כתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א מעשה שהיה עמו בלידת בנו עם מרן הגר"ז סולובייציק זצ"ל שכשנולד לי בן, הלכתי אליו וכיבדתי אותו בסנדקאות, והשיב שלצערו אינו יכול,
וכשהתחלתי להפציר בו אמר "אני לא אמרתי שאני לא רוצה רק שאיני יכול",
(אח"כ שמעתי נימוקו מדוע לא רצה קיבל סנדקאות, כיוון שהאריך בשחרית עם עבודתו אח"כ עד קרוב לחצות, ולא רצה שיבטלו מצות זריזין כדי שיהא סנדק,)
ויש מוסיפים שאמר אני לא רוצה שאליהו ימתין עלי.
שוב שאל אותי מרן זצ"ל מי המוהל, ואמרתי לו, שאת החיתוך בס"ד אני בעצמי אעשה,
ותמה האם אתה המוהל, ואמרתי: לא!
אבל המוהל יעמיד את ה"צוונגיל" במקום הראוי ואז אני אחתוך,
ולדעת כמה פוסקים גם בחיתוך המילה לבד יש מצוה באב גופה דווקא, ועוד שעכ"פ מצוה בו יותר מבשלוחו,
וע"ז תמה ואמר, אני רוצה לראות כשהבן יהיה גדול, אם גם ללמדו תורה, תהדר שאתה לבד תלמד איתו, שמצווה בו יותר מבשלוחו,
אלא תאמר שהמלמד מומחה, והלוא גם במילה המוהל מומחה, והיאך במילה שעלול ח"ו להיות צער לתינוק אתה מהדר על חשבון התינוק לקיים מצוה בו יותר מבשלוחו.
מרן זצ"ל שהרגיש בי שאני נבוך, הוסיף ואמר אבל אתה לא היחיד שמהדר למול בלי פריעה, ואמנם יש כמה גדולים שדעתם כן,
רק שלדעתי אין מצוה בחיתוך לבד בלא הפריעה, וכנראה רצה להפיס דעתי בזה שהוא לא אוסר לאב למול אלא שדעתו היא שאין בזה מצוה.
שוב שמעתי על הגר"ח שמל אחד מבניו, והיו לו אח"כ ספיקות שהוציא דם יותר מהצורך מפני שאינו בקי, דינו כחובל והתינוק לאו בר מחילה,
וכמדומני שהנצי"ב השתדל להרגיע אותו ואין הדברים ברורים אצלי עד היום, ואולי בפ"ז יש הסבר ע"כ שלא
רצה לעודד מילה לבד ע"י האב, מחשש שמוציאים דם שלא לצורך מחוסר בקיאות, אבל כאמור רבים נוהגים להדר שהאב ימול לבד ואינם חוששים, דתולים שזכות המצוה תגן , וכל אחד ואחד נוהג כמנהגו ונהרא נהרא פשטיה.
