מאת הגר"א וויס שליט"א
גאב"ד דרכי תורה
היה מקרה בחבר הצלה שאשתו חולה בטרשת הנפוצה multiple sclerosis שפוגעת גם במערכת החיסונית, האם עליו להמשיך בעבודתו שיש בה הצלת נפשות, או שמא עליו לחשוש שידבק ויעמיד את אשתו בסכנה.
כבר דנתי באריכות בכמה מקומות באיזו מדה האדם חייב לסכן את עצמו כדי להציל את חברו, וביארתי שהדבר תלוי במידת הסכנה שהוא נוטל על עצמו לעומת גודל הסכנה שממנו הוא מציל את חברו, עיין שו"ת מנחת אשר [ח"א סימן קט"ו וח"ג סימן קכ"א].
וביארתי שם דכל שהסכנה למציל קטנה ביותר והסכנה לניצול גדול בהרבה מדת חסידות הוא.
ועוד זאת ביארתי )שם בח"ג( דכל שיש לחברה האנושית צורך חיוני בהצלה מותר לאנשים להתנדב בעוז רוחם לעסוק בהצלה כמו שוטרים, כבאים, אנשים המאומנים להציל את אלה אנשים שנטרפו בלב ים או שנפלו מצוק הרים וכדו'.
ולכאורה נראה לפי"ז דגם כאן עליו לעשות מלאכתו ולהמשיך להציל נפשות, וזכות הרבים תגן עליו ועל ב"ב
אך באמת נראה שאין הדבר כן מתרי ותלת טעמי:
א. מחלת הקורונה מדבקת מאוד, ואי אפשר לאמוד ולהעריך את הסיכון שמא ידבק במחלה, ובפרט כאשר הוא עוסק בהצלה ונחשף לחולים רבים. מתוך בדיקת נתוני החולים, התברר שאחוז גבוה הם רופאים וצוותי רפואה שנדבקו ע"י החולים שבהם טיפלו, וכל כה"גצע"ג אם יש עליו מצווה לסכן את אשתו כדי להציל אחרים.
ב. אף אם יש לאדם זכות לסכן את עצמו בסכנה מועטת להציל אחרים, אין לו רשות לסכן את פלוני כדי להציל את אלמוני, ובפרט בנידון דידן שאשתו נמצאת בסיכון גבוה, ואם ידבק במחלה הוא מכניס את אשתו לסכנה
גדולה, ומהי"ת יעשה כן.
ג. אך עיקר טעמי ונימוקי, הלא אפשר למצווה זו להיעשות ע"י אחרים, ואין זה דומה לשאר שטחי ההצלה שבהם מה בינו לבין אחרים, הלא כל אחד מסתכן באותו מידה, ומשו"כ מותר להם לנהוג כן, אבל בני"ד שהוא מסכן את אשתו במידה יתירה מהסכנה הרובצת על שאר אינשי דעלמא, עדיף שתיעשה מצוה זו ע"י אחרים.
ומשו"כ נראה דכאשר לפי תיאור המצוקה ברור שלא מדובר במי שיש חשש שנדבק בקרונה, כגון בתאונת דרכים או ילד שנפל וכדו', רשותו להגיב ולהגיע כדי להושיט עזרה, אך כל שלפי קריאת המצוקה יש מקום לחשוש שמדובר במי שחלה במחלה זו, לא ילך. אך באמת נראה דיותר נכון שימנע בכלל מלעסוק בהצלה עד יעבור זעם, דאין בידינו לדעת ולהישמר לגמרי, וכיון שאשתו חולה, עליו להימנע ככל שאפשר מלבא בחברת בני אדם, אלא א"כ יש מחסור באנשי הצלה והימענותו מסכנת את הבריות, מה שנראה בעיני רחוק.
מי שהחלים ממחלת הקורונה האם צריך לברך ברכת הגומל?
הנה נחלקו הרמב"ם והטור לגבי חולה שנתרפא. לדעת הרמב"ם [הל' ברכות פ"י ה"ח] כל חולה שהוא צריך לברך, ולדעת הטור [סי' רי"ט] רק חולה שיש בו סכנה.
ובשאלה זו נחלקו השו"ע והרמ"א [סי' רי"ט ס"ח], לדעת הב"י כל חולה צריך לברך ולדעת הרמ"א רק חולה שיב"ס.
וא"כ פשוט שבני קהילות הספרדים יברכו, ולענ"ד גם בני קהילות אשכנז מי שחלה באופן קל ביותר לא יברך הגומל, אך מי שנפל למשכב במחלה קשה אף אם לדעת הרופאים חייו לא היו בסכנה, יברך ברכת הגומל. שהרי מחלה זו מסוכנת ואחוז המתים בה לצערנו גבוה יחסית. אבינו מלכנו מנע מגפה מנחלתך.
