איך מכשירים מיני בר ? מטחנת בשר? שיש ? כלי חרסינה ?

כל הלכות המצויות בהגעלת כלים , כתוב בצורה פשוטה, ומובנת לכל אדם!

מקור הדין [במדבר לא, כא]

{כא} וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּוה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה: {כב} אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹושֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: {כג} כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:

הגדרה וביאור

הגעלה פירושה הפלטה [רמ"א או"ח תנא, ג], והיינו הכשרת כלי מבליעת איסור שבו, ועל ידי פעולה זו יהיה הכלי מותר בשימוש. ואם לא יכשיר את הכלי ויבשל בו לאחר מכן, יפליט הכלי את האיסור שבו לתוך המאכל וייאסר באכילה.

אופן ההכשרה

לפי הנאמר, נתנה לנו התורה כלל גדול בדיני הגעלה 'כבולעו כך פולטו', והיינו כפי צורת ההשתמשות של הכלי, כך היא צורת ההכשרה. ועל כן, כלים ששימושם ע"י אש ממש, הכשרתם נעשית ע"י ליבון באש, ואילו כלים ששימושם ע"י בישול במים רותחים, גם הכשרתם נעשית בעזרת מים רותחים על האש. כלים שנעשו בהם שימוש בקר, הכשרתם נעשית ע"י הדחה במים צוננים.

כלים שלא מועילה להם הכשרה

• כלי חרס – נאמר בתורה "וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר", ואמרו חז"ל [פסחים ל:] "התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם". וכתבו הפוסקים, שגם כאשר חלק מן הכלי עשוי מחרס או מחומר אחר שעשוי להתקלקל ע"י ההגעלה, לא מועילה להם ההגעלה, כי חוששים שמא יחוס על הכלי שמא יתבקע ולא יכשירו כראוי ולא יעשה לו הכשרה מעולה.
• כלים עם סדקים וחלודה – כאשר הכלים מלוכלכים בחולדה או לכלוכים אחרים בסדקי הכלי, או במקומות שאי אפשר לנקות שם היטב לפני הכשרתם, אין מועילה להם הגעלה.
• כלי לישה – כגון נפה, מארוך, מגרדת.
• כלים עם טלאי – טלאי המחובר ע"י מסמרים, אם קדם הטלאי לבליעת האיסור, אין צריך להסירו, שהברי כבולעו כך פולטו. ואם קדמה בליעת האיסור לטלאי, צריך להסיר את הטלאי קודם ההגעלה. [שו"ע שם סעיף יג]

ליבון

ישנם שני סוגי ליבון:

ליבון חמור – הגדרתו עד שיהיו ניצוצות ניתזים מהכלי או עד שיאדים. בליבון זה משתמשים לכלים שתשמישם הוא על האש ללא נוזלים, כגון שיפודים, רשתות לצליית בשר, סירי אפייה ותבניות אפייה.

ליבון קל – הגדרתו אם נשרף עליו קש מבחוץ די בכך. בליבון זה משתמשים לכלים שמעיקר הדין די להם בהגעלה, אולם יש בהם סדקים, או שמחמירים ללבן את הכלי.

דיני הגעלה

קודם ההגעלה

• מנקים את הכלים היטב מכל לכלוך וחלודה, וטוב לנקותם עם חומרי ניקוי חזקים. [שו"ע תנא, יח] והטעם לזה, כי יש בכוחה של ההגעלה להפליט את הטעם הבולע בכלי, אך אין בכוחה לסלק את ממשות האיסור הדבוק בכלי.
• יש לנקות גם את החריצים שבין חיבור הידיות לכלי. וניתן ללבן באותם מקומות ליבון קל, על מנת שיישרף שם האיסור ולאחר מכן יגעיל את הכלי. [שם סעיף ג]
• לפני ההגעלה צריך שיהיה הכלי 'לא בן יומו', והיינו שלא ישתמשו בכ"ד שעות האחרונות לפני הכשרתו, כדי שטעם האיסור שבו יהיה פגום, ועל כן נוהגים שלא להכשיר שום כלי בן יומו. [שם תנב, ב]
• אם בכל זאת יש הכרח להכשיר כלי בן יומו, צריך להקפיד על כך שיהיו במים פי 60 מן הכלי, שהרי אם הכלי יהיה בן יומו וגם לא יהיה פי 60, אזי המים יקבלו את האיסור שהיה בכלי, ואם יכשירו שם כלי נוסף, הרי הוא ייטרף באותו איסור.
• בשעת הדחק, שאי אפשר לתנאים הנ"ל, ניתן לפגום את טעם המים ע"י סבון, אקונומיקה וכדומה.

