שנת השמיטה קרבה ובאה, וזה ההזדמנות לרענן את דיני השמיטה שבאה לבקר אחת לשבעה שנים בארץ ישראל הקדושה.
מצורף במאמר כל הדינים, והשיטות, והמושגים, והמקורות .
שמיטה
המקור [ויקרא כה א-ז]
{א} וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָֹה: {ג} שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: {ד} וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָֹה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: {ה} אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ: {ו} וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: {ז} וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל:
איסור ספיחים
הגדרה: תבואה, קטניות, ירקות ושאר גידולי שדה הנזרעים שנה שנה, שצמחו מעצמם בשנה השביעית מזרעים שנפלו קודם השמיטה, אסורים מדרבנן, משום עוברי עבירה שזורעים בסתר ואומרים שצמחו מעצמם. איסור זה נקרא איסור ספיחים.
ספיחים אלו מצווה לעוקרם [חזו"א ט, סק"ד], אולם לא יאבדם בידיים, אלא יניחם כדי שירקבו מעצמם. [שם סק"ו] ואם חושש שמא יכשלו באכילתם יכול לקברם. [שם]
במה לא חל האיסור?
- פירות האילן ושיחים רב שנתיים.
- אם הגיעו לשליש גידול בשנה הששית [אך קדושים בקדושת שביעית]
- גדלו מעצמם בקרקע של גוי או נזרעו ע"י גוי.
- שדה בור או שדה ניר, דהיינו שלא רגילים לגדל בהם.
- גידולים שצומחים בעציץ שאינו נקוב, ויש אומרים אף בעציץ נקוב.
- פטריות ממינים הגדלים בר.
מתי פוקע האיסור?
ירקות שהתחילו לצמוח בשנת השמיטה וממשיכים לגדול במוצאי שמיטה, הרי הם אסורים באיסור ספיחים עד שיגיע זמן שיכולים לגדול ירקות כאלה בשנה השמינית. הטעם לגזרה זו הוא שמא יקטפו ספיחים בשנת השמיטה, ויטמינום לצורך מוצאי שמיטה. ויש מחמירים לאוסרם עד חנוכה של השנה השמינית. [רמב"ם הלכות שמיטה ד, ו]
תרומות ומעשרות בשנת השמיטה
פירות שנת שמיטה פטורים מתרומות ומעשרות. [רמב"ם מתנות עניים ו, ה] יש אומרים משום שהם הפקר, והפקר פטור מתרומות ומעשרות [שו"ת אבקת רוכל סימן כד] ויש אומרים משום שפירות השנה השביעית פטורים מן ההפרשה. [שו"ת המבי"ט ח"א סימן יא]
קדושת שביעית בשדה נכרי
בנידון זה נחלקו הפוסקים:
לדעת הבית יוסף [אבקת רוכל סימן כב-כה] אין קדושת שביעית נוהגת בהם, שנאמר "והייתה שבת הארץ לכם" – ולא לאחרים, וכן המנהג בירושלים, וכן פסק פאת השולחן [כג, כט].
אולם לדעת המבי"ט [ח"א סימן כא] נוהגת בהם קדושת שביעית, וכן פסק החזון איש [סימן כו סדר השביעית אות ד].
קדושת שביעית – כיצד?
המקור: "לאכלה" – ולא להפסד.
קלקול פירות שביעית
- אסור להשליך פירות שביעית למקום שנמאסים למאכל לרוב בני אדם כגון לאשפה.
- אין לקלקל את טעמם ע"י שמערב בהם דבר מר.
- אם הדרך לאוכלם חיים אסור לבשלם. אולם אם הדרך לאוכלם בין חיים בין מבושלים מותר לבשלם.
- דבר שדרכו באפייה מותר גם בצלייה וכן להיפך, ובלבד שאינו מתקלקל ע"י כך.
- אם הדרך לאוכלו חי אסור לכובשו.
- אסור לשנות פירות שביעית מברייתם, דהיינו לשנותם מאוכל למשקה. לפיכך אסור לעשות מיץ תפוחים או גזר. עבר וסחט, המיץ קדוש בקדושת שביעית.
- מותר לרסק פירות שדרכם בכך, וכן להכין מהם ריבות וממרחים.
- אסור לכבות נר הבדלה ביין של שביעית, מפני שמקלקל את היין.
- אסור לתת לקטן פירות שביעית, אם אינו יודע לאכול בעצמו ומקלקל את מרבית האוכל.
