המלחמה מתחילה בסעודה הבאה שלך, הרגלי אכילה בריאים!

הר"ה יהודה מרגולין שליט"א

אתה מוכן למלחמה?

אני מקווה שהתשובה היא "כן". כי אז, יש לפחות סיכוי שתנצח.
אם התשובה היא "לא", אז רוב הסיכויים הם שתפסיד.
והמצחיק הוא, שמן הסתם לא תדע בכלל שיש כאן "מלחמה"!!!

המלחמה מתחילה בסעודה הבאה שלך. היא תימשך למשך כל חייך, בכל פעם שתאכל. וה'מלחמה' היא: מהי הכמות שתאכל בסעודה. תגידו שאני מגזים. אז הבה ואביא לכם הוכחות ברורות וניצחות.

עשו אמר ליעקב "הלעיטני נא מן האדם האדום הזה… על כן קרא שמו אדום". מה, בגלל פעם אחת שהוא אמר את המילה, כך נקרא שמו? הגר"א (צוטט בספר "מפירושי הגר"א עה"ת) מסביר שזו מהותו של עשו, לומר "הלעיטני נא".

הוא מסביר שזו המלחמה של עמלק בישראל, זו המלחמה של התאוות נגד הקדושה. זו המלחמה של "לאום מלאום יאמץ", כשאחד קם – השני נופל. כל זה, מדבריו של הגר"א. אם האכילה בצורתה השלילית יכולה להביא את עומק הטומאה, מה יכולה לעשות אכילה חיובית?

ראה נא את דברי הרמב"ן (בראשית כה, לד), המבאר טעם לכך שיצחק ביקש את עשו להביא לו בשר כדי לברכו. היה זה כי רצה למסור את הברכות ברוח הקודש… ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (כמו שמצינו שביקש אלישע להביא לו מנגן כדי שיוכל לומר נבואה)… ואת זה השיג על ידי האכילה! בלשונו: "שהיה יודע בנפשו כי אחר האכילה היתה מתענגת ושמחה ויחול עליה רוח הקודש, כענין ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' (מ"ב ג טו)".

אז הנה לנו מה שיכול לרומם אותנו עד רוח הקודש; או להוריד אותנו לשאול תחתית. האכילה! עד כאן זו רק כותרת, תיאור כללי של החשיבות של הדברים. עכשיו ניכנס לפרטי העניין. מה קובע אם תהיה האכילה טובה ורוחנית, או רעה ומזוהמת?

תתפלאו לשמוע את אחד הקריטריונים המובהקים:

הכמות!

כמה אתה אוכל? אתה ממלא את הבטן, או משאיר קצת מקום?

ההבדל בין שני אלה, הוא לא הבדל של מה בכך. הוא הבדל של ריחוק מזרח ממערב. קודם, מהפן הבריאותי נטו.

כבר לפני כמעט אלף שנה כתב הרמב"ם (דעות ד, טו): "אכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות והוא עיקר לכל החלאים, ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים".

לא הרבה השתנה באלף השנים הללו (לפחות לא בנושא הזה).

מחקרים מהמאה העשרים הראו תוצאות מדהימות: בחיות מעבדה, על ידי שלא נותנים להם לאכול את מלוא השובע, אלא מפחיתים מזה מעט, גורמים להאריך את החיים שלהם בכ-%30 .ולא רק זה, אלא שבכך הם מתחסנים נגד כל המחלות שיש בתרבות המערב שלנו (סכרת, מחלות לב, סרטן כו'), לעומת אלה האוכלים את מלוא שובעם, וחשופים לכל הנ"ל.

(זה לא מידע חסוי, זה זמין לכל אחד. תעשו חיפוש גוגל על Mckay. Dr ,שעשה את כל הניסויים המדהימים הללו!).

נעבור לקטע הרוחני, ונראה אף שם דברים מדהימים לא פחות. שמעתם על "תענית הראב"ד"?

תענית פרישה 'צום'. וחידש הראב"ד שיש גם צום תוך כדי אכילה. דהיינו, שלא מדובר על מניעה מאכילה בצורה מוחלטת. תאכל. תשתה. אבל: תמעיט בכמות! תסיים את האכילה כשאתה עדיין קצת רעב.

מה זה יעשה?

הנה לשונו של רבינו יונה (בספרו "יסוד התשובה"): "אל ימלא כל תאוותו, לא במאכל ולא במשתה. וכן אמר הרב ר' אברהם בר דוד, שהיה אחד מחסידי עולם: הגדר הגדול המעולה המופלא, מניעת המאכלות. וכן פירוש דבריו: אל יעזוב לגמרי מלאכול בשר ולשתות יין, כי דייך מה שאסרה תורה.

