מאמר על הפרשה – מהו עמלק? ואיפה הוא בדורינו?
בזכות לימוד התורה – זוכים לגאולה השלימה
עומדים אנחנו בפתחו של חודש אדר, החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, 'ונאמר לפניו שירה חדשה,' כך אנחנו אומרים בפסח.
הפסוק בשיר השירים אומר: 'הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו.'
'הניצנים' – הם ניצני הגאולה שנראו בארץ, 'עת הזמיר הגיע' – הגיע הזמן שהקב"ה רוצה לכרות את הרשעים מן העולם, לכלות את כל מלכות הרשעה, לזמר עריצים ולהכרית את החוחים.
'וקול התור נשמע בארצנו' – זהו קול התורה, 'התור' אותיות תורה. זה ממש מדוייק! כי בזכות לימוד התורה ישראל נגאלים וזוכים לגאולה השלימה.
עמלק בא בגלל רפיון בתורה
בסוף פרשת בשלח, נאמר: 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים,' ופירשו רבותינו ז"ל, שמאחר שרפו ידיהם של בני ישראל מן התורה לפיכך 'ויבוא עמלק.' דהיינו, שהמלחמה באה כתוצאה מהרפיון בלימוד התורה.
הגאון רבי יעקב בירדוגו ע"ה פירש בזה פירוש חדש: 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל,' ובאיזה אופן הוא נלחם? ברפידים! ע"י רפיון ידים מן התורה. דהיינו, שעמלק בעצמו הוא שעשה שיהיה רפיון ידים מן התורה, הוא נלחם עם ישראל בשביל רפידים, על מנת שיהיו ידיהם רפות מן התורה, ובכך גרם לעולם שיחסר מגילוי מלכותו יתברך, בעוונות הרבים. וזה פירוש מחודש, כי מדברי חז"ל משמע, שבגלל שרפו ידיהם מן התורה, משום כך, בא עליהם עמלק, ואילו הרב מפרש כאמור, שעמלק הוא זה שגרם להם לרפיון מן התורה.
עיקר העבודה היא לחיות את האמונה בהשי"ת
ויש בדברי רבותינו עוד דבר שבגללו בא עמלק שנאמר: 'ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין' ומיד – 'ויבוא עמלק.' ויש להבין מה פירוש 'ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין?' ונבאר: ירמיהו הנביא אומר: 'מי לא ייראך מלך הגויים' – כל העולם כולו חל מלפניך, כך אנחנו אומרים בתפילות הימים הנוראים, החסרון הגדול שיש לבני העולם זוהי 'אמונת ההשגחה!' כי עצם מציאותו יתברך ידועה היא לכל, וכפי שאומר הכתוב 'כי מלך גדול אני,' כולם מכירים את מלכות השי"ת ואפילו עובדי עבודה זרה מכירים במלכותו ומודים בה, וכמו שראינו בספר יונה, שיחד עם יונה הנביא היו על האניה שלש מאות ששים וחמשה גויים, שכל אחד מהם היה עובד לעבודה זרה אחרת! לכל אחד היה אליל אחר! ועם כל זה, כאשר הרגישו במצוקה, שהאניה עומדת להישבר ולטבוע בים, מיד פנו ליונה ואמרו לו: "מה לך נרדם קום קרא אל אלוקיך אולי יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד." הרי לך, שגם הם הכירו במציאות השי"ת, ואומרים חז"ל שלבסוף כאשר ניצלו מן הסכנה והגיעו ליבשה, כל השלש מאות ושישים וחמשה גויים הללו התגיירו ונעשו גרי צדק. הם נוכחו לראות בפלא שהיה שם באניה, שכאשר מורידים את יונה לים ורגליו נוגעות במים – הים שוקט וכאשר מחזירים אותו – שוב הים רועש ורוגש, הם אמנם לא ראו את יונה שוב, אבל כולם התגיירו.
הרי לפנינו, שעצם מציאותו יתברך – ידועה לכל, אבל עיקר העבודה היא על אמונת ההשגחה, לחיות את השגחת הקב"ה עלינו בכל רגע בחיים.
ולענייננו, נראה לומר שבמצב שהיו בני ישראל במדבר – נחלשה להם האמונה בהשגחת השי"ת ולכן אמרו היש ה' בקרבנו אם אין. 'בקרבנו' – זוהי ההתנהלות היומיומית של האדם, כאשר כל אחד צריך לשאול את עצמו, האם הקב"ה מופיע בכל רגע בחיים שלו? האם ברור לנו שכל דבר תלוי בהשגחתו יתברך? אם יש ספיקות על זה, הרי שמיד 'ויבוא עמלק' – עמלק בגימטריא 'ספק.' כי הספק עצמו מעיד על קרירות באמונת ההשגחה האמורה.