- מים שבשלו בהם ירקות שקדושים בקדושת שביעית, אם טעמם טפל ולא נוהגים להשתמש בהם, כגון מים שבשלו בהם תפוחי אדמה, אין בהם קדושת שביעית, אולם אם הדרך להשתמש במים עצמם למאכל, כגון מרקי ירקות ולפתנים, אסור לשפכם עד שיתקלקלו. [הגרי"ש אלישיב]
- השמן הרגיל בשימוש בארץ מיוצר מגרעיני סויה הבאים מחו"ל ואין בו קדושת שביעית, אך שמן זית מיוצר גם מזיתים שגדלו בארץ.
קילוף פירות
- מותר לקלף פירות וירקות של שביעית שהדרך לקלפם כגון: תפוחים, גזר ומלפפון.
- אין לקלף פירות וירקות שאין הדרך לקלפם, כגון: עגבניה, משמש ושזיף.
- כדי להאכיל ילדים קטנים, מותר לקלף פירות וירקות של שנת השמיטה אם אינם יכולים לאוכלם עם קליפתם.
- על כן המנהג הוא, שמייחדים פח שמיטה מיוחד לשיירי פירות, ירקות ומאכלים של שביעית, או לקליפות וגרעינים שיש בהם קדושת שביעית. בכל יום מכניסים את השיריים לשקית ניילון נפרדת, ומניחים את השקיות עם שיירי האוכל בפח עד שירקבו ואז משליכים לאשפה
- אסור להשליך לאשפה קליפות של פירות וירקות, אם הם ראויים למאכל אדם.
גרעיני פירות
- גרעיני פירות שאינם ראויים לאכילה, לא לאדם ולא לבהמה, אינם קדושים בקדושת שביעית, ומותר להשליכם לאשפה.
- אם דבור עליהם מבשר הפרי אסור להשליכם לאשפה.
- לאור האמור, גרעיני פירות הדר, משמש וענבים, אין בהם קדושת שביעית. אולם גרעיני תמרים, זיתים, אפרסקים ושזיפים, מותר להשליכם רק לאחר שהוריד מעליהם את בשר הפרי.
האכלת פירות שביעית לבהמה
- אסור להאכיל בהמה מאכל הראוי לאדם. [רמב"ם ה, ה]
- אינו חייב למנוע מבהמות לאכול פירות שביעית העומדים למאכל אדם, כל זמן שהינם הפקר, אך כאשר זכה בהם חייב למונעם מלאכול. [שם, חזו"א יד, סק"ד]
- גידולים המשמשים גם למאכל אדם וגם למאכל בעלי חיים, אופן השימוש נקבע ע"י מחשבתו בשעת הלקיטה. ליקט לאדם, הרי הם נחשבים כמאכל אדם ואסור לתת אותם לבהמה. לקטם לבהמה, מותרים לאדם ולבהמה.
סחורה בפירות שביעית
- אסור לעשות סחורה בפירות שביעית שנאמר "לאכלה" – ולא לסחורה. והעושה סחורה בפירות שביעית עובר על מצוות עשה.
- עבר ומכר פירות שביעית – נתפסים המעות בקדושת שביעית, ומותר לקנות בהם דברי מאכל בלבד, ויאכלם בקדושת שביעית.
- אם רוצה למכור פירות שביעית מעט מפירותיו, ימכור כשיעור שלוקח מביתו [ג' סעודות]. ולא ימכור במידה, במשקל או במניין אלא באומד.
- נוהגים לקנות פירות שביעית בהבלעה עם דבר אחר, ובאופן זה אין הכסף נתפס בקדושת שביעית. [פאת השדה סימן כח]
- אין מוסרים דמי שביעית לעם הארץ, שמא לא יאכלם בקדושת שביעית, לפיכך אין קונים פירות שביעית מעם הארץ. [רמב"ם ח, י]
- מותר לתת פירות שביעית במתנה, או להחליף פירות שביעית זה בזה.
- אין מוציאים פירות שביעית לחוץ לארץ, ואפילו על מנת שיחזרו לארץ. [הרמב"ם ה, יג, כרם ציון טו, י]
ארבעת המינים בשביעית
לולב – יש אומרים שנוהג בו קדושת שביעית על פי זמן לקיטתו [המאירי סוכה לט.], אולם יש חולקים ואומרים שאין בו קדושת שביעית, וכן המנהג. [מנחת שלמה נא, כג, שבט הלוי חלק א סימן קפא, וכן דעת החזון איש].