אך בעת מאכלו ועודנו תאב לאכול, יניח ממנו לכבוד הבורא מתאוותיו ואל יאכל כפי תאוותו. ודרך זה ימנענו מחטוא, ויזכרנו אהבת הבורא יותר מתענית אחד בשבוע, כי זה בכל יום תמיד מדי אכלו ומדי שתייתו יניח מתאוותו לכבוד הבורא".

אולי קראתם מהר מדי, ואולי לא שמתם לב להדגשות. כל מילה פנינה!

הגדר "הגדול…". "…המעולה…". "…המופלא…". תשמעו, מדובר כאן על עוצמה מיוחדת.

ואפילו לא ביקשנו שתצום, אלא רק שתמעט את האכילה!!

יש עוד מקורות רבים להאריך בהם. אפשר להביא את השל"ה הקדוש, הכותב להבחין בין "המענג את השבת" (שזה מצוה הנפלאה ביותר) לבין "המענג את עצמו בשבת" (שזה לאו 6 וחי בהם | בטאון תורני בנושאי בריאות 7 דוקא נכלל במצוה).

ומה מבדיל ביניהם? בשניהם יש לאדם לאכול את המאכלים הערבים עליו, איך נדע א"כ כיצד להגדיר את האכילה הזו?

הרי לשונו:
"אותן הממלאין בטנם כסוס וכפרד אין הבין לילך אחר הערב, ואחר כך מרוב מאכלם נופל תרדימה עליהם ומבלים מוחם, -אלו אין נקראים מענגים את השבת, אלא הם מענגים את עצמם בשבת. על כן יכלכל דבריו במשפט, והחכם עיניו בראשו, כשיושב לאכול בבוקר, אף על גב שיאכל וישתה כראוי, אין הכוונה למלאות בטנו, כי לא מנוחה ועונג יקרא לזאת, אלא איבוד המאכל והגוף. אבל הענין הוא שיאכל וישתה בשמחה ובטוב לבב מאכל טוב ויפה מוטעם ומתוקן, קל העיכול, מעט הכמות ורב האיכות, ובלבד שלא ימלא כריסו". ומוסיף שם, שזו אחת ממטרות סעודה ג' – כדי שימעט את אכילתו בסעודה ב'! וז"ל:

"וכן כתב האבודרהם בשם חכם אחד, שזה טעם אחד על דרך הנגלה מה שציוונו הש"י לאכול שלוש סעודות, כי אז לא ימלא בטנו כשידע שיש לו עוד סעודה לאכול. אמנם כשידע שלא יהיה עוד סעודה, אז ימלא בטנו".

או שמא תתחברו לדבריו של המהרש"א בענין אכילה ביום טוב? הוא מבאר דבר מדהים. כאשר אוכלים ביום טוב, קל מאד למלא את הבטן, לאכול אכילה גסה. סוף סוף יש סעודה ארוכה עם זמירות ודברי תורה, יש מאכלים טעימים כיד המלך… וכי איך אפשר לא?

אומר המהרש"א: מי שמתגבר ומצליח לא לאכול יותר מהראוי, אזי האוכל שהוא נמנע ממנו ואינו אוכל – הרי הוא כמו קרבן על גבי המזבח. ז"ל המהרש"א (סוכה מה:):

"[מי] שעושה לו איסור וגדר במצות אכילה ושתיה בחג דהיינו שלא לאכול אכילה גסה שאינו לש"ש, והרי אותו מותר שלא אכל ושתה נחשב לו כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן".

מקורות רבים נוספים יש, אבל חוששני מלהאריך יותר מדי במאמר אחד. עיקר המטרה היתה להראות עד כמה קריטית היא הנקודה הזו, שהיא "קדושת האכילה". היא יכולה להעלות את האדם לפסגות הרוחניות הגבוהות ביותר, ויצחק אבינו השתמש בכח זה לשמח אותו להשגת רוח הקודש.

היא יכולה להפיל את האדם לעמק הנמוך ביותר, שלכן נקרא עשו "אדום" מחמת תכונתו הבאה לידי ביטוי ב"הלעיטני נא".

היא תלויה הרבה בכמות שאוכלים. כי מיעוט הכמות מביאה בריאות במובן הפיזי, יותר מאשר כמעט כל דבר אחר (כפי שלימד הרמב"ם, ואף נסיונות מעבדה הראו את אותה תוצאה).

היא מביאה בריאות נפשית נפלאה (הגדר "הגדול" "המעולה" "המופלא" – זוכרים?).

חשוב לדעת שאכן יש כאן "מלחמה". והידיעה הזו בלבד, אם נפנים אותה, תתן לנו את היכולת להלחם. להלחם… ולנצח!