פרשת תצווה – מפי הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט״א

מאמר על הפרשה – איך מקיימים את מצוות מחיית עמלק בהידור??

סתירה בין הציוויים על מחיית עמלק

בפרשת כי תצא נאמר: 'זכור את אשר עשה לך עמלק,' ומצווים אנחנו: 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמים.' ואילו בפרשת בשלח נאמר: 'כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק וכו' ושם כתוב: 'כי מחה אמחה את זכר עמלק,' שהמובן הוא שהקב"ה הוא הוא שימחה את זכר עמלק. ולכאורה, יש כאן סתירה בין הפרשיות, פעם אתה אומר 'תמחה את זכר עמלק' – דהיינו, שאתה תמחה ופעם אחת כתוב שהקב"ה ימחה את זכרו! על מנת ליישב את הדברים, נתבונן תחילה במהותו של עמלק הרשע.

עמלק הוא מלכות הרשעה! הוא הוא אשר מבטא את מלכות הרשעה. כשהקב"ה ברא את העולם, ברא בו את כח הטוב ולעומתו את כח הרע, זה כנגד זה עשה האלוקים. זהו יסוד עמוק, אין לנו שום השגה להבין שיש מאבק בין כח הרע שהקב"ה ברא לבין כח הטוב. והמאבק של הרע נגד הטוב, הגיע לעולם דרך יצחק אבינו ע"ה. מאברהם אבינו ע"ה, שהיה אבא כזה גדול ומאמא כזו גדולה הלא היא שרה אמנו יצא יצחק אבינו שכולו עולה תמימה. לפי הפנימיות יצחק הוא מידת הגבורה. והנה, יצחק אבינו נושא את רבקה אימנו, שהיא כשושנה בין החוחים, שהרי אביה היה רשע וגם אחיה היה רשע, וכל אנשי מקומה אנשי רשע, ועם כל זה, לא למדה מהם, והיתה היא צדקת, וזוהי שושנה בין החוחים.
ורק להבין את גדלותה של רבקה אמנו, כמדומני שראיתי בזוה"ק מדוע נקראת שושנה בין החוחים, מדוע לא שושנה בין הפרחים? אני תמיד חשבתי שכאשר היא בין החוחים היא יותר בולטת לעומתם, אבל ראיתי שמבואר שם, שהשושנה שבין החוחים אינה דומה כלל לשושנה בין הפרחים, היא שונה במהותה לגמרי, זהו טיב אחרי לגמרי! זוהי איכות שונה לחלוטין. וכך מתאר הכתוב את רבקה אמנו.

ומיצחק ורבקה יוצא גם טוב וגם רע, מצד אחד יוצא יעקב אבינו שהוא כליל המעלות והשלימות, וכמו שאומרים בסליחות 'רחמנא אידכר לן קיימיה דיעקב שלימא' יעקב הוא שלם, איש תם יושב אוהלים, ולעומתו יוצא עשיו הרשע, שכבר מבטן הוא מפרכס לצאת לבתי עבודה זרה. ומעשיו הרשע, יצא נכד כזה רע הלא הוא עמלק! הוא כח הרע שברע שבעשיו הרשע, עמלק יצא מתמנע, כל מהותו להילחם בגילוי מלכותו יתברך! לזה הוא נועד. ולכאורה אינו מובן מאיפה יצא העגל הזה? מיצחק אבינו ורבקה הצדיקים? אמנם הוא לא נכד שלהם אלא נין שלהם, אבל כמה גדלה רשעותו עד שאמרו רבותינו ז"ל שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיימחה שם עמלק!

מלחמת עמלק – בנסתר ובנגלה

המצב הזה של מלחמת עמלק הוא בנגלה ובנסתר: בנגלה – זוהי המלחמה בזרע עמלק הרשע. כמה פעמים היתה מלחמה עם עמלק, היתה מלחמה של יהושע בעמלק, וכמו כן היתה מלחמה של יואב בן צרויה, וכן היתה מלחמה של שאול בעמלק, וכך גם המן האגגי צורר היהודים בליווי אחשוורוש שהיה שונא לא פחות מהמן הרשע, וכמו שהמשילו רבותינו ז"ל את המשל עם בעל התל ובעל החריץ, מלחמת עמלק בנסתר היא למעשה מלחמת היצר שבליבו של כל אדם ואדם! וכמו שאמר הכתוב 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו' והוא השטן, הוא יצר הרע הוא מלאך המוות. הכח הנגלה המתנגד לכח הרע, היא התורה הקדושה שנקראת טוב, כמו שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, וכך אמרו רבותינו ז"ל, שאין טוב אלא תורה. ישנם עוד דברים שמצאנו עליהם שהם נקראים 'טוב' וכגון אשה, שנאמר: 'מצא אשה – מצא טוב' אבל גם בזה יש לומר, שהסיבה שהיא נקראת טוב – מפני שעוזרת ומסייעת לבעלה בלימוד התורה, שהיא תכלית הטוב, ולכן גם האשה בעצמה נקראת טוב.