הדס – יש אומרים שאין בו קדושת שביעית [מהרי"ל דיסקין, מנחת יצחק חלק ו סימן קל, מנחת שלמה שם], אולם אם נקטפו לריח יש בו קדושת שביעית.
אתרוג – נחלקו בו הראשונים אם הולכים בו לפי החנטה או לפי הלקיטה, ויש לחוש לדעת הרמב"ם, וצריך לקטוף אותו מן העץ השנה הששית, שהרי אם יקטפו אותו בשנה השביעית יצטרכו לשמור אותו בכל דיני שביעית.
ערבה – אין בה קדושת שביעית.
אוצר בית דין
המקור [תוספתא שביעית פרק ח, א]
"בראשונה היו שלוחי בית דין יושבין על פתחי עיירות, כל מי שמביא פירות בתוך ידו נוטלין אותן ממנו ונותן לו מהן מזון שלש סעודות, והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר. הגיע זמן תאנים, שלוחי בית דין שוכרין פועלין עודרין אותן ועושין אותן דבילה וכונסין אותן בחביות, ומכניסין אותן לאוצר שבעיר. הגיע זמן ענבים, שלוחי בית דין שוכרין פועלין, בוצרין אותן ודורכין אותן בגת, וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר. הגיע זמן זיתים, שלוחי בית דין שוכרין פועלין ומוסקין אותן ועוטנין אותן בית הבד וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מהן ערבי שבתות כל אחד ואחד לפי ביתו".
ביאור: בית הדין בכל עיר שוכר פועלים, שתפקידם לקצור ולבצור את כל הפירות המותרים שבשדה. הפועלים אוספים את הפירות לאוצר שברשותם, נותנים לבעל השדה מזון שלוש סעודות לו ולבני משפחתו, ואת השאר מחלקים לשאר בני העיר, בתנאי שמשלמים רק על ההוצאות הנלוות [כגון שכר עבודת הפועלים, שינוע וכדומה], ולא על הפירות עצמם, שהרי אסור לעשות סחורה בפירות שביעית. פירות אלו קדושים בקדושת שביעית.
ביעור פירות שביעית
הקדמה
נאמר בתורה [ויקרא כה, ז] "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול". ודרשו חז"ל [תורת כוהנים] כל זמן שחיה אוכלת ממין זה בשדה, אתה אוכל ממה שבבית, כלה לחיה מן השדה, חייב לבער אותו המין מן הבית. חובת הביעור היא מן התורה [רש"י יומא פג., מאירי שם, תוספות פסחים נב:], ויש אומרים שאינה אלא מדברי סופרים [רמב"ן ויקרא שם].
מה חייב בביעור?
- כל מאכל אדם או מאכל בהמה שקדוש בקדושת שביעית.
- קליפות וגרעינים שיש בהם קדושת שביעית.
כיצד מבערים?
הראשונים נחלקו מהי מצוות ביעור:
הרמב"ם [ז, ג]: לאחר שסיים לחלק את הפירות מזין ג' סעודות לכל אחד, מבערם מן העולם ע"י שריפה, השלכה לים המלח או בכל דרך אחרת.
הרמב"ן [ויקרא שם] הר"ש [ט,ח]: אין מצווה לבער את הפירות מן העולם, אלא מוציאם מרשותו ומניחם על פתח ביתו, ואומר בפני שלושה "אחינו כל בית ישראל, כל מי שצריך ליטול יבוא ויטול", ולאחר מכן, יכול לחזור ולהכניסם לביתו, ואוכל מהם בקדושת שביעית כל זמן שירצה.
המנהג להלכה כדעת רוב הפוסקים שביעור הוא הפקרת הפירות. [כסף משנה שם]
עבר הזמן ולא ביער – מה הדין?
אם לא ביער במזיד – נאסרו באכילה לכל אדם וצריך לאבדם בכל דרך.
אם לא ביער בשוגג – יש אומרים שאינם נאסרים [החרדים, שערי צדק יט, ה], ויש חולקים מחמירים. [השל"ה שער האותיות אות ק, מהר"ם גלאנטי].
שאלות שנשאלו במבחני ההסמכה למשגיחים
- הסבר מהו היתר מכירה, כתוב טענות המתירים והאוסרים?
- מה דינם של גידולי הירקות הגדלים בחממות על מצע מנותק בשנה השביעית?
- מהי חובת הביעור בשביעית וכיצד היא נעשית?
- האם יש קדושת שביעית בתבואת גוי?