מתבאר אם כן, מדברי רבותינו ז"ל, ששתי סיבות הביאו את עמלק על בני ישראל: האחד הוא הרפיון בתורה, והשני הוא הרפיון באמונה.
הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו
הרפיון מן התורה גורם להגביר את כוחו של עמלק, וכבר אמר יצחק אבינו ע"ה ליעקב אבינו, 'הקול קול יעקב והידים ידי עשיו,' וכך דרשו חכמינו ז"ל בזמן שקולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות – אין ידיו של עשיו שולטות. ולכאורה קשה, שהיה לו לומר 'הקול קול יעקב– אין הידים ידי עשיו' שכך דרשו חז"ל, שבזמן שקולו של יעקב מהדהד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשיו שולטות! ואילו הפסוק אומר הפוך!
זוהי קושיית הגאון מוילנא, והוא מתרץ, שהקול הראשון כתוב בתורה בלי ו' והקול השני עם ו' ולפי המסורת יש לקרוא כביכול כך: 'הקל קול יעקב,' וכך פירושו, בזמן שקול התורה הוא קל, נעשה באופן קליל ורעוע מחמת רפיון בתורה – אז הידים ידי עשיו שולטות!
ולפי פירוש הגאון ר' יעקב ברדוגו שהבאנו לעיל, את החלישות והקלילות הזו שבקול התורה – עמלק עשה בעצמו, הוא גרם לקול התורה להיחלש!
מהות הציווי 'בחר לנו אנשים' במלחמת עמלק
ובזה יובן מה שאמר משה ליהושע: 'בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק.' ולכאורה, מה פירוש 'בחר לנו' מה משמעות הבחירה הזו? היה יכול לומר בפשיטות 'קח אנשים' וגם מדוע אמר בחר 'לנו?' כך מקשה אוה"ח הקדוש. והוא מתרץ, שנתחכם משה רבינו בזה, כי הכיר שהעוון הוא לצד ביטול מלחמת התורה! ואמר אין ראוי לעשות מלחמה זו, אלא יהושע בן נון שעליו נאמר 'נער לא ימיש מתוך האוהל' בעסק התורה, ולכן אמר לו, שיבחר אנשים כיוצא בו – אנשים שדומים בהתמדתם בתורה כמותו וכמשה רבינו בודאי שמסר נפשו על התורה, שכל התורה נקראת על שמו, וזהו שאמר ליהושע 'בחר לנו אנשים' – תבחר אנשים כאלו, שמתמידים ועמלים בתורה בדומה לנו, שמחזיקים ב'קול יעקב' המלא, בכתיב המלא. אנשים שהם עמלים בתורה רק הם יכולים להילחם בעמלק!
עמלק בא בגלל רפיון באמונת ההשגחה
הסיבה השניה, שהביאה את עמלק עלינו, היא הרפיון באמונה. וגם בענין זה כתוב במדרש, למה אמר ליהושע להילחם בעמלק? הרי בשאר מלחמות שעשה משה רבינו עם סיחון ועוג – יהושע בכלל לא השתתף, אז מה ראה לקרוא לו כאן? אלא אומר המדרש, יבוא בן בנו של מי שאמר 'את האלוקים אני ירא' )כי יהושע הוא משבט אפרים והוא בן בנו של יוסף הצדיק( וייפרע ממי שנאמר בו 'ולא ירא אלוקים' – שזה נאמר על עמלק הרשע.
מתי עמלק בא? כשמתעורר ספק בלב 'אם יש אלוקים בקרבינו' כי מי שחושב כך – הוא לא ירא אלוקים! וכך אומר בעל ספר חובות הלבבות, על אחד מן היראים שהשיב לאחד מן החסידים ואמר לו: 'אני בוש מאלוקים שאראה מזולתו.'
מה היה שם? אלא אחד מן החסידים אמר על אחד מן היראים, האינך ירא מן האריה, שאתה ישן במקום הזה?? [כנראה שהלך לישון במקום פתוח כגון בשדה או ביער] אז ענה לו אותו ירא: אני בוש מאלוקים, שאני אפחד ממישהו אחר! דהיינו, שהיתה לו כ"כ יראה מהשי"ת עד שהיתה עודפת יותר מהיראה מפני האריה.