הטוב המוחלט זה התורה הקדושה, והיא היא המשקל הנגדי כנגד כח הרע. וכמו שאמרו חז"ל: בניי, בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין. הכח הרע הזה של עמלק הוא נקרא מלכות הרשעה, והוא נמצא במעמקי הלב, שנאמר: 'עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי יידענו' עד שלפעמים גם האדם בעצמו מתבלבל ואינו מכיר את הרע שיש בקרבו, כי כח הרע מצליח להטעות גם אותו עד שחושב על טוב שהוא רע, ועל הרע שהוא טוב, שנאמר: "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר." אבל הקב"ה חוקר כליות ולב, ולפניו הכל גלוי שנאמר: 'אני ה' חוקר לב בוחן כליות.'

יישוב הסתירה

ועתה נבוא ליישב את הסתירה שפתחנו בה: מחיית עמלק נעשית גם על ידינו וגם על ידי הקב"ה! והיינו, שהתורה הקדושה אומרת לנו כי אמנם הקב"ה ימחה את מלכות הרשעה, שבנגלה ובנסתר שהיא עמלק הרשע, וזהו אומרו בפרשת בשלח: "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" אבל גם אתה מצווה על כך, לעשות מה שבידך, ולמחות את כח הרע הזה מקרבך, וזהו מה שציוותה התורה בפרשת כי תצא "תמחה את זכר עמלק," כח הרע הזה, שנגלה לעינינו ביודעין – אותו אנחנו מחוייבים למחות, ומה שאינו גלוי לפנינו ואיננו יודעים עליו – על זה נאמר אני ה' חוק לב בוחן כליות.
ויש לנו לדעת, שגם במחיית עמלק שנעשית על ידינו אנחנו צריכים סייעתא דשמיא גדולה, להסיר את הבלבול ואת הטעות שגורם לנו עמלק ע"י הספיקות שמכניס בלב האדם! וכמו כן בדברים שאין בכח האדם לעשותם בעצמו, אין לו מספיק את הכלים באופן טבעי למחות את עמלק בעצמו, והוא זקוק לסייעתא דשמיא למעלה מן הטבע.

הרי לנו, שגם מה שביד האדם למחות מכח הרע הזה, עדיין הוא זקוק לסייעתא דשמיא, וזהו שאמר הכתוב 'תמחה את זכר עמלק' דהיינו, שאתה תעשה את שלך ותמחה אותו לפי יכולתך, ואני השי"ת אסייע לך ממרומים למחותו וזהו שנאמר 'כי מחה אמחה את זכר עמלק.'

