שניתן להגעילם ג' פעמים. [ערוך השולחן קכא, כז, רב פעלים ח"ג או"ח, כח, חזון עובדיה פסח עמוד קנז, הגר"מ אליהו]
יש שכתבו להחמיר לעניין חמץ בפסח, ואילו לכל השנה הקלו. [עיין בשער הציון תנא אות קצא, ששמע מגדולים שהחמירו רק לעניין איסור חמץ בפסח]
כלי זכוכית
דורלקס – לדעת מרן השו"ע [תנא, כו] אינם בולעים ואינם פולטים כלל, ולכן אינם צריכים שום הכשר לפסח, ואפילו הכניסו בהם משקה של חמץ לקיום לזמן ממושך, כגון בקבוקי בירה, יש להתירם ע"י שטיפה והדחה. [חזו"ע פסח עמוד קנב]
אולם לדעת הרמ"א [שם] דין כלי זכוכית ככלי חרס, כיוון שהזכוכית נוצרת מן החול, והדין הוא לפי החומר הגולמי שהינו כחרס ולא לפי גימור המלאכה. ואם השתמשו בהם בצונן, ינקו את הכלים היטב, ולאחר מכן יש להשרותם במים 24 שעות ברציפות, יחליף את המים וכך יעשה ג' פעמים. ואם השתמשו בהם בחמים, דהיינו שעירו לתוכם מים חמים, יכשירו אותם גם כך, דהיינו שיערו לתוכם מים חמים מכלי ראשון.
פיירקס [כלי זכוכית העמידים באש או בחום גבוה]:
יש שהקלו שדינם ככלי זכוכית ודי להם בשטיפה היטב ללא הגעלה, וטעמם שאף אם השתמשו בהם בכלי ראשון אינם בולעים. ועוד, שהטעם שהחמירו להשוותם לכלי חרס הוא מפני שיש חשש דילמא חייב עלייהו, אולם עתה, שמבשלים בהם על האש, אין שום חשש שחס הוא עליהם. ולא ישטפו אותו בצונן לאחר ההגעלה כי יש לחוש שעל ידי כך יתפוצץ לרסיסים, והתורה חסה על ממונם של ישראל. [חזו"ע שם עמוד קנו]
יש שהחמירו ואסרו להגעילם, ורק בדיעבד התירו בהגעלה, כיוון שאם בשלו בהם על האש ממש הרי הם בולעים. [מבית לוי עמוד רכג]
יש שהתירו להגעילם לכל ימות השנה, אך לא לעניין פסח. [הגרי"ש אלישיב, ציץ אליעזר ח, כא]
כלי חרסינה, פורצלן וקרמיקה
כלי חרס – התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם שנאמר "וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר" [ויקרא ו, כא], ועל כן אין להם שום הכשר בין אם נשתמש בהם בכלי ראשון או בכלי שני. [שו"ע תנא, א] והוא הדין בכלי חרסינה ופורצלן.
אם עברו י"ב חודש על כלי חרסינה ופורצלן ללא שימוש – יש מקילים להגעילם ג' פעמים לבעלי תשובה, ובפרט בהפסד מרובה. [אגרות משה יו"ד חלק ב, מו, יביע אומר, חלק א, ו]
כלי ניילון ופלסטיק
כלים אלו עשויים מפחמים, וע"י אמצעיים כימיים מתאחדים, נדבקים ונעשים מקשה אחת:
יש שחששו להכשירם לפסח דלמא יחוס עליהם. [מנחת יצחק חלק ג, סז, סידור פסח כהלכתו פרק ט הערה 49 בשם הגרי"ש אלישיב, קנין תורה סימן פד]
אולם דעת רוב הפוסקים, שאם הכלי עמיד בהגעלה ולא יתקלקל ע"י חום המים – ניתן להכשירו. [חזון עובדיה פסח עמוד קנא, ציץ אליעזר חלק ד, ו, אור לציון חלק ג, פרק י אות יג, שרידי אש חלק ב, קס]
כלי עץ
מועילה להם הגעלה כדרך שימושם, ולפני ההכשרה יבדוק היטב אם יש בהם סדקים או חריצים וינקם. [שו"ע תנא, ח, משנ"ב ס"ק נו]