ומשלתי בזה משל בס"ד להמחיש את הדברים: אדם אחד הבחין בדבורה שהיתה מסתובבת סביבו והוא התחיל לזוז אנה ואנה כי היה ירא שלא תעקוץ אותו. ופתאום הוא רואה לפניו נחש מסוכן, התחיל לרוץ מפניו וכבר לא השגיח בדבורה, תוך כדי מרוצתו, הוא רואה אריה לפניו, מיד ברח לצד אחר – מפני האריה. הדבורה והנחש היו סביבו, אבל מרוב פחדו מהאריה, כבר לא השגיח בהם! וזה מה שאמר אותו ירא, אני מתבייש להראות איזו יראה ממשהו אחר זולת הקב"ה! היראה הגדולה שהיתה לו מפני הקב"ה לא נתנה לו מקום לפחד משום בריה אחרת!
הקב"ה יתעלה שמו לעד, משגיח על בריותיו, הפלא ופלא! מי שרק עיניים לו, יראה איך שהקב"ה נושא את האדם על כפיים, כל הזמן! אינו מסיר ממנו את השגחתו אפילו לרגע אחד. אז איך אפשר לומר 'היש ה' בקרבנו אם אין' כשבכל יום יורד מן במדבר, יש שליו, יש ענני כבוד, יש עמוד הענן ביום ועמוד האש להאיר להם בלילה.
זוהי הנקודה, של רפיון באמונה, שבגללה בא עליהם עמלק, כאמור.
רבותינו המשילו משל – לרפיון האמונה של בני ישראל
ועוד אמרו רבותינו בענין הזה, משל לאב שהיה נושא את בנו על כתפיו ועברו ליד עץ תפוחים, אמר הבן לאביו: אבא, תביא לי תפוח. האבא קטף לו תפוח ונתן לו. המשיכו בדרך ועברו ליד עץ פירות נוסף, ושוב ביקש הבן מאביו פרי – והאבא קטף ונתן לו. אחר כך ביקש מאביו איזה חפץ והביא לו. והנה, לאחר מכן הגיע איזה אדם שהלך בדרך ממולם. שאל אותו הבן: אולי ראית איפה אבא שלי? כעס האבא, והשליך את בנו מעליו לארץ, היה שם כלב נושך, ובא ונשך את הבן. ומדוע הקפיד עליו אביו? שהרי כל הדרך, הוא קורא לו ומבקש ממנו טובות ובקשות ואביו נושא אותו על כתפיו, ופתאום הוא לא יודע האם האבא נמצא כאן או לא?
כך אומרים רבותינו על בני ישראל במדבר, הרי כתוב בפסוק 'ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי' – כמו הנשר הזה שכשהוא עולה וטס בשמים הוא מניח את בניו על הכתפיים שלו, 'ובין כתפיו שכן' ומדוע? כדי לשמור עליהם מפני החיצים שיורים עליו הציידים מן הארץ, שאם יבוא החץ – יבוא בי ולא בבנים שלי! כך גם הקב"ה 'כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו.' הקב"ה נשא אותנו ממצרים, והקיפנו בענני כבוד, היו המצרים יורים חיצים על בני ישראל והענן היה מקבלם, וזהו 'יבוא החץ בי ולא בבנים' כך עשה השי"ת 'כי ענן ה' עליהם יומם,' שהיה מקבל הוא את החיצים של המצרים, ואיך הם שואלים עכשיו: היש ה' בקרבנו אם אין?? כנראה שאין כאן יראת שמים, ומאחר שיש רפיון ביראה, יבוא מי שאין בו יראה שזהו עמלק שאינו ירא אלוקים וייפרע מהם.
'בחר לנו אנשים' – שיהיו יראי שמים כיוצא בי ובך
ומשום כך, אומר משה רבינו ליהושע בן נון במלחמת עמלק: 'בחר לנו אנשים' דהיינו, תבחר אנשים יראי שמים כיוצא בי ובך! אתה הוא בן בנו של יוסף הצדיק שאמר 'את האלוקים אני ירא' ומשה רבינו בודאי שהיה ירא אלוקים, שהרי הכתוב מעיד עליו בסנה ואומר: 'ויסתר משה פניו כי ירא מהביט,' והוא זה שאמר לבני ישראל, "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה" ורבותינו מקשים בגמרא, מה פירוש 'כי אם ליראה' וכי יראת שמים זה דבר קטן שקל להשיג? ומתרצים, שאכן כן! לגבי משה רבינו, זה דבר קטן, לרוב מעלתו ולכאורה, התירוץ הזה אינו מובן! שהרי משה רבינו מדבר עם בני ישראל, הוא פונה אליהם ואומר: ועתה ישראל וכו' אז מה שייך לומר 'כי ם ליראה' הרי לגביהם זה דבר גדול!