הצורך בסייעתא דשמיא במחיית עמלק בנגלה ובנסתר

וזה בא לידי ביטוי גם בעמלק הנסתר, וכגון בעבודת האדם לתקן את המדות הרעות שנברא בהן, וכמו שנאמר 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו,' ואמרו רבותינו ז"ל, משעה שננער ממעי אמו. ואת כח הרע הזה שנמצא בו, שהוא בחינת עשיו, צריך למחות, ועל כן, האדם יעשה כמיטב יכולתו למחות את העמלק שבקרבו, ומה שאין ביכולתו – הקב"ה ישלים ויעזור לו.
וכך גם בעמלק הנגלה, יש לנו לעשות מה שבידינו להילחם בו ולמחותו, ומה שאין בידינו – הקב"ה יעזור לנו כנגדו! ואת זה ראינו בנס הפורים! שבאמת, לא היה בידינו מה לעשות כנגד המן הרשע, עד שעם ישראל היה במצב של כשה לטבח יובל! הם היו תחת שרביטו של אחשוורוש הרשע, שמלך על כל העולם, מאה ועשרים ושבע מדינות. והוא היה בדעה אחת עם המן הרשע, ואם כן, זה היה למעלה מן הטבע להינצל מגזירתו של המן! והקב"ה, ברחמיו הרבים הושיע אותנו, והביא למצב של 'ונהפוך הוא' עד שביום אחד נהרגו שבעים וחמשה אלף עמלקים, כמו שנאמר במגילה. וזהו 'ונהפוך הוא' שהרי גם כשניתנה הרשות ליהודים ע"י אותו רשע, להיקהל ולעמוד על נפשם, דהיינו התגוננות בלבד בפני האוייבים הקמים עליהם! לא מדובר על התקפה. ואם כן, אין כאן שום סיכוי להינצל בדרך הטבע, כי רוב העולם היו אנטישמים ולא היתה רשות להתקיף אותם, אלא רק להתגונן בפניהם אם יתקיפו את היהודים. ועם כל זה, התוצאה היתה: אפס נפגעים בעם ישראל, ובקרב שונאי ישראל שבעים וחמש אלף וחמש מאות! זה מעל הטבע וזהו בחינת 'כי מחה אמחה.'
וגם בעמלק הנסתר כאמור, כאשר האדם יעשה כמיטב יכולתו לנקות את העמלקיות שבו שהיא יצר לב האדם רע מנעוריו כדי לבטל את הקטרוג עליו, שהרי הוא נקרא שטן, שעולה ומשטין על האדם ומקטרג עליו, וזה יגרום שמלאך המוות ייעלם, כאן צריך לעשות כמיטב היכולת, ורק לאחר שעושים כך במסירות נפש, אז זוכה האדם לסייעתא דשמיא ממרומים של 'כי מחה אמחה.' וכיצד יעשה זאת? באמצעות התורה הקדושה שהיא תכלית הטוב והיא המשקל הנגדי לכח מלכות הרשעה הנמצאת בליבו של אדם.

ומלכות הרשעה מהרה תיעקר – היינו עמלק הנסתר והנגלה

הגאון מוילנא לימד אותנו שכאשר מתפללים בתפילת העמידה 'ומלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר' וכו' חוץ מהכוונה על העמלק הנגלה צריך לכוין גם על המידות הרעות ועל הרוע שיש בלב האדם, כי יצר לבו רע מנעוריו, זוהי מלכות הרשעה שבלבו של אדם. וכמה יש לנו להתבונן בזה, איך שהאדם משועבד למלכות הרשעה שבלבו, אם זו מידת הנקימה, הנטירה השנאה הקנאה התאוה, רדיפת הכבוד, הגאוה, שהיא אם כל חטאת. כל המידות הרעות הללו שולטות על האדם!
וגם במעלליו יתנכר נער! אפילו בילדים קטנים כבר רואים את המידות הרעות שלהם, רואים את העקשנות שלהם, את הקנאה ואת התאוה שלהם. הם לא יודעים איך להסתיר את המידות הללו כי הם עדיין קטנים ובלי דעת, אבל כאשר האדם גדל, היצר הרע מתחכם עליו וגורם לו להסתיר את הרוע שלו, והוא משלה את עצמו, כאילו שהוא שלם במעלות ובמידות. כמה מלחמה צריך שהאדם יעשה עם עצמו, כדי לנקות את הלב מן הרוע שלו, לטהר אותו מן המדות הרעות.
אפילו דוד המלך, שהיה כליל המעלות, והיה רגל רביעי במרכבה, הוא מבקש בתהלים ואומר': לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי.' הגמרא אומרת )סוכה נב(. שיש ליצר הרע שבעה שמות ואחד מהם זה 'טמא' ומנין למדו את השם הזה? ממה שכתוב בפסוק 'לב טהור ברא לי אלוקים' מכלל דאיכא טמא! הרי לך, שבלבו של אדם מפעפעת טומאת המידות הרעות,

שצריך לשרש אותה ולטהר אותה! ודוד המלך במדרגתו הגבוהה מתחנן להשי"ת שיתן לו לב טהור! שיזכה ללב נקי ממידות רעות.