ההגעלה

• ממלא כלי גדול במים, מעמידו על האש עד שיעלו המים בועות, לאחר מכן מכניס את הכלי לתוכו, משהה אותו מעט במי ההגעלה, ולא ישהה את הכלי יותר מידי, פן יחזור ויבלע הכלי את מה שפלט. [שם סעיף א, כף החיים אות מג, משנה ברורה ס"ק יג]
• היורה הגדולה שמניחים בה כלים כל שעה ומגעילים, לא ינוחו המים מן הרתיחה, כי טבע המים שהם נחים מרתיחתן כאשר מכניסים בה כלים צוננים, ועל כן צריך להמתין בכל כלי עד שיעלו המים אבעבועות, ויש להזהיר את המגעילים בזה. [משנה ברורה שם ס"ק ח]
• נוהגים מיד לאחר ההגעלה, להכניס את הכלי למים קרים, שלא יבלע את האיסור שוב מן המים הרותחים, אולם אין זה אלא מנהג, ובדיעבד, אם לא הכניס במים קרים, עלתה לו ההכשרה. [שו"ע שם סעיף ז, משנ"ב תנב, לד]

מי ההגעלה

• יש להגעיל במים בלבד ולא בשאר משקים. בדיעבד יחזור ויגעיל במים. [רמ"א תנב סעיף ה, משנ"ב תנא, כו]
• בשעת הדחק, כאשר לא ניתן להגעיל במים, יש מי שהתיר להגעיל אפילו לכתחילה בנוזל אחר. [אגרות משה יו"ד א, ס]
• אין להגעיל באדים או בקיטור העולה ממים רותחים. [הגעלת כלים פרק י, ד]
• אין להגעיל במים שהתחממו ע"י מיקרוגל. [קובץ הדרום חוברת טו עמוד 77]
• מים שהתחממו ע"י קיטור – יש מתירים להגעיל בהם, בתנאי שהמים ממשיכים להעלות בועות אף לאחר שמפסיקים את זרם הקיטור. [אגרות משה יו"ד א, ס, שו"ת שבט הלוי ו, נו]
• אולם אם ע"י הקיטור נעשו המים רותחים ומבעבעים ודאי שמועיל להגעלה. [אגרות משה שם]
• ניתן להגעיל באותם מים כלים רבים, הואיל ופליטת הכלים מתבטלת במים, וכן אגב שהכלי טרוד לפלוט לא בולע. אולם אם נעשו המים מלוכלכים מפליטת הכלים, יש להחליף את המים במים חדשים.