אמרתי בזה בס"ד פירוש חדש ויפה, ולהבנתו, נקדים ונאמר: בפרשת ואתחנן אומרים בני ישראל למשה רבינו בעיצומו של מעמד הר סיני לאחר ששמעו את הדברות הראשונות מפי הקב"ה: 'ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלוקינו עוד ומתנו.' ודבריהם לא מצאו חן בעיני משה רבינו, במה שביקשו לשמוע ממנו את שאר הדברות ולא מפי הגבורה! )עיין ברש"י דברים ה כד( אבל הקב"ה כן רצה בדבריהם אלו וכך אמר למשה: 'הטיבו כל אשר דיברו, מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים.' יראה כזאת זאת אומרת, שהעובדה שהם יראים לשמוע את הדברות מפי הגבורה – מעידה על גודל יראת השמים שיש להם! ולכן אומר משה לבני ישראל ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה – כי יראה זו כבר תבועה בכם, כמו שהעיד בכם הקב"ה במעמד הר סיני, ולכן, זה נחשב לדבר קטן לגביכם.
ועל כל פנים, רואים מכאן שמשה רבינו היתה מדרגתו ביראת שמים עוד יותר מבני ישראל, ולכן, לא מצא חן בעיניו שמחמת הפחד שלהם לא רצו ללמוד מפי הגבורה, אלא שהקב"ה אמר
וזהו, שאמר משה ליהושע 'בחר לנו אנשים' – דהיינו, אנשים שהם יראי שמים בדומה לי ולך.
פירשתי את הדברים בדרכו של אור החיים הקדוש, אלא שהוא פירש זאת על דרך מלחמת התורה, ואני מפרש על דרך היראה, כי שני היסודות הללו גרמו לעמלק לבוא כאשר נחלשו בהם בני ישראל!
עמלק הרשע – קירר את האמבטיה
וכך אמרו רבותינו ז"ל על עמלק הרשע: משל לאמבטי רותחת שכל מי שעבר שם פחד להושיט אפילו אצבע לתוכה שלא יכווה. והנה, קם בן בליעל אחד וקפץ לתוך האמבטי ונכווה אבל קירר אותה. וכך היו יראים כל העמים מבני ישראל לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, וכמו שנאמר: 'שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען, תיפול עליהם אימתה ופחד' אבל עמלק הרשע, בא לעשות מלחמה עם בני ישראל והחליש את היראה מפניהם. בתחילה, הוא החליש את עם ישראל במידת היראת שמיים שלהם, שהרי הכניס בהם פחד, ובזה שפחדו ממנו – נחלשו ביראת שמים שלהם. ולאחר מכן, החליש את יראתם של העמים מפני בני ישראל, כאשר ראו שעמלק העיז פניו ונלחם בבני ישראל.
הגאון המנוח רבי ישראל יפרח ע"ה, ראש אבות בתי הדין בירושלים, העיר על היסוד הזה, שעמלק בא דוקא מתוך הרפיון ביראת שמים, שאכן, כך גם רואים אצל שאול המלך, כי הנה גם שאול המלך נצטווה למחות את זכר עמלק, זה היה בידים שלו, הוא היה יכול למחות אותו! ומדוע לא מחה? אלא כך השיב שאול לשמואל: 'אשר חמל העם, על מיטב הצאן והבקר.' ואומר שם הכתוב ששאול פחד מהם שנאמר 'כי יראתי את העם.' ושמואל מוכיח אותו על זה, איך יראת מפני העם ולא יראת לקיים את דבר ה?' הרי בגלל זה נשאר אגג מלך עמלק – בחיים, וממנו יצא המן הרשע, בזמן מרדכי היהודי ואסתר המלכה. ובגלל זה יש בימינו את ארגון הטרור 'חמאס' וכל שונאי ישראל, שגם הם מזרע עמלק כנראה!