ע"י תורה ומצוות זוכים לטהרת הלב

ומה הדבר שעוזר לנו לטהר את הלב? זוהי התורה הקדושה כאמור לעיל. וכמו כן גם קיום המצוות, שאותן ציוה לנו הקב"ה לעשות בפועל. וזהו שנאמר 'כי נר מצוה ותורה אור.'
הגמרא אומרת, ששלוחי מצוה אינן ניזוקין, והיינו, מפני שבעת קיום המצוה יורד על האדם העושה אותה אור עליון ושומר עליו, וזהו שנאמר: 'שומר מצוה – לא ידע דבר רע.' ולפי פשטן של דברים, השמירה שיש לאדם ע"י קיום המצוה היא גם מנזקים גשמיים וגם מנזקים רוחניים, אבל עם כל זה, המצוה היא רק בגדר 'נר' שאינו מאיר למרחוק אלא רק מסביבותיו בקירוב, ואילו התורה הקדושה היא 'אור' היא מאירה למרחוק. ויש לבאר, מה פירוש 'קרוב' ו'רחוק' לענייננו? אלא, הכוונה היא שהאדם מושפע מכל מיני דברים, לפעמים מדובר בדברים דקים מאוד, שעלולים לגרום לו לבלבול, וזה נקרא 'רחוק' ולפעמים מדובר בדברים ברורים וניכרים שזה נקרא 'קרוב.'
ובכן, המצוה נקראת 'נר' מפני שאין בכוחה להאיר לאדם ולהציל אותו מדקויות רחוקות שלא יתבלבל בהן, אלא היא מאירה בקירוב, רק בדברים הברורים והניכרים יותר. אבל התורה נקראת 'אור' כי היא מאירה את כל המחשכים, גם הרחוקים ביותר, גם את הדקויות הגדולות ביותר, היא מאירה ושומרת על האדם שלא יתבלבל ויפול ברשותו של היצר הסורר עליו. ובאיזה אור היא מאירה? באור שבעת הימים, באור גדול ועצום.
התורה היא שמביאה לאדם את הראיה הנכונה, והיא שיכולה לטהר את הלב מכל הטומאות שבו. עד כדי כך, שרבותינו אמרו שאם פגע בך מנוול זה – משכהו לבית המדרש! אם אבן הוא – נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, בבית המדרש, התורה היא יותר מושלמת, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה, התורה שבבית המדרש היא תורת אמת. התורה שבעל פה, נכתבה ע"י רבינו הקדוש, במעמד כל חכמי ישראל, שהיו בדורו, כאשר כל אחד השפיע
מידיעותיו בתורה. שבע מאות שבעים משניות, שקיבץ אותם רבינו הקדוש וחילק אותם לששה סדרי משנה. המשנה כוללת בתוכה את כל התורה שבעל פה.
רבינו חננאל כותב שכל הוויות דאביי ורבא שהם חלק מהתורה שבעל פה, לא היו בימיהם של התנאים, אבל בבית מדרשו של רבינו הקדוש, הצליחו לקבץ את כל התורה, ולעשות מהם ששה סדרי משנה, וגם הברייתות של רבי חייא ורבי אושעיא נמצאות במשנה בדרך מאוד מקוצרת. בית המדרש אפוא, הוא מקום ביטול הרע, מקום הכנעת היצר הרע.

במעמד הר סיני – נתבטל כח הרע

דבר זה היה במעמד הר סיני, שאז פסקה זוהמתן ונתבטל מבני ישראל כח הרע. וכך דרשו רבותינו על הפסוק 'והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות' אל תקרי 'חרות' אלא 'חירות' – חירות ממלאך המוות, ועוד אמרו שכל העוסק בתורה הוא בן חורין לעצמו. ובאמרם 'נעשה ונשמע' הגיעו למדרגה גבוהה מאוד עד שכח הרע בטל מהם, והגיעו למדרגת אדם הראשון – לפני החטא. כי הנחש הקדמוני הוא הס"מ בעצמו, הוא מלאך המוות בעצמו, והוא כח הרע, וגם כשנכנס לגן עדן לפתות את האדם – הוא לא נכנס לתוך לבו של אדם הראשון, ועל כן, האדם היה בן חורין! ומדרגתו של אדם הראשון היתה גבוהה מאוד לפני החטא! המלאכים היו צולים לו בשר ומסננים לו יין בגן עדן. ולמדרגה הזו זכו בני ישראל במעמד הר סיני שנאמר: 'אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם.'