כלי ההגעלה

• ניתן להגעיל כלים רבים ביחד, אך יקפיד שלא יגעו אחד בשני בזמן ההגעלה. וכן אם מגעיל כלי סכו"ם ביחד בתוך סל מנוקב, ינערם היטב בשעת ההגעלה, על מנת שמי ההגעלה יגיעו לכל צדדי הסכו"ם.
• יש להגעיל את כל חלקי הכלי כגון: כיסוי הכלי, ידיות וכדומה. אם הידיות מחוברות לכלי בהברגה, אין חיוב לפרקם, אך יש לנקות היטב את הלכלוך והשומנים שנוצרו בזמן השימוש. נוהגים מעט להרפות את חיזוק הברגים, על מנת שמי ההגעלה יגיעו לכל חלקי הכלי. [תנא, יב]
• כלי גדול – ניתן להגעילו לחצאין, דהיינו שיכניס את חציו האחד למי ההגעלה, ולאחר מכן יהפוך את הכלי ויכניס את חציו השני למי הגעלה. ואם גם ע"י כך לא הגיעו מי ההגעלה לכל חלקי הכלי, יכשיר את אותם מקומות ע"י ליבון. [שם סעיף יא, כף החיים אות קמב]
• כלי מאוד גדול – ממלא אותו כולו במים עד שפתיו ומעמידו על האש, ואז יקח אבן או ברזל מלובנים באש וישליכם לתוך המים בעודם רותחים, עד שיגלשו המים מחוץ לכלי. אולם עצה זו מועילה רק לכלים שמשתמשים בתוכם לבישול, אך כלים שמשתמשים בהם משני הצדדים כגון מצקות וכדומה, חייבים להגעילם בדרך הרגילה. [שם]
• כלי שני – כלים שתשמישם הוא ע"י שנותנים בתוכם מאכל חם, שבושל בכלי ראשון והעבירו לתוכם, כגון צלחות וכוסות, מעיקר הדין ניתן להכשירם גם ע"י כלי שני, דהיינו לתת לתוכם מים חמים מן הכלי הראשון לתוכם, שהרי כבולעו כך פולטו, אולם יש מחמירים להכשירו רק בכלי ראשון. [כף החיים אות פה]
• כלים שפעמים משתמשים בכלי ראשון ופעמים בכלי שני – נחלקו בזה השו"ע והרמ"א [תנא, ו], לדעת השו"ע "כל כלי הולכין בו אחר רוב תשמישו, הלכך קערות אף על פי שלפעמים משתמשין בהם בכלי ראשון על האש, כיוון שרוב תשמישן הוא בעירוי שמערה עליהן מכלי ראשון,  כך הוא הכשרן. ולדעת הרמ"א "ויש מחמירין להגעיל הקערות בכלי ראשון, וכן הוא המנהג. וכן בכל דבר שיש לחוש שמא נשתמש בו בכלי ראשון, כגון כפות וכדומה לזה".
• כלים ששימושם בצונן – כוסות המשמשים רק לשתייה קרה, כגון כוסות וכדומה, הכשרם גם הוא ע"י ניקוי ושטיפה במים צוננים. [משנ"ב ס"ק מט, כף החיים אות קיא]

הפיכת כלי מבשרי לחלבי ולהפך

לבני ספרד – מותר להגעיל כלי כדי להעבירו מחלבי לבשרי או להפך. [החיד"א במחזיק ברכה תקט, סק"ב, פרי חדש יו"ד צז, סק"א, יביע אומר חלק ג, יו"ד סימן ד] אולם בני אשכנז נהגו להחמיר בזה, וכתב המגן אברהם [תקט, יא] שהטעם הוא, "משום שאם יעשה כן, לעולם לא יהיה לו אלא כלי אחד, ויגעילנו בכל פעם שירצה להשתמש בו, ויבוא לידי מכשול ותקלה", ובמקרים הבאים נהגו להקל:

• אם הכשיר את הכלי לפסח, מותר להשתמש בכלי למין השני לאחר הפסח, מכיוון שאין כוונת המכשיר להעביר מסוג אחד למשנהו. [משנ"ב תנא, ס"ק יט]
• אם זמן מה השתמשו בכלי זה רק למאכלי פרווה, ורק לאחר מכן מעבירים אותו לשימוש במין השני. [מהרש"ם חלק ב, רמא]
• אם עברו י"ב חודש ללא שימוש בכלי. [מהרש"ם שם]
• בשעת הדחק כאשר אין לו כלי לשימוש. [פרי מגדים, או"ח תנב א"א יג]
• כאשר הכלי נטרף ונאסר בשימושו המקורי.
• אם קבלו את הכלי במתנה ורוצים לשנותו מייעודו המקורי. [באר משה חלק ג, קה]
• אם מכשירו על ידי ליבון. [שם]

חמץ – היתר או איסור

הנה מובא בגמרא, שדווקא דבר איסור הנבלע בכלי ע"י אור צריך ליבון, אבל דבר היתר הנבלע בכלי ע"י אור, אף שאחר כך נאסר, כגון בשר קדשים שצלה אותו בשפוד ע"ג האור, אף שלבסוף נעשה הבליעה בשפוד נותר, מכל מקום הכשרו של שפוד זה די בהגעלה.