שתי סיבות לציווי 'זכור את אשר עשה לך עמלק'
כשה' יתברך ציוה אותנו בתורה 'זכור את אשר עשה לך עמלק' מהי המצוה הזו? אלא יש כאן שתי סיבות מדוע לזכור מה שעשה לנו: האחת, כדי לשנוא את עמלק, כדי לזכור מה שעשה לנו, וכך לא נרחם עליו! תזכור איך שהוא החליש אותך בלימוד התורה, איך שהוא החליש אותך במידת היראת שמים, תזכור איך שקירר את האמבטי הרותחת, וכך החליש את יראתם של העמים מפניך. ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע.
והסיבה השניה היא ע"פ מה שאמרו בירושלמי על הפסוק "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" דהיינו, שכשהאדם מדבר בכל ענייני העולם למיניהם, אם זה בעסקים אם זה בפוליטיקה אם זה בענייני פרנסה הוא עירני לגמרי, הוא מדבר בהתלהבות ובחשק גדול, אבל כשהוא בא לעסוק בתורה, רק נכנס לבית המדרש, מתיישב על הכסא, וכבר מרגיש עייף… צריך איזו כוס תה או קפה כדי להתעורר… לאחר מכן, הוא מזיז את הסטנדר לבדוק אם הוא מספיק טוב ונוח, ועד שיושב ללמוד כבר עובר 'זמן זמנם זמניהם…' הוא עייף ורעב וגם צמא. איך יתכן? הרי מקודם כשדיבר בכל ענייני העולם היה עירני לגמרי? מה קרה שכעת 'ואתה עייף ויגע?' אין כאן יראת שמים, ובגלל זה בא עמלק שעליו נאמר 'ולא ירא אלוקים.'
ואם כן, זוהי הסיבה השניה שיש לנו לזכור את אשר עשה עמלק, תזכור, שעמלק הגיע בגלל רפיון ביראת שמים, תזכור, שצריכים לעורר את האהבה להשי"ת, כי כשאדם אוהב באמת הוא לא מרגיש עייפות, הוא לא רעב וגם לא צמא! האהבה, מקלקלת את השורה. השורה היא השיגרה, הנורמה, והאהבה היא מעבר לנורמה! לא רעבים ולא צמאים לא מרגישים עייפות, אלא רק חושקים בעבודת השי"ת.
רבי אלעזר ברבי שמעון אינו מרגיש ביסורים מרוב דביקותו בתורה
אמרתי פעם, על הגמרא בבא מציעא )פד(: שמספרת על ר' אלעזר ברבי שמעון, שבאו עליו יסורים קשים מאוד, והגמרא אומרת, שביום היה אומר ליסורים: 'זילו מפני ביטול בית המדרש' ובלילה היה אומר אחי ורעי ראו ויהיו היו מגיעים עליו היסורים, עד שהיה כולו פצעים ומוגלות ודם, והוצרכו לשישים ספלים של דם שיצאו ממנו ושישים סדינים היו מתלכלכים מהדם והמוגלות שהיו יוצאות מגופו. ולמחרת ביום, לא היה שום פצע ושום מוגלה, מפני ביטול בית המדרש. מה הולך פה? להיכן נעלמו כל הפצעים?
אלא אמרתי בזה פשט, שבאמת הפצעים לא נעלמו, אלא שמחמת רוב אהבתו לתורה הוא לא הרגיש בכל הפצעים בכלל! מרוב דביקותו בתורה הקדושה, הוא לא הרגיש בייסורים בכלל, הוא לא חש בשום מכאוב, כי אהבתו לתורה עלתה על כולנה, בבחינת 'ואת עלית על כולנה.'
גודל דביקותם בתורה של חכמי הזוהר הקדוש
וכך מצינו בחכמי הזוהר הקדוש, שגודל דביקותם בתורה זה לא יאומן כי יסופר. מי שקצת גורס בזוהר הקדוש, יראה בזה פלאי פלאות! הם לא היו מסיחים דעתם אפילו רגע אחד מן התורה, עד שפעם אחת הרגיש הרשב"י באחד החברים שהסיח דעתו רגע מן התורה ומיד גער בו על כך. איזו דביקות נפלאה בתורה, והרי ר' אלעזר ברבי שמעון היה אחד הגדולים שבחכמי הזוהר, וכמו שאמר הרשב"י באדרא זוטא שרבי אבא יכתוב, ואלעזר ברי – ילעי )יעמול להבין הדברים,( ושאר חברייא ירחשו בליבייהו, ולא ידברו בפיהם. הרי לך, שרבי אלעזר הוא היחיד שהיה רשאי לעיין בדברים ולעמול בהם.