הנפילה הנוראה שע"י חטא העגל

אלא שחטא העגל שנעשה ע"י הערב רב ובלעם הרשע, וגונדא דילהון, הפיל את עם ישראל נפילה נוראה, עד שחזרו למדרגתם הקודמת, תחת שליטת מלאך המוות, וזהו שממשיך הכתוב ואומר: 'אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תיפולו.' לאחר שכבר הגיעו למדרגה נוראה, שהמלאכים היו משרתים אותם וקושרים להם שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, כדוגמת המלאכים שהיו משרתים לאדם הראשון בגן עדן, כעת לאחר החטא אמר להם הקב"ה: 'ועתה, הורד עדייך מעליך ואדעה מה אעשה לך. כבר לא מתאימים לכם שני הכתרים שעיטרו אתכם בהם.
ולכן, הגמרא בשבת אומרת שמלאך המוות, שהוא השטן, בא אחרי מתן תורה ואמר לקב"ה: תורה היכן היא? ולכאורה, מדוע הוא שואל כעת? אלא מפני שהוא לא היה בזמן המעמד כאן, הקב"ה קיים בו 'ואת הצפוני ארחיק מעליכם' היצר הרע אמנם לא נשחט עדיין, אבל הקב"ה הרחיק אותו מן המעמד הזה, ומדוע? כי אנחנו קיבלנו עלינו נעשה ונשמע, ולכן, התעלינו למדרגת אדם הראשון שקודם החטא, עד שיצאנו מתחת שליטתו של השטן, ולכן, הקב"ה הרחיק אותו. אבל כאשר חטאו בחטא העגל, במעמד כל ישראל, וכמאמרם ז"ל על הפסוק 'עד שהמלך במסיבו – נרדי נתן ריחו,' עלובה כלה המזנה בתוך חופתה. אז כבר איבדו את מדרגתם וחזרה חנה לשחרוריתה.

כוחה של תורה לשמה בסילוק הרוע של עמלק

אבל מכל מקום, את התורה עצמה, קיבלנו במעמד הזה, ועדיין היא בידינו! ובכוחה של התורה, שהיא אור גדול, לתת לאדם כח להתמודד מול הרע. אלא שבתורה יש מ"ח קנייני תורה, ישנם ארבעים ושמונה דברים שעל ידיהם ניתן לקנות את התורה, וזה תלוי באדם. ואז יש בכוחה של התורה, לסלק את העמלקיות ולעקור את מלכות הרשעה הטמונה בליבו של אדם. ובפרט אם האדם זוכה ללמוד תורה לשמה!
אלא שזה לא פשוט בכלל לזכות למעלת תורה לשמה! ידוע, שהתנא הקדוש רבי מאיר אומר במשנה באבות: כל הלומד תורה לשמה – זוכה לדברים הרבה. ואומר רבינו מהרח"ו זלה"ה בהקדמתו לספר עץ חיים, מי בדורנו יכול לומר על עצמו שלומד תורה לשמה? הרי התנא רבי מאיר מכחישו! כי אומר במשנה שכל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, והיכן הם כל הדברים שזוכה להם מי שלומד תורה לשמה?
ואפשר לומר, שמהרח"ו התכוין לכלל בני דורו, אבל אין כוונתו לגדולי העולם ולכל ענקי הרוח שהיו בדורו, אם זה מרן הבית יוסף, אם זה רבינו האר"י, אם זה מהר"ם אלשיך, הגאון המבי"ט ועוד גדולי עולם שהיו בדורו ובודאי שלמדו תורה לשמה, שאם לא כן, לא היו זוכים לכל מה שזכו ולחיבורים שכתבו שהם אבני יסוד של עם ישראל. נתאר לעצמנו, שרק בצפת בדורו של מהרח"ו היו שנים עשר אלף תלמידי חכמים! היה זה דור דעה! באותו הדור היתה האפשרות שהמשיח יתגלה! לא לחינם קמו כאלה גדולי עולם באותו דור. ובכל זאת, אומר רבינו המהרח"ו שלזכות למדרגת תורה לשמה – זה לא פשוט בכלל!
אז העבודה שלנו במצות 'תמחה את זכר עמלק' תתאפשר לנו להשיגה ע"י לימוד תורה לשמה, שעל ידה, האדם זוכה שתהיה לו השגה וכך יוכל לטהר את הלב, זהו התבלין של התורה – לטהר את הלב. ואז זוכים לסייעתא דשמיא של 'מחה אמחה את זכר עמלק' והיינו, שמה שלא נצליח לעשות בעצמנו במחייתו – הקב"ה יעזור בידינו למחות את עמלק ולהסירו מן הלב.

דקדוק נפלא בפסוק 'ויהי נועם'

וכבר אמרתי פעם, בענין דברי הזוה"ק, שמקשה על הפסוק 'ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו' שלכאורה מדוע כתוב בסופו 'ומעשה ידינו כוננהו' הרי כבר אמר מקודם לכן 'ומעשה ידינו כוננה עלינו' ומה הטעם בכפילות הזו? והזוהר מתרץ שם, שמה שאמר בתחילה 'ומעשה ידינו כוננה עלינו,' היינו לפי מה שבהישג היד שלנו, לפי מה שיש בכוחנו הטבעי להשיג, אבל מה שאין בכוחנו להשיג – על זה נאמר 'ומעשה ידינו כוננהו' דהיינו, שאת זה הקב"ה ישלים ויסייע בעדנו.