ונחלקו הפוסקים לענין חמץ הבלוע בכלי:

יש אומרים דזה גם כן נקרא 'התירא בלע', כי באמצע השנה כשנבלע החמץ בשפוד היה היתר, ועל כן די בהגעלה. ולשיטתם, כל כלים שתשמישן ע"י אור לעניין פסח די בהגעלה.

ויש אומרים שדווקא נותר, שבעת הבליעה לא היה שם נותר על הבשר כלל, לכן נקרא דבר זה בשם 'היתירא בלע', אבל חמץ שבעת השתמשות השפוד בחמץ היה שם חמץ על הבליעה, ועכשיו גם כן שמו חמץ, אלא שעתה נתעורר האיסור למפרע על שם חמץ, זה לא מקרי בשם 'התירא בלע', כי חמץ בלע בתוכו וגם עכשיו הוא חמץ, ובכלל 'איסורא בלע' הוא וצריכים ליבון. 

סוגי הכלים ודרך הכשרתם

כלי אבן ואדמה

כלים העשויים מאבן שלמה דינם ככלי מתכות ומועילה להם הגעלה. [שו"ע תנא,ח] אולם אם נעשו הכלים משחיקת אבנים או אבקה דינם ככלי חרס. [דרכי תשובה יו"ד קכא, ס"ק כה]

כלי אדמה – אם הם מיובשים בשמש – לדעת החזון איש [או"ח קכ, ב] אסור להכשירם, אולם לדעת המשנ"ב [תנא, יח] והגרי"ש אלישיב יש להקל ולהכשירם בהגעלה.

ואם הם מיובשים בתנור – דינם ככלי חרס.

כלי אסבסט – דינם ככלי אדמה.

כלי מתכות

כל כלי מתכות לסוגיהם, כגון: אלומיניום, בדיל, ברזל, זהב, כסף, נחושת, נירוסטה, עופרת ופלדה, הכשרם כדרך שימושם, כבולעו כך פולטו.

כלים חדשים – יש מחמירים להגעילם ברותחים קודם שימושם, כי חוששים שמא משוחים בשומן אסור ומבריק [הר צבי יו"ד סימן קי], אולם דעת הרבה פוסקים להקל, מפני שאותו שומן פגום לאכילה. ועוד, שההגעלה ברותחים אינה יכולה להוציא את השומן הבלוע ע"י חום גבוה במיוחד. וכן הורה הגרי"ש אלישיב, שאם הדבר כרוך בטרחה, יש להסתפק בניקוי והרתחת מים בתוך הכלי עד שיגלוש מעבר לדופנותיו.

כלי אמאייל

כלי אמאייל, שהם כלי מתכת מצופה – נחלקו הפוסקים כיצד להכשירם:

יש פוסקים שהחמירו שלא להכשירם, שהרי מצופים בחרס ואין לו הכשר שמא יפקע. [חתם סופר יו"ד, קיג, שבט הלוי יו"ד, מג, חשב האפוד חלק א סימן קיז]

יש שכתבו שניתן להגעילם ג' פעמים. [ערוך השולחן קכא, כז, רב פעלים ח"ג או"ח, כח, חזון עובדיה פסח עמוד קנז, הגר"מ אליהו]

יש שכתבו להחמיר לעניין חמץ בפסח, ואילו לכל השנה הקלו. [עיין בשער הציון תנא אות קצא, ששמע מגדולים שהחמירו רק לעניין איסור חמץ בפסח]