אם יש חשק ורצון בלימוד התורה – לא צריך ריטלין
מעשה שבא לפני אבא אחד ואמר לי שאמרו על בנו שאינו מרוכז בלימוד, כל פעם הוא מסיח את ליבו מהלימוד ומחמת כן, הוא מתחיל להפריע בשיעור, משחק עם הילד הזה ועם הילד הזה. והוא שואל אותי, מה עושים? אמרתי לו, שצריך לעשות שני דברים: ראשית כל, צריך לדבר עם הילד ולהסביר לו בשביל מה הוא בא לכיתה, מה הוא עושה כאן? הוא בא ללמוד תורה! זה לא גן שעשועים. צריך שבסוף היום יבוא לפניך ויספר לך מה למד בכיתה. ודבר שני, צריך שהרב יעניין אותו בלימוד, כאשר הרב מאיר פנים, וכאשר הוא מסביר את הלימוד יפה ומגיש את זה לתלמידים יפה מאוד, כל אחד מהם מרגיש שהרב מדבר אליו באופן אישי, הרב לא מנהל דו שיח עם תלמיד אחד בלבד, וכך כולם מרוכזים ומקשיבים היטב, ואף אחד לא יצטרך כדורי ריטלין.
כל זה פרי האהבה ללימוד – 'אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ' צריכים לעורר את האהבה באדם, עד שיחפוץ בעצמו בדבר לעשותו! כאשר יש אהבה ללימוד – כל הריכוז מגיע. אבל כאשר חסרה אהבה ללימוד חסר רצון ללמוד. כדורי הריטלין הללו אינם קלים לנוטלים אותם, יש להם כל מיני תופעות לואי.
זכור את אשר עשה לך עמלק. האדם יתבונן ויראה איך העמלק פגע בנפש שלו אם זה בעמל התורה ואם זה במידת היראה מלפניו יתברך.
גודל היראה בעת הוצאת ספר התורה
בזוהר הקדוש פרשת ויקהל כתוב, שכאשר פותחים את ההיכל צריכים להיות כל הקהל: באימה ביראה ברתת ובזיע, עד שמחזירים את ספר התורה למקומו. ובהלכה מבואר, שכשמוציאים את ספר התורה אסור לצאת מבית הכנסת עד שמחזירים אותו למקומו. ואפילו בין גברא לגברא לכתחילה לא יצא, רק אם אין לו ברירה. ומכל שכן שאסור לדבר, ואפילו בדברי תורה, ואפילו בין גברא לגברא. ומבואר בפוסקים, שמי שתורתו אומנותו, ורוצה ללמוד בינו לבין עצמו, רשאי לעשות זאת אם יסב פניו אל הקיר, מתחילה מקודם שיתחילו לקרות בספר.
אבל, האם יש מישהו כזה בזמנינו? שיכול להעיד על עצמו שתורתו אומנותו ואינו מבטל עצמו לשום דבר אחר. אני לא מכיר! הכרנו את מרן הרב עובדיה, וכן את הגר"ח קנייבסקי שהיתה תורתם אומנותם, אבל בזמנינו, מי יכול להעיד על עצמו, שהוא במדרגה הזו?
על כל פנים, מה רואים כאן בדברי הזוה"ק? שכאשר ספר התורה יוצא מן ההיכל צריך יראה גדולה, וכך גם במידת האמונה בקב"ה כתוב על אנשי הספינה שהיו עם יונה הנביא 'ויראו האנשים יראה גדולה' הם ראו את גודל ההשגחה
הפרטית, שכאשר מכניסים אותו למים – הים שקט, וכאשר מוציאים אותו משם, שוב הים רועש ורוגש, ועד שלא זרקו אותו למים – לא שקט הים. הם ראו את ההשגחה הפרטית ומשום כך ייראו מהשי"ת והתחזקו באמונה בקב"ה.
חיזוק באמונה לאור מאורעות זמנינו
גם אנחנו, בכל התקופה האחרונה ראינו השגחה פרטית גדולה מאוד. מאות טילים שנשלחו לישראל ביום אחד, טילים מדוייקים ועצמתיים! שונאי ישראל היו בטוחים במאה אחוז שיפגעו בנו עד שהודיעו מראש בגאוה ובוז ואף אחד לא נפגע! וכי זה דבר פשוט? זוהי השגחה פרטית. ואם אותם עובדי אלילים שהיו בזמן יונה התעוררו ליראה גדולה, אז אנחנו על אחת כמה וכמה, שצריכים להתעורר מזה ליראת השי"ת.