וזה מתחבר עם מה שאמרנו מקודם, שהמצוה 'תמחה את זכר עמלק' זוהי העבודה שלנו לעשות לפי כוחנו במחיית עמלק, ומה שכתוב 'מחה אמחה' היינו ע"י הקב"ה במה שאיננו יכולים לעשות בעצמנו. ולכן, גם אנחנו נבקש מהקב"ה 'לב טהור ברא לי אלוקים' שנוכל למחות אנחנו מה שבהישג ידינו, ועל ידי זה נזכה לבחינת 'ומעשה ידינו כוננהו,' שהקב"ה ימחה את מה שאין בידינו לעשות, והנה, הכתוב אומר: 'והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר' והסירותי את לב האבן – זהו ה'מחה אמחה' שהקב"ה מסיר מאיתנו את טומאת העמלק שבקרבנו!
וכן הוא אומר: 'ואת הצפוני ארחיק מעליכם' – זהו היצר הרע, שצפון בליבו של אדם, ובמקומו, יתן לנו השי"ת 'כינור נעים עם נבל' וכמאמרם ז"ל כינור היה למעלה ממטתו של דוד המלך, ובחצות הלילה היה מנגן מאליו וכך היה מתעורר בחצות הלילה. את הכינור הזה רק דוד המלך היה יכול לעשות ולכן נקרא 'כינור דוד.' אפילו משה רבינו לא היה יכול לעשותו, מפני שלא היה יודע בדיוק מתי נקודת חצות. ואיך דוד המלך ידע אימתי חצות, אלא, ע"י רוח צפונית שהיתה מנשבת בכינור וכך היה מנגן מאליו.

גודל דביקותו של דוד המלך בתורה ובהשי"ת

ואמרנו בזה בס"ד חידוש נפלא מאוד: דוד המלך בכל ספר התהלים, מבטא את האהבה העצומה שהיתה לו לתורה, את הדביקות שהיתה לו בתורה, הוא היה מחובר ודבק בלי שום היסח הדעת בקב"ה ובתורה כמו שהיו האבות הקדושים, במשך עשרים וארבע שעות ביממה. וכמו שהעיד על עצמו ואמר: שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט. ולכאורה מדוע הזכיר 'מימיני?' מה ראה להזכיר את צד 'ימין?' אלא זה יתבאר בהקדים קושיא אחרת:
לכאורה, צריך להבין, איך דוד המלך מעיד על עצמו ואומר: 'שויתי ה' לנגדי תמיד,' הרי הוא היה מלך ישראל, וכל ענייני המלוכה היו עוברים תחת ידו, ואיך אפשר שלא הסיח דעת אפילו לרגע אחד מהקב"ה? אלא, התשובה היא שמאחר שהיה דבוק בתורה כל הזמן, וכמו שדורשים רבותינו ז"ל על הפסוק עדינו העצני' זה דוד המלך, שבבית המדרש היה יושב ומעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה, היה מקשה עצמו כעץ. ולכן אמר 'כי מימיני בל אמוט' כי ימין זו התורה כמו שנאמר 'נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו' 'בימינו' – זו התורה, 'ובזרוע עוזו' – אלו התפילין.
אם כן, מאחר שדוד המלך היה דבק בתורה, לא הסיח דעת מהקב"ה כלל ועיקר, וכדוגמת אבות העולם, שלא הסיחו דעת מהקב"ה אפילו לרגע אחד! והיינו מפני שהיו דבקים בתורה כל הזמן, וזה יצר את המציאות הנפלאה בהיותם מרכבה לשכינה. שהרי אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, וכן יצחק אבינו, זקן ויושב בישיבה היה, וכן יעקב אבינו, זקן ויושב בישיבה היה. ומכח לימוד התורה לשמה זכו למעלה הזו.
וכך גם דוד המלך השתמש ביסוד הזה, ולכן זכה להיות רגל רביעי במרכבה של הבורא יתברך שמו יחד עם האבות הקדושים, שהשכינה היתה עמהם כל הזמן. זה הפלא ופלא!!