כלי זכוכית

דורלקס – לדעת מרן השו"ע [תנא, כו] אינם בולעים ואינם פולטים כלל, ולכן אינם צריכים שום הכשר לפסח, ואפילו הכניסו בהם משקה של חמץ לקיום לזמן ממושך, כגון בקבוקי בירה, יש להתירם ע"י שטיפה והדחה. [חזו"ע פסח עמוד קנב]

אולם לדעת הרמ"א [שם] דין כלי זכוכית ככלי חרס, כיוון שהזכוכית נוצרת מן החול, והדין הוא לפי החומר הגולמי שהינו כחרס ולא לפי גימור המלאכה. ואם השתמשו בהם בצונן, ינקו את הכלים היטב, ולאחר מכן יש להשרותם במים 24 שעות ברציפות, יחליף את המים וכך יעשה ג' פעמים. ואם השתמשו בהם בחמים, דהיינו שעירו לתוכם מים חמים, יכשירו אותם גם כך, דהיינו שיערו לתוכם מים חמים מכלי ראשון.

פיירקס [כלי זכוכית העמידים באש או בחום גבוה]:

יש שהקלו שדינם ככלי זכוכית ודי להם בשטיפה היטב ללא הגעלה, וטעמם שאף אם השתמשו בהם בכלי ראשון אינם בולעים. ועוד, שהטעם שהחמירו להשוותם לכלי חרס הוא מפני שיש חשש דילמא חייב עלייהו, אולם עתה, שמבשלים בהם על האש, אין שום חשש שחס הוא עליהם. ולא ישטפו אותו בצונן לאחר ההגעלה כי יש לחוש שעל ידי כך יתפוצץ לרסיסים, והתורה חסה על ממונם של ישראל. [חזו"ע שם עמוד קנו]

יש שהחמירו ואסרו להגעילם, ורק בדיעבד התירו בהגעלה, כיוון שאם בשלו בהם על האש ממש הרי הם בולעים. [מבית לוי עמוד רכג]

יש שהתירו להגעילם לכל ימות השנה, אך לא לעניין פסח. [הגרי"ש אלישיב, ציץ אליעזר ח, כא]

כלי חרסינה, פורצלן וקרמיקה

כלי חרס – התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם שנאמר "וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר" [ויקרא ו, כא], ועל כן אין להם שום הכשר בין אם נשתמש בהם בכלי ראשון או בכלי שני. [שו"ע תנא, א] והוא הדין בכלי חרסינה ופורצלן.

אם עברו י"ב חודש על כלי חרסינה ופורצלן ללא שימוש – יש מקילים להגעילם ג' פעמים לבעלי תשובה, ובפרט בהפסד מרובה. [אגרות משה יו"ד חלק ב, מו, יביע אומר, חלק א, ו]

כלי ניילון ופלסטיק

כלים אלו עשויים מפחמים, וע"י אמצעיים כימיים מתאחדים, נדבקים ונעשים מקשה אחת:

יש שחששו להכשירם לפסח דלמא יחוס עליהם. [מנחת יצחק חלק ג, סז, סידור פסח כהלכתו פרק ט הערה 49 בשם הגרי"ש אלישיב, קנין תורה סימן פד]

אולם דעת רוב הפוסקים, שאם הכלי עמיד בהגעלה ולא יתקלקל ע"י חום המים – ניתן להכשירו. [חזון עובדיה פסח עמוד קנא, ציץ אליעזר חלק ד, ו, אור לציון חלק ג, פרק י אות יג, שרידי אש חלק ב, קס]

כלי עץ

מועילה להם הגעלה כדרך שימושם, ולפני ההכשרה יבדוק היטב אם יש בהם סדקים או חריצים וינקם. [שו"ע תנא, ח, משנ"ב ס"ק נו]

כלים שונים ודרך הכשרתם

חצובה [הברזל שמניחים עליו את הסיר]

לדעת הרמ"א [תנא, ד] צריכה ליבון קל.

ולדעת החזון עובדיה [פסח עמוד קלז] צריכה הגעלה במים רותחים, שהרי אפילו אם יש חמץ נשרף והולך לו [מאמר מרדכי ס"ק יא], ואין הבלוע יוצא מדופן לדופן. ובדיעבד אם עירו עליה מים רותחים מכלי ראשון הוכשרה בכך. והאור לציון [חלק ג, פרק י, ג] כתב, שצריך לכסות אותה לאחר ניקויה בנייר כסף עבה או להחליפה.

כיורים

חרס – ניתן להכשירו ע"י עירוי של מים רותחים [ונכון לערות ג' פעמים], כי רוב תשמישו במים חמים שאין היד סולדת בהן, ועוד שתשמישו בשאר ימות השנה בזמן שהחמץ מותר. [חזו"ע פסח עמוד קנא, הגר"מ אליהו] ויש מחמירים לצפותו בנייר כסף בימי הפסח, וחומרא בעלמא הוא. [שם, ילקוט יוסף חלק ה עמוד שסו]

נירוסטה – מכשירים אותו ע"י עירוי מכלי ראשון.

כיריים חשמליות

דינם ככיריים של גז, ועל כן צריך להדליק את הפלטות המבשלות למשך שעה, ועל שאר החלקים יערה מים רותחים מכלי ראשון. ויש שהצריכו ליבון גמור. [מבית לוי יו"ד עמוד רל]

מחבתות

לעניין פסח – די בהגעלה. [שו"ע תנא, יא, ויו"ד קכא, ד, חזו"ע פסח עמוד קלח, והוא הדין מבשר לחלב], כי יש פוסקים הסוברים שחמץ נחשב היתרא בלע. וכתב האור לציון [שם הלכה ח], שאם מצוי עליה שכבת שומן שאי אפשר להסירה, לא מועיל לה הגעלה.

בשאר איסורים – צריכה ליבון.

לדעת הרמ"א [תנא, יא] – גם לגבי פסח יש להכשירה בליבון קל.

מחבת המצופה בטפלון – אין מכשירים כלל, היות וע"י הליבון עלול הציפוי להיפגם ושמא לא יבצעו את ההכשרה היטב. [אגרות משה אבן העזר, חלק ד, ז, משנה הלכות י, צח]

פלטה חשמלית

די שיערה עליה מים רותחים מכלי ראשון, לאחר שינקה אותה היטב מכל חשש חמץ בעין. [חזו"ע שם עמוד קלח] ויש שהצריכו בנוסף לחמם אותה למשך שעתיים, ולצפות בנייר כסף לצורך פסח. [אור לציון שם הלכה ד, הגר"מ אליהו] יש שהחמירו ללבנה בליבון קל, כדין חצובה לשיטת הרמ"א [תנא, ד] שהצריך לה ליבון קל. [הכשרות, פוקס עמוד קעא]

סכינים

לפסח – מגעילים בכלי ראשון, ואם הקת מחוברת ע"י מסמרים, יש לנקותו היטב ע"י שפשוף במי אמה ובורית ולאחר מכן יגעילם. ואם אי אפשר לנקות יפה בין הלהב ובין הקת, אין ההגעלה מועילה לו, אלא ילבן בליבון קל במקום הסדקים, כי הליבון שורף את האיסור הנמצא [חזו"ע שם עמוד קלז, משנ"ב תנא ס"ק יט]

לשאר איסורים – יש שהצריכו ליבון קל באש אם יש בה גומות [שו"ע קכא, ז]

לבשר בחלב – הגעלה בכלי ראשון [משנ"ב שם, כף החיים אות לח]

מטחנת בשר

גוף המיקסר – פירוק וניקוי החלקים במברשת.