זה המכוון בציווי 'זכור את אשר עשה לך עמלק' לזכור את החובה להתחזק בלימוד התורה ובקיום מצוותיה, להיות ירא חטא, וכמו שאמר רבי שמעון בן נתנאל במשנה באבות, שזוהי הדרך שיבור לו האדם להיות ירא חטא. ה' יתברך יזכנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.
פנינים על הפרשה
בפרשת השבוע ידוע הקו' מדוע נאמר ויקחו לי תרומה, וידועה גם התשובה שזה בא לחזק אצל האדם שידע שלעולם אין שום דבר שהוא שלו אלא הכל בידיו של הקב"ה, ולכן זהו ויקחו לי תרומה!
ידוע המעשה על אחד שהיה גביר אדיר רכושו הרב היה פרוס במקומות רבים ביותר, ובכמה מיני נכסים , חלק בנכסי דלא ניידי, וחלק אחר בבארות נפט וכיו"ב, ואמר אין הקב"ה יכול לרושש אותי לגמרי מכל נכסי ,שהרי הם פזורים במקומות שונים, וגם חלוקים בכמה סוגי עסקים, אם ירד ערך שוויות הבתים עדיין ישווה הנפט להון אדיר וכו,' ויהי היום, תחת בעלותו של הגביר היה גם גשר מעל הנהר שהעוברים בו היו משלמים מכס על ההשתמשות בגשר, ומזה היה מוסיף הון מיום ליום יותר ויותר, אמנם בגשר זה לא יכלו לעבור בפעם אחת יותר מכמה עגלות מועטות, פעם עבר שם צבאו של הצאר הרשע ניקולאי ימש"ו , הללו לא נזהרו כראוי ועברו עליו המונים בבת אחת ,וממילא נפל הגשר לתוככי המים וגם רבים מחיילי הצאר נפלו לנהר וטבעו למוות. היהודי העשיר ידע שמיד יבואו שליחי הצאר ויעלוהו על מוקדה, נכנס בחטף אל ביתו ומילא שק גדול ברבבות שטרות של ממון, וברח על נפשו אל מחוץ לגבולות רוסיה , בהתרחקו כדי 'שיעור בריחה' מהגבול והרגיש שסר ממנו סכנת המוות, פתח את שקו לספור את מעותיו, ומה מאוד נחרד למצוא בשק דפים שונים במקום שטרות הכסף , כי מרוב בהילותו לברוח לא שם על לב מה הם השטרות שהוא מכניס בשקו …
בית המוסר – איך ההתנהגות של ההורים משפיעה על הילדים?
השפעת חינוך הילדים קודם יצירתם
שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך, על כל אדם שישמע מוסר מאביו ולא יטוש תורת אמו, אבא צריך לחנך את הבן שלו, "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה," והאמא מגדלת את הבנים והבנות יום יום, יש לה את ההנהגה שעבר דור אחר דור, כמו שכתוב ובית יעקב אלו הנשים "בית יעקב לכו ונלכה באור ה"'
עיקר החינוך של הילדים באים מהאבא והאמא, האבא והאמא צריכים לתת את הדעת על חינוך ילדיהם, מספרים על אבא אחד שבא אל אחד מהגדולים, וביקש מהרב שיברכו שיזכה לגדל את בנו לתורה לחופה ולמעשים טובים, אמר לו איחרת את המועד! הייית צריך לבוא אלי לפני שהיתה בהריון, אז הברכה היתה יותר גדולה ויותר חשובה, האב מוריש לבנים והאמא מורישה לבנים המצב שלהם הוא הוא מצבם של בנם, כמו שבפנים הילדים דומים לאבא ולפעמים לאמא, כך גם במידות בטבעים, לפיכך החינוך מתחיל עוד לפני, חנוך לנער ע"פ דרכו, בתחילת הדרך, ביצירת האדם, שזה תלוי באבא ובאמא, מה המטרה שלהם בהבאת הילדים, שכל מטרתם לזכות לבן עם יראת שמים עם מידות טובות, הכל תלוי בהורים.
השפעת ההתנהלות בבית על הילדים
וגם אחרי שנוצר הבן או הבת, ההנהגה של ההורים משפיע על הילדים הילדים מעסיקים את ההורים, ההתנהלות בין האבא והאמא, משפיע על ההנהגה של הילדים והילדות בבית. סיפר ת"ח אחד שהוא רגיל בצהרים אחרי שבא מן הכולל לנוח, ואחר כך חוזר הוא לסדר ב,' זקוק הוא למנוחה הזאת, יום אחד ילדיו היו בבית כשעלה למיטתו לנוח והילדים כדרכם מרעישים בבית, ובתוך דבריהם אמרה אחת הנכדות על תרעישי סבא יכעס עלייך, אמרה ובתוך דבריהם אמרה השניה לראשונה לא נכון סבא אף פעם לא כועס!! זה מראה כמה הילדים הקטנים רואים וחיים את ההנהגה של ההורים, כי אם בסבא הם יודעים איך הוא מגיב ועל מה, ק"ו שכך הוא אצל ההורים.