הגאולה העתידה תלויה בלימוד התורה

הגאולה השלימה מתעכבת, ואומר אור החיים הקדוש, שמאחר שמשה רבינו שהוא הגואל הראשון, הוא גם הגואל אחרון, ולא יחפוץ משה רבינו שהוא הפטרון של התורה לגאול עם בטלנים מן התורה! כי אי אפשר להכרית את עמלק שהוא שורש הרע, בלי האור של התורה! והתורה הזו – היא התורה לשמה!
קיבלנו הבטחה, שבימות המשיח התורה תתגדל ונזכה לתורה לשמה, כדוגמת אותם דורות קדומים שהיו לומדים תורה לשמה בגודל מעלתם, וכנראה אף יותר מזה, ולא יצטרך האחד לבקש עזרה מחבירו להבין את דברי התורה, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. תהיה ידיעה גדולה מאוד, ע"י סילוק הרע מן הלב, ואז נזכה שיתקיים בנו 'ובא לציון גואל' במהרה בימינו, אמן.

פנינים על הפרשה – האם אחשוורוש היה רשע אף בסופו?

הגמרא במסכת מגילה יא. דורשת את הפסוק ויהי בימי אחשוורוש הוא אחשוורוש, הוא ברשעותו מתחילתו ועד סופו.
ולכאורה קשה הרי רק בתחילתו ששיתף פעולה עם המן היה רע אבל בסוף נעשה טוב ועשה את כל מה שמרדכי ואסתר רצו. אלא ללמדנו כשם שצריך להאמין שאין מקרה בעולם כך צריך להאמין שאף כל דבר הנעשה בידי בשר ודם שלעינינו נראה כי פלוני עשאו או פלוני הרע לו באמת מיד השם הוא, כי הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים.
והיינו שבאמת אחשוורוש היה רשע מתחילה ועד סוף ומה שבסופו היה מטיב עם עם ישראל זה לא ממנו אלא מהקדוש ברוך הוא כי לב מלכים ושרים ביד השם לכל אשר יחפוץ יטנו. ובזה מבארים מה שאמרו חזל במגילה טו: שהמלך האמור במגילה הכוונה למלכו של עולם, ולכאורה מדוע רמזו שם מלכו של עולם ברשע כאחשוורוש ולא במרדכי. אלא לרמוז לנו שכל פעולותיו של אחשוורוש הם פעולות של מלכו של עולם שאף על פי שנראה שאחשוורוש הוא שעשה את הדבר אבל באמת הכל נעשה על ידי הקדוש ברוך הוא .

בית המוסר – עצה נפלאה לינצל מהיצר בניסיונות החיים

עצה לבל יכשל האדם בעבודת ה'

ישנה עצה אשר היא יכולה להביא לאדם תועלת רבה בעבודת ה,' ולהינצל מהרבה ניסיונות אשר פוקדים את האדם מדי יום ביומו, אם זה ביראת שמים, אם זה בבן אדם לחבירו, אם זה בין איש לאשתו, אשר מי שמקיים עצה זו נשמר מאוד וניצול מהרבה נפילות חלילה.
ניקח דוגמא אדם שיש לו עסק שהוא צריך לטפל בו והוא אברך, ובאמצע הסדר באה לו מחשבה מה עם העסק פלוני, מה עם העניין שצריך לסדר, והוא עושה לעצמו חשבון, מתחיל לשקול יש לי כולל יש לי חברותא וכו,' והיצר הרע אומר לו אתה הרי חייב לבטל, וא"כ דבר ראשון תגמור עם זה ואחר כך יהיה לך ראש שקט, אז מה עושים? מה העצה?
אז צריך לדעת שדבר ראשון לא! בתחילה יאמר ליצר הרע אני לא עוצר את הלימוד!! אבל יש בעיה ויש זה… דבר ראשון לא! אחר כך יש בעיה שניה איך פותרים את הבעיה הזאת, זה אח כך אחרי שיגמור את הסדר יחשוב איך לפתור את הבעיה. עכשיו יבוא היצר ויפתה אותו, תשמע אם לא תגמור את זה עכשיו יכול להיות בעיות וכדו,' יאמר לו דבר איתי אחרי הלימוד, עכשיו אני לומד, החלטה שלא מסכים לשמוע עכשיו את הרעיון להפסיק את הלימוד וכיו"ב זה יתן לאדם סייעתא דשמיא.