שאר החלקים – צריכים הגעלה במים רותחים, ונכון שאת החלק המנוקב בנקבים דקים ינקוהו היטב, וייתנוהו על האש, שאם נשאר משהו חמץ הרי נשרף לגמרי. [חזו"ע שם עמוד קס] ויש מקילים לערות עליהם מים מכלי ראשון אלא אם כן השתמשו בחריף שאז צריכים הגעלה. [כשרות כהלכה בשם הגר"מ אליהו]

מטחנת קפה – אינה צריכה הכשר, ואם טחנו בה תחליפי קפה מדברי חמץ, צריכים להגעיל את הסכינים. [אור לציון תשובה ט]

סיר קיטור

דרך שימוש: מערכת הכוללת דוד מים גדול, שנמצאים בו מים שמתחממים ע"י מבער עד שנהפכים לקיטור. הקיטור זורם דרך צינורות המחוברים למערכת הסירים במטבח. כל סיר מקבל קיטור מן הצינור המרכזי, הקיטור מגיע לדפנות הסיר הבנוי מדופן כפולה, וע"י פתיחת ברז הקיטור שיש לכל סיר, זורם הקיטור לתוך הדפנות הפנימיים של הסיר שבתוכו האוכל ומתבשל ע"י חום הקיטור. הקיטור ממשיך לזרום בין דפנות הסירים ומבשל את האוכל שבתוכם ויוצא דרך צינורות יציאה מהסירים לצינור המרכזי. הקיטור היוצא מהסירים מתקרר ונהפך למים ויוצאים דרך צינור יציאה לצינור המרכזי המוליך מים למיכל האיסוף, שבו מתאספים המים החוזרים מכל הסירים יחד.

סדר הכשרה: ריקון המים הישנים, המתנת 24 שעות ללא שימוש, מילוי מים חדשים עד שפת הכלים, הפעלת המערכת והרתחתה, וריקון המים בשנית. [ספר הגעלת כלים עמוד תב הערה שה]

סיר לחץ

אע"פ שחומו רב, ויכול להגיע לחום גבוה, עם כל זה ניתן להכשירו בהגעלה. את חגורת הגומי יגעיל או יחליף. [מנחת שלמה חלק ב, סז]

מיקרו-גל

הכשרתו

לפסח – לכתחילה ראוי להשתמש לפסח במיקרוגל חדש, היות ואין הדפנות יכולות להפליט את הבליעה לתוך המים. [שבות יצחק פרק ה סק"ד בשם הגרי"ש אלישיב]

בשאר איסורים – יש שהתירו להכשירו ע"י העמדת כלי עם מים וחומר ניקוי חריף, להפעילו בתוך המיקרוגל עד שיספגו דפנותיו את האדים. [ילקוט יוסף חלק ה עמוד שס] ויש שהחמירו בנוסף להשתמש רק באוכל מכוסה. [מבית לוי יו"ד עמוד רלא]

תנור אפיה

לכתחילה – יש מחמירים שלא להכשירו כלל, מפני הלכלוך והשומנים שהצטברו בתוך הדפנות ובדלת, והכשרו מאד קשה. [אור לציון חלק ג, פרק י, ב]

בשעת הדחק – התבניות צריכים ליבון קשה עד שיהיו ניצוצות ניתזים מהם, ולכן צריך להחליפם בתבניות חדשות, והוא הדין בסיר עוגה, שאופים בו עוגות חמץ בכל ימות השנה. [כי ליבון חמור הורס את התבניות] ויש מחמירים ללבנו בליבון קל ולא לסמוך על הפעלת התנור על החום הגבוה. [מבית לוי יו"ד עמוד רלא]

את התנורים עצמם יש לנקותם היטב מבפנים בכל דפנות התנור, ולהסיקם היטב שעה או יותר, וימנע מלהשתמש בהם חמץ קודם ההסקה כ"ד שעות. [חזו"ע שם עמוד קלב, הואיל ויש ראשונים הסוברים שחמץ נקרא היתרא בלע, ולשיטתם די בליבון קל, שקש נשרף עליו מבחוץ. ועוד, שאין בליעה מגוף החמץ בתנור, שהרי החמץ מונח בתבניות, ואין בתנור אלא זיעה בעלמא, מפני שהחמץ נמצא בחללו של התנור]