חילוקי דעות – לא ליד הילדים!!
חילוקי דעות בין ההורים צריך שיהיה מחוץ לבית לא בבית,, כמו שמצינו אצל יעקב אבינו שלקח את נשותיו לשדה ואחר כך אמר להם את דעותיו, וכל זה כדי ללמדינו שהילדים לא צריכים להיות מעורבים בויכוח בין ההורים, שלא ידעו על כך,, לכן דברים כאלו שיכול להיות ויכוח צריך לדעת לא לדון בהם ליד הילדים, כ"ש כשחלילה יש כעס או מדון שחלילה לא ליד הילדים, שלעולם הילדים לא יראו שיש חילוקי דעות בין האבא לאמא, וגם אם יש שהכל יהיה בניחותא בכבוד אחד לשני.
זכורני בימי בחרותי הייתי באחת מהבתים להתייעץ בנושא חשוב, והבעל היה עוסק באיזה עסק, והאשה הרבנית שלו אחרי שהיא אמרה פחות או יותר את דעתה אמרה לבעלה כך דעתי ומה דעתך בעלי, מאוד ערב לליבי התנהלות זו, בצורה מכובדת לנסות לשמוע את השני.
בחינוך הילדים – קשוט עצמך תחילה!!
ואין צריך לומר כל ההנהגה של יראת שמים, בתפילות, בברכות אם זה בברכות הנהנין, שהילדים רואים איך מברכים, באחד מהשבתות היה אצלי נכד שבירך אשר יצר בהליכה, ושאל אותי האם מותר לברך בהליכה או שחייבים לעמוד, כיון שראה אחד המרכים שעמד שם ליבו לזה ובדק את העניין, הילדים לפעמים מתנהגים לפי מה שההורים מתנהגים בלי לשים לב, עיניהם ואוזניהם רואות וקשובות, לכן על ההורים יש אחריות גדולה מאוד, וזה בכלל חנוך לנער ע"פ דרכו.
ישנו סיפור על הגאון ר' חיים פינטו )הראשון,( שאבא אחד הביא את בנו ליטול ידים לפני האוכל כדין וכדת, והיה הבן נזהר, לפעמים נצרך האבא לצאת מביתו ואמר לבנו תיזהר להמשיך ליטול כמו שצריך, ואמא תבדוק את זה, אבל איש אמו ואביו תראו, היראה מהאמא פחותה, ואותו ילד ברבות הימים ירד בדקדוק הזה, והאבא לקח רצועה כדי להכות את בנו, ובטעות נתן את המכה לעצמו, והבן בחוסר דרך ארץ אמר לאביו מגיע לך,! אמר לו האב למה אתה אומר כך? אמר לו הבן מפני שאתה בעצמך לא מקפיד בנטילת הידיים, ואתה מחייב אותי להתנהג כך??
המעשה הזה הוא מעשה שצריך לעורר האבא יכול לחנך, על מה שהוא עצמו מחונך, קשוט עצמך תחילה, ואחר כך קשוט אחרים, וזה לא נאמר רק על הרב, אלא גם על ההורים, שבשביל לחנך את הילדים צריכים ההורים גם להתנהג טוב בעניין שרוצה לחנך, כשבאים אלי זוג לקבל ברכה לחינוך הבנים אני אומר להם מעכשיו תתנהגו בצניעות הבית שלכם צריך להיות צנוע לא רק בלבוש, אלא גם בהנהגה בדיבור, בהתנהגות בצניעות, בהליכה בצניעות, כשמנהיגים בית באופן צנוע, הרי גם ילדיהם יהיו מושפעים על ההתנהגות, על הלבוש, על סגנון הדיבור, זה עולם אחר.
וא"כ היוצא מן הדברים שהורים צריכים לדעת שכל חינוך הילדים תלוי הרבה בהתנהגות של ההורים, ועל כן צריך להזהר בזה מאוד, וזהו עצה טובה מאוד להצליח בחינוך הילדים בסייעתא דשמיא.