ב' מקורות לעצה הנ"ל

ויש סיעתא לדרך הזו, כמו שמצאנו אצל ראובן שהאחים אמרו "ועתה לכו ונהרגהו" אין ועתה אלא מיד, ומיד בא ראובן וכמו שכתוב וישמע ראובן ויצילהו מידם, ומה הוא אומר,? לא נכנו נפש,! דבר ראשון לא הורגים אותו, אחר כך יש בעיה יש פיתרון נשליכהו לבור, מה עשה ראובן הרי האחים ישבו ודנו בבי"ד דבר ראשון אמר להם את החלטתו שלא הורגים,! אחר כך הוא מביא פיתרון.
וכן מצאנו אצל יעקב אבינו ע"ה שאמר לנשותיו שראוה שפני אביהן אינו כתמול שלשום, ומה הם אומרות לו? 'הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו וכו' דבר ראשון הביעו נכונות, אל תדאג אנחנו איתך, אחר כך אמרו לו ועתה כל מה שיאמר אליך אלוקים עשה,! דבר ראשון מצידן הם הביעו נכונות, אנחנו איתך, ועכשיו מה שהקב"ה ציוה תעשה.
אה החלטה זה דבר חשוב, שהאדם מחליט זה אני לא עושה ואחר כך הוא מביא פיתרונות לעניין המדובר.

מעשה נפלא עם הח"ח

החפץ החיים שמע פעם על איזה מקום שמחללים שבת, והוא ביקש לפגוש את כל בעלי העסקים שמחללי שבת, הח"ח בפגישה דיבר על חומר חלול שבת, ועל מעלת השבת, וביקש מהם שיסגרו את החנויות והעסקים בשבת, אמרו לו בעלי העסקים, אנחנו מוכנים אבל תתן לנו עצה מה לעשות, הרי יש הפסדים גדולים אם לא פותחים, ולא ענה להם ח"ח והמשיך לדבר במעלת השבת, ושוב אמרו לו אנחנו מוכנים אבל תתן לנו עצה, ושוב המשיך, ובסוף אמרו לו אנחנו מחליטים יותר לא פותחים בשבת,! אחרי שהחליטו אמר להם הח"ח כשאתם ביקשתם שאני יביא לכם עצות מה לעשות, הרי אתם לא צריכים עצה כי אתם מספיק חכמים, אבל זה שביקשתם זה כי רציתם להתחמק, וכל עצה שהיתי אומר לכם הייתם דוחים אותה, לכן הייתי צריך שתקבלו על עצמכם שלא תפתחו, ואחרי שיש החלטה עכשיו אפשר לדון מה העצה שאפשר לתת לכם.
כך צריך לנהוג עם היצר הרע בכל נושא בבן אדם למקום ובבן אדם לחבירו, יום יום נערמים לפני האדם ניסיונות בכל ענין שיהיה, ובזה צריך האדם לומר לעצמו דבר ראשון אני לא עושה אחר כך מה הפיתרון אפשר לחשוב ולמצוא.

מעשה בגמ' שרואים את העצה הנ"ל

יש גמרא במסכת סוכה, הגמ' מספרת על ר"א בר"צ, שהיה לומד בשנת שמיטה עם התלמידים, והגיע אחד ושאל שאלה דחופה, שיש לו פרדסים שהפועלים פועלים, ואף בשמיטה הם פועלים בדברים המותירים, והוא נהג שהם מקבלים את שכרם מהפירות של העצים בתור שכר, שאל אות הרב האם אני עושה טוב,? אמר לו ר"א לא טוב אתה עושה, ומיד הלך, ואחר כמה שעות חזר ושאל מה לעשות, אמר לו תפקיר את הפירות ואת התשלום תשלם מכיסך.
שואלים המפרשים על אותו יהודי הרי כששאל את השאלה ואמר לו הרב שאסור לו, מיד היה שואל מה לעשות, למה הלך וחזר? ומפרשים שהוא הלך לעצור את העבודה, אמר עליו ר"א שלא ראה אדם כזה ירא חטא מימיו, מה ראה בו ראה בו את המידה הנפלאה הזאת, שקודם כל הפסיק את העבודה, אחר כך בא לבקש עצות מה לעשות.
זהו הרעיון כמו שדיברנו זוהי עצה גדולה מאוד אשר כל אדם שילך איתה הרי הוא ינצל מהרבה נפילות ומהרבה עבירות, וזהו מה שכתוב אצל הנחש הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, ע"י שאתה תגמור אותו בראש הרי הוא ילך ממך ולא יוכל להכשיל אותך, וע"י עצה זו יזכה האדם לינצל מהיצר ולהתקדם עוד ועוד בעבודת ה.'