תנור "פירולטי" [מנקה עצמו]

תנור זה, שמופעל בחום גבוה ומסוגל להגיע לחום של 500 מעלות, והופך לאבקה דקה ומסוגל להמיס כל מה שעל דפנותיו, ותוך כדי התחממותו ננעלות הדלתות הרמטית. הסכמת הפוסקים, שניתן להכשירו באופן הזה גם בין בשר לחלב וגם לפסח. אמנם ישנם מחמירים בהכשרתו לפסח. [מבית לוי שם]

מיחם למים חמים

אם משמש לחימום מים בלבד, ומקפידים שלא להניח עליו חמץ בכל השנה – אין המיחם צריך הגעלה.

אולם אם נתנו חמץ על המיחם – המיחם צריך הגעלה, ואין לומר שהולכים אחר רוב התשמיש, כי כלל זה מוסב רק על צורת השימוש כגון בכלי ראשון או בעירוי מכלי ראשון, ולא על מה שנתנו בתוך הכלי. ואין צריך ליבון, כיוון שעל ידי הזיעה שמתחת למכסה, נחשב כאילו בולע ע"י רוטב. [אור לציון שם הלכה ה]

מדיח כלים

כלי בשר וכלי חלב ביחד – אסור להכניס לתוך המכונה בו זמנית, והעושה כן, פעמים שעובר על איסור בישול בשר בחלב מן התורה ועלול לאסור את כליו.

כלי בשר וכלי חלב בזה אחר זה – צריך לרכוש רשתות נפרדות עליהם יונחו הכלים, ובין אחד לשני יש להפעיל את המדיח במים נקיים ללא כלים, לחכות להורקת המים, ואז להכניס את הכלים מן המין השני. [אגרות משה יו"ד ב, כח-כט, ביה"ל תנב] ויש מחמירים גם באופן הזה שלא להשתמש במדיח לשני המינים. [מבית לוי שם עמוד רלב]

הכשרה – במידה ונטרף, כגון שהניחו בו כלי בשר וכלי חלב ביחד, והכלים היו בני יומם, ולא הייתה בכמות המים שבמדיח פי 60 כנגד הכלים – יש לנקותו באופן יסודי, להמתין 24 שעות ללא שימוש כלל, ולאחר מכן יש למלאו במים נקיים וחימומם עד לחום הגבוה ביותר. [אגרות משה או"ח ג, נח]

שיש

מעיקר הדין – אינו צריך הכשרה לדעת השו"ע [תנא, ו], שהרי הולכים אחר רוב תשמישו, אולם מצד המנהג יש לערות מים חמים מכלי ראשון על השיש וכדלהלן. [אול"צ שם הלכה יא]

שיש גרניט – אבן חצובה ממחצבי אבן גרניט, שנחצבת מן ההר בעזרת יהלום. מוסיפים לאבן כאחוז אחד של חומרים פלסטיים שמשלימים פגמים קטנים באבן, ויוצרים ציפוי דק שמונע ספיגת נוזלים וכתמים באבן.

הכשרה: ניתן לערות על השיש מים רותחים מכלי ראשון ואין חשש שמא יפקע.

שיש קיסר – אבן סינטטית העשויה מ-97% 'קוורץ' טבעי, והיינו אבן טחונה שמגובשת בעזרת חומרים שונים, ובעיקר דבק פלסטי חזק.

הכשרה – לפי הוראות יצרן, אין לערות עליה מים רותחים מיידית אלא רק בהדרגה, והיינו בתחילה מים פושרים, ולאט לאט יערו מים חמים עד שיגיעו לרמת רותחים.

שיש חברון – אבן שנחצבת מן ההר אך מרובה בסדקים, ובשנים האחרונות פחת בה השימוש.

הכשרה – אין להכשיר לפסח אלא יכסו אותו בכיסוי נייר כסף עבה