ההבדלים בין בשק רגיל, לבשר חלק/ גלאט!
בהמה שנעשה נקב בריאתה הרי היא טריפה. לעתים, כתוצאה מחולי מתפתחת על דופני הריאה סירכה, שהיא כמין קרום מוגלתי. סירכה כזו מעלה ספק לקיומו של נקב מתחתיה, ולכאורה עלינו לקבוע שהבהמה טריפה. הרמ"א מציין שנהגו לבדוק את הסירכה- ממעכים אותה, ואם היא ניתקת מן הריאה ואין בריאה נקב ניתן להכשיר את הבהמה. לעומת זאת, מרן השולחן ערוך (יו"ד סימן לט) אינו מקבל בדיקה זו, ולדעתו גם סירכה כזו מטריפה את הבהמה.
בשר של בהמה שלא היתה בה סירכה כלל, והוא כשר לכל הדעות, נקרא בשר "חלק" (באידיש: גלאט). לעומת זאת, בשר שנמצא בו סירכה והיא הוכשרה בבדיקה כדעת הרמ"א, יוגדר כ"כשר" ולא "חלק". לכל הדעות בודקים את הריאות לראות שאין בהם נקב.
לבני עדות המזרח הנוהגים כדעת מרן, אסור מן הדין לאכול בשר שאינו "חלק". האשכנזים נהגו להקל ולאכול בשר כשר אף שאינו חלק. מכיון שרבו הדעות, וגם הרמ"א מגדיר את ההיתר כ"קולא גדולה", נהגו חלק מן האשכנזים להקפיד ולאכול רק בשר "חלק". כיום אין פער מחירים משמעותי בין בשר "כשר" ל"חלק" (בבשרים הקפואים), ולפיכך ראוי לכל אדם שחפץ להקפיד בדיני כשרות לאכול בשר "חלק".
אולם בעופות אין חיוב לבדוק את פנים העוף, כיון שברוב העופות אין בעיית טרפות. משום כך לא קיים בעופות המושג ההלכתי של "חלק". לעתים משתמשים במושג זה כלשון מושאל לעוף בכשרות מהודרת. אולם בני עדות המזרח אינם צריכים להקפיד בכשרות העוף יותר מאשר בני אשכנז. במערכי הכשרות בעלי הכשר "מהדרין" נוהגים גם בעופות לבדוק כל ריאה. בעופות קיימת בעיה נוספת בתחום הטרפות, והיא בדיקת "צומת הגידים" ברגליים שאינו פגוע. בין בכשרות הרגילה ובין בכשרות מהדרין בודקים חשש זה, אולם דרך הבדיקה משתנה בהתאם לרמת הכשרות.